יום שבת, 29 בנובמבר 2014

אור למדרש- פרשת השבוע שלי - ויצא




ויצא - בפרשה מסופר סיפור סולם יעקב, חלומו של יעקב והקמת בת אל, לאחר מכן נודד יעקב לשנים רבות לבית דודו, לבן.  שם הוא נושא את שתי נשותיו לאה ורחל. במהלך הפרשה אנו נחשפים להולדת בניו וביתו של יעקב. ילדיו אינם רק מרחל ולאה אלא גם משיפחותיהן.כמו כן אנו נחשפים למדרשי שם של שני מעשר הבנים שיהיו בהמשך לשנים עשר השבטים.
אך הסוגיה  המרכזית המוצגת בפרשה היא שאלת האמון, וארחיב זאת למתח שבין קרבת דם ומשפחה ובין חברות. יעקב מגיע מלא תמימות וכנו למשכנו של דודו לבן, וזה במשך שנים על שנים מנצלו ומחייב אותו בעצם להישאר תחת חסותו. יעקב מצידו מגלה מחויבות בלתי מוגבלת ולכן עובד שבע שנים בעבור רחל ולאחר מכן שבע שנים נוספות. יעקב על אף ניסיונותי של לבן, מצליח לשמור על חוסנו בזכות אמונתו. יעקב נאלץ לצאת בגניבה מבית לבן, רחל אף גונבת מאביה בטרם צאתם לדרך. לבן יוצא ומשיג אותם לדרוש מדוע יצאו בגניבה.  אך שוב אם ננסה להבין מה המסר של פרשה כה בסיסית זו, בה נולדים שנים עשר השבטים וכיצד מתעצב הקשר בין אחד מאבות היהדות לנשותיו ולשאר בני משפחתו. אנו מוצאים שאלה שתלווה עוד רבות את המסורת היהודית כפי שבאה לידי ביטוי במשלי: אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב וּבֵית אָחִיךָ אַל תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק.
מה מקומה של קרבת משפחה, ובהשלכה רחבה יותר ביחס לשבוע האחרון, מה משמעותה של השייכות למעגל היהודי, כאשר בשם מעגל זה נעשים פשעים כה רבים?
האם כל יהודי בשם היוולדו כיהודי, קודם בחשיבותו לאחר?  לאחר שחולק איתך את האחריות על קיומה של החברה, האחר שקרוב אליך אולי בדעותיו. אך שונה בכך שלא נולד יהודי.
כל אחת אחד מאיתנו שנולדו יהודים, ונכנסו בברית אברהם אבינו, וחידשו את הברית אותה כרת יעקב עם האל, עלינו לבדוק מה הם אותם ערכים יהודיים שעל פיהם אנו חיים? מה היא אותה מסורת יהודית שכה חשוב לנו לשמר. האם קרבת הדם והמשפחתיות היא הקודמת לכל, קרי מעגל ההולדה היהודי או מעגל האמונה והערכים.
אני בוחר יום יום מחדש באמונה שלי, אמונתי בבני האדם, אמונתי בשוויון בין בני האדם באשר הם. ובאמונה העמוקה ביותר שיצר האדם טוב מנעוריו וכי אין אדם רע אלא אדם שרע לו. ולכן כאשר אנשים שונים עושים מעשים שלא יעשו, יש לבחון היטב, כיצד קרה הדבר?
מה הסביבה שידרה להם? מה נעשה להם שהיא אותם למצב כזה?
אין כאן רחמים ונחמה לא למחבלים, לא לרוצחים אך יש כאן קיראה ברורה לא להאשים אין או אישה בל מוצאם.  ערכיה היהודים של מדינת ישראל הם, הם ערכיה הדמוקרטים. בדיוק כמו שבפרשה זו ניתן ביטוי למעשר. ההבנה שכל אדם ירוויח ככל שירוויח ומוצלח ככל שיהיה חייב לזכור להפריש מרווחיו או משכורתו לטובת הכלל.





מדרשים קודמים

למה התחלתי במחזור מדרשים זה?

בראשית

נח

לך לך

וירא

חיי שרה

מצרף משהו קצר שפירסמתי בידיעות הקיבוץ כהרחבה
חוק הלאום- עוד ביטוי למצבנו הטוב

האם מדינת ישראל נמצאת במשבר? הא אנו מתמודדים עם המשבר?
יש המגדירים משבר כ"פער שבין המציאות להצהרה" קרי ככל שהצהרתך רחוקה יותר מהמציאות המשבר גדול יותר.
מבחינה זו חוק הלאום שהונח על שולחן הכנסת מבטא התקדמות, לראשונה מזה עשרות שנות קיומה של מדינת ישראל  מונח על שוולחן הכנסת וזוכה לגיבוי הממשלה חוק שרבים מהיהודים בישראל תומכים בו.
חוק הלאום, שם בפתחו של כל הומניסט ודמוקרט אתגר, הפעם לא ניתן לשתוק.
חוק הלאום הוא הביטוי הפרלמנטרי של אוירה ציבורית מתלהמת ומסכונת, אוירה ציבורית שמתירה את דמם של המיעוטים. אוירה שמסכנת את ההישג האדיר עליו חתומה הציונית, קיומה של מדינת ישראל.
הציונות הצליחה כנגד כל הסיכויים להביא לכינונה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית שמהווה בית לאומי לעם היהודי. חוק הלאום והאווירה הציבורית הנוכחית מבטלת ומזלזלת בהישגים אלו ויוצאת מתוך נקודת מוצא כוחנית שעובדתקיומה של מדינת ישראל אינה ניתנת לעירעור.
השיח הישראלי חייב להשתנות, בבקר לאחר התבטאותו הגזענית של ראש עיריית אשקלון, בחרו עלות בגלי צה"ל את אחמד טיבי. האם אחמד טיבי הוא זה שצריך לצאת חוצץ כנגד אמירותיו של ראש עיריית אשקלון?
היכן ההזדמנות של כל אזרחית ואזרח שפויים להביע את דעתם במעשיהם, בהוקעת מחבלים ורוצחים מצד אחד ומצד שני שמירה על צלם האדם בכך שלא נתייג ציבורים שלמים כאשמים.
נשיא המדינה עשה מעשה ממנן ניתן ללמוד הרבה, כדמות ייצוגית וכאזרח, הביע את מורת רוחו משירו של עמיר בן עיון, ובחר לבטל את הזמנתו לשיר באירוע לציון גירושם ויציאתם של היהודים מארצות ערב.
כל אחד מאיתנו, במקום עבודתו, בקהילתו ובקיבוצו חייב לראות מה הוא אותו מעשה קטן שניתן לעשות בכדי לייצר במעשינו תגובה ציונית הולמת לחוק הלאומיות.
הציונות שלנו, ציונות שמקורה באמונה באדם ורואה במיעוט הערבי בארץ שותפים לקיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית.





יום חמישי, 20 בנובמבר 2014

אור למדרש- פרשת השבוע שלי תולדות

תולדות

פרשת תולדות עוסקת בחיי יצחק, הולדת בניו, עישו ויעקב. הצלחתו במצריים והרחבת רכושו. אך מרכזה של הפרשה עוסק בסיפור מכירת הבכורה של עישו ליעקב תמורת נזיד עדשים ולאחר זמן רב,  יעקב הבן הצעיר מבין התאומים, בעצת אמו. מתחזה לאחיו עישו ומקבל את ברכת אביו.
המתח הזה המתקיים ללא הפסקה בין שני אחים תאומים, שיצאו בעת אחת מבטן אמם, מהווה נקודה מטרידה. עד כמה שונה אהבת האם את בנה האחד על בנה האחר.
כמו כן עולה סוגיית הדרך, הא מבטיחה שהיא תישא בחטא השקר העיקר שבנה אהוב יעקב יזכה בברכת האב. ויצחק האב, גם בעת שהוא מגלה את המירמה בוחר לכבד את ברכתו.
מתח בין חיים משותפים, הקשורים זה בזה ומחייבים יחסי אמון ויכולת להסתדר,
בפרשה מוצג המתח בין אחים תאומים, אחים מבטן ומלידה שמציינים את התפתחותם המקבילה של עמים שונים. האם ניתן לשמור על צלם אנוש במערכת היחסים הכעוסה, המורכבת כפי שבאה לידי ביטוי בפרשת תולדות.
אנו חייבים לשאול את עצמנו האם אלו תולדות עמנו, האם זהו הסיפור אותו אנו בוחרים לספר לילדנו, מה חלקנו?
הרי השבוע הזה היה בין הקשים שידענו מעולם, מרקם החיים המשותף בין הציבור היהודי למיעוט הערבי נכשל פעם אחר פעם במבחנים שהקיצוניים הדתיים עושים "בשם שמיים".
ב"שם שמיים" יש חשש לרצח נהג אוטובוס ערבי.
"בשם שמיים" ריצחו באכזריות במתפללים בעת תפילתם בבית כנסת.
האם "בשם שמיים" סומנו עתה כל ערביי ישראל כאוייב על ידי ראש עיריית אשקלון שמסביר שהוא רק נותן מענה לקולות הציבור.
נכון, המתח גואה, והמחירים עולים, אך אם לא נמצא בתוכנו את היכולת לייצר מענה אנושי, אם לא נמצא בעצמנו את צלם האנוש, המפריד אותנו מכל חיה. אותו צלם אנוש שמחייב אותנו לראות כל אדם באשר הוא אדם ולא לשפוט אותו על פי מוצאו, צבע עורו או דתו.
אם לא נמצא את הדרך להתעלות מעל כל אלו הרי שניתן את המפתח לניהול סדר יומנו ועתידנו בידי קבוצות לאומניות, דתיות קיצוניות ש"בשם שמיים" ימשיכו לבצע רציחות הדדיות ולהבטיח כי אף אחד מאיתנו לא יוכל לחיות כאן מבלי לאחוז בחרבו גם בשעת השינה.
אך באותה פרשת תולדות יש סיפור שכמעט נעלם מן העין, בעת ירידתו של יצחק מצרימה, הוא מסתיר א עובדת היותה של רבקה אישתו ומציג אותה כאחותו על מנת להגן עליה.
וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם.
וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת.
אבימלך מגלה זאת, ובמקום לראות בכך פגיעה בכבודו ופגיעה באמון בוחר להבליג, ואף מזדעזע מכך ומוציא הודעה ברורה המעניקה הגנה ליצחק ולרבקה.
אבימלך, לא מתוך מורא בוחר להעניק את חסותו ליצחק על אף היותו גר ואחר. יצחק במובנים רבים נמצא בעמדת נחיתות, מגיע מצריימה עקב רעב, צרכים הישרדותיים, אך אבימלך לא רואה בכך נקודת תורפה שיש לנצלה ולפגוע ביצחק.
בתקווה שגם העם היושב בציון, ילמד ממעשה זה. כולנו נבין שעוצמתנו וכוחנו אינו נמדד במהירות תגובתנו בהריסת בתים או בתפיסת מחבל זה או אחר. כוחנו ועצמתנו נמדדים בחוסננו המוסרי, בכך שלא נאבד אף לרגע את צלם האנוש שבנו וכחברה נהיה מסוגלים לחזק ולהתחזק אל מול  הקיצוניות הגואה ובכך לנצחה. כפי שבחרו השבוע קבוצות חרדיות להגיע ללווית השוטר הדרוזי שנהרג בעת מאבקו במחבלים.



מדרשים קודמים

למה התחלתי במחזור מדרשים זה?

בראשית

נח

לך לך

וירא

חיי שרה

יום חמישי, 13 בנובמבר 2014

אור למדרש פרשת השבוע שלי חיי שרה

חיי שרה

הפרשה פורשת את קניית מערת המכפלה על ידי אברהם מבני חת וכן את הבאתה של רבקה מארצו של אברהם כציווי אלוהי כך שבנו, יצחק לא ימצא אישה בקרב הכנענים.
הפרשה מתחילה בפטירתה של שרה ומסתיימת בפטירתו של אברהם שנקבר על ידי שני בניו ישמעאל ויצחק שעל אף מקומם השונה במסורת היהודית בפרשה זו בא לידי ביטוי חייהם המשותפים כאחים.
אתמקד בפנייתו של אברהם לקנות קבר מבני חת, הוא מודע להיותו זר בארץ, והוא מודע לכך שעל מנת לקנות חלקת קבר יש צורך בהסכמה רחבה של חברי העיר ולכן נוהג מידה של ענווה. "גר ותשב אני עמכם"

בשבת זו שהלהבות גבהות מיום ליום, ושאלת האדונות על הארץ בכלל והבעלות על המקומות הקדושים מעוררת מלחמות דת, יש מקום לעצור ולהבין באותה ענווה של אברהם.
ביום חמישי, התיימה פגישת מנהיגים מהאזור בניסיון להנמיך את הלהבות ואף ניתן אישור לכניסת מתפללים מוסלמים להר הבית, אך במקביל, בצורה שלא מסייעת בשום צורה לניסיון הרגעת הרוחות. אלפי יהודים כולל אישי ציבור וחברי כנסת מתכוונים להתכנס בחברון לציין את פרשת השבוע "חחי שרה", כמה פרדוקסלי שהפרשה מציגה את ענוותו של אברהם בקרב בני חת, ודווקא אלו הרואים עצמם ממשיכים בדרכו בוחרים לציין שבת זו במצעד כוחנות ואדונות.

אברהם מכיר את הבטחת אלוהיו בו הוא מאמין בכל מעודו. הבטחה כי עתיד גדול מובטח לזרעו, ביטחונו באלוהיו רב גם בעקבות העושר הרב שצבר במהלך חייו בכלל ובירידה מצרימה בפרט. אף על פי כן, מכבד הוא את החברה בה הוא חי, מכיר במסורותיהם, מבלי שהדבר יפגע באורח חייו המבודל על ידי אלוהיו ונוהג בכל בדרך ארץ.


שבת חיי שרה, עוסקת בנוסף,  בסיפור שליחותו של העבד ושיבתו עם רבקה אך יותר מכל עוסקת במשמעות של האחרות. אברהם כאחר בין בני חת, יצחק כאחר שמקבל את הציווי לשאת אישה שלא מבני הכנעני ודווקא אל מול כל אלו, הצנע הלכת שמאפשר להם לחיות בכנען.

האם אין לנו מקום בו בקול גדול אנו חייבים להוקיע את קטני האמונה, שבשם אמונתם הכה קטנה מפגעים בנפש וברכוש של בני דתות אחרות ובמקום זה לדבוק ברוחב האמונה של אברהם ויצחק בדרכם
לדבוק בגודל האמונה שנוקט בגישה של "סור מרע ועשה טוב"

עלינו לצאת בקול גדול, של ציבור גדול המכריז שאמונתו ומסורותו אינם בני ערובה של ציבור קיצוני-דתי שעושה דין לעצמו.



יום שישי, 7 בנובמבר 2014

אור למדרש פרשת השבוע שלי וירא

בתחילת הפרשה ביקור המלאכים באהל שרה וההבטחה ללידת בן מאברהם אך במרכז הפרשה פרשת לוט ואנשי סדום, השחתת המידות בשיאה ולוט כאיש  בוחר לגונן על אורחיו מפני אנשי העיר. לשם הדגשת מחויבותו מציע לוט לאנשי העיר את בנותיו בתנאי שלא ירעו לאורחיו. בהשמדת סדום, לוט ושתי בנותיו ניצלות.
לקראת סיום הפרשה חוזרים לאוהלה של שרה וללידת בנה יצחק. אך שם אנו מוצאים השחטת המידה כאשר לצד שמחתה של שרה על לידת בנה אחרי שנים רבות של עקרות, עינה צרה בהגר והחשש מפני חלוקת הירושה נוכח ביותר.
 "ותאמר לאברהם, גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני, עם יצחק"
הפרשה מסתיימת בסיפור "עקידת יצחק" הניסיון הקשה ביותר שמעמיד אלוהים את אברהם.
במוצ"ש הייתי בכיכר רבין, ציבור של בני נוער בעיקרם, מעלים על נס את חיוניות הדמוקרטיה ואת המחויבות הארחית לשמירה על הדמוקרטיה. מפגן כח כה אמיץ של בני נוער בגיבוי של נשיאה של מדינת ישראל, ראובן ריבלין. התחושה קשה מכיוון שהפער גדול.

מבחרי הציבור בישראל נדמים מיום ליום לאנשי סדום, כה חסרה דמות שתעשה מעשה לוט ותעמיד את ערכיה לפני טובתה האישית.