שבת שלום, או תקווה לשלום בשבוע מאוד לא פשוט
שני צירים שבדרך כלל לא נפגשים, נפגשו השבוע. הציר שבין ההון לפילנתרופיה ולתקשורת וכן המרדף הבלתי פוסק של התקשורת אחרי דם.
השבוע התגלתה משטרת ירושלים כמבוגר האחראי ועל אף הניסיון הבלתי פוסק של התקשורת לצייר מציאות מאיימת תחת הכותרת "אינתיפאדה שלישית" עבר השבוע בגילוי בגרות של הצדדים השונים. המהומות חסרות הגבולות הסתכמו בפחות מעשרה מוקדים שבכל אחד מהם הפגינו פחות מחמישים צעירים. קריאת החמאס לצאת ולהגן על הר הבית בגופם נקראה לחלל ריק. נכון התקשורת עטה על שביבי הסיפור אך הציבור הערבי הגיב בבגרות. בסקר שפורסם בשבוע שעבר פורסם כי 76% מהנוער הערבי-ישראלי מכבד את הנחת היסוד כי מדינת ישראל הינה יהודית ודמוקרטית וכ69% מהם היו מוכנים להתנדב במסגרת שירות לאומי לקהילה בסביבתם.
נתונים אלו שונים באופן מהותי מתמונת המצב שהתקשורת הישראלית ניסתה לצייר לנו בשבוע האחרון. ואין לצפות שתפעל אחרת, הרי תפקידה של התקשורת הינו להקצין את המציאות ולעמוד על השוני. לרדוף, לצלם ולתעד כל זריקת אבן על אוטובוס. האחריות שלנו כציבור היא לזהות את הפער שבין האווירה התקשורתית ובין מציאות החיים המורכבת בארץ. התמודדות בלתי פוסקת על קיומה של מדינת לאום יהודית ודמוקרטית בידיעה שיש בה מיעוט ערבי. השאלה אם כך האם אנו נותנים רוח גבית למתינות או שמה מעצימים את השיח המתלהם שלא חותר לאורח חיים משותף בארץ.
יש לנו נטייה לא ברורה, הדומה למנגנון השמדה עצמית, להגדיר את עצמנו סביב השונה ולא סביב הדומה. במקום שהחברה הישראלית על גווניה השונים תדע לחבר בין הרוב שרואה את החברה הישראלית, כחברה יהודית ודמוקרטית, החותרת לבית לאומי יציב. הציבורים השונים בארץ נותנים לגיטימציה לקיצוניים שבהם לדבר בשמם- בעצם שתיקתם.
כך הדבר עם ערביי ישראל שלא יוצאים באמירה ברורה כאשר נבחרי הציבור שלהם מחרחרי ריב.
כך הדבר עם הציבור הדתי לאומי שרובו הגדול חי בשלום וכתפיסות משלימות את הדמוקרטיה וההלכה אך שותק אל מול הקיצוניים שמדגישים את הזמניות של הדמוקרטיה ואת העליונות של ההלכה.
כך הדבר בקרב הציבור שחי מעבר לקו הירוק מסיבות רבות ובמידה ותתקבל החלטה ויפוצה בהתאם ישמח להמשיך לחיות במדינת ישראל בגבולות 67' ולא יכוון נשק אל חיילי צה"ל- אך גם הם רוב דומם שמאפשר לקיצוני חוות גלעד ויצהר לדבר בשמם.
הציר השני שרק הציניות הישראלית מחברת ביניהם הינו "יום המעשים הטובים" הוא דוגמה ומופת לחולי של החברה הישראלית. יום שאורגן על ידי עמותת "רוח טובה" שהפילה רבים וטובים בפח. לכאורה רעיון נחמד שבא להעצים את התרומה והעשייה החברתית במדינת ישראל.
שמעתי על קיבוצים, כפרי נוער וארגוני מתנדבים שנרתמו לעשיה חברתית ביום זה. אך בבוקר "יום המעשים הטובים" בשעה 7:00 בבוקר הבנתי את הבור שהפילו גם אותי בו. שרי אריסון מברכת בבוקר טוב ישראל בגלי צה"ל בנוסח הבא. "יום המעשים הטובים ביוזמתה של עמותת "רוח טובה" מקבוצת אריסון" וממשיכה "גם אמירת בוקר טוב למישהו הוא מעשה טוב".
משפטיה של שרי אריסון הבהירו לי את המציאות. שוב משחק ציני של בעלי הון להכשיר את עצמם כמצפוניים חברתיים. שוב פעם בעלי ההון שמשקיעים משאבים רבים בשימור הסדר הקיים בחברה,בו ידם היא על העליונה, מצליחים להכווין כוחות חברתיים משמעותיים להפנות את מרצם וכוחם לפעילות שאין בה בכדי לאיים על ההון ועל הסדר הקיים. בו הציבור הולך ונחלש ונהיה מיום ליום תלוי יותר ויותר בבעלי ההון.
כל עוד ימשיכו ארגוני התנדבות, עמותות ומתנדבים ברמה הפרטית להעדיף את העשייה הקטנה היומיומית על פני חבירה לעשייה חברתית- פוליטית כי אז בעצם מעשיהם אינם פועלים לשינוי הסדר הקיים כי אם לשימורו וביצורו. וברמת ההדגמה, תרומה לפסח למשפחה רעבה, או סיוע למשפחה נזקקת הפכו כבר מזמן לכלי ציני בידי השיטה. כך אותם אלו שיש בהם אנרגיות חברתיות ופנאי ויכלו להוביל שינוי חברתי מקבלים מענה לצורך המצפוני שלהם אך בעצם לא מתגבשת שום אלטרנטיבה שיכולה לאיים על הסדר הקיים. דומה הדבר לריצה של אוגר בתוך גלגל בכלובו. הוכחה ניצחת לכך שמדובר בחלק מהשיטה הינה העובדה כי משרד הרווחה, במקום לצמצם את כמות העניים במדינה ולתת סעד לאלו שידם אינה משגת באופן ישיר, מיסד את התרומות. כשמונים וארבע עמותות מקבלות תקציב ממשרד הרווחה כדי להתרים את שאר הציבור בישראל ובכך לתת מענה לכאורה לנזקקים בערב הפסח. שוב- המדינה ממנת פעולת עמותות בכדי שהם ידאגו לאזרחיה, אולי רק לי הרצף הלוגי לא מסתדר.
דוגמה שנתקלתי בה כבר מספר פעמים מכונה לא פעם "סיפורו של כוכב הים" או רק "כוכב הים" הינה סיפורו של אדם הפוגש בחור צעיר שרץ על החוף הלוך ושוב ומחזיר כוכבי ים אל המים, בתשובה לשאלה מדוע הוא עושה זאת הרי הדבר לא ישנה, כי ישנם ק"מ רבים של חוף ועשרות אלפי שלא יציל, משיב הצעיר "כי לו זה משנה" וזורק כוכב ים נוסף אל החוף, בסוף הרומנטי של הסיפור מצטרף המספר אל הצעיר בהמשך היום. למעמיקים מוזמנים לראות את הסרטון.
בעיני סרטון זה הוא סמל של הבעיה, הוא מייצג את תמצית פעולת החיברות שהסדר הקפיטליסטי הקיים מנסה לשמר בכל כוחו, לחנך ולתרבת אותנו לפעול בצורה אינדיבידואליסטית-מוסרנית כך שהעושה במלאכה ירגיש משמעותי אך בפועל לא ישפיע על דבר במציאות הממשית.
בעקבות הפרסום בשבוע שעבר על פיו מזכירות התנועה הקיבוצית בחנה את שילוב הנושא הירוק כחלק מתוכנית העבודה של התנועה לשנת העבודה הקרובה אני מוצא לנכון להתייחס למספר נקודות, בתקווה שהובלת המזכירים את הנושא תהיה משמעותית ותהווה פתח לשילובערכי היסוד של הקיבוץ תוך העצמת ייחודה של החברה הקיבוצית כחברה שיוויונית, חברה ערכית וחברה השואפת לעצב את המציאותעם תחום הקיימות ולא ניסיון נוסף לטשטש את ייחודה של החברה הקיבוצית ולהדמות לשאר החברה ב"טרנד הירוק". המנוע העיקרי של שינוי מעיין זה יהיה בכך שהמנועים הכלכלים של הקיבוצים קריי התעשייה והמפעלים האיזוריים יובילו את פיתוח הנושא.
במהלך השנים האחרונות נמצאת הכלכלה הירוקה כאחד מתחומי הכלכלה המתפתחים בעולם. תחום המיסוי הירוק צומח במדינות רבות בעולם וגם מפעלים וחברות רבות בונות מודלים כלכלים ירוקים המשלבים בין העלאת אחוזי הרווחיות ופיתוח תדמית קהילתית-חברתית. במדינת ישראל הכלכלה הירוקה נמצאת עדיין מחוץ לגדר, ותחום העשייה האקולוגית נחשב כתחום איזוטרי בו עוסקים אירגונים וגופים של החברה האזרחיות.
התעשייה הקיבוצית, יחד עם הקיבוצים והתנועה הקיבוצית יכולים תוך זמן קצר להפוך, רק אם יבחרו בכך, לנושאי הדגל של מהלך חברתי זה. התעשייה הקיבוצית ממצב של האטה ומשבר לגל צמיחה משמעותי שמאפשר רווחה לקיבוצים ומהווה מרכיב של גאווה לחבר הקיבוץ. עם זאת יש לפעול כל העת לשמר ערכים אירגוניים ייחודיים לתעשיה הקיבוצית ולחזק את הזיקה בין חבר הקיבוץ למפעל הקיבוצי על אף שלעיתים נבנו שיתופי פעולה אסטרטגים אך על פי רוב המפעל נשאר בחצר הקיבוץ ומעסיק לא מעט מחברי הקיבוץ.
במיתוג התעשייה הקיבוצית כתעשייה ירוקה כמה יתרונות מובנים, שמירה על חדשנות, פיתוח מתמיד והתייצבות בחזית התעשייה העולמית. אלו לצד חיסכון משמעותי בעלויות שינוע,אחסון ותפעול יהווה חיזוק משמעותי ויצקו תוכן רלוונטטי למושג החברה הקיבוצית. דוגמה להיגיון הכלכלי אפשר לראות במהלך אותו הובילה חברת וול מארט העולמית שהכריזה על מהפכה ירוקה בדרישתה מהספקים לעמוד בסטנדרטים ירוקים של אריזה והיא צופה חיסכון של בין 10% ל 15% בעלויות התפעול של החברה. דוגמה מקומית אפשר לראות ב"גלעם" במענית ששילבו מתקן לשריפת גזם במקום דלק ולצד חיסכון לא מבוטל בעלויותשריפת הגזם מהווה פיתרון למפגע אקולוגי משמועתי שעד היום לא מצאו דרך להתמודד איתו. כמו כן ניתן למצוא יתרון מובנה בפיתוח תדמית קהילתית-חברתית. חברות רבות בארץ ובעולם משקיעות משאבים רבים בבניית מותג ותדמית מנצחת שתאפשר להם חשיפה לקהלי יעד גדולים יותר או שמירה על מאגר הלקוחות הקיים. מיתוג התעשייה הקיבוצית כתעשייה ירוקה יאפשר מיתוג מוצלח של מכלול המפעלים ויהווה גם רשת ביטחון ציבורית בין המפעלים השונים.
אלמנט נוסף שיש לו חשיבות מרחיקת לכת במציאות הכלכלית בישראל הינה יצירת סטנדרטיזציה. נכון להיום על אף חדירת המושגים האקולוגים,האורגנים והירוקים לשוק הישראלי טרם התבצעה סטנדרטיזציה של התחום בחוקי המדינה. הובלת תהליך הסטנדרטיזציה מול מוסדות השלטון על ידי איגוד התעשייה הקיבוצית וביוזמת המפעלים הקיבוציים יאפשר הגדרת סטנדרט שייתן יתרון יחסי-מובנה בתחום למפעלים הקיבוציים. עד היום ניתן לראות דוגמאות של מפעלים בודדים שביצעו מהלכים ירוקים או מפעלים אזוריים דוגמת גרנות שעברו לרכבים מונעים בגז ושילבו בכך חשיבה ירוקה וחיסכון כלכלי משמעותי.
ייחודיות נוספת למיתוג התעשיה הקיבוצית כתעשייה ירוקה יש לראות בזיקה לערכי יסוד וחידוש תדמית קיימת- התעשייה הקיבוצית נהנית מתדמית המקשרת אותה אל החקלאות ואל עבודת הקרקע. רבים ממפעלי התנועה הקיבוצית עוסקים בפיתוח מוצרים ושיווק של מוצרים שהינם פרי פיתוח של הקשר הייחודי בין העבודה למחלקות הפיתוח. פיתוחים בתחום ההשקיה, השימוש במים וכן מוצרי מזון מהווים מכלול של תחומים שלהם השפעה רבה על תחום הקיימות. מותג ירוק-קיבוצי ימזג את הקשר והחיבור ההיסטורי לקרקעות עם תוכן רלוונטי ומותאם למציאות החברתית של המאה ה-21. פיתוח מרכז מבקרים שישלב את מוצרי התעשייה הקיבוצית עם תחום הקיימות לצד תוכניות חינוכיות שישלבו מסרים של קיימות עם מותגים שונים ועם ערכי היסוד של הקיבוץ. כל אלו הן רק דוגמאותאפשריות שצריכות להוות חלק מתוכנית אב רחבה בתחום הקיימות שישלב בין החברה הקיבוצית, למפעליה וללהשפעתה על החברה הישראלית. שילוב זה שעומד בבסיס הרעיון של החברה הקיבוצית מראשית ימיה נחשב לאחד מרעיונות היסוד החדשניים של תחום הקיימות כך שהעובדה שהחיבור בין שלושת התחומים מובנה בתפיסה של החברה הקיבוצית יש בה יתרון יחסי ביכולת ההטמעה של תוכנית בחברה הקיבוצית.
מתוך מיתוג התעשייה הקיבוצית כתעשייה ירוקה תהנה גם התנועה ממיתוג כתנועה ירוקה, התנועה הקיבוצית זוכה להערכה רבה על פעילותה בשנות "המדינה שבדרך" ותרומתה הייחודה לעיצוב אופייה של המדינה. עם זאת חסרה התנועה בתרומה משמעותית הנראית לציבור בארץ כתרומה ייחודית של החברה הקיבוצית בהתאמה למציאות של ישראל במאה ה-21. מזה זמן רב נתפשת התנועה הקיבוצית כתנועה המייצגת אינטרסים צרים בלבד ושומרת בצורה סקטוריאלית בלבד על המשאבים אותם צברה במשך השנים. אימוץ התדמית הירוקה על ידי התנועה הקיבוצית יאפשר מספר נקודות שחיוניות להמשך קיומה הרלוונטי של התנועה.
התנועה הקיבוצית כתנועה ירוקה תיצור שיתופי פעולה עם קבוצות אוכלוסיה נוספות בחברה הישראלית- ממצב של שיתופי פעולה על בסיס אינטרסים צרים ולפרקי זמן קצרים ישנה אפשרות לחיבורים ארוכי טווח על בסיס ערכי יסוד משותפים. לתנועה הקיבוצית כתנועה ירוקה תיווצר לגיטימציה ליצירת מוקדי השפעה על מוסדות השלטון כתנועה חברתית השואפת להיות גורם מעצב במציאות הישראלית העתידית.. התנועה הקיבוצית כתנועה ירוקה תהווה מוקד זהות משמעותי לחבריה והפיכתה למקור גאווה רלוונטי בשיח על עיצוב דמותה של החברה הישראלית.
מיתוג התעשייה הקיבוצית והתנועהכירוקים הינו שלב ראשוני, אך האתגר המשמעותי הוא האם נתין יהיה להכניס את מושג הקיימות גם אל חצר הקיבוץ?
הקיבוץ נבנה מימיו הראשונים כישוב כפרי בעל זיקה עמוקה לקרקע, לצומח ולטבע. במציאות המשתנה רבים מחברי הקיבוצים חדלו מלעסוק לפרנסתם בחקלאות כך שנוצר פער בין התדמית הציבורית על הקיבוץ ובין היומיום הקיבוצי. מתח זה הוא כפול הוא קיים גם במתח שבתפיסת החברה הישראלית את הקיבוץ וחבריו והן בתפיסה של חברי הקיבוץ את עצמם ואת ייחודם כקהילה כפרית-חקלאית. הקיבוץ כברה ירוקה על בסיס ערכי היסוד של הקיבוץ תתפוס הקיבוציות מחדש את מקומהבחברה ייחודית בעלת אמירה על החברה הישראלית.
בתחום החוסן הקהילתי תווצר לגיטימציה מחודשת על ידייציקת תכנים רלוונטים לשיח ציבורי ערכי המותאם לאורך החיים הייחודי בקהילות כפריות, פיתוח יוזמות קהילתיות, ומושגים דוגמת ערכים נורמות משותפות, חזון ותפיסת עולם יחזרו למרחב הקיבוצי.
כמו כן תפתח אפשרות לשימור ויציקת תכנים מחודשים למסורות של הדורות הקודמים- קהילה ירוקה תדע לשמר ולחדש את המסורות החקלאיות, את התרבות החקלאית המחוברת בקשר בלתי אמצעי לטבע וכך תשמור על מרכיבים חקלאיים ייחודיים דוגמת פינת חי, אורווה ומטעים.
בדומה לתעשייה גם בחצר הקיבוץ ההיגיון הכלכלי חייב להוות מרכיב משמעותי כוח של הקיבוץ הינו ביכולתו ליזום השקעות משותפות עם פרספקטיבה רחבה יותר משל משק משפחתי בעיר. השקעה של הקיבוצים במערכות ירוקות בתחום החשמל, המים, איסוף האשפה והמיחזור יאפשר חיסכון משמעותי בעלויות המחייה ויגדיל את התקציב הפנוי העומד לרשות הקיבוץ לפיתוחו.
למושג תנועה ירוקה או תעשייה ירוקה עשויים להיות פנים שונות, יש חשיבות רבה כי גם בדיון זה כמו בתחומים נוספים משמעותיים בעיצוב דרכה של התנועה לא יישארו רק כותרות. תחום הקיימות הוא תחום מתפתח וככזה מתפתחות בתוכו גם אסכולות שונות. ועלינו לראות ולעצב תנועה לא על בסיס ערכים חדשים אלה לחזק את ערכי היסוד של החברה הקיבוצית ולצקת אותם לתוך השיח הירוק של המאה ה-21. דוגמה לפער שעלול להיווצר ניתן לראות בדיון הקיים בעולם סביב סוגיית השימוש בנפט ומצוקת הנפט המשפיעה רבות על הכלכלה העולמית. בין הגורמים השונים בעולם ישנה הסכמה מוחלטת על כך שמשאב הנפט הינו משאב מתכלה ויש למצוא חלופות. אך תחת אותה מטריה של בעיה המכונה "שיא תפוקת הנפט" ניתן למצוא את אלו המצדדים בפתרונות קהילתיים של התאמת אורחות החיים לעולם בו השימוש בדלק יפחת ויתבסס על אורח חיים קהילתי הרבה יותראך ניתן למצוא גם את המצדדים בפיתוח מואץ של תחנות חשמל גרעיניות כפתרון המיידי לבעיית הנפט העולמי. התנועה הקיבוצית כתנועה ירוקה מחוייבת לפתח תוכנית אב משמעותית לפי עקרונות מנחים משותפים ולגבש כלים שיתגמלו את הקיבוצים והמפעלים שיאמצו את תוכנית האב.לסיכום מקומה הייחודי של התעשייה הקיבוצית היום ביחס למוסדות התנועה וביחס לכוחו של הקיבוץ הבודד מאפשר לה להוות גורם מוביל בעיצוב ושיווק תדמיתה של התנועה הקיבוצית הן ביכולתם של חברי הקיבוצים להסתכל על עצמם בגאווה והן ביכולתה של החברה הישראלית לראות את החברה הקיבוצית כגורם ייחודי, מעצב ומשמעותי, בתוכה.
