‏הצגת רשומות עם תוויות ציבורית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ציבורית. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 30 במרץ 2010

לציון 100 שנה לתנועה הקיבוצית- לרגל אירוע פתיחת שנת 100 בדגניה מקבוצה קטנה לתנועה גדולה



הקיבוץ- התנועה החברתית הגדולה  בארץ, שילוב מנצח בין אורח חיים לדרך. האתגר של העשור הקרוב הוא להפסיק ולראות את עצמנו, הקיבוצים וחבריהם בצילם של הדורות הקודמים של הורינו וסבינו אלא לבחון את האתגרים שאנו נוטלים על עצמנו באופן יומיומי אל מול המציאות הישראלית של המחר.
התנועה הקיבוצית הינה גוף אדיר עם מספר לא מבוטל של פעילים ורכבים העסוקים באופן יומיומי בקידום העשייה החברתית, יהיו שירוצו לצעוק. " יופי אבל איבדתם את הדרך, את המצפן הערכי" ואני לא רץ להצטרף לצועקים. התנועה הקיבוצית אינה רק מבנה אירגוני של פעילים וגו'בים, התנועה הקיבוצית היא קודם כל אורח חיים משימתי מתוך בחירה. תנועה שהקיבוצים החברים בה וחברינם מפרישים מידי שנה ממיטב כספם בכדי להמשיך ולקיימה. וכאן יהיו אלא שירוצו ויצעקו " אל מה אתה מדבר כבר מאתיים קיבוצים עברו שינוי והפריטו את עצמם" וגם לאלה אומר אז מה? ואף לאלו שיבחרו להקשיב אענה בשתי תשובות מנומקות.
האחת, איני מכיר מכל הקיבוצים שעברו שינויים באורחות חייהם אף לא קיבוץ אחד שהופרט במשמעות הכלכלית של המלה קרי ריכוז אמצעי הייצור אצל בעלי הון. נכון אורחות החיים השתנו בצורה קיצונית בעשורים האחרונים, גם הפערים גדלו בחלקם ויש לא מעט סיפורים לא פשוטים שדורשים פתרונות מלאי חמלה. אך לא ניתן להצביע על קיבוץ שהפריט את אמצעי הייצור שלו בצורה כזאת שהיום הבעלות על המפעל או ההכנסות מהרפת ממלאים את כיסם של מעט חברים בלבד.
התשובה השנייה הינה ברמה האסטרטגית, הקיבוץ הדיפרנציאלי נמצא בצומת דרכים, צומת של הכרעה, יש ביכולתו להכריע כי אין בו שום ייחוד וכי הוא ילך בשנים הקרובות וידמה למבנה הכלכלי חברתי של כלל מדינת ישראל. אך יש גם שיבחר להמשיך ולאמץ את ייחודיותו של "הקיבוץ" ירים את הראש בגאווה ויאמר בקול ברור, הקיבוץ הדיפרנציאלי הוא אחת מצורות החיים הסולידריות ביותר בעולם ובטח שבישראל, יש בו רמת ערבות הדדית גבוהה ומנגנונים דמוקרטים שיכולים לכל חבר וחבר לעצב את אורח חייו. גם כאן יהיו שיגידו " מה זאת הנאיביות הזאת? הוא כנראה לא ראה קיבוץ משתנה" ולהם אומר, ראיתי וגם ראיתי ובדברי כאן בטח שאינני מנסה לתאר את המציאות הקיבוצית היום אלא להציע ולהזמין את חברי הקיבוצים הדיפרנציאלים לבחור מחדש בזהות הקיבוצית.
100 שנה הרעיון הקיבוצי ידע להשתנות ולהתאים את עצמו למציאות ולתנאים המשתנים. מקבוצה אינטימית, לקיבוץ גדול יותר או פחות. מהיישוב למערכת ממלכתית של מדינה. מישוב המבוסס ומתפרנס מחקלאות למוביל בתעשייה. כל אלו תוך שמירה על רמת חינוך גבוהה והשפעה גם על המציאות שמחוץ לחצר הקיבוץ.
אני מציע לכולנו לאמץ את הגישה כי עתידו של קיבוצנו ועתידה של תנועתנו תלוי בראש ובראשונה בדימוי העתיד שלנו ביחס אליהם. רק אם כל אחד מאיתנו ידע להגדיר למעגלים הקרובים לו וירגיש גאווה בשייכות לחברה הקיבוצית, על קיבוציה ותנועתה כי אז יש סיכוי ש"אי הכישלון למופת" ימשיך ויפתיע גם עוד 100 שנים נוספות.
ולסיכום אני רוצה להצביע בקצרה על מספר נקודות אותן אני מוצא כמקור לגאווה אישית. אז כפי שכבר הזכרתי, אנחנו היינו ונשארו אחת החברות הסולידריות בעולם, גם מבחינה פוליטית ולאו דווקא מפלגתית כל התנועה הקיבוצית מכריעה בעצם חייה לחיוב על רעיון מדינת הרווחה אל מול הקאפיטליזים החזירי. עצם החברות של כל חבר קיבוץ באגודה שיתופית, שיכולה להכריע ולקבל החלטות, בדומה להחלטות שקיבלו על שינוי אורחות החיים יכול כל קיבוץ לקבל החלטות רבות אחרות. גם בתחום מאוד רלוונטי היום, תחום הקיימות ואיכות הסביבה הקיבוץ לא סתם ממוקם במקום טוב באמצע אלא מציב רף גבוה. סתם דוגמה קטנה מהיומיום, בכמה מקומות עוסקים בצורך ליצור מרחב שבו תוגבל או תצומצם תנועת המכוניות? בקיבוצים על פי רוב זה יותר ממקובל. ובכמה מקומות בארץ ובעולם אתה יכול למצוא מרחב מחייה שכולל אוכלוסיה רב דורית, מבני ציבור ושירותים אך ללא פרסומות שקופצות עליך מכל מקום.
לי די בדוגמאות קטנות אלו בכדי להרים את הראש בגאווה. לא מדובר כאן על מנוחה על זרי דפנה אלא על הרמת הראש בגאווה אל מול האתגר שלהמשיך, לקיים ולחדש, את הרעיון הקיבוצי גם בעשורים הבאים וזאת על ידי הגדלת מעגל השותפים שיבחרו לראות בחברה הקיבוצית מעגל רלוונטי עבורם כבית וכדרך, תוך יצירת סביבה תומכת ומעודדת לצעירי קיבוצים לבחור ולהוביל בקיבוציהם ובתנועה.


אורי אופיר- קיבוץ מצר

יום חמישי, 18 במרץ 2010

למה לא כדאי לבנות חברה על כוכב ים ומה יקרה אם הרוב הדומם יתעורר משנתו



שבת שלום, או תקווה לשלום בשבוע מאוד לא פשוט
שני צירים שבדרך כלל לא נפגשים, נפגשו השבוע. הציר שבין ההון לפילנתרופיה ולתקשורת וכן המרדף הבלתי פוסק של התקשורת אחרי דם.
השבוע התגלתה משטרת ירושלים כמבוגר האחראי ועל אף הניסיון הבלתי פוסק של התקשורת לצייר מציאות מאיימת תחת הכותרת "אינתיפאדה שלישית" עבר השבוע בגילוי בגרות של הצדדים השונים. המהומות חסרות הגבולות הסתכמו בפחות מעשרה מוקדים שבכל אחד מהם הפגינו פחות מחמישים צעירים. קריאת החמאס לצאת ולהגן על הר הבית בגופם נקראה לחלל ריק. נכון התקשורת עטה על שביבי הסיפור אך הציבור הערבי הגיב בבגרות. בסקר שפורסם בשבוע שעבר פורסם כי 76% מהנוער הערבי-ישראלי מכבד את הנחת היסוד כי מדינת ישראל הינה יהודית ודמוקרטית וכ69% מהם היו מוכנים להתנדב במסגרת שירות לאומי לקהילה בסביבתם.
נתונים אלו שונים באופן מהותי מתמונת המצב שהתקשורת הישראלית ניסתה לצייר לנו בשבוע האחרון. ואין לצפות שתפעל אחרת, הרי תפקידה של התקשורת הינו להקצין את המציאות ולעמוד על השוני. לרדוף, לצלם ולתעד כל זריקת אבן על אוטובוס. האחריות שלנו כציבור היא לזהות את הפער שבין האווירה התקשורתית ובין מציאות החיים המורכבת בארץ. התמודדות בלתי פוסקת על קיומה של מדינת לאום יהודית ודמוקרטית בידיעה שיש בה מיעוט ערבי. השאלה אם כך האם אנו נותנים רוח גבית למתינות או שמה מעצימים את השיח המתלהם שלא חותר לאורח חיים משותף בארץ.
יש לנו נטייה לא ברורה, הדומה למנגנון השמדה עצמית, להגדיר את עצמנו סביב השונה ולא סביב הדומה. במקום שהחברה הישראלית על גווניה השונים תדע לחבר בין הרוב שרואה את החברה הישראלית, כחברה יהודית ודמוקרטית, החותרת לבית לאומי יציב. הציבורים השונים בארץ נותנים לגיטימציה לקיצוניים שבהם לדבר בשמם- בעצם שתיקתם.
כך הדבר עם ערביי ישראל שלא יוצאים באמירה ברורה כאשר נבחרי הציבור שלהם מחרחרי ריב.
כך הדבר עם הציבור הדתי לאומי שרובו הגדול חי בשלום וכתפיסות משלימות את הדמוקרטיה וההלכה אך שותק אל מול הקיצוניים שמדגישים את הזמניות של הדמוקרטיה ואת העליונות של ההלכה.
כך הדבר בקרב הציבור שחי מעבר לקו הירוק מסיבות רבות ובמידה ותתקבל החלטה ויפוצה בהתאם ישמח להמשיך לחיות במדינת ישראל בגבולות 67' ולא יכוון נשק אל חיילי צה"ל- אך גם הם רוב דומם שמאפשר לקיצוני חוות גלעד ויצהר לדבר בשמם.
הציר השני שרק הציניות הישראלית מחברת ביניהם הינו "יום המעשים הטובים" הוא דוגמה ומופת לחולי של החברה הישראלית. יום שאורגן על ידי עמותת "רוח טובה" שהפילה רבים וטובים בפח. לכאורה רעיון נחמד שבא להעצים את התרומה והעשייה החברתית במדינת ישראל.
שמעתי על קיבוצים, כפרי נוער וארגוני מתנדבים שנרתמו לעשיה חברתית ביום זה. אך בבוקר "יום המעשים הטובים" בשעה 7:00 בבוקר הבנתי את הבור שהפילו גם אותי בו. שרי אריסון מברכת בבוקר טוב ישראל בגלי צה"ל בנוסח הבא. "יום המעשים הטובים ביוזמתה של עמותת "רוח טובה" מקבוצת אריסון" וממשיכה "גם אמירת בוקר טוב למישהו הוא מעשה טוב".
משפטיה של שרי אריסון הבהירו לי את המציאות. שוב משחק ציני של בעלי הון להכשיר את עצמם כמצפוניים חברתיים. שוב פעם בעלי ההון שמשקיעים משאבים רבים בשימור הסדר הקיים בחברה,בו ידם היא על העליונה, מצליחים להכווין כוחות חברתיים משמעותיים להפנות את מרצם וכוחם לפעילות שאין בה בכדי לאיים על ההון ועל הסדר הקיים. בו הציבור הולך ונחלש ונהיה מיום ליום תלוי יותר ויותר בבעלי ההון.
כל עוד ימשיכו ארגוני התנדבות, עמותות ומתנדבים ברמה הפרטית להעדיף את העשייה הקטנה היומיומית על פני חבירה לעשייה חברתית- פוליטית כי אז בעצם מעשיהם אינם פועלים לשינוי הסדר הקיים כי אם לשימורו וביצורו. וברמת ההדגמה, תרומה לפסח למשפחה רעבה, או סיוע למשפחה נזקקת הפכו כבר מזמן לכלי ציני בידי השיטה. כך אותם אלו שיש בהם אנרגיות חברתיות ופנאי ויכלו להוביל שינוי חברתי מקבלים מענה לצורך המצפוני שלהם אך בעצם לא מתגבשת שום אלטרנטיבה שיכולה לאיים על הסדר הקיים. דומה הדבר לריצה של אוגר בתוך גלגל בכלובו. הוכחה ניצחת לכך שמדובר בחלק מהשיטה הינה העובדה כי משרד הרווחה, במקום לצמצם את כמות העניים במדינה ולתת סעד לאלו שידם אינה משגת באופן ישיר, מיסד את התרומות. כשמונים וארבע עמותות מקבלות תקציב ממשרד הרווחה כדי להתרים את שאר הציבור בישראל ובכך לתת מענה לכאורה לנזקקים בערב הפסח. שוב- המדינה ממנת פעולת עמותות בכדי שהם ידאגו לאזרחיה, אולי רק לי הרצף הלוגי לא מסתדר.
דוגמה שנתקלתי בה כבר מספר פעמים מכונה לא פעם "סיפורו של כוכב הים" או רק "כוכב הים" הינה סיפורו של אדם הפוגש בחור צעיר שרץ על החוף הלוך ושוב ומחזיר כוכבי ים אל המים, בתשובה לשאלה מדוע הוא עושה זאת הרי הדבר לא ישנה, כי ישנם ק"מ רבים של חוף ועשרות אלפי שלא יציל, משיב הצעיר "כי לו זה משנה" וזורק כוכב ים נוסף אל החוף, בסוף הרומנטי של הסיפור מצטרף המספר אל הצעיר בהמשך היום. למעמיקים מוזמנים לראות את הסרטון.
בעיני סרטון זה הוא סמל של הבעיה, הוא מייצג את תמצית פעולת החיברות שהסדר הקפיטליסטי הקיים מנסה לשמר בכל כוחו, לחנך ולתרבת אותנו לפעול בצורה אינדיבידואליסטית-מוסרנית כך שהעושה במלאכה ירגיש משמעותי אך בפועל לא ישפיע על דבר במציאות הממשית.

יום שני, 1 במרץ 2010

חג שבע- עמותת הרב גרוסמן ואגף המשימות כמשל


בשבועות האחרונים אני נחשף לעבודה מבורכת של שליחיו של הרב גרוסמן מעמותת מגדל אור במגדל העמק. כבר שמונה שנים החברקה מקדמים לפני כל פסח מבצע איסוף חבילות לנזקקים.
השנה היעד היומרני שלהם להגיע למעל 20,000 חבילות הביא אותם לפנות לתנועה הקיבוצית ולאגף המשימות.
חברנו לפעילות, יחד אנו מנסים להגיע לאיוש של 230 סניפי שופרסל בחברי קיבוצים ומתנדבי שנת השירות. אבל החוויה האמיתית היא היכולת ליצור קשר ולהצליח לבנות שיתופי פעולה עם קהלים שבדרך כלל לא היה לי ולהם הרבה במשותף. נכון הדרך עוד רבה להצלחת המבצע אך זה בהחלט פתח לכיוון נכון.
נושא זה רק מדגים לי את ההטיה המסוכנת שקיימת כיום בחברה הישראלית בקו השבר שבין דתיים וחילוניים. הקיטוב שבו כל צד מיוצג על ידי הקיצוניים ואינו מאפשר תא השיח וההסכמה בין המתונים. יש לא מעט דוגמאות שניתן להרחיב עליהם דוגמת רבני יצהר, האנרכיסטים נגד הגדר, שייח ג'ראח ועוד. בהם המציאות הקיצונית מייצרת את סדר היום שלנו.
אך השאלה היא כיצד בונים מסגרות וזירות ציבוריות שיביאו לידי ביטוי את ההסכמות הרחבות הקיימות בציבור הישראלי. אל לכם לטעות אין אני מדבר על טשטוש אי ההסכמות או המחלוקות שצריך לקבל עליהן הכרעות ולעיתים לא הכרעות קלות. אך האתגר הוא שנחזק גם את היסודות שיאפשרו לנו לצאת מתוך הנחת יסוד חברתית שאכן קיימת חברה ישראלית ואנחנו כציבור עושים מאמץ משותף לשמר אותה ולהשפיע עליה מבפנים. יסודות משותפים אלה משותפים לרוב הציבור בישראל ועומדים על הדמוקרטיה, כבוד האדם והידיעה הברורה כי דרך ארץ קדמה לתורה.
בברכת חג פורים שמח.

יום רביעי, 15 ביולי 2009

קיבוץ – עתיד ותמיד- במאבק הראוי על קרקעות הלאום


שני עשורים עברו על החברה הקיבוצית בעיסוק פנימי ובמאבק לגיטימציה על מושג "הקיבוץ". מאבק שהחל במתח בין "קיבוץ תמיד" ל"קיבוץ עתיד" ונמשך אל מעגלי העבודה השונים בתנועה הקיבוצית וקיים עד היום במתח תמידי מובנה במאבק על הזהות הקיבוצית בין הקיבוצים הדיפרנציאלים-המתחדשים ובין הקיבוצים השיתופיים-קלאסיים. כמעט לא ניתן להגיד מונח מבלי להסגיר עמדה או צד. כל מונח, כל ביטוי כבר אומץ על ידי אחד הצדדים בפלפול המתמשך. אך מונח אחד נשאר מעל הדיון והוטבע כאות קלון על ידי החברה הישראלית, מושג שבביטויו הרחב אנו פוגשים אותו כעת, מושג ההפרטה. בכל ואריציה כבר הושמצה החברה הקיבוצית, הקיבוץ המופרט, חברה שהפריטה את ערכיה. גם הקיבוץ השיתופי וגם הקיבוץ הדיפרנציאלי כאחד אימצו את מושג ההפרטה לשיח הפנים קיבוצי. אך הנה מגיע בנימין נתניהו לסבב שני של מכירת חיסול ומניף את דגל הפרטת מקרקעי ישראל. מכירת קרקעות הלאום. על אף שאנו הקיבוצניקים חשבנו שאנו המצאנו את מושג ההפרטה מגיח ביבי וגונב את הבכורה. באחת אנו מגלים כי מונח ההפרטה על אף שהרבנו להשתמש בו אינו מייצג נאמנה את שעבר על התנועה הקיבוצית. הפרטה הרי משמעותה ריכוז ההון ואמצעי הייצור אצל קבוצה מצומצמת של פרטים. גם עם נהפוך בציציות התנועה הקיבוצית מסופקני אם בנמצא אף קיבוץ אחד שבו נקנו נכסי הקיבוץ על ידי אחד או בודדים מחבריו.(דוגמת הסרט אסקימוסים בגליל)
השליחות שרואה נתניהו בהפרטת נכסי הלאום מסוכנת ומאיימת. יש בה סכנה אמיתית על המשך קיומה של מדינת ישראל בכלל ושל המגזר הכפרי-התיישבותי בפרט. הרי בקלות רבה ותוך זמן קצר יכולים שטחים חקלאיים להפוך לחוות ענק שבבעלות בינלאומית דוגמת חוות התירס בארה"ב. נסו לדמיין מציאות בה שטחי ענק בנגב הם בבעלות פרטית שיום אחד יכולים לעבור לבעלות פאן ערבית. אך לא חייבים ללכת כל כך רחוק עיריית מוסקווה כבר הביעה נכונות לרכוש שטחים באזור ים המלח להקמת מיזם תיירות עצמאי. אך בהתקפה חסרת הפשרות של ביבי ניתן לזהות גם שני יתרונות ייחודיים האחד חיצוני והשני פנימי.
היתרון הראשון הינו בקואליציה הייחודית שהתנועה הקיבוצית מוצאת עצמה בתוכה. קואליציה שאינה קואליציית שעה לצורך פוליטי צר אלא קואליציה אידיאולוגית הרואה חיוניות במושג "אדמות הלאום" ובהתנגדות למכירת קרקעות לצמיתות. בקואליציה זו מוצאת עצמה התנועה הקיבוצית עם האיחוד הלאומי, עם העמותה לצדק חלוקתי, עם האירגונים הירוקים וכמובן עם עוד אירגונים חברתיים רבים הרואים את הדגל של ההפרטה מונף. קואליציה זו מעניינת ומחדשת במרחב הציבורי הישראלי אך על אף יתרונותיה רציתי להרחיב על השיח הפנים קיבוצי. בבואנו ללחום את מלחמת אדמות הלאום מוצאת עצמה החברה הקיבוצית בפרדוקס לא פשוט. בחברה הישראלית אנו מזוהים כישובים שעסוקים בהפרטה(ואנו תרמו לתחושב זו בציבור הישראלי) ומכאן מעיין לנו הזכות לצעוק חמס כנגד הפרטת קרקעות ישראל בעוד אנו עוסקים לכאורה באותו תהליך כלפי פנים. מציאות זו מביאה לשתי חלופות אפשריות שהולכות ומתהוות היום בתנועה הקיבוצית. האחת הינה אימוץ קו של טיפול אספריני, אינטרסנטי. לקבל את העובדה כי קרקעות הלאום יופרטו ולודא כיצד הפגיעה בקיבוצים תצומצם למינימום. חלופה שניה הינה התעשתות מהירה של הקיבוצים וההבנה כי מול האיום הנוכחי עלינו למצות את המאחד והמשותף בין כלל הקיבוצים בין הקיבוץ המתחדש באופן שיתופי ובין הקיבוצים שבחרו בשינוי אורחות חייהם.
מושג ההפרטה הכלכלית הינו מושג מטעה ומסוכן לחברה הקיבוצית ולכן יש לפעול להוציאו משורש השיח הקיבוצי תחילה. נכון ישנה סכנה של הפרטה בקיבוצים אך אין היא ההפרטה הכלכלית אלא הפרטת התודעה. השילוב שבין המשבר הכלכלי העולמי עם מתקפתו של ביבי על קרקעות הלאום ישנו סיכוי, סיכוי לבניית הסכמות ותודעה רחבה של שייכות. שייכות של כלל חברי הקיבוצים בארץ.
במאבק הראוי על קרקעות הלאום אסור שמעורבות הקיבוצים תסתכם במעורבותו של בעל תפקיד זה או אחר. יש לפעול לייצר שיח ציבורי רחב ומעמיק בכל אחד ואחד מהקיבוצים. במאבק על קרקעות הלאום אנו מחוייבים להרים את דגל הראוי ולא לאמץ את תדמית הנגזל. הרמת דגל ראוי במציאות הקיבוצית היום מחייבת יציאה של התנועה על פעיליה אל הקיבוצים ופתיחות של חברי הקיבוצים לבעלי התפקידים תוך התמודדות עם העצלות, האדישות, הפסיביות והתודעה המפורטת שנמצאת במחוזותינו.
הדינמיקה של התקטננות והתמקדות במפריד במקום לראות את המשותף מאפיינת אוכלוסיות מוחלשות ומיעוטים מקופחים אל לנו למצב את התנועה הקיבוצית על מפעלה הרב דורי האדיר ככזאת

אורי אופיר, קיבוץ מצר
רכז הדור הצעיר- המטה השיתופי
פרסום חלק מהמאמר "בידיעות הקיבוץ"
לקריאה נוספת - על המאבק בקרקעות

יום ראשון, 10 באוגוסט 2008

פניה להנהלה הציבורית 10.8.08


לכבוד

אני פונה אליך כאחד מהאנשים שנמצאים היום בתפקיד שיכול להשפיע רבות על המשך דרכה של תנועת השומר הצעיר. התנועה החינוכית תמיד הייתה לצידנו, כמעט מובנת מעליה, מסגרותיה הברורות על חניכיה ומדריכיה המתחלפים. עם זאת עולות שאלות המחייבות מענה על ידך ועל ידי שותפיך. אני כותב מכתב זה בכדי להביא לידיעתך איומים שונים שעלולים לאיים על המשך קיומה של התנועה כפי שכולנו הכרנו אותה כחניכים ומדריכים.

תנועת השומר הצעיר מציינת השנה את שנת ה-95 להיווסדה, תנועת נוער מפוארת זו רשמה לזכותה היסטוריה מפוארת וייחודית בסיפור התחדשותו של עם ישראל ובסיפורה של מדינת ישראל. הקמת תנועת חיים התיישבותית- הקיבוץ הארצי, הקמת מפלגה ושותפות ברבות מהצמתים שעיצבו את מדינת ישראל כפי שהיא היום. אך לא על מנת לספר את ההיסטוריה השומרית בחרתי לפנות אליכם. בחרתי לפנות אליכם מכיוון שהשינויים הרבים שקרו בשנים האחרונות בתנועה הקיבוצית ובהנהגת השומר הצעיר מדליקים לי מספר נורות אדומות שמחייבות אותי לפנות אליכם בבקשה לתת את הדעת לסוגיות שהעלה בפניכם.

- תנועת השומר הצעיר פעלה במשך עשרות שנים תחת מטריית הקיבוץ הארצי וגם בהסכמי האיחוד עם התק"ם נמצאו הסדרים אלו ואחרים שאמורים להבטיח את המשך קיומה של "השומר הצעיר" עם זאת העובדה כי לא יכהן מזכיר תנועה נבחר מטעם קיבוצי הקיבוץ הארצי צפויה ליצור בעיה משמעותית ולהשאיר שאלות מספר לא פתורות.

o מי היא המסגרת העוטפת את התנועה?

o מי ממנה את מזכ"ל השומר הצעיר הבא? למי כפוף מזכ"ל השומר הצעיר בארץ במציאות העתידית?

o מהי נקודת ההשקה בין תנועת השומר הצעיר בארץ ותנועת השומר הצעיר העולמית?

o מה מבטיח את העומק האסטרטגי של התנועה שיאפשר לה להמשיך ולפעול גם בתקופות משבר עתידיות?

- סוגיה נוספת שמטרידה מאותו הכיוון בדיוק הינה שאלת המחויבות העתידית של "השומר הצעיר" לקיבוציה ומחויבותם של הקיבוצים ל"השומר הצעיר". שאלות אלו עולות מתוך מציאות מתעצבת בשטח של נתק הולך וגדל בין מערכות החינוך הקיבוציות, מערכות החינוך במוסדות החינוכיים והנוער בקיבוצים מהמציאות ומסדר היום של הנהגת תנועת הנוער.

o . השיטה החינוכית של "השומר הצעיר" התעצבה במשך השנים כשיטה ייחודית המחזקת את הזהות התנועתית ויוצרת את דמות "השומרת" ו"השומר", בתהליכים שקורים כעת בתנועה יש חשש כי לא רק תכני הפעילויות נפגעים אלא גם שיטתה החינוכית של התנועה ובכך גם נפגעת הרלוונטיות שלה לנוער בכלל ולנוער הקיבוצי .בפרט. לפניכם מספר דוגמאות לפער זה שמתוך החלטות "חינוכיות לכאורה" שונו בשנים האחרונות מספר אבני דרך משמעותיות בתהליך החינוכי.

§ תהליך ההגשמה נותק באופן מוצהר ממושג הקיבוץ.

§ הרפסודיה התנועתית שהיתה מפעל השיא של חניכי הקן הקיבוצי בוטל לא עקב מיעוט משתתפים.(מעל 1000 באחרונה שקוימה) אלא עקב "חוסר רלוונטיות" לסדר היום החינוכי.

§ מפעל הדגל של שכבת י"א- "סמינר צופי נודד"- עבר לתוך שנת הי"ב ובהחלטה זו הפך ללא רלוונטי לחלק לא מבוטל מהנוער בקיבוצי התנועה.

§ בטיולי הגוף הצעיר- כיתות ה'-ו' וז'-ח' ישתתפו השנה פחות מ 200 חניכים בכל מפעל כלומר פחות מ-100 חניכים משכבה ארצית.

§ משלחת הי"ג שמתחילה את שנת הפעילות עומדת על גבול המאה י"ג בלבד.

o השאלות העולות מתוך כך- מי שומר על השומר הצעיר ועל הקשר החשוב והמשמעותי בין דורות השומרות והשומריים שמגשימים עצמם בקיבוצים ובין סדר היום החינוכי ו"השיטה החינוכית" של תנועת הנוער?

o מהו המבנה הארגוני שמבטיח גם עתידית מסגרת של מחויבות הדדית בין "השומר הצעיר" לקיבוציו?

לסיכום, בעוד חמש שנים צפויות להתקיים חגיגות ה-100 להקמת השומר הצעיר, על מנת שהתנועה תמשיך את יעודה החינוכי-חברתי עלינו לטוות מסגרות שיבטיחו את המשך קיומה ולא ידרדרו אותה למצב של חשש מתמיד ליכולת לקיים פעילות חינוכית משמעותית. אין אני רואה צורך בהתערבות כירורגית בסדר היום החינוכי מתוך אמונה שכל דור בתנועה מוסיף ומחדש את התנועה כאלטרנטיבה ייחודית לדורו הוא אך עם זאת אני רואה צורך חיוני לא לתת לדברים להמשיך ולהתנהל בתקווה ש"יהיה בסדר" אלא לצאת מתוך נקודת הנחה שיש צורך לעגן תשובות ברורות לשאלות שהועלו כאן בכדי להבטיח את המשך קיומה וחיוניותה של התנועה הן לחברה הישראלית והן לקיבוציה.

אשמח שתפנה מעט מזמנך ולהיפגש איתך בנושא

בתודה מראש

ובברכת

חזק ואמץ

אורי אופיר

קיבוץ מצר


מצורף קישור לכתבה שהתפרסה בהמשך למכתב על אף שלא מצאתי עניין בפרסומה ופעלי בניסיון למנוע את פרסומה www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3585859,00.html