השבוע הודיע על פרישה אלי הורביץ. הורביץ כיהן במשך מאז 1976 כמנכ"ל חברת טבע ונחשב לאדם שהוביל אותה מחברה כטנה למותג עולמי החולש על תחומים רבים. לאור פרישתו מהתעשייה הושם זרקור על סיפור חייו על ידי ביכר אחר בכלכלה הישראלית. סטף ורטהיימר, בראיון לגלי צה"ל סיפר על הכרותו רבת השנים עם הורביץ. הכרות שראשיתה ביזמות של ורטהיימר במפעל קטן בנהרייה בזמן שהורביץ שהה בקיבוץ סער בצפון. המראיין ניסה לעמוד איתו על הייחודיות של אנשי התעשייה הישראלית שמצליחים כל כך ותשובתו של ורטהיימר שווה התייחסות. הוא עמד על היכולת המשותפתלו ולהורביץ להבין את הצורך של התעשייה והכלכלה בחברה. הוא עמד על מחויבות משותפת של שניהם לעובדים ולאנשים ולא פסח על המחויבות המשותפת שלהם לפתרון ומעורבות של ערביי ישראל בכלכלה הישראלית בגליל ובדרום.
מדהים בעיני החיבור של תעשיין מהשורה הראשונה לעמוד על חיבור אמיץ זה מבלי לאבד את הלגיטימיות שלו בשיח הישראלי. לפני שבוע נשא דברים סטף ורטהיימר בטקס לחלוקת פרס יגאל אלון שניתן למעשה מופת חלוצי. הפרס השנה ניתן למכינות הקדם צבאיות ולעמרם מצנע ופועלו בשנים האחרונות בירוחם.
כמעט אידיליה- מחולקים פרסים על מעשי מופת חלוציים ובכירי התעשיינים קוראים לשילוב והעצמת ערביי ישראל.
השאלה הינה איפה זה פוגש את הנוער הישראלי- היהודי?
אותו נוער שבסקר שפורסם היום ש 56% לא חושב שלערביי ישראל יש זכות להבחר לכנסת.
אותו נוער ש50% שולל בכלל את העובדה שלערביי ישראל מגיע שיוויון זכויות.
יש לנו מחויבות לפעול במעגלים הולכים ומתרחבים ולהבהיר מה הם אותם יסודות שהם חלק מקיומה של החברה הישראלית כיום. נדמה לעיתים שהן בשמאל והן בימין ה"ציבור המקצועי", אותם מקבלי החלטות, מביעי דעות וכו' עסוקים כל היום בלהסביר ולנמק את עמדותיהם אל מול עמדותיהם של אחרים. לצערי שיח זה הולך ומתרחק מחלקים נרחבים בציבור הישראלי בכלל ומהנוער בפרט. במאבק שבין אישי ציבור ופוליטיקאים העסוקים בלשלול אחד את השני כמו נעלם המסד המשותף של הדיון, כמו משחקים משחק ששכחו את כלליו. כללי החברה הדמוקרטית, כללי היסוד והשאלה לשם מה חברה?
רגע לפני שכל אחד מאיתנו מביע את עמדתו הנחרצת ומגבש קואליציות בכדי להביא אותם לידי מימוש עלינו לבחון את עצמנו ולשאול, האם אנו משקיעים מעט מזמננו הציבורי להרחבת ההסכמות והקודים החברתיים שמהווים את הבסיס המשותף לחברתנו.
פעמיים במהלך ההיסטוריה היהודית חרבההחברה מפני שינאת חינם, האתגר הגדול שלנו- של כולנו הוא להגדיר את חוקי המשחק לא פחות מאת הדרך לניצחון.
חברה שתמשיך את תהליך האטומיזציה שלה, את תהליך ההתפרקות שלה מכל הסכמה משותפת מבטיחה רק דבר אחד- את כליונה.
רק מהלך חברתי שבו לצד המחלוקות והמאבקים הלגיטימים על דרכה של החברה הישראלית יבואו לידי ביטוי כל העת המרכיבים שמהווים את היסודות למבנה המפואר שהוקם כאן במאה האחרונה, כי רק כך תמשיך ותתקיים כאן חברה ישראלית.
רק חברה ישראלית שתצליח להגדיר ראוי ולא ראוי, ציבורי ואישי, היא חברה שתוכל להתמודדל אל מול אתגרי המאה הקרובה.
השומר הצעיר כתנועה מובילה בין תנועות הנוער היתה גם תנועה מובילה בהתיישבות. הנחת היסוד ראתה זהות ערכית בין האחיזה בקרקע להגשמת ערכים. בתנועת השומר הצעיר, על אף שלא הייתה בין הגדולות שבתנועות הנוער, הייתה חובת ההגשמה נר לרגליהם של בוגריה וכך היתה לתנועה המובילה בכמות הקיבוצים שהקימה לאורך השנים. במשך זמן רב היה הביטוי להגשמה תנועתית הקמת יישובים. במשך זמן לא מבוטל נלחמו אף בני הדור השני של התנועה על רצונם להקים קיבוצים משל עצמם ולא להשלים קיבוצים אחרים מכיוון שרק בהקמת נקודת ישוב נוספת ראו ביטוי שיא להגשמת הרעיון השומרי. אורח החיים השומרי יצר שאיפה ליצירת אדם חדש, תוך יחס שונה לעבודה, סדר יום אלטרנטיבי לכל מה שמחוץ לקיבוץ ובכלל זה חיי חברה ותרבות. אך הדגל שנשאו הקיבוצים גבוה מעל שאר הדגלים היה החינוך, חינוך הדור הבא במתכונת שתשחרר אותו מחיי הגלות ובאמצעותה הוא יגדל ויהיה דור המחובר לעבודת האדמה ולאורח החיים הקיבוצי.
ההתיישבות כשליחות תנועתית הצליחה להתמודד עם הגדולים שבאתגרים. פיתחו את מפת ישראל ושימו לב לגבולה הצפוני של מדינת ישראל. בגבול לבנון הקיבוצים איילון, אדמית, סאסא וברעם ועוד קיבוצים רבים שעד היום נראים לנו מרוחקים ומנותקים, נסו רגע קט להכנס למציאות של עשרות שנים לאחור ולהבין את גודל השליחות שבהגדרת גבולות הארץ דרך התיישבות. גם אלו מכן שמכירות את עמק בית שאן ועמק הירדן לא יכולות להתעלם שלקחו על עצמם חברי מסילות, ניר דוד ושער הגולן. קיבוצים אלו עמדו על ההכרח וראו כשליחות את הצורך שלשלב בין הרצון ליצור אורח חיים חדש, אדם חדש עם הצורך להגדיר את גבולותיה של המדינה או המדינה שבדרך.
חלק מכם ודאי יופתעו אך גם הקיבוצים שהיום הוכתרו תחת השם "קיבוצי הנדל"ן", אותם קיבוצים שרצה המזל ומצאו עצמם באזורים מבוקשים למגורים ולמסחר לא עלו על הקרקע במיקום זה דווקא מתוך בחירה או נוחות אלא כצורך ביטחוני ליצירת רצף של התיישבות יהודית. "ספר השומר הצעיר" מלא כרימון בדוגמאות על יכולת עמידתם של הקיבוצים הצעירים אל מול מתקפות לא מבוטלות ולפניכם רק דוגמאות קצרות. " מענית היתה הנקודה היהודית הקיצונית ביותר לצד מזרח בשרון הצפוני. היא חלשה על הכביש המקשר את עמק עירון עם דרך טול כרם... רק באמצעות בית החרושת גל-עם העומד ממש על הכביש נשמר הקשר עם הנקודה היהודית הקרובה ביותר-קיבוץ עין שמר. ממכוניות ערביות, שעברו על הכביש היו יורים על עובדי המטע וגן הירק. רק בלווית משמר מזויין יכלו העובדים לצאת לשדה... "
"בליל שבת , 4 ביוני 1948, נכבש הכפר קאקון בהסתערות על ידי צה"ל. כעבור זמן ערך האוייב התקפת נגד בעזרת משוריינים וטנקים. במשך 36 שעות רצופות נמצאו חברינו בתוך העמדות והחפירות, צמודים אל נשקם שמעל לראשיהם שורקים ומתפוצצים מאות פגזים שנורו מתותחים ומרגמות ופצצות מן האוויר" –אוגוסט 1948 המעפיל.
הזיכרון הקצר של כולנו גם השכיח מאיתנו את מקומם של "קיבוצי עוטף עזה" בשמונה השנים האחרונות. שוב מפת ישראל תסייע לנו רבות בלהבין כי אפשר לספור על יד אחת את הקיבוצים שהתיישבו על קרקע מתוך שיקולי כדאיות ולא נשלחו כחוד החנית על ידי המדינה או מוסדות הישוב של המדינה שבדרך. הרושם אף גדל אם נשוב ונזכיר לעצמנו כי לצד השליחות הביטחונית ידעו הקיבוצים לפתח אורח חיים ייחודי, אורח חיים של ביקורת עצמית ובחינה תמידית של דרכם. על אף הקושי קיבוצי השומר הצעיר פעלו כחלק מתנועה ושמרו על קשר יומיומי עם המערכת התנועתית בשליחת שליחים, ביקורים ויצירת שיח משותף. מתוך מציאות מורכבת זאת צמח ועלה החינוך השומרי, קם וצמח המוסד החינוכי. אותו חינוך קיבוצי שגם לאחר עשורים רבים וגם היום אנו יכולים לזהות באמצעותו את החברה הקיבוצית כחברה שמשקיעה בחינוך מעל ומעבר לכל קבוצת אוכלוסיה דומה וזאת תוך שימוש בהכנסותיה ולא תוך הסתמכות על פילנתרופיה דוגמת החברה החרדית.
מציאות הדור שלנו בשומר הצעיר הפכה את היוצרות, המושג התיישבותנעלם מהשיח החינוכי, ניתקה האחיזה בקרקע ומתוך מערך שלם של חברה היה החינוך לתכלית הכול.
מהלך זה היה הכרחי בכדי לנער את קורי העכביש שנטוו על מערכות החינוך הערכי בכלל ועל תנועת הנוער בפרט. היה ועודנו קיים צורך בחידוש השיח החינוכי, שיח שמעיז לדבר ערכים, מעיז לאתגר במושג ההגשמה והמחויבות. מהלך זה של חידוש מסלולי ההגשמה התנועתיים הינו מהלך שהפיח רוח חיים חדשה בתנועה שכבר הספדים רבים נכתבו לכבודה.
אך היום עלינו לוודא כי אין אנו נשארים מנותקים ומרוחקים מהעשייה היומיומית. העשייה החינוכית שלנו חייבת להעשות מתוך החברה ולא מתוך תפיסה פטרונית. רעיון ה"מהפכנים המקצועיים" פשט את הרגל זה מכבר ועלינו לוודא כי תנועתנו לא תיפול באותו הפח בדמות "מחנכים מקצועיים"
הבשורה של החינוך השומרי בפתח המאה ה-21 חייבת לבוא מתוך שותפות אמת עם הקהילה, חינוך שומרי של קהילה שלוקחת אחריות על עצמה ומחנכת מבפנים. ניתן למצוא ביטויים פוסט-מודרנים רבים לתאר את הצרכים הכוזבים שמונעים מאיתנו להתחייב.
מונעים מאיתנו להתחייב למשך.
מונעים מאיתנו להתחייב לדרך.
מונעים מאיתנו להתחייב למעשה.
הכח הגלום הקבוצה השומרית לא יצליח לבוא לידי ביטוי משמעותי ללא תיבת התהודה של החברה שבתוכה הוא יבנה את השותפות. המורה שקם כל בוקר לעבודתו בבית הספר במשך עשרות שנים מתמיד במשימה יותר מכל אחד מאיתנו היום. כך גם אותה גננת שסביר להניח שאם תחזרו ותבדקו כנראה נמצאת עוד באותו גן שבו גדלתם. ההשפעה דרך החינוך והרצון לעצב בחברה מחייבים אותנו להעיז. להעיז ולהתחבר אל זרם החיים- אל המציאות של הקהילות עליהן אנו רוצים להשפיע.
אני מפציר בכל קבוצה,גרעין ושכבה לקחת את האחריות ולהכניס לסדר היום שלכם את הדיון על המחויבות לאורך זמן. מחויבות שתבוא לידי ביטוי בהצמדות לקהילה לאורך זמן. כל קבוצה שתדע להגדיר לעצמה ולהתחייב לעצמה שהיא מגיעה למקום לעשר שנים לפחות תבנה את עצמה בתוך המרחב באופן משמעותי. המהפכה היא שלנו פנימה, בשיח הפנימי, בתחושת השליחות, בדרך של האיך עומדים במשימה שלקחנו על עצמנו. האנרגיות הרבות המתבזבזות, פעם אחר פעם, בהתמקמות מחדש כל שנה שנתיים, או גרוע מכך ביצירת מסגרות משימתיות שבהגדרתן מנותקות מהקהילה, מהוות חסם מרכזי ביכולת שלנו להפוך לגורם חינוכי משמעותי ומעצב בחברה הישראלית.
המונח יעד הגשמה חייב להכנס לשיח התנועתי כהגדרת מקום של קבע, לא עוד יעד משימתי לשנה-שנתיים ואולי אפילו ארבע, אלא יעד שבו המהפכה השומרית, אורח החיים השומרי יגדל ויתבגר יחד איתנו.
הבחירה שנעשתה על ידי דורות של שומרים ושומרות לקשור את מושג ההגשמה להתיישבותולמעשה חינוכי צריכה לעמוד נר לרגלנו, אין הדבר אומר שבהכרח עלינו לסמן את יעדי ההגשמה בפריפריה הגאוגרפית של ישראל או להתמיד במודל הישוב הכפרי. אך כן עלינו להעיז ולומר שאיננו רק עוצרים כאן לרגע, איננו רק אורחים, בכל מקום שנבחר בין עם בפריפריה חברתית או בריכוז עירוני גדול עלינו לראות עצמנו כחלק בלתי נפרד מהשכנים שלנו. אנו רוצים לייצר מציאות חדשה יחד איתם, לא עבורם, לא בשבילם, אלא עבורנו ובשבילנו.
"שימת דגש על החינוך להגשמה חלוצית והפניית עיק תשומת-הלב פנימה לא ניתקו את התנועה מזיקתה למתרחש בעולם הסובב, אך עובדה היא, שמעמדה הציבורי ויעילות מאבקיה על נפש הנוער היו תמיד פועל יוצא מחוסנה הפנימי" (ספר השומר הצעיר ג' 303)
השנה האחרונה חושפת אותנו יותר ויותר להשפעותיו של המשבר הכלכלי העולמי. מציאות כלכלית כלל עולמית של קריסת מוסדות פיננסים, פיטורי עובדים ופגיעה אנושה לכלכלת השוק. הבנקים בישראל איבדו במהלך השנה האחרונה בממוצע 40% משווים. אמדוקס פיטרה 1500 עובדים וכמובן אלו רק דוגמאות למציאות כלכלית שצפויה להשפיע על אורח החיים בעולם המערבי בשנים הקרובות. בבחינת המשבר הכלכלי וההשפעות החברתית הצפויות לו בחצר הפנימית של המגזר הכפרי בישראל אנסה לעמוד על ההזדמנות הגלומה במצב לצמיחתה של מנהיגות חינוכית. מנהיגות קהילתית שיש בה בכדי למצב את המגזר הכפרי במרכז החברה הישראלית. בחינת המציאות תתמקד במיקומו של המדריך במערכת הבלתי פורמאלית ביחס לקהילה. בבחינת דוגמאות למציאות היישובית שעלולה להתעצב מתוך המצוקות הכלכליות וכמובן במאפיינים של הצמחת מנהיגות חינוכית משמעותית מתוך מציאות משברית זו. לא מן הנמנע שבחצר היישוב יראו במהלך השנה הקרובה יותר ויותר הורים מובטלים, עצמאיים הנשארים ללא הכנסה בסוף החודש אלו כמובן דוגמאות קצה אך לצידן נראה יותר ויותר משפחות החוסכות בהוצאות. מציאות משברית זו מחייבת תשובה מן הקהילה המקומית של כל משפחה ומשפחה. המגזר הכפרי מתאושש בשנים האחרונות ועולה על פסים של צמיחה מהמשבר של שנות ה-80. האם יכולות הקהילות המקומיות במגזר הכפרי להתעלם ממציאות זו או שמה עליהן להגיב למציאות זו? האם ניתן לזהות מתוך המציאות המשברית הזדמנות. הזדמנות לפיתוח מנהיגות חינוכית וקהילתית? מדריך הנוער,המחנך, הענ"ק או המד"ב מוצא עצמו מפעיל את הנוער בישוב בצורות שונות אך ממפגשים רבים עם מדריכי הנוער עולה תמונה ברורה כי המדריך פועל על פי רוב באי הלימה בולט עם הקהילה. גם בשיחות עם צוות מדריכים העובד יחד בקיבוץ חזק וגם משיחה עם ענ"ק במושב הפועל בחצי משרה ואחראי על למעלה ממאתיים בני נוער עולה תמונה דומה. עובד הנוער רואה עצמו כמחנך הפועל לחזק אצל בני הנוער תפיסת עולם ערכית ומנסה לחזק ערכים דוגמת אחריות לזולת, התנדבות ואחריות חברתית. על פי רוב מבוססת העבודה עם הנוער גם העיקרון של נוער מחנך נוער בליווי אחת מתנועות הנוער. אך אל מול מציאות זו מתארים מדריכי הנוער כי המסרים החינוכיים מהקהילה הסובבת בדמות עולם המבוגרים ובראשם ההורים הינם מסרים הפוכים ולעיתים אף לעומתיים. מדריכים מצטטים הורים שחזרו אל שאלות דוגמת "מה יצא לבן שלי מזה?" ודוגמת "האם משלמים לו או שאתם מנצלים אותו? הבן שלי לא פראייר". מציאות לעומתית זו בה עובד הנוער פועל מגובה גם בנורמות חברתיות שהתפתחו בחברת השפע המערבית, דוגמת שפע האטרקציות שההורים לוקחים את הילדים, חניכים היוצאים לחו"ל בסופי שבוע ובחופשים, בחירה בקייטנות ופעילויות ממותגות. מציאות זו של שפע כלכלי עם מסרים של חברת צרכנים הופכת את המדריך ל"מחנך במצור". במאמרו של נמרוד אלוני הוא מזכיר את המושג המבוסס על ספרם של ארונוביץ וג'ירו "חינוך במצור". הפרדוקס של המדריך הנדרש בעצם מהמערכת לייצר מסגרת של חינוך ערכי, הדרישה הינה לחנך לאותם ערכים מנחים שהיוו ערכי היסוד של "ההתיישבות העובדת" בעוד המסר החד משמעי שמקבלים בני הנוער מעולם המבוגרים הסובב אותם הינו שזהו עולם האתמול ואילו בעולם המחר יש מקום למושגים דוגמת רווח, כדאיות ומצוינות. האם במציאות הכלכלית הכלל עולמית שמתעצבת בימים אלה מחדש יש פתח לצמצום הפער בין הערכים המנחים את חברת המבוגרים לערכים אותם הם מבקשים להנחיל לילדיהם באמצעות עובד הנוער? המציאות הכלכלית סביר שתביא לצמצום בהוצאות הלא נחוצות של המשפחה, האם יש בכך הזדמנות לכניסתו של החינוך החברתי-ערכי למרכז הבמה? מערכות החינוך הערכי חייבות להכין עצמם לסיטואציה החדשה, אין לישוב הכפרי את הפריבילגיה של התעלמות מהמציאות הכלכלית. התעלמות ממציאות כלכלית אפשרית אך התעלמות מהאווירה החברתית שתיווצר בישוב תחייב את מעורבות היישוב. על כן יש להכין את המערכות החברתיות למציאות החדשה. מציאות בה יראו ההורים והקהילה כולה את החינוך החברתי כתחליף לכל אותו שפע שבו עטפו את ילדיהם עד כה. החינוך הערכי הינו מערכת זולה בהרבה מהחוג הפרטי או מהבילוי המשפחתי, החינוך הערכי מציע שפע ומגוון רחב בהרבה מכל פעילות נרכשת אחרת. אם כך מה מונע מהחינוך החברתי-ערכי כבר היום להפוך לבחירה הטבעית של רוב בני הנוער והוריהם? קווים לחינוך החברתי-ערכי במגזר הכפרי החינוך החברתי-ערכי נמצא במשבר בדומה לשאר המערכות הקהילתיות, זהו משבר של דימוי. בדומה למערכות רבות במגזר הכפרי בוחנים גם את מערך הנוער לא בהקשר הרלוונטי שלו למאה ה-21 אלא בהשוואה למערכות של שנים עברו וזאת על פי רוב בהתרפקות על כך שבעבר היה הרבה יותר טוב. הפער בין מה היה בישוב באופן מסורתי לבין הקיים היום מונע לא פעם את היכולת לתת רוח גבית חיובית לפעילות הקיימת. משבר זה אף מתעצם לאור העובדה שרק בשנים האחרונות התחיל נושא החינוך החברתי-ערכי לקבל הכרה פרופסיונאלית. במשך זמן רב לא עבר התחום אקדמיזאציה ועבודה בחינוך הלא-פורמלי כשמו כן הוא נתפס כתפקיד ביניים כתפקיד שבמרכזו עומד מה הוא לא. במשך זמן לא העמידו את החינוך החברתי-ערכי על שתי רגליים כמסגרת ייחודית למגזר הכפרי. מציאות זו באה לידי ביטוי מכיוונים שונים. במשאבים שהקהילות מפנות לתחום כך שבישובים רבים מסגרות החינוך החברתי-ערכי לנוער סבלו מקיצוצים משמעותיים בתקופות משבר. הליווי וההכרה שהתחום מקבל ממוסדות השלטון- כחלק מירידת קרנה של תנועת ההתיישבות מהמפה הפוליטית נדחקו הצידה גם גורמי המימון והמסגרות שהכירו בחשיבות הפעילות. בטכניקות הפעלה שונות שהתפתחו בהתאם למציאות בשטח ולא מתוך חשיבה מרכזית כיוון נוסף הינו רף שכר נמוך ותחלופה גבוהה בתפקיד. כל אלו ועוד גורמים נוספים יצרו מציאות של דימוי מקצועי נמוך ומתוך כך מעטים הם האנשים שבחרו בעיסוק זה כמקצוע לחיים ובלא מעט מסגרות היה תפקיד מדריך הנוער לתחנת מעבר בין השחרור מצה"ל לטיסה לחו"ל או עבודה לסטודנטים בחופשים. החינוך החברתי-ערכי שזוכה להכרה הולכת וגדלה בשנים האחרונות עומד בפתחו של מיפנה. ממציאות של גלגל חמישי במערכת החינוך, ממציאות לעומתית יש לחינוך החברתי הזדמנות לזכות בבכורה. ברגעים של משבר חברתי-כלכלי, של חיפוש אלטרנטיבות זולות ומשפיעות על החינוך החברתי לתת מענה. אותם גורמי חברת שפע בדמות המחשב והטלביזיה לא יחלפו מן העולם אך מוכנות עולם המבוגרים להוציא עוד ועוד כסף על מוצרי צריכה חדישים תקטן וכך נפער הפתח עבור עולם הילדים והמבוגרים כאחד, הזדמנות לצמצום הפער בין הרצוי והמצוי בחינוך החברתי-ערכי של הנוער. מדריך הנוער כגורם מעצב בקהילה הכפרית יכול לרתום לעשייה החינוכית והקהילתית יותר ויותר מתנדבים, במציאות של אי נחת תעסוקתית, אנשים מחפשים מקומות לזכות להערכה ולמילה טובה, גם עם אין בצידם פרנסה. אותו עולם מושגים של ההתיישבות העובדת שנראה כאילו אבד עליו הקלח יכול לחזור ולהיות השפה המדוברת והמשותפת הן לבני הנוער והן לקהילה ביישוב. דווקא כעת בתקופה של משבר כלכלי יצירת במות מפגש קהילתיות, זמינות,זולות שמאפשרות מפגש אנושי יכולות להוות מרכיב חוסן משמעותי בקהילה. בתקופת שפע מקומם של הנעורים נדחק לצד ונראה לרגע כאילו אין בהם בעצם צורך, ברגעי משבר המוכנות של הנוער לרתום ולהירתם יכולה להיות ההבדל בין קהילה שתפתח ריב ומדון ובין קהילה שתפתח את עצמה דרך הפרטים שמרכיבים אותה. טיול בוקר באחת החופשות, שוק תן-קח למוצרי יד שניה, הקרנת סרט בציבור, ערב תרבות, הרצאה של אחד מתושבי היישוב אלו הם כמובן רק דוגמאות כלליות למאות רעיונות נוספים שיכולים להטות את הכף ולהוות את המסה הקריטית שבשמירה על החוסן הקהילתי של הישוב בזמני משבר. מדריך הנוער שיפעל על ציר חשוב זה של מעורבות הנוער בעיצוב והפעלת הקהילה יזכה גם הוא לאותה הערכה, מילה טוב ומשמעות שלעיתים ברגעי משבר הופכים לכל כך נדירים. "במידה ויכולים אנו ליצור קשרים המעודדים את צמיחתו של הזולת כן תשתקף גם צמיחתנו אנו" קארל רוג'רס נמרוד אלוני- מנהיגות חינוכית הומניסטית: מהלכה למעשה / נמרוד אלוני
בחירות עכשיו הקולות הנשמעים לפני כל בחירות בשנים האחרונות חוזרים ועולים. ה"אין למי להצביע" וה"כולם מושחתים" וה"מה זה משנה" מקיפים אותי מכל עבר ולכן מצאתי לנכון לנסות ולהעלות על הכתב את תמונת העולם כפי שמצטיירת בעיני בשנים האחרונות על אף הפרדוקוס שסביר להניח שמעטים הם אלו שהמשיכו לקרוא עד כאן ושייכים לאותו חלק אדיר באוכלוסיה השייך למפלגת המאוכזבים ומפלגת המיואשים שרק הוכיחו את עוצמתם כשבסיבוב האחרון של הבחירות לרשויות המקומיות זכו ברוב מוחץ של 57%. באופן לא מפתיע ציבור המצביעים מגדיל את תמיכתו במפלגות אלו לאחר שבבחירות לרשויות המקומיות הקודמות עמד כוחן המשותף רק על 50.5%. היכן מושקעים אותם כוחות אנושיים שבעבר היו מושקעים בפוליטיקה? האם המשחק הפוליטי פשוט לא מעניין אף אחד? תשובה ניצחת לכך נתן נשיא ארצות הברית הנבחר בכך שהוכיח שניתן להגיע ולרתום למאמץ הפוליטי גם קהלים ששייכים באופן המסורתי לאותן מפלגות גדולות של המיואשים והמאוכזבים. אובאמה והמטה שלו הצליחו ליצור אצל קהלים שלמים של שחורים וצעירים את האמונה שיש סיכוי לשנות ושזה באמת תלוי בהם. הסיסמה yes we can , נשמעה מקהלים שונים שמעולם קודם לא העיזו לדבר כ we, ובטח לא האמינו בcan. אם כך צריך לנסות ולהגדיר מה הם אותם דברים שמניעים ובונים את האמון של האנשים. תפיסה פרואקטיבית של המציאות, בניית מסגרת. אז היכן הוא אותו כח שהיה קיים במציאות הפוליטית הישראלית בעבר? משנות ה-70 צמח המושג השמאל החדש, השמאל החדש התבסס על מושגי הפוסט מודרניזים מחד ועל האכזבה הגדולה מהמדינות שהוגדרו כקומוניסטיות וסוציאליסטיות והתגלו כמשטרים טוטאליטרים. שינויים וזרמים רבים עיצבו את השמאל החדש בעולם וכחלק ממגמה זו הוקמו ארגונים רבים חוץ פרלמנטרים. בישראל מזה שנים הציבור הרחב לא חשוף לאלטרנטיבת שמאל מפלגתית משמעותית. משנות ה-70 פועל השמאל הישראלי במבנה א- פוליטי בהגדרתו. דרך צמיחת גורמי החברה האזרחית לצד תחושת האכזבה שאחזה במפלגות שמאל ברחבי העולם שהזדהו עם הגוש הקומוניסטי לצורותיו השונות לאחר שהעולם כולו נחשף לפער שבין האידאה שנישאה בפי השלטון הקומוניסטי לשיטת השלטון עצמו שהינה בעצם שלטון טוטאליטרי. מבוכת השמאל נמשכת מאז וגולשת אל פי תאום, התפתחה מערכת שלמה של עמותות וארגונים חוץ פרלמנטרים שמקדמים נושאים צרים בלבד אך כשהם נעמדים זה לצד זה מייצרים אמירה כואבת וברורה של חוסר אמון במערכת הדמוקרטית ובעצם הסכמה ויישור קו עם המערכת הניאו ליברלית ועם הנחות היסוד החברתיות-כלכליות של הימין. בבדיקה של התארגנות הימין בישראל אנו רואים אחל משנות ה-70 פעילות ענפה של אירגונים חוץ פרלמנטרים אך אלו מכירים ומוקירים את הזיקה למערכות הפוליטיות ופועלים כמערכת המשלימה זו את זו. בשמאל לעומת זאת נוצר נתק, עשרות אירגוני שמאל, עמותות וסניפים של אירגונים בין לאומיים, המפתחים שיח חברתי לכאורה, שיח המדבר את ערכי השמאל החברתי אך בעצם המבנה הארגוני מצהיר בקול רם וצלול כי המערכת החברתית המלאה- החברה הישראלית, אין בה ממש. מי שינסה להפנות אצבע מאשימה לבעלי תפקידים כאלה או אחרים במפלגות השונות מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, ייתן לעצמו תשובה קלה אך לא כנה. המציאות שבה האנרגיות האנושיות של אנשי שמאל מופנות כלפי נגזרות צרות בלבד וללא חיבור מהותי ביניהן מהוות הרי אימוץ מלא ואולי אף עיצוב של רמה חדשה של הפרטה. הפרטה מערכתית, הפרטה תודעתית. הנשים או הרופאים הפועלים תוך השקעת ממון רב וזמן לסייע להצלת ילד הזקוק לניתוח או להקל במעט את המעבר במחסומים יוצרים גם לעצמם וגם לחברה מצג שווא. הרי כל עוד נפעל רק להקל במעט את הסבל של אדם זה או אחר אנו בעצם מקבלים ומקבעים בכך את התמונה הרחבה, התמונה של עם השולט בעם אחר. התמונה שמאמצת הנחות יסוד שלא כל בני האדם שווים וכי נער בן 18, רק בזכות מסלול חיים שונה יכול לחרוץ גורלות של בני אדם אחרים. השמאל החדש שהתחיל את פעילותו בשנות ה-60 וה-70 ביצע מעבר פרדיגמות שיש היום סיכוי במציאות הישראלית הייחודית ובמציאות הכלכלית העולמית לשנות. הפרדיגמה שנזנחה שנות ה-70 הינה המחויבות של חברה לנהל את עצמה, ומחויבותם של השותפים בה לעצב באורח פעיל את חייהם בתוך המסגרת הפוליטית. במציאות הקשה של שנות ה-60 וה-70 כשהדוגמה הבולטת לכך הינה מלחמת ויאטנם, אמצו אנשי השמאל בכל העולם את ההנחה כי המפלגות והשלטון מעוצב כשלטון ניאו-ליברלי ולכן ההשפעה האמיתית היחידה היא רק דרך הקמת ארגונים חוץ מפלגתיים. בארץ פגשנו תופעה זו בדמות מצפן, שלום עכשיו ומגמה זו ממשיכה בדמות אירגונים דוגמת "שוברים שתיקה" ו"מחסום watch" ארגונים אלא ודומיהם מצליחים להעמיד סט-ערכי חברתי ומצפוני יציב, מצליחים לגייס מערך רחב של מתנדבים וליצור תהודה תקשורתית לא מבוטלת. אך פעילות מבורכת זו היא רק המחשה ברורה עוד יותר לפעילות לצד זרם החיים של החברה הישראלית. מציאות מתעצבת זו ששותפים בה באופן פעיל אירגוני "שמאל" רבים היא היא שעצבה בתודעה של האזרח הישראלי כאילו המסגרות הפוליטיות הינן מסגרות אנכרוניסטיות וריקות מתוכן ובעצם עיקר העשייה צריכה לקרות בארגונים חוץ פרלמנטרים. אני בא וקורא תיגר לאווירה ציבורית זו באמירה ברורה וחד משמעית, ללא חיבור ואמירה ברורה של יצירת בית פוליטי שיאחד תחתיו את כל גורמי "השמאל" השונים, בית פוליטי שיאבק על החיוניות של המערכת החברתית המדינית על נגזרותיה הפוליטיות אנו דנים עצמנו להמשך מאבק בלימה בלבד בסדר היום של הגורמים המפרקים בחברה, קרב מאסף בלבד מול תרבות הפערים, קרב מאסף מול הכיבוש וקרב מאסף מול הקול שדורש "חברה עכשיו"- בחירות עכשיו - לכן אנו מחוייבים לפעול דרך המערכות הפוליטיות המעצבות תקציבים ומתעדפות את תחומי העשייה של החברה הישראלית לצד עם לא לפני הפעילות בארוגנים חוץ פרלמנטרים המקבעים את הנחות היסוד של המצב הקיים. בחירות עכשיו- אל תטעו לחשוב שאחריותנו נגמרת בלגשת לקלפי ולשים פתק "נכון" זה או אחר. אחריותנו חייבת להתפשט לא רק לתמיכה במפלגה זו או אחרת אלא בעיצוב הפנימי של סדר היום של המפלגות, לוודא כי בכל מפלגה שרוצה להתכנות מפלגת שמאל יש כוחות רלוונטים ולא עלי תאנה בלבד. אין גרוע ממפלגה המציגה עצמה כמפלגת שמאל אך מאמצת את הקו הניאו ליברלי. בחירות עכשיו- נכון אנחנו בסוף דצמבר והבחירות בראשית פברואר, על סדר היום המפלגתי לא נוכל להשפיע בבחירות אלו, אך אם לצד התמיכה במפלגה יבחר ותבחר כל אחת ואחד מכם להתפקד למפלגה כך נוכל להשפיע על עיצוב דרכן של המפלגות. בחירות עכשיו – הרשימה למר"צ והשילוב עם התנועה החדשה הושלם, גם הפריימריז בקדימה ובעבודה הסתיימו. לא במקרה השארתי את הליכוד לסוף- עלינו, כאנשי חברה ואנשי שמאל, ללמוד ולאמץ את עבודת השטח המרשימה שפייגלין ורעיו עשו בליכוד. התפקדות מאסיבית במהלך השנתיים האחרונות אפשרה להם לעצב את סדר היום של המפלגה. למי שלא מכיר את הסיפור או לא עקב אחריו, ההשתלבות של פייגלין בליכוד לא השפיע רק על שורה כזאת או אחרת במצע הליכוד. היא השפיעה באופן מהותי על מערכת הבחירות הכללית כולה, ממצב שבו הליכוד וביב בראשו נתפסו באופן מוחלט כמפלגת השלטון הבאה, הצלחתו של פייגלין פתחה את המפה ויצרה מציאות שבה יש לבחון אלטרנטיבות לחלק לא מבוטל ממצביעי הליכוד. בחירות עכשיו- עיצוב חברה, ברצוננו להפוך לחלק מוביל ומעצב בחברה הישראלית עלינו להזדיין בסבלנות ולפעול בתלמים הארוכים.התפקדות למפלגה, השתלבות במוסדותיה הפורמליים וההתנדבותיים מחייבת יכולת של אחזקת מטרה לאורך זמן. כל עוד נשב מהצד וכל פעם שבחירות יתקרבו נחזור על האמירות השחוקות שאין אף מפלגה התואמת את ערכינו כך נמשיך ונחטא לאמת הפנימית שלנו. בחירות עכשיו- נכון קשה להאמין אבל התנדבות של כל אחד ואחד מאיתנו, בין עם להתקשר 30-40 טלפונים, לכתוב באינטרנט או לדבר עם המשפחה הקרובה יכולה להוביל לשינוי. אין מה לעשות על היתרונות ועל החסרונות של השיטה, השיטה הדמוקרטית בנויה על עבודה קשה של שכנוע אנשים. שכנוע ויצירת אמון. שכנוע לא בהכרח בנכונות המצע אלא ביכולת של מפלגה להציב נבחרת אמינה, נבחרת ישרה, נבחרת שרוצים להזדהות איתה.
בדומה לכל מאמר או כתבה שלי אני רואה בדברים הכתובים הזמנה לשיחה, אשמח שתכתבו, תתקשרו או תזמינו לשיחה בעניין אורי אופיר orion22@gmail.com
הקן השומרי במוסד נולד מתוך מבוכה, כשבאו מקימי המוסד החינוכי במשמר העמק לעצב את שיטת החינוך השומרית בגרסתה הקיבוצית, עמדו מאפייני תנועת הנוער כנר לרגלם. המוסד החינוכי הוקם על עקרונות תנועת הנוער ועל "חברת הילדים הקלאסית". מבחינתם לא היה שאלה כלל על מקומה של תנועת השומר הצעיר כתנועת נוער במוסד מכיוון שהם ראו את עשייתם שואבת ישירות מהרוח השומרית. את צמיחת הקן במוסד ניתן לראות כהתגבשות והתפתחות של צורך אוטנטי של חניכי המוסד, דרישתם להשתייך למסגרת ארצית ולהקים להם קן משלהם היא שהעלתה את שאלת מיקומה של תנועת השומר הצעיר במוסד. החניכים בשנות ה-30 במוסד המתהווה של משמר העמק העמידו את מחנכיהם מול עובדה בהקמת קן בחורשה שלצד המוסד, וכך בעצם לא עמדה בפני המחנכים השאלה האם יהיה קן במוסד אלא כיצד תשתלב התנועה הארצית במוסד החינוכי?
המתח שבין תנועת הנוער למוסד החינוכי הינו מתח שנוצר כבר מראשית ימיהמוסד. המתח מתריס אל מול שאלת האוטונומיה של גילן הנעורים, האם חברת הנעורים היא מסגרת שמבוגרים מייצרים עבור נוער או שמה מדובר בקן מורחב של תנועת נוער בו החניכים הם האחראיים. הכוליות של המוסד החינוכי קרי השילוב בין חיים משותפים מסביב לשעון עם בית הספר ועם מסגרות העבודה הכריע את הכף בעצם והמוסד נוצר כמערכת פורמלית המשתמשת באמצעיים ומתודיקה של תנועת הנוער. כך שבעצם בשאלה על מקומה של תנועת השומר הצעיר במוסד לאורך השנים מגולמת לא שאלה אירגונית ולוקת אחריות טכנית אלא שאלת מהות על גבולות האוטונומיה של החניכים. שאלה זו הלכה והתחדדה עם השנים מכיוון שבראשית המוסד, וכך גם בהקמה של כל מוסד חדש היו המחנכים והצוות צעירם מהקיבוצים המחוברים אידיאולוגית לתנועה וכך נוצר בעצם מעיין חפיפה לכאורה. אך השאלה הנדרשת האם בתוך מערכת חינוך כה כולית המביאה לידי ביטוי שיא את ערכי התנועה יש אפשרות בכלל לאוטונומייה של חניכים או שמע מדובר באוטונומיה לכאורה?
המוסדות הכריעו בשאלה זו ואימצו את המודל שהמוסדות הינם מערכות חינוך שומריות, קרי המחנך מחנך ברוח שומרית אך בפועל עקרונות היסוד של תנועת הנוער נדחקו לשוליים ותנועת הנוער נשארה חסרה.
הקושי של אנשי החינוך, שמחד היו מייסדי המוסד וכן בוגרי השומר הצעיר, להבחין בין הקן במוסד לקן בוורשה מראה עד כמה גדול היה אמונם ביכולתם להעתיק את המערכת התנועתית ולמזגה למסגרת החינוך במוסד. אך חניכי המוסד חשו באותה רוח פנימית, שומרית, ונטו אחר התנועה וקבעו עובד ה מוגמרת על ידי נטילת חלק פעיל במפעלי התנועה. לפיכך הקצו המחנכים לתנועה תחומי פעילות מוגדרים. תחומים אלו היו תחום הצופיות, הפעילות הפוליטית והלמידה הרעיונית, אך חשוב לשים לב שנטלו מהתנועה את עיקרה, את החינוך. נהפכו היוצרות, התנועה שהרימה מפעלים ופעילויות תרבותיות כביטוי לדרכה החינוכית נדרשה כעת להישאר רק עם המאפיינים החיצוניים בעוד תחום החינוך עצמו, קרי הקבוצה והמדריך, נשמר בידי המחנכים, מצב זה יצר מציאות שהתנועה החינוכית נשארה בעצם מחוץ למוסד.
עם השינויים בקיבוצים בעשורים האחרונים, שינויים בהם מוצבים סימני שאלה על מסגרות רבות בקיבוצים אנו עדים לתופעה מרתקת. ניתן לזהות וקטור שלירידה מתמדת באחריות הקיבוצית על מערכת החינוך. הדבר בא לידי ביטוי בביטול הלינה המשותפת בכלל הקיבוצית במהלך שנות ה-90, הדבר בא לידי ביטוי בסגירה של רבין ממוסדות החינוך של השומר הצעיר ובהפיכתם לבית חינוך ובית ספר פורמלי. לא ארחיב על שינויים אלא אך חשוב לציין כי הציר המארגן של השינויים נסוב סביב העברת מרכז הכובד ממערכת החינוך הקיבוצית כאחראית ישירה על הילד והנער אל הוריו . כלומר התא המשפחתי הפך לציר המארגן בחינוך וככזה בעל השפעה על כיוון החינוך והבחירה של הילד. בתחום הנוער בפרט ניתן לראותאת התופעה מדאיגה עוד יותר מכיוון שקיבוצים רבים התקשו לייצר מסגרות וחלופות משמעותיות למוסדות החינוכיים שנסגרו. עם זאת בבחינת מקומה של תנועת הנוער בתוך תהליך לא פשוט זה ניתן לזהות תהליך ייחודי, לראשונה, מתוך נסיגתן של מערכות החינוך הקיבוציות, נוצר צורך ומקום אמיתי לתנועת הנוער בתוך הקיבוץ. המוסד החינוכי נתפס כשיטת חינוך מלאה, אך מבחן התוצאה מלמד כי עד היום בכל מקום שהמוסד חינוכי נסגר או עבר שינויים מרחיקי לכת מקומה של התנועה החינוכית נשמר ואף צמח. דוגמה לכך אפשר לראות בעובדה כי בחלוקה מספרית ניתן לזהות עליה באחוזי המשתתפים במפעלי התנועה דווקא מהקיבוצים שעברו שינוי. הסבר לכך ניתן בבחינת האלטרנטיבות שעומדות לרשות הנער. אם תנועת הנוער ופעילויותיה מהוות חלק ממבחר של פעילויות חינוך איכותיות שמציעה המערכת הקיבוצית הנוצרת תחרות, בעוד שבמידה והקיבוץ מצמצם את אחריותו עד גבול מסוים זוכים מפעיל התנועה לבכורה. כמובן שיש לסייג אמירה זו מכיוון שמערכות החינוך המוסדיות יודעות כיצד להעצים את המערכת התנועתית ועדיין מהוות מסה קריטית במפעלי התנועה ובנפח החניכים שלה, אך נכון להעיר על המגמהבקיבוצים הדיפרנציאלים מכיוון שהדבר מאפשר לעמוד על נקודות החוזק של התנועה החינוכית.
בשנים האחרונות ניתן לזהות שלב נוסף בתהליך, התעוררות בתנועה החינוכית יוצרת מציאות שבה קבוצות של בוגרים אחרי צבא מגיעות גם למוסדות החינוך ולקיבוצי התנועה בקינים האזוריים. מציאות זאת מחזירה אותנו לשאלת המחנכים בשנות ה-30 במשמר העמק, האם אותם צעירים המגיעים מלאי רוח שומרית, חמושים בחולצה הכחולה ומלאים ברצון טוב, האם עצרו אלו ושאלו עצמם לגבי המתח שבין מערכת חינוך שומרית לקיומה של תנועת נוער בקיבוצים?
אין זו שאלה פשוטה אך דיון בתחום זה חייב להתקיים תדיר מכיוון שהתשובה כמעט כמו כל תשובה שומרית תורכב תוך שימוש במושגים: גם, תוך ועוד דוגמת אלו המעצבים מציאות מורכבת ולא תשובה פשטנית וחד צדדית.
והקצב מהיר הוא כל הזמן מתגבר אף אחד מאיתנו על כוחו לא שומר ונדמה שקו הסיום מתרחק עוד יותר. (מיכה שטרית)
תהליכי ההתחדשות בתנועה מאפשרים לנו מזה שנים לפתוח את עינינו ולסמן יעדים שעד לא מזמן נראו לא ישימים. אנו מביטים אל סביבתנו הקרובה והרחוקה מסמנים יעדים חינוכיים ומתחילים להתקדם לעברם. הקצב מהיר, כל הזמן מתגבר כפי שכותב מיכה שטרית בשירו ותחושתי היא שלעיתים גם אין אנו שומרים על כוחנו. הרי רק לפני שנתיים מי היה יכול לדמיין שנעמוד במצב שבו יש לנו מקרב הבוגרים, מחניכם במוסדות, מדריכי נעורים ואפילו רכזי מוסדות.
יש משפט כמעט נדוש שטוען כי עם ההצלחה לא מתווכחים אך אני מוצא לנכון להתמודד דווקא עם משפט זה ולהניח יסודות מסודרים לתפיסת העבודה החינוכי של השומר הצעיר בקיבוצים. תפיסה שתהווה יסודות להתפתחות העתידית שלנו כמערכת חינוך משמעותית.
שאלת המתח בין תנועת השומר הצעיר כתנועת נוער לבין השומר הצעיר כשיטה חינוכית-כזרם חינוכי צפה ועולה היום לאור כניסתם של בוגרי התנועה החיים בקבוצות למערכות חינוך המחוברות אל הרעיון המייסד- הרעיון השומרי. אך אין זו הפעם הראשונה ששאלה זו עולה. שאלה זו מלווה את כל ההיסטוריה של 90 שנות חינוך ב"השומר הצעיר".
לא במקרה נקודת ציון חשובה ומשמעותית היתה הקמת המוסד השומרי במשמר העמק, כבר שם נדרשו המחנכים והחניכים לסוגיה ולמתח שבין המדריך למחנך ובין המוסד לתנועה. ב 22.3.1935 עלתה בועדת המוסד במשמר העמק שאלת מקום השומר הצעיר במוסד על ידי חניכי המוסד. בין המשיבים נמצא יעקב חזן:" אינני חושב שאיזה שהוא "כפיר" בוארשה מרגיש עצמו שותף ביצירה החברתית מאשר הילד אצלנו"אל מול עמדה זו ניצב חוצץ יעקב פדן שהיה ממובילי המוסד החינוכי:" ...בחברת הילדים הנערים אינם יכולים להיות 24 שעות שומרים. זה בלתי אפשרי. הם יכולים להיות שומרים בזמן מסויים, בגישה מסוימת, אבל בכל שעות היממה? ... האם תוכל באמצעות הקן לדרוש ממנו שישב יפה בשיעור?... החברה והקן הם שני דברים שונים. ברגע שהצעיר לובש חולצה כחולה – הצעיר נעשה אדם אחר..
יעקב חזן מצא לנכון להוסיף כי קטנים הסיכויים שמראש יוכלו להטות את המבנה של הקן השומרי במוסד.
במחקר שערך עמוס כרמל על ראשית המוסד החינוכי הוא מציב טענה שבה עצם הבחירה של המבוגרים כבר בשנת 1935 במשמר העמק לשלב את הקן השומרי במוסד- סגר הגולל על התגבשותה של תנועת נוער עצמאית בתוך המוסד. עקרונות תנועת הנוער של חופש ועצמאות נמצאות ברסן המבוגרים
אם כך בניסיוני לעמוד על הפארדוקס שנוצר כבר ב 1935 ועומד מחדש בפתחנו היום אציג את הנחות המוצא למהי תנועת נוער ומהם הנחות היסוד של החינוך השומרי. תנועת נוער חייבת לשמור על אוטונומיה של הנוער, על עקרון חופש היצירה והעשייה. תנועת הנוער חשיבותה ביכולתה להוות מורוטוריום חינוכי במסגרתו הנערה והנער רוכשים כישורים חברתיים.
החינוך השומרי הינו אחרי הכל שיטת חינוך ערכית-רעיונית אך הינה מסגרת שמייצרים מבוגרים עבור הנוער. כלומר אם נחבר הגדרות אלו להגדרות המקובלות כיום בתנועה. תנועת הנוער שמה את החניכים ויצירתם במרכז בעוד שיטת החינוך השומרית באה לחנך לדרך והגשמה.
על מנת לחבר את הנושא לימנו אנו אנסה לתת כמה דוגמאות קיימות או שצפוי שנתקל בהן בשנים הקרובות.
מה הם המסרים המועברים באופן ישיר ועקיף כאשר מדריך הנוער ביישוב לובש שומרית? מה מביאה לידי ביטוי השומרית כשהיא על הרכז החברתי של בית הספר? המחנך במוסד גר וחי עם קבוצה של בוגרי השומר הצעיר? אבל האם השומר הצעיר זה אני כחניך או הוא כבוגר שחי במוסד?
לא אאריך בדוגמאות כי בעיני כל אחד מהקוראים יכול להוסיף עוד דוגמאות רבות ולכן אני מעדיף לגשת ללב הדיון. האם החינוך השומרי הוא גורם שצריך לעמוד בפני עצמו כחלק מתנועת החיים של השומר הצעיר או שמה הפעילות כולה מחוייבת בזיקה ישירה עם תנועת הנוער?
טענתי היא כי כל ניסיון שלנו לכפוף את מערכות החינוך לתנועת הנוער יביא בא בעת לשתי תוצאות קשות. האחת – מקומה של תנועת הנוער יצטמצם מכיוון שהוא ייתפס כחלק מהמערך הפורמלי ולא כתנועה של החניכים. השניה- שדה העשייה החינוכית שלנו יצטמצם ויילך. לכן אני מציע לנו, לעוסקים בקן הקיבוצי להבין מהר ככל האפשר ולהכריע בצורה ברורה בין פעילותנו כשליחים של תנועת הנוער ובין היותנו מובילים ומצמיחים של זרם חינוך משמעותי בעיצוב דמותה של החברה הישראלית. אך בבואנו להכריע בנושא אנו חייבים להבין כי במקומות בהם נלך ונפתח את מערכת החינוך השומרית יצטמצם מקומה של תנועת הנוער אלא אם נדע להגדיר לה מסגרות ברורות. מערכת החינוך השומרית זהה ברעיון המייסד לרעיון תנועת הנוער ברצונה להקיף את הנערה והנער במערכת כולית. אך בעוד לרשות תנועת הנוער עומדים כלים בסיסים בלבד. מערכת החינוך השומרית תלך ותשתכלל וככזאת ימצאו במרחב החינוכי יותר ויותר מחנכים מבוגרים.
אם כך האם עלינו לוותר על החינוך השומרי? הרי הוא מאיים על קיומה של תנועת הנוער. עלינו לא לוותר על החינוך השומרי אלא לאבחן ולהפריד בין המערכות השונות. כוחנו החינוכי יגדל ויתעצם מרגע שנעבוד במספר מוקדים שונים.
הבסיס הערכי-רעיוני של העבודה חייב להיות מחובר למהות של התנועה המתחדשת אך על כל מסגרת לעמוד גם על תרומתה הייחודית לנוער. היכולת מתוך החיים המשותפים ליצור מספר זירות חינוכיות ייחודיות בזה כוחנו.
החינוך השומרי- תפקידים ומהות
מערכת החינוך השומרית במהותה תהיה מסגרת של מבוגרים המתפתחים בתוכה ומפתחים אותה למען הנוער. במערכת זו עלינו לפתח בשלב זה כלים של שיח משותף ולמידה ערכית. כלים לשיתוף פעולה ופיתוח בין המסגרות השונות. בשלב השני מערכת זו צפויה להתפצל לשתי מערכות נפרדות- מערכת של מחנכים בתוך בתי הספר ומסגרת של מחנכים במוסדות החינוך של השומר הצעיר. גם היום כשמעטים הם הבוגרים העוסקים בחינוך בקיבוצים עלינו לבנות מסגרות שיח משמעותיות שיאפשרו להם להתלבט ולעצב את החינוך השומרי. עלינו לעשות זאת תוך חיבור מחנכים נוספים הפועלים בשטח וחסרים את הכלים או ההנחיה. מחנכים אלא יכולים להפוך במהרה לשותפים במהלך הרחב של בניית מערכת חינוך שומרית.
תנועת הנוער כאוטונומיה מודרכת.
טוב נעשה עם בתנועת הנוער נאמץ את הכלל כי חניך שנעשה מעורב מכיתה ח' או ט' – כלומר יש לו בין ארבע לחמש שנים לעצב בקינו הוא הוא יוביל את הקן. נוכחות דומיננטית שלנו כבוגרים במסגרות הקן תמנע כל אפשרות לצמיחת רצון חופשי, אוטונומיה וחופש שכולנו מזהים כמרכיב הכרחי בצמיחתה של תנועת הנוער.
על מנת שלא נעמוד מהצד ונראה איך אחרים את חלומם מגשימים עלינו להעיז, לבחון ולטעות אך בעיקר ליצור מסגרות חדשות שיהוו בסיס לזהות של בוגרי השומר הצעיר.
המושג השומר הצעיר כתנועת נוער הופך מיום ליום ומשעה לשעה לצר מכדי להכיל את העשייה של בוגרי התנועה. איני יודע אם השם "הקיבוץ הארצי" הוא המתאים או שמה "אמירה חדשה" או "הפרדס" אך עלינו לייצר מסגרות רלוונטיות לעשייה בשטח.ולעצב את תנועת החיים תוך יצירה.
מהי תנועת חיים? דרך חיים אלטרנטיבית , אורח חיים המשלב משימה וחיים אחרים. תנועת החיים של השומר הצעיר שמה לעצמה למטרה בלתי מוצהרת אך בהירה כשמש בצהרי היום להוות גורם משמעותי בעיצוב עתידה של החברה הישראלית ב 2025 כחברה ציונית-סוציאליסטית כחברה שתחזיר אל הליבה הערכית שלה את ערכי הסולידריות, שיוויון וצדק. ועכשיו רק נשאר החלק הקל איך עושים את זה? מי הם השותפים האפשריים?
מה יצור קהילות ברות קיימא? ברצון שלנו ליצור דרך חיים אחרת אך טובה יותר עלינו להוכיח כי חיים צודקים אינם רק חיי הקרבה כלומר עלינו לסגל לעצמנו כלל ויכולת להיות תמיד צעד לפני . הפנאי התודעתי לעיצוב חברה נתון רק בידי מי שיש לו בסיסים איתנים ליצירה. לא סתם נאלצים עשרות אלפי אנשים הסובלים מעוולות להימנע מלצאת לרחובות בכדי להגן על פרנסתם.
כתנועה הרוצה לעצב עלינו להוכיח ראשית לעצמנו כי דרכנו יכולה להצליח, שחיי שיתוף יש בהם ליצור את העודף החשוב שיאפשר להתפנות ליצירת חברה ראויה יותר.
במציאות של ישראל 2006 אם אנו רוצים ליצור מהלך זה עלינו לבחון מהו כר ההתפתחות הטוב ביותר וכאן אני מוצא את התנועה הקיבוצית כענק ישן הטומן בחובו את האפשרות.
התנועה הקיבוצית צמחה ונבנתה כגוף על בסיס אותם הערכים שתנועת השומר הצעיר מניפה את דגם היום, אותו רעיון מייסד שאנו עושים היום מאמצים כבירים לנער את השמיכה ולהתאימו למציאות שלנו. התנועה הקיבוצית הינה ענק ישן ואף זקן מעט וככזה לא יהיה שותף מוצלח לריצת 100 מטר, אך האם אנו מדברים ועוסקים בריצת 100 מטר? בעיני לא.
הרצון שלנו לבנות קיבוצים במובן העמוק של המילה- קיבוצי קבוצות שיהוו בית ודרך, שיהוו אורך חיים לצד המשימה, בניית מסגרות חיים בהם אנשי תנועה רבים ככל האפשר יוכלו למצוא את עצמם. בניית קיבוצים שיעצבו הן דרך משימה משמעותית בחברה הישראלית אך יעצבו גם באורח חייהם הייחודי.
אם זאת כוונתנו אזי התנועה הקיבוצית היא אומנם ענק ישן אך כוחו עוד במותניו. היכולות הטמונות בחיבור בין קבוצות וקהילות בוגרים משימתיות אל כרי הצמיחה של הקיבוצים יאפשר חיבור אדיר ומשמעותי.
הקיבוצים זקוקים לקבוצות שיפיחו בהם חיים חדשים ויהוו יסודות לחוסן החברתי-קיבוצי בשנים הקרובות ומנגד הם יכולים לתת לקבוצות את הבסיס הטוב ביותר ליציאה למשימה. בסיס זה מגובה במבנים ארגונים, כלכליים, חינוכיים, משפטיים ופולייטים הינו בסיס משמעותי ואולי מכאן נובע החשש של חלקנו לחבור אל כח זה.
לא פעם נשמעים קולות עד כמה הקיבוצים והתנועה הקיבוצית אינה רלוונטית, אם באמת כך היה הדבר אז ממה נובע החשש? החשש אם כך מעיד על כך שיש בתנועה הקיבוצית כוחות משמעותיים ושעלינו להשקיע מאמץ ביצירת השותפות עמם. ולהבהרה אין אני מדבר על שיתופי פעולה לאינטרסים כאלו או אחרים אני רואה את תנועת החיים של השומר הצעיר בוחרת באופן משמעותי בתנועה הקיבוצית ובחברים בקיבוצים כשותפים אסטרטגים לצמיחה מהירה ומשמעותית בבניית האלטרנטיבה לחברה הישראלית של 2006.
הקיבוצים יוצרים כבר במשך עשרות בשנים כלים ולכן זכה הקיבוץ למושג הכל כך לא פשוט של ריאליזים אוטופי. הקיבוץ כאחד הביטויים היחידים בעולם שהצליח לאורך זמן לקחת רעיונות אוטופים ולתת להם אחיזה ריאלית הן בתוכו והן בתוך החברה בה הוא צמח.
אנו כבוגרי השומר הצעיר יכולים להמשיך ולפחד מהפן הריאליסטי של השינוי אותו אנו רוצים להוביל אך אז חוזרת אלינו לפחות אחת משתי השאלות הנוקבות הבאות:
·האם אין אנו סתם אוטופיסטים חסרי תקנה ובעצם אנו נשארים קטנים וחסרי רלוונטיות בעיצובה של החברה הישראלית?
·האם החשש שלנו מיצירת כלים ריאלים נובע מחוסר ביסוס וחוסר העמקה בתפיסות הערכיות-אוטופיות שלנו כתנועה?
הכרח הוא בעיני לייצר לצד הברור הרעיוני והבניה פנימה גם מכלול של כלים הנטועים ביסודות הציבוריות הישראלית, הניסיון להקימם מההתחלה אינו מבוסס בעיני כל עוד לא ריכזנו מאמץ להפיכת הכלים הקיימים לרלוונטים למציאות הישראלית של היום.
רק היכולת שלנו להעיז ולהביט אל מעבר לשנתיים שלוש הקרובות, להגדיר יעדים משמעותיים בתוך החברה הישראלית יכול לתת לנו מעט מהסיכוי שביצירת חברה חדשה.
אנחנו חייבים להעיז ולמצב את עצמנו במקומות, תפקידים ותהליכים ארוכי טווח. תהליכים שבתוכם נעצב ונתעצב. הבחירה בחי קבוצה אינה בחירה שכלתנית, היא הכרעה ערכית. היא הצהרה על כך שאנו בני האדם יצורים חברתיים ועל כך שבבואנו להתמודד עם סביבתנו נכון שנעשה זאת כחלק מקבוצה. הפרט והאדם שבנו יבוא לידי מימוש מירבי בתוך קבוצה בשה יחייה. זהו הדין גם לגבי עשייתנו החברתית וחיבורנו אל החברה הישראלית, אין לנו את הפריווילגיה לשבת על הגדר ולצפות שהחברה הישראלית תפתח שערינו למעשינו.
עלינו להכריע ערכית על אפיקי ההשפעה ולהכנס אליהם. אין ספק בתוכם אנו נגדל, נתעצב ונעצב. בחירה בנתיב ארוך הופכת את הצועד בו לחלק מהנתיב.
