יום שישי, 12 בדצמבר 2014

אור למדרש- פרשת וישב- פרשת השבוע שלי




רבות קרה השבוע, בפוליטיקה, פיזור הכנסת, הניסיון להעביר חוקים רגע לפני פיזורה. החשיפה הקשה שמציתי בית הסר הדו-לשוני בירושלים הינם פעילים של ארגון להב"ה. שלאחר תפיסתם ישבו בחיוך גאה שמזכיר מידי חיוך של מישהו אחר.
השבוע הפוליטי גם יצר התחלה של חיבורים חשובים דוגמת הקמת המחנה הציוני, וכן חשיפת שמה של מפלגתו של כחלון "כולנו". אך אין מה לנסות ולמצוא בפרשת השבוע רלוונטיות לנושאים אקטואלים אלו.
פרשת השבוע העוסקת בחלומותיו של יוסף, ובמכירתו על ידי אחיו לסוחרי עבדים עוטפת ועוסקת בנושא שאף פעם אינו דחוף אך חשיבותו רבה. נשים ונשיותם. הפרשה עוסקת בשני סיפורים שמשלימים במידה רבה זה את זה מבחינת תפקידן המכריע של הנשים בכל אחד מהם. האחד סיפורה של תמר אשת ער, בנו הבכור של יהודה. רבות נכתב על סיפורה של תמר שאחרי שנות אלמנות רבות הרתה ליהודה אביו של בעלה המת ובכך הבטיחה את המשכיותה. סיפור שני מוכר פחות הוא על ניסיונותיה של אשת אדונו של יוסף לפתח רומן עם יוסף וכשזה פעם אחר פעם מסרב לה היא מנצלת רגע שמאפשר זאת ונוקמת בו בכך שהיא מאשימה אותו בניסיון תקיפה מינית ובכך מביאה למאסרו.
שני הסיפורים חושפים רובד ייחודי לטקסט, רובד שעל אף שהמרחב הציבורי הנו בשליטה גברית מובהקת, הקורא נחשף לשני סיפורים בהן הנשים בצעד מתוכנן ולאורך זמן יודעות להשפיע ולסלול את דרכן גם בעולם הלכאורה גברי.
הסוגיה העולה מהסיפורים ומהפרשה, היא איזו דמות נשית אנו מקבלים? ומאיזה טעם מתעצבת דמות האישה ותפקידה בעולם היהודי ככזאת? מניפולטיבית? חכמה? ערמומית?
לאורך השנים הושקע מאמץ רב להדיר נשים מהמרחב הציבורי, לטעון שהן פועלות רק ממניעי תשוקה ושנאה. האם כך זה?
ואולי בכל זאת בקישור רלוונטי לאתגר צדדי אומנם אך שמחייב תשומת לב, מספר נשים חרדיות שהודיעו שבכוונתן להתמודד בבחירות הקרובות

כתבה באתר סרוגים



יום שבת, 6 בדצמבר 2014

אור למדרש פרשת השבוע שלי- פרשת וישלח



אור למדרש פרשת השבוע שלי- פרשת וישלח
"כי אם ישראל כי שרית עם אלוהים" הציווי של המלאך ליעקב יוצר חידוש לברית שמהווה בסיס לברית המילה, ולמחויבות של יעקב ובניו לאלוהים.
המאבק בין המלאך ליעקב, היווה בסיס ליצירות רבות ולפירושים שונים. אך הפעם אבחר להתמקד בסיפור אחר בפרשה, מפגשו של יעקב עם חמור החוי, נשיא הארץ, ובנו שכם.
בפרשה נפרש קשר , סיפור אהבה או אונס, בין בנו של חמור, הוא שכם, לדינה ביתו של יעקב. חמור מבין את המורכבות ופונה ליעקב בניסיון לפתור את הנושא. בניו של יעקב מסבירים שהתנאי הבסיסי הוא ברית המילה ועל אף שחמו ובנו שכם משכנעים את בני עמם לימול עצמם בבגרותם. צעד שמעיד על מחויבות וויתור גדול. מנצלים זאת שמעון ולוי והורגים ובוזזים את עירו של חמור ומחזירים את אחותם דינה. יעקב שומע על הדבר ומביע זעמו על  בניו ומעשיהם.
מה מגולם כאן בעצם? בניו של יעקב עשו שימוש באמון שניתן בהם והפרו אותו בצורה הקשה ביותר.
האם היתה זו תחבולה מלכתחילה? או ניצול הזדמנות?
לרגע נראה שאנו יוצאים מהסיפור התנ"כי ושואלים על המציאות הפוליטית של ישראל בסוף 2014.
שמעון ולוי במעשיהם, שילבו כל כך הרבה מרכיבים שמסכנים את מה שטמון באמונה דתית. עשו דין לעצמם, לקחו ברית שכרתה בין אבותיהם לאל, עשו בה שימוש ציני ואף יצאו להרוג לכאורה תחת כבודה של אחותם.
והפעם בלי פרשנות ובלי חיבור ישיר לשבוע שהיה בפוליטיקה הישראלית, ולזה שעוד צפוי לנו.

אני רק שאלה, בשם האמונה הדתית והמסורת היהודית, בשם ערכי היהדות, האם יש מקום להרג ולרצח בשם משהו? ואם כן , מי הוא נותן את הדין?




מדרשים קודמים

למה התחלתי במחזור מדרשים זה?

בראשית

נח

לך לך

וירא


יום שבת, 29 בנובמבר 2014

אור למדרש- פרשת השבוע שלי - ויצא




ויצא - בפרשה מסופר סיפור סולם יעקב, חלומו של יעקב והקמת בת אל, לאחר מכן נודד יעקב לשנים רבות לבית דודו, לבן.  שם הוא נושא את שתי נשותיו לאה ורחל. במהלך הפרשה אנו נחשפים להולדת בניו וביתו של יעקב. ילדיו אינם רק מרחל ולאה אלא גם משיפחותיהן.כמו כן אנו נחשפים למדרשי שם של שני מעשר הבנים שיהיו בהמשך לשנים עשר השבטים.
אך הסוגיה  המרכזית המוצגת בפרשה היא שאלת האמון, וארחיב זאת למתח שבין קרבת דם ומשפחה ובין חברות. יעקב מגיע מלא תמימות וכנו למשכנו של דודו לבן, וזה במשך שנים על שנים מנצלו ומחייב אותו בעצם להישאר תחת חסותו. יעקב מצידו מגלה מחויבות בלתי מוגבלת ולכן עובד שבע שנים בעבור רחל ולאחר מכן שבע שנים נוספות. יעקב על אף ניסיונותי של לבן, מצליח לשמור על חוסנו בזכות אמונתו. יעקב נאלץ לצאת בגניבה מבית לבן, רחל אף גונבת מאביה בטרם צאתם לדרך. לבן יוצא ומשיג אותם לדרוש מדוע יצאו בגניבה.  אך שוב אם ננסה להבין מה המסר של פרשה כה בסיסית זו, בה נולדים שנים עשר השבטים וכיצד מתעצב הקשר בין אחד מאבות היהדות לנשותיו ולשאר בני משפחתו. אנו מוצאים שאלה שתלווה עוד רבות את המסורת היהודית כפי שבאה לידי ביטוי במשלי: אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב וּבֵית אָחִיךָ אַל תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק.
מה מקומה של קרבת משפחה, ובהשלכה רחבה יותר ביחס לשבוע האחרון, מה משמעותה של השייכות למעגל היהודי, כאשר בשם מעגל זה נעשים פשעים כה רבים?
האם כל יהודי בשם היוולדו כיהודי, קודם בחשיבותו לאחר?  לאחר שחולק איתך את האחריות על קיומה של החברה, האחר שקרוב אליך אולי בדעותיו. אך שונה בכך שלא נולד יהודי.
כל אחת אחד מאיתנו שנולדו יהודים, ונכנסו בברית אברהם אבינו, וחידשו את הברית אותה כרת יעקב עם האל, עלינו לבדוק מה הם אותם ערכים יהודיים שעל פיהם אנו חיים? מה היא אותה מסורת יהודית שכה חשוב לנו לשמר. האם קרבת הדם והמשפחתיות היא הקודמת לכל, קרי מעגל ההולדה היהודי או מעגל האמונה והערכים.
אני בוחר יום יום מחדש באמונה שלי, אמונתי בבני האדם, אמונתי בשוויון בין בני האדם באשר הם. ובאמונה העמוקה ביותר שיצר האדם טוב מנעוריו וכי אין אדם רע אלא אדם שרע לו. ולכן כאשר אנשים שונים עושים מעשים שלא יעשו, יש לבחון היטב, כיצד קרה הדבר?
מה הסביבה שידרה להם? מה נעשה להם שהיא אותם למצב כזה?
אין כאן רחמים ונחמה לא למחבלים, לא לרוצחים אך יש כאן קיראה ברורה לא להאשים אין או אישה בל מוצאם.  ערכיה היהודים של מדינת ישראל הם, הם ערכיה הדמוקרטים. בדיוק כמו שבפרשה זו ניתן ביטוי למעשר. ההבנה שכל אדם ירוויח ככל שירוויח ומוצלח ככל שיהיה חייב לזכור להפריש מרווחיו או משכורתו לטובת הכלל.





מדרשים קודמים

למה התחלתי במחזור מדרשים זה?

בראשית

נח

לך לך

וירא

חיי שרה

מצרף משהו קצר שפירסמתי בידיעות הקיבוץ כהרחבה
חוק הלאום- עוד ביטוי למצבנו הטוב

האם מדינת ישראל נמצאת במשבר? הא אנו מתמודדים עם המשבר?
יש המגדירים משבר כ"פער שבין המציאות להצהרה" קרי ככל שהצהרתך רחוקה יותר מהמציאות המשבר גדול יותר.
מבחינה זו חוק הלאום שהונח על שולחן הכנסת מבטא התקדמות, לראשונה מזה עשרות שנות קיומה של מדינת ישראל  מונח על שוולחן הכנסת וזוכה לגיבוי הממשלה חוק שרבים מהיהודים בישראל תומכים בו.
חוק הלאום, שם בפתחו של כל הומניסט ודמוקרט אתגר, הפעם לא ניתן לשתוק.
חוק הלאום הוא הביטוי הפרלמנטרי של אוירה ציבורית מתלהמת ומסכונת, אוירה ציבורית שמתירה את דמם של המיעוטים. אוירה שמסכנת את ההישג האדיר עליו חתומה הציונית, קיומה של מדינת ישראל.
הציונות הצליחה כנגד כל הסיכויים להביא לכינונה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית שמהווה בית לאומי לעם היהודי. חוק הלאום והאווירה הציבורית הנוכחית מבטלת ומזלזלת בהישגים אלו ויוצאת מתוך נקודת מוצא כוחנית שעובדתקיומה של מדינת ישראל אינה ניתנת לעירעור.
השיח הישראלי חייב להשתנות, בבקר לאחר התבטאותו הגזענית של ראש עיריית אשקלון, בחרו עלות בגלי צה"ל את אחמד טיבי. האם אחמד טיבי הוא זה שצריך לצאת חוצץ כנגד אמירותיו של ראש עיריית אשקלון?
היכן ההזדמנות של כל אזרחית ואזרח שפויים להביע את דעתם במעשיהם, בהוקעת מחבלים ורוצחים מצד אחד ומצד שני שמירה על צלם האדם בכך שלא נתייג ציבורים שלמים כאשמים.
נשיא המדינה עשה מעשה ממנן ניתן ללמוד הרבה, כדמות ייצוגית וכאזרח, הביע את מורת רוחו משירו של עמיר בן עיון, ובחר לבטל את הזמנתו לשיר באירוע לציון גירושם ויציאתם של היהודים מארצות ערב.
כל אחד מאיתנו, במקום עבודתו, בקהילתו ובקיבוצו חייב לראות מה הוא אותו מעשה קטן שניתן לעשות בכדי לייצר במעשינו תגובה ציונית הולמת לחוק הלאומיות.
הציונות שלנו, ציונות שמקורה באמונה באדם ורואה במיעוט הערבי בארץ שותפים לקיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית.





יום חמישי, 20 בנובמבר 2014

אור למדרש- פרשת השבוע שלי תולדות

תולדות

פרשת תולדות עוסקת בחיי יצחק, הולדת בניו, עישו ויעקב. הצלחתו במצריים והרחבת רכושו. אך מרכזה של הפרשה עוסק בסיפור מכירת הבכורה של עישו ליעקב תמורת נזיד עדשים ולאחר זמן רב,  יעקב הבן הצעיר מבין התאומים, בעצת אמו. מתחזה לאחיו עישו ומקבל את ברכת אביו.
המתח הזה המתקיים ללא הפסקה בין שני אחים תאומים, שיצאו בעת אחת מבטן אמם, מהווה נקודה מטרידה. עד כמה שונה אהבת האם את בנה האחד על בנה האחר.
כמו כן עולה סוגיית הדרך, הא מבטיחה שהיא תישא בחטא השקר העיקר שבנה אהוב יעקב יזכה בברכת האב. ויצחק האב, גם בעת שהוא מגלה את המירמה בוחר לכבד את ברכתו.
מתח בין חיים משותפים, הקשורים זה בזה ומחייבים יחסי אמון ויכולת להסתדר,
בפרשה מוצג המתח בין אחים תאומים, אחים מבטן ומלידה שמציינים את התפתחותם המקבילה של עמים שונים. האם ניתן לשמור על צלם אנוש במערכת היחסים הכעוסה, המורכבת כפי שבאה לידי ביטוי בפרשת תולדות.
אנו חייבים לשאול את עצמנו האם אלו תולדות עמנו, האם זהו הסיפור אותו אנו בוחרים לספר לילדנו, מה חלקנו?
הרי השבוע הזה היה בין הקשים שידענו מעולם, מרקם החיים המשותף בין הציבור היהודי למיעוט הערבי נכשל פעם אחר פעם במבחנים שהקיצוניים הדתיים עושים "בשם שמיים".
ב"שם שמיים" יש חשש לרצח נהג אוטובוס ערבי.
"בשם שמיים" ריצחו באכזריות במתפללים בעת תפילתם בבית כנסת.
האם "בשם שמיים" סומנו עתה כל ערביי ישראל כאוייב על ידי ראש עיריית אשקלון שמסביר שהוא רק נותן מענה לקולות הציבור.
נכון, המתח גואה, והמחירים עולים, אך אם לא נמצא בתוכנו את היכולת לייצר מענה אנושי, אם לא נמצא בעצמנו את צלם האנוש, המפריד אותנו מכל חיה. אותו צלם אנוש שמחייב אותנו לראות כל אדם באשר הוא אדם ולא לשפוט אותו על פי מוצאו, צבע עורו או דתו.
אם לא נמצא את הדרך להתעלות מעל כל אלו הרי שניתן את המפתח לניהול סדר יומנו ועתידנו בידי קבוצות לאומניות, דתיות קיצוניות ש"בשם שמיים" ימשיכו לבצע רציחות הדדיות ולהבטיח כי אף אחד מאיתנו לא יוכל לחיות כאן מבלי לאחוז בחרבו גם בשעת השינה.
אך באותה פרשת תולדות יש סיפור שכמעט נעלם מן העין, בעת ירידתו של יצחק מצרימה, הוא מסתיר א עובדת היותה של רבקה אישתו ומציג אותה כאחותו על מנת להגן עליה.
וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם.
וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת.
אבימלך מגלה זאת, ובמקום לראות בכך פגיעה בכבודו ופגיעה באמון בוחר להבליג, ואף מזדעזע מכך ומוציא הודעה ברורה המעניקה הגנה ליצחק ולרבקה.
אבימלך, לא מתוך מורא בוחר להעניק את חסותו ליצחק על אף היותו גר ואחר. יצחק במובנים רבים נמצא בעמדת נחיתות, מגיע מצריימה עקב רעב, צרכים הישרדותיים, אך אבימלך לא רואה בכך נקודת תורפה שיש לנצלה ולפגוע ביצחק.
בתקווה שגם העם היושב בציון, ילמד ממעשה זה. כולנו נבין שעוצמתנו וכוחנו אינו נמדד במהירות תגובתנו בהריסת בתים או בתפיסת מחבל זה או אחר. כוחנו ועצמתנו נמדדים בחוסננו המוסרי, בכך שלא נאבד אף לרגע את צלם האנוש שבנו וכחברה נהיה מסוגלים לחזק ולהתחזק אל מול  הקיצוניות הגואה ובכך לנצחה. כפי שבחרו השבוע קבוצות חרדיות להגיע ללווית השוטר הדרוזי שנהרג בעת מאבקו במחבלים.



מדרשים קודמים

למה התחלתי במחזור מדרשים זה?

בראשית

נח

לך לך

וירא

חיי שרה

יום חמישי, 13 בנובמבר 2014

אור למדרש פרשת השבוע שלי חיי שרה

חיי שרה

הפרשה פורשת את קניית מערת המכפלה על ידי אברהם מבני חת וכן את הבאתה של רבקה מארצו של אברהם כציווי אלוהי כך שבנו, יצחק לא ימצא אישה בקרב הכנענים.
הפרשה מתחילה בפטירתה של שרה ומסתיימת בפטירתו של אברהם שנקבר על ידי שני בניו ישמעאל ויצחק שעל אף מקומם השונה במסורת היהודית בפרשה זו בא לידי ביטוי חייהם המשותפים כאחים.
אתמקד בפנייתו של אברהם לקנות קבר מבני חת, הוא מודע להיותו זר בארץ, והוא מודע לכך שעל מנת לקנות חלקת קבר יש צורך בהסכמה רחבה של חברי העיר ולכן נוהג מידה של ענווה. "גר ותשב אני עמכם"

בשבת זו שהלהבות גבהות מיום ליום, ושאלת האדונות על הארץ בכלל והבעלות על המקומות הקדושים מעוררת מלחמות דת, יש מקום לעצור ולהבין באותה ענווה של אברהם.
ביום חמישי, התיימה פגישת מנהיגים מהאזור בניסיון להנמיך את הלהבות ואף ניתן אישור לכניסת מתפללים מוסלמים להר הבית, אך במקביל, בצורה שלא מסייעת בשום צורה לניסיון הרגעת הרוחות. אלפי יהודים כולל אישי ציבור וחברי כנסת מתכוונים להתכנס בחברון לציין את פרשת השבוע "חחי שרה", כמה פרדוקסלי שהפרשה מציגה את ענוותו של אברהם בקרב בני חת, ודווקא אלו הרואים עצמם ממשיכים בדרכו בוחרים לציין שבת זו במצעד כוחנות ואדונות.

אברהם מכיר את הבטחת אלוהיו בו הוא מאמין בכל מעודו. הבטחה כי עתיד גדול מובטח לזרעו, ביטחונו באלוהיו רב גם בעקבות העושר הרב שצבר במהלך חייו בכלל ובירידה מצרימה בפרט. אף על פי כן, מכבד הוא את החברה בה הוא חי, מכיר במסורותיהם, מבלי שהדבר יפגע באורח חייו המבודל על ידי אלוהיו ונוהג בכל בדרך ארץ.


שבת חיי שרה, עוסקת בנוסף,  בסיפור שליחותו של העבד ושיבתו עם רבקה אך יותר מכל עוסקת במשמעות של האחרות. אברהם כאחר בין בני חת, יצחק כאחר שמקבל את הציווי לשאת אישה שלא מבני הכנעני ודווקא אל מול כל אלו, הצנע הלכת שמאפשר להם לחיות בכנען.

האם אין לנו מקום בו בקול גדול אנו חייבים להוקיע את קטני האמונה, שבשם אמונתם הכה קטנה מפגעים בנפש וברכוש של בני דתות אחרות ובמקום זה לדבוק ברוחב האמונה של אברהם ויצחק בדרכם
לדבוק בגודל האמונה שנוקט בגישה של "סור מרע ועשה טוב"

עלינו לצאת בקול גדול, של ציבור גדול המכריז שאמונתו ומסורותו אינם בני ערובה של ציבור קיצוני-דתי שעושה דין לעצמו.



יום שישי, 7 בנובמבר 2014

אור למדרש פרשת השבוע שלי וירא

בתחילת הפרשה ביקור המלאכים באהל שרה וההבטחה ללידת בן מאברהם אך במרכז הפרשה פרשת לוט ואנשי סדום, השחתת המידות בשיאה ולוט כאיש  בוחר לגונן על אורחיו מפני אנשי העיר. לשם הדגשת מחויבותו מציע לוט לאנשי העיר את בנותיו בתנאי שלא ירעו לאורחיו. בהשמדת סדום, לוט ושתי בנותיו ניצלות.
לקראת סיום הפרשה חוזרים לאוהלה של שרה וללידת בנה יצחק. אך שם אנו מוצאים השחטת המידה כאשר לצד שמחתה של שרה על לידת בנה אחרי שנים רבות של עקרות, עינה צרה בהגר והחשש מפני חלוקת הירושה נוכח ביותר.
 "ותאמר לאברהם, גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני, עם יצחק"
הפרשה מסתיימת בסיפור "עקידת יצחק" הניסיון הקשה ביותר שמעמיד אלוהים את אברהם.
במוצ"ש הייתי בכיכר רבין, ציבור של בני נוער בעיקרם, מעלים על נס את חיוניות הדמוקרטיה ואת המחויבות הארחית לשמירה על הדמוקרטיה. מפגן כח כה אמיץ של בני נוער בגיבוי של נשיאה של מדינת ישראל, ראובן ריבלין. התחושה קשה מכיוון שהפער גדול.

מבחרי הציבור בישראל נדמים מיום ליום לאנשי סדום, כה חסרה דמות שתעשה מעשה לוט ותעמיד את ערכיה לפני טובתה האישית.

יום שישי, 31 באוקטובר 2014

אור למדרש - פרשת השבוע שלי לך לך

פרשת לך לך העוסקת בסיפורו של אברהם ובסיפורו של לוט, בפרשת לך לך יש מעיין גירסה מוקדמת של סיפור יציאת מצריים, פרעה אותו פרעה והרעב מורידו למצריים, אך בסיפורו של אברהם אין הוא בורח ממצריים אלא יוצא משם ברכוש גדול.
בלך-לך זהו סיפור לידתו של ישמעאל,  זו פעם שלישית ברצף בה האלוהים מגדיר את בריתו עם האדם, הפעם דבר זה בה לא בסימן בדמות הקשת בענן כפי שנעשה עם נח ובניו כי עם ברית מילה, סימן בגופו של האדם ושינוי השם. אברם יהיה אברהם, ושרי תהיה לשרה. לקראת סיום הפרשה ניתנת ההבטחה לאברהם להולדת בן משרה.

לידתו של ישמעאל בשבוע בו המתח הבין דתי גואה בישראל, בשבוע בו הפחד והשנאה מהאחר מעבירים אנשים רבים על דעתם. האם בפלגנות זו, אין אנו נופלים לאותו בור עמוק של שבירת הברית האנושית, המגדירה אדם כאדם באשר הוא אדם?

האם יש שבת טוב מזו לדרוש בשאלת הברית שבין אדם לחברו,במוצאי שבת עצרת בכיכר רבין לזכר מורשתו של ראש ממשלה יהודי-ישראלי שנרצח בידי יהודי. פרשת לך לך נקראה בדיוק באותה השבת ב 4/11/1995.

יום שישי, 24 באוקטובר 2014

אור למדרש - פרשת השבוע שלי נח

בפרשת נח, מכיר כמעט כל ילד את תיבת נח ואת סיפור זוגות-זוגות בעלי החיים שהועלו לתיבה. אך פרשה זו מהווה גם את סיפור המסגרת לכמה מהאמירות שמהוות בסיס לדיונים בלתי פוסקים על אופיו של האדם, וטומנת בחובה גם את היסודות המוסריים של היהדות כתרבות אוניברסלית.
ראשית בשלב הסיבות למבול- ומלאה הארץ חמס, בכל דור והחמס שלו, אך האם ניתן לקבוע כי יש שלב בו הושחטו המידות בצורה שכבר אין תיקון.  לאחר חודשים בתיבה, נגלת האדמה ונח מקריב זבח לאלוהיו ובתגובה מכריז אלוהים "כי יצר האדם רע מנעוריו" קרי אותו מעשה קין בהבל, עושה נח שנבחר על ידי האלוהים בחיות עליהן שמר מכל משמר במשך חודשים בתיבה.
פרשה זו מלאה כרימון בנושאים שניתן היה להרחיב עליהן עוד רבות אך אבחר רק עוד אחת שכל כך רלוונטית למתיחות הדתית  שהולכת וגואה באזורינו.
"כי בצלם אלוהים עשה את האדם" משפט זה מוכר היטב ולא פעם בקרב אנשים זוהי כמעט הלגיטימציה הבסיסית לכך שאנו בני האדם עושים שימוש לטובתנו במרקם שלם של חי וצומח, מה גם שבציווי של אלהים לנוח ניתן לכאורה היתר לשימוש בחי ובצומח לטובת האדם. אך כיצד נשכח המשפט שקודם למשפט זה.
"שפך דם אדם, דמו ישפך" קרי בציווי אלהי נדרשים בני האדם, אותה קבוצה נבחרת שנצלה משמד וקיבלה את ההזדמנות לבנות חברה אנושית מבראשית, לא להרוג אדם אחר כי האדם נעשה בצלם אלהים. כמה סיאוב וכמה מוות, הביאו מלחמות הדת לעולם מאז, כמה סיאוב נוצר מאותו פשט שאוסר ומצווה על שמירת המידות ומסכם את הברית המחודשת בין האלהים לאדם בסימן, בקשת בענן.
בפרשה זו מגולם גם סיפור מגדל בבל שמהווה מדרש בפני עצמו, אך אולי בו אעסוק בשנים הבאות.

אי אפשר שלא להתייחס לפרויקט המתוקשר של "שבת ישראלית" שמצויין השבת חיבור של מספר גופים שהשקיעו כסף רב בכך שיותר ויותר ישראלים יתנו את דעתם לשבת. אך אי אפשר שלא לשאול עד כמה פלורליסטית השבת אותה ארגונים אלו מקדמים. האם שבת זו בהכרח הינה שבת בה הנשים מברכות על הנרות והגבים מקדשים את היין? או ששבת ישראלית זו מזמינה כל ישראלי לציין את השבת בדרכו ומכירה בכך שעצם שבירת השיגרה משבוע העבודה, היא היא המהות של השבת. האם מארגני "שבת ישראלית" מגבים את הקמפיין המתוקשר בקריאה חברתית לסגור את מרכזי הקניות בשבת ולאפשר לאלפי עובדים יום מנוחה כמחוייב בחוקי העבודה של מדינתנו?

יום שישי, 17 באוקטובר 2014

אור למדרש - פרשת השבוע שלי בראשית

בראשית- את מחזור פרשות השבוע השנתי, לא אפתח במדרש עמוק על סיפור הבריאה, אלא על המחזוריות עצמה בכך ששנה אחרי שנה, פוגשים את אותן פרשות. אותם סיפורים, אך כל פעם מוצאים בהן דבר חדש. הבחירה להעלות על הכתב ולשתף, במדרש שלי, במפגש הבראשיתי שלי עם הטקסט התנ"כי נמצא אצלי בפטירתו של אבי. בי"ח באלול התשע"ד, ב13/9/2014, נפרדנו מאבי. העיסוק בשבעה, העיסוק במשפחה, העיסוק בקשר ובזהות ובשאלה מי אני? ומי אנחנו? תפס נפח רחב ממחשבתי.
היו שהציעו וציינו את מצוות אמירת הקדיש במשך שנה לאחר הפטירה, אך ככל שחשבתי על דמותו של אבי, ועל הדברים הרבים שזכיתי לקבל ממנו הבנתי שלא אוכל להסתפק בשינון טקסט אחיד. אלא עלי להצמד למסורת הביקורתית ולהצמד ל"ראה וחדש" שהיתה כה חשובה ומושרשת בו.
אותה בחירה, אותו חופש ליצור, שמחייב את הפניות המחשבתית, את הזמן וכן מחייב כח רצון להחזיק בשתי הקצוות. בצד אחד טקסטים ומסורת יהודית ומהצד השני תפיסת עולם הומניסטית ביקורתית.
וביחס לפרשת בראשית, זהו מעשה הבריאה, אך באופן מוזר, אין פרשת השבוע עומדת כולה על ימי הבריאה, אלא כבר באותה פרשה משולב סיפור גן העדן וכן סיפורם של קין והבל.
קרי עוד בטרם הושלם מעשה הבריאה ותוך כדי התעצבות המין האנושי, אנו מוצאים את הרצח הראשון, רצח בין אחים. לומר ולהזהיר עד כמה מחוייבים אנו לדרוש יום יום, שעה שעה לשיפור עצמי ולהתרחק ממעשים אלו שמצויים בכל אחת ואחד מאיתנו.
ממש בסוף הפרשה "ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם. " קרי, מעשה הבריאה כולו שמתחיל ב"בראשית ברא  אלהים את השמים ואת הארץ"  מצטמצם לאכזבה אדירה מהאדם, פאר היצירה.


אור למדרש- פרשת השבוע שלי


אור למדרש- פרשת השבוע שלי


מתוך רצון לחבר את הבחירות הערכיות היומיומיות , לשרשרת הדורות של העם היהודי.
מתוך בחירה מודעת שכיהודי כל מעשה שלך ושלי הוא מעשה יהודי
ומתוך הכרעה כי תפיסתי את היהדות הינה חלק מהשיח היהודי הכללי
ומתוך רצון להרחיב את תפיסת היהדות מעבר לתפיסה ההילכתית לתפיסה שבמרכזה עומד היחס שבין אדם לאדם ובי אדם לחברו, תפיסה יהודית הרואה בכל אדם את ייחודיותו ואת אנושיותו במלואה מבלי הבדל, דת, גזע ומין.
מצאת לנכון לחלוק איתכם, את המדרש האישי שלי  לפרשת השבוע.
מצד הספר יעמדו איתי חמשה חומשי תורה עם רב פנינים מהוצאת ורשה בהוצאת האחים לוין –אפשטיין שנת תרע"ג 1913. וכן ספרי מספרייתי האישית שקראתי ואני חוזר וקורא במשך השנים.
מצד החיים יעמדו לי, מאורעות היומיום, בארץ ובעולם, חוויות המשפחה והחברים.

כל שבוע אחלק למדרש קצר על נקודה מעניינת ורלוונטית בעיני מתוך הפרשה ולצדה אנסה לפרוש את הרצף הסיפורי, ולתמצת את הנושאים העיקריים בהם עוסקת הפרשה