בחירות עכשיו -אל תבכו אחר כך

בחירות עכשיו
הקולות הנשמעים לפני כל בחירות בשנים האחרונות חוזרים ועולים. ה"אין למי להצביע" וה"כולם מושחתים" וה"מה זה משנה" מקיפים אותי מכל עבר ולכן מצאתי לנכון לנסות ולהעלות על הכתב את תמונת העולם כפי שמצטיירת בעיני בשנים האחרונות על אף הפרדוקוס שסביר להניח שמעטים הם אלו שהמשיכו לקרוא עד כאן ושייכים לאותו חלק אדיר באוכלוסיה השייך למפלגת המאוכזבים ומפלגת המיואשים שרק הוכיחו את עוצמתם כשבסיבוב האחרון של הבחירות לרשויות המקומיות זכו ברוב מוחץ של 57%. באופן לא מפתיע ציבור המצביעים מגדיל את תמיכתו במפלגות אלו לאחר שבבחירות לרשויות המקומיות הקודמות עמד כוחן המשותף רק על 50.5%.
היכן מושקעים אותם כוחות אנושיים שבעבר היו מושקעים בפוליטיקה? האם המשחק הפוליטי פשוט לא מעניין אף אחד? תשובה ניצחת לכך נתן נשיא ארצות הברית הנבחר בכך שהוכיח שניתן להגיע ולרתום למאמץ הפוליטי גם קהלים ששייכים באופן המסורתי לאותן מפלגות גדולות של המיואשים והמאוכזבים. אובאמה והמטה שלו הצליחו ליצור אצל קהלים שלמים של שחורים וצעירים את האמונה שיש סיכוי לשנות ושזה באמת תלוי בהם. הסיסמה yes we can , נשמעה מקהלים שונים שמעולם קודם לא העיזו לדבר כ we, ובטח לא האמינו בcan. אם כך צריך לנסות ולהגדיר מה הם אותם דברים שמניעים ובונים את האמון של האנשים. תפיסה פרואקטיבית של המציאות, בניית מסגרת.
אז היכן הוא אותו כח שהיה קיים במציאות הפוליטית הישראלית בעבר? משנות ה-70 צמח המושג השמאל החדש, השמאל החדש התבסס על מושגי הפוסט מודרניזים מחד ועל האכזבה הגדולה מהמדינות שהוגדרו כקומוניסטיות וסוציאליסטיות והתגלו כמשטרים טוטאליטרים. שינויים וזרמים רבים עיצבו את השמאל החדש בעולם וכחלק ממגמה זו הוקמו ארגונים רבים חוץ פרלמנטרים. בישראל מזה שנים הציבור הרחב לא חשוף לאלטרנטיבת שמאל מפלגתית משמעותית. משנות ה-70 פועל השמאל הישראלי במבנה א- פוליטי בהגדרתו. דרך צמיחת גורמי החברה האזרחית לצד תחושת האכזבה שאחזה במפלגות שמאל ברחבי העולם שהזדהו עם הגוש הקומוניסטי לצורותיו השונות לאחר שהעולם כולו נחשף לפער שבין האידאה שנישאה בפי השלטון הקומוניסטי לשיטת השלטון עצמו שהינה בעצם שלטון טוטאליטרי. מבוכת השמאל נמשכת מאז וגולשת אל פי תאום, התפתחה מערכת שלמה של עמותות וארגונים חוץ פרלמנטרים שמקדמים נושאים צרים בלבד אך כשהם נעמדים זה לצד זה מייצרים אמירה כואבת וברורה של חוסר אמון במערכת הדמוקרטית ובעצם הסכמה ויישור קו עם המערכת הניאו ליברלית ועם הנחות היסוד החברתיות-כלכליות של הימין.
בבדיקה של התארגנות הימין בישראל אנו רואים אחל משנות ה-70 פעילות ענפה של אירגונים חוץ פרלמנטרים אך אלו מכירים ומוקירים את הזיקה למערכות הפוליטיות ופועלים כמערכת המשלימה זו את זו. בשמאל לעומת זאת נוצר נתק, עשרות אירגוני שמאל, עמותות וסניפים של אירגונים בין לאומיים, המפתחים שיח חברתי לכאורה, שיח המדבר את ערכי השמאל החברתי אך בעצם המבנה הארגוני מצהיר בקול רם וצלול כי המערכת החברתית המלאה- החברה הישראלית, אין בה ממש. מי שינסה להפנות אצבע מאשימה לבעלי תפקידים כאלה או אחרים במפלגות השונות מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, ייתן לעצמו תשובה קלה אך לא כנה. המציאות שבה האנרגיות האנושיות של אנשי שמאל מופנות כלפי נגזרות צרות בלבד וללא חיבור מהותי ביניהן מהוות הרי אימוץ מלא ואולי אף עיצוב של רמה חדשה של הפרטה. הפרטה מערכתית, הפרטה תודעתית. הנשים או הרופאים הפועלים תוך השקעת ממון רב וזמן לסייע להצלת ילד הזקוק לניתוח או להקל במעט את המעבר במחסומים יוצרים גם לעצמם וגם לחברה מצג שווא. הרי כל עוד נפעל רק להקל במעט את הסבל של אדם זה או אחר אנו בעצם מקבלים ומקבעים בכך את התמונה הרחבה, התמונה של עם השולט בעם אחר. התמונה שמאמצת הנחות יסוד שלא כל בני האדם שווים וכי נער בן 18, רק בזכות מסלול חיים שונה יכול לחרוץ גורלות של בני אדם אחרים.
השמאל החדש שהתחיל את פעילותו בשנות ה-60 וה-70 ביצע מעבר פרדיגמות שיש היום סיכוי במציאות הישראלית הייחודית ובמציאות הכלכלית העולמית לשנות. הפרדיגמה שנזנחה שנות ה-70 הינה המחויבות של חברה לנהל את עצמה, ומחויבותם של השותפים בה לעצב באורח פעיל את חייהם בתוך המסגרת הפוליטית. במציאות הקשה של שנות ה-60 וה-70 כשהדוגמה הבולטת לכך הינה מלחמת ויאטנם, אמצו אנשי השמאל בכל העולם את ההנחה כי המפלגות והשלטון מעוצב כשלטון ניאו-ליברלי ולכן ההשפעה האמיתית היחידה היא רק דרך הקמת ארגונים חוץ מפלגתיים. בארץ פגשנו תופעה זו בדמות מצפן, שלום עכשיו ומגמה זו ממשיכה בדמות אירגונים דוגמת "שוברים שתיקה" ו"מחסום watch" ארגונים אלא ודומיהם מצליחים להעמיד סט-ערכי חברתי ומצפוני יציב, מצליחים לגייס מערך רחב של מתנדבים וליצור תהודה תקשורתית לא מבוטלת. אך פעילות מבורכת זו היא רק המחשה ברורה עוד יותר לפעילות לצד זרם החיים של החברה הישראלית.
מציאות מתעצבת זו ששותפים בה באופן פעיל אירגוני "שמאל" רבים היא היא שעצבה בתודעה של האזרח הישראלי כאילו המסגרות הפוליטיות הינן מסגרות אנכרוניסטיות וריקות מתוכן ובעצם עיקר העשייה צריכה לקרות בארגונים חוץ פרלמנטרים.
אני בא וקורא תיגר לאווירה ציבורית זו באמירה ברורה וחד משמעית, ללא חיבור ואמירה ברורה של יצירת בית פוליטי שיאחד תחתיו את כל גורמי "השמאל" השונים, בית פוליטי שיאבק על החיוניות של המערכת החברתית המדינית על נגזרותיה הפוליטיות אנו דנים עצמנו להמשך מאבק בלימה בלבד בסדר היום של הגורמים המפרקים בחברה, קרב מאסף בלבד מול תרבות הפערים, קרב מאסף מול הכיבוש וקרב מאסף מול הקול שדורש "חברה עכשיו"-
בחירות עכשיו - לכן אנו מחוייבים לפעול דרך המערכות הפוליטיות המעצבות תקציבים ומתעדפות את תחומי העשייה של החברה הישראלית לצד עם לא לפני הפעילות בארוגנים חוץ פרלמנטרים המקבעים את הנחות היסוד של המצב הקיים.
בחירות עכשיו- אל תטעו לחשוב שאחריותנו נגמרת בלגשת לקלפי ולשים פתק "נכון" זה או אחר. אחריותנו חייבת להתפשט לא רק לתמיכה במפלגה זו או אחרת אלא בעיצוב הפנימי של סדר היום של המפלגות, לוודא כי בכל מפלגה שרוצה להתכנות מפלגת שמאל יש כוחות רלוונטים ולא עלי תאנה בלבד. אין גרוע ממפלגה המציגה עצמה כמפלגת שמאל אך מאמצת את הקו הניאו ליברלי.
בחירות עכשיו- נכון אנחנו בסוף דצמבר והבחירות בראשית פברואר, על סדר היום המפלגתי לא נוכל להשפיע בבחירות אלו, אך אם לצד התמיכה במפלגה יבחר ותבחר כל אחת ואחד מכם להתפקד למפלגה כך נוכל להשפיע על עיצוב דרכן של המפלגות.
בחירות עכשיו – הרשימה למר"צ והשילוב עם התנועה החדשה הושלם, גם הפריימריז בקדימה ובעבודה הסתיימו. לא במקרה השארתי את הליכוד לסוף- עלינו, כאנשי חברה ואנשי שמאל, ללמוד ולאמץ את עבודת השטח המרשימה שפייגלין ורעיו עשו בליכוד. התפקדות מאסיבית במהלך השנתיים האחרונות אפשרה להם לעצב את סדר היום של המפלגה. למי שלא מכיר את הסיפור או לא עקב אחריו, ההשתלבות של פייגלין בליכוד לא השפיע רק על שורה כזאת או אחרת במצע הליכוד. היא השפיעה באופן מהותי על מערכת הבחירות הכללית כולה, ממצב שבו הליכוד וביב בראשו נתפסו באופן מוחלט כמפלגת השלטון הבאה, הצלחתו של פייגלין פתחה את המפה ויצרה מציאות שבה יש לבחון אלטרנטיבות לחלק לא מבוטל ממצביעי הליכוד.
בחירות עכשיו- עיצוב חברה, ברצוננו להפוך לחלק מוביל ומעצב בחברה הישראלית עלינו להזדיין בסבלנות ולפעול בתלמים הארוכים.התפקדות למפלגה, השתלבות במוסדותיה הפורמליים וההתנדבותיים מחייבת יכולת של אחזקת מטרה לאורך זמן. כל עוד נשב מהצד וכל פעם שבחירות יתקרבו נחזור על האמירות השחוקות שאין אף מפלגה התואמת את ערכינו כך נמשיך ונחטא לאמת הפנימית שלנו.
בחירות עכשיו- נכון קשה להאמין אבל התנדבות של כל אחד ואחד מאיתנו, בין עם להתקשר 30-40 טלפונים, לכתוב באינטרנט או לדבר עם המשפחה הקרובה יכולה להוביל לשינוי. אין מה לעשות על היתרונות ועל החסרונות של השיטה, השיטה הדמוקרטית בנויה על עבודה קשה של שכנוע אנשים. שכנוע ויצירת אמון. שכנוע לא בהכרח בנכונות המצע אלא ביכולת של מפלגה להציב נבחרת אמינה, נבחרת ישרה, נבחרת שרוצים להזדהות איתה.

בדומה לכל מאמר או כתבה שלי אני רואה בדברים הכתובים הזמנה לשיחה, אשמח שתכתבו, תתקשרו או תזמינו לשיחה בעניין
אורי אופיר orion22@gmail.com

קישור של המאמר שפורסם ב mynet

הקן השומרי במוסד 26.10.08

הקן השומרי במוסד נולד מתוך מבוכה, כשבאו מקימי המוסד החינוכי במשמר העמק לעצב את שיטת החינוך השומרית בגרסתה הקיבוצית, עמדו מאפייני תנועת הנוער כנר לרגלם. המוסד החינוכי הוקם על עקרונות תנועת הנוער ועל "חברת הילדים הקלאסית". מבחינתם לא היה שאלה כלל על מקומה של תנועת השומר הצעיר כתנועת נוער במוסד מכיוון שהם ראו את עשייתם שואבת ישירות מהרוח השומרית. את צמיחת הקן במוסד ניתן לראות כהתגבשות והתפתחות של צורך אוטנטי של חניכי המוסד, דרישתם להשתייך למסגרת ארצית ולהקים להם קן משלהם היא שהעלתה את שאלת מיקומה של תנועת השומר הצעיר במוסד. החניכים בשנות ה-30 במוסד המתהווה של משמר העמק העמידו את מחנכיהם מול עובדה בהקמת קן בחורשה שלצד המוסד, וכך בעצם לא עמדה בפני המחנכים השאלה האם יהיה קן במוסד אלא כיצד תשתלב התנועה הארצית במוסד החינוכי?

המתח שבין תנועת הנוער למוסד החינוכי הינו מתח שנוצר כבר מראשית ימי המוסד. המתח מתריס אל מול שאלת האוטונומיה של גילן הנעורים, האם חברת הנעורים היא מסגרת שמבוגרים מייצרים עבור נוער או שמה מדובר בקן מורחב של תנועת נוער בו החניכים הם האחראיים. הכוליות של המוסד החינוכי קרי השילוב בין חיים משותפים מסביב לשעון עם בית הספר ועם מסגרות העבודה הכריע את הכף בעצם והמוסד נוצר כמערכת פורמלית המשתמשת באמצעיים ומתודיקה של תנועת הנוער. כך שבעצם בשאלה על מקומה של תנועת השומר הצעיר במוסד לאורך השנים מגולמת לא שאלה אירגונית ולוקת אחריות טכנית אלא שאלת מהות על גבולות האוטונומיה של החניכים. שאלה זו הלכה והתחדדה עם השנים מכיוון שבראשית המוסד, וכך גם בהקמה של כל מוסד חדש היו המחנכים והצוות צעירם מהקיבוצים המחוברים אידיאולוגית לתנועה וכך נוצר בעצם מעיין חפיפה לכאורה. אך השאלה הנדרשת האם בתוך מערכת חינוך כה כולית המביאה לידי ביטוי שיא את ערכי התנועה יש אפשרות בכלל לאוטונומייה של חניכים או שמע מדובר באוטונומיה לכאורה?

המוסדות הכריעו בשאלה זו ואימצו את המודל שהמוסדות הינם מערכות חינוך שומריות, קרי המחנך מחנך ברוח שומרית אך בפועל עקרונות היסוד של תנועת הנוער נדחקו לשוליים ותנועת הנוער נשארה חסרה.

הקושי של אנשי החינוך, שמחד היו מייסדי המוסד וכן בוגרי השומר הצעיר, להבחין בין הקן במוסד לקן בוורשה מראה עד כמה גדול היה אמונם ביכולתם להעתיק את המערכת התנועתית ולמזגה למסגרת החינוך במוסד. אך חניכי המוסד חשו באותה רוח פנימית, שומרית, ונטו אחר התנועה וקבעו עובד ה מוגמרת על ידי נטילת חלק פעיל במפעלי התנועה. לפיכך הקצו המחנכים לתנועה תחומי פעילות מוגדרים. תחומים אלו היו תחום הצופיות, הפעילות הפוליטית והלמידה הרעיונית, אך חשוב לשים לב שנטלו מהתנועה את עיקרה, את החינוך. נהפכו היוצרות, התנועה שהרימה מפעלים ופעילויות תרבותיות כביטוי לדרכה החינוכית נדרשה כעת להישאר רק עם המאפיינים החיצוניים בעוד תחום החינוך עצמו, קרי הקבוצה והמדריך, נשמר בידי המחנכים, מצב זה יצר מציאות שהתנועה החינוכית נשארה בעצם מחוץ למוסד.

עם השינויים בקיבוצים בעשורים האחרונים, שינויים בהם מוצבים סימני שאלה על מסגרות רבות בקיבוצים אנו עדים לתופעה מרתקת. ניתן לזהות וקטור של ירידה מתמדת באחריות הקיבוצית על מערכת החינוך. הדבר בא לידי ביטוי בביטול הלינה המשותפת בכלל הקיבוצית במהלך שנות ה-90, הדבר בא לידי ביטוי בסגירה של רבין ממוסדות החינוך של השומר הצעיר ובהפיכתם לבית חינוך ובית ספר פורמלי. לא ארחיב על שינויים אלא אך חשוב לציין כי הציר המארגן של השינויים נסוב סביב העברת מרכז הכובד ממערכת החינוך הקיבוצית כאחראית ישירה על הילד והנער אל הוריו . כלומר התא המשפחתי הפך לציר המארגן בחינוך וככזה בעל השפעה על כיוון החינוך והבחירה של הילד. בתחום הנוער בפרט ניתן לראות את התופעה מדאיגה עוד יותר מכיוון שקיבוצים רבים התקשו לייצר מסגרות וחלופות משמעותיות למוסדות החינוכיים שנסגרו. עם זאת בבחינת מקומה של תנועת הנוער בתוך תהליך לא פשוט זה ניתן לזהות תהליך ייחודי, לראשונה, מתוך נסיגתן של מערכות החינוך הקיבוציות, נוצר צורך ומקום אמיתי לתנועת הנוער בתוך הקיבוץ. המוסד החינוכי נתפס כשיטת חינוך מלאה, אך מבחן התוצאה מלמד כי עד היום בכל מקום שהמוסד חינוכי נסגר או עבר שינויים מרחיקי לכת מקומה של התנועה החינוכית נשמר ואף צמח. דוגמה לכך אפשר לראות בעובדה כי בחלוקה מספרית ניתן לזהות עליה באחוזי המשתתפים במפעלי התנועה דווקא מהקיבוצים שעברו שינוי. הסבר לכך ניתן בבחינת האלטרנטיבות שעומדות לרשות הנער. אם תנועת הנוער ופעילויותיה מהוות חלק ממבחר של פעילויות חינוך איכותיות שמציעה המערכת הקיבוצית הנוצרת תחרות, בעוד שבמידה והקיבוץ מצמצם את אחריותו עד גבול מסוים זוכים מפעיל התנועה לבכורה. כמובן שיש לסייג אמירה זו מכיוון שמערכות החינוך המוסדיות יודעות כיצד להעצים את המערכת התנועתית ועדיין מהוות מסה קריטית במפעלי התנועה ובנפח החניכים שלה, אך נכון להעיר על המגמה בקיבוצים הדיפרנציאלים מכיוון שהדבר מאפשר לעמוד על נקודות החוזק של התנועה החינוכית.

בשנים האחרונות ניתן לזהות שלב נוסף בתהליך, התעוררות בתנועה החינוכית יוצרת מציאות שבה קבוצות של בוגרים אחרי צבא מגיעות גם למוסדות החינוך ולקיבוצי התנועה בקינים האזוריים. מציאות זאת מחזירה אותנו לשאלת המחנכים בשנות ה-30 במשמר העמק, האם אותם צעירים המגיעים מלאי רוח שומרית, חמושים בחולצה הכחולה ומלאים ברצון טוב, האם עצרו אלו ושאלו עצמם לגבי המתח שבין מערכת חינוך שומרית לקיומה של תנועת נוער בקיבוצים?

אין זו שאלה פשוטה אך דיון בתחום זה חייב להתקיים תדיר מכיוון שהתשובה כמעט כמו כל תשובה שומרית תורכב תוך שימוש במושגים: גם, תוך ועוד דוגמת אלו המעצבים מציאות מורכבת ולא תשובה פשטנית וחד צדדית.

אורי אופיר

בין חינוך שומרי לתנועת הנוער

והקצב מהיר הוא כל הזמן מתגבר
אף אחד מאיתנו על כוחו לא שומר
ונדמה שקו הסיום
מתרחק עוד יותר. (מיכה שטרית)

תהליכי ההתחדשות בתנועה מאפשרים לנו מזה שנים לפתוח את עינינו ולסמן יעדים שעד לא מזמן נראו לא ישימים. אנו מביטים אל סביבתנו הקרובה והרחוקה מסמנים יעדים חינוכיים ומתחילים להתקדם לעברם. הקצב מהיר, כל הזמן מתגבר כפי שכותב מיכה שטרית בשירו ותחושתי היא שלעיתים גם אין אנו שומרים על כוחנו. הרי רק לפני שנתיים מי היה יכול לדמיין שנעמוד במצב שבו יש לנו מקרב הבוגרים, מחניכם במוסדות, מדריכי נעורים ואפילו רכזי מוסדות.

יש משפט כמעט נדוש שטוען כי עם ההצלחה לא מתווכחים אך אני מוצא לנכון להתמודד דווקא עם משפט זה ולהניח יסודות מסודרים לתפיסת העבודה החינוכי של השומר הצעיר בקיבוצים. תפיסה שתהווה יסודות להתפתחות העתידית שלנו כמערכת חינוך משמעותית.

שאלת המתח בין תנועת השומר הצעיר כתנועת נוער לבין השומר הצעיר כשיטה חינוכית-כזרם חינוכי צפה ועולה היום לאור כניסתם של בוגרי התנועה החיים בקבוצות למערכות חינוך המחוברות אל הרעיון המייסד- הרעיון השומרי. אך אין זו הפעם הראשונה ששאלה זו עולה. שאלה זו מלווה את כל ההיסטוריה של 90 שנות חינוך ב"השומר הצעיר".

לא במקרה נקודת ציון חשובה ומשמעותית היתה הקמת המוסד השומרי במשמר העמק, כבר שם נדרשו המחנכים והחניכים לסוגיה ולמתח שבין המדריך למחנך ובין המוסד לתנועה. ב 22.3.1935 עלתה בועדת המוסד במשמר העמק שאלת מקום השומר הצעיר במוסד על ידי חניכי המוסד. בין המשיבים נמצא יעקב חזן:" אינני חושב שאיזה שהוא "כפיר" בוארשה מרגיש עצמו שותף ביצירה החברתית מאשר הילד אצלנו" אל מול עמדה זו ניצב חוצץ יעקב פדן שהיה ממובילי המוסד החינוכי:" ...בחברת הילדים הנערים אינם יכולים להיות 24 שעות שומרים. זה בלתי אפשרי. הם יכולים להיות שומרים בזמן מסויים, בגישה מסוימת, אבל בכל שעות היממה? ... האם תוכל באמצעות הקן לדרוש ממנו שישב יפה בשיעור?... החברה והקן הם שני דברים שונים. ברגע שהצעיר לובש חולצה כחולה – הצעיר נעשה אדם אחר..

יעקב חזן מצא לנכון להוסיף כי קטנים הסיכויים שמראש יוכלו להטות את המבנה של הקן השומרי במוסד.

במחקר שערך עמוס כרמל על ראשית המוסד החינוכי הוא מציב טענה שבה עצם הבחירה של המבוגרים כבר בשנת 1935 במשמר העמק לשלב את הקן השומרי במוסד- סגר הגולל על התגבשותה של תנועת נוער עצמאית בתוך המוסד. עקרונות תנועת הנוער של חופש ועצמאות נמצאות ברסן המבוגרים

אם כך בניסיוני לעמוד על הפארדוקס שנוצר כבר ב 1935 ועומד מחדש בפתחנו היום אציג את הנחות המוצא למהי תנועת נוער ומהם הנחות היסוד של החינוך השומרי. תנועת נוער חייבת לשמור על אוטונומיה של הנוער, על עקרון חופש היצירה והעשייה. תנועת הנוער חשיבותה ביכולתה להוות מורוטוריום חינוכי במסגרתו הנערה והנער רוכשים כישורים חברתיים.

החינוך השומרי הינו אחרי הכל שיטת חינוך ערכית-רעיונית אך הינה מסגרת שמייצרים מבוגרים עבור הנוער. כלומר אם נחבר הגדרות אלו להגדרות המקובלות כיום בתנועה. תנועת הנוער שמה את החניכים ויצירתם במרכז בעוד שיטת החינוך השומרית באה לחנך לדרך והגשמה.

על מנת לחבר את הנושא לימנו אנו אנסה לתת כמה דוגמאות קיימות או שצפוי שנתקל בהן בשנים הקרובות.

מה הם המסרים המועברים באופן ישיר ועקיף כאשר מדריך הנוער ביישוב לובש שומרית? מה מביאה לידי ביטוי השומרית כשהיא על הרכז החברתי של בית הספר? המחנך במוסד גר וחי עם קבוצה של בוגרי השומר הצעיר? אבל האם השומר הצעיר זה אני כחניך או הוא כבוגר שחי במוסד?

לא אאריך בדוגמאות כי בעיני כל אחד מהקוראים יכול להוסיף עוד דוגמאות רבות ולכן אני מעדיף לגשת ללב הדיון. האם החינוך השומרי הוא גורם שצריך לעמוד בפני עצמו כחלק מתנועת החיים של השומר הצעיר או שמה הפעילות כולה מחוייבת בזיקה ישירה עם תנועת הנוער?

טענתי היא כי כל ניסיון שלנו לכפוף את מערכות החינוך לתנועת הנוער יביא בא בעת לשתי תוצאות קשות. האחת – מקומה של תנועת הנוער יצטמצם מכיוון שהוא ייתפס כחלק מהמערך הפורמלי ולא כתנועה של החניכים. השניה- שדה העשייה החינוכית שלנו יצטמצם ויילך. לכן אני מציע לנו, לעוסקים בקן הקיבוצי להבין מהר ככל האפשר ולהכריע בצורה ברורה בין פעילותנו כשליחים של תנועת הנוער ובין היותנו מובילים ומצמיחים של זרם חינוך משמעותי בעיצוב דמותה של החברה הישראלית. אך בבואנו להכריע בנושא אנו חייבים להבין כי במקומות בהם נלך ונפתח את מערכת החינוך השומרית יצטמצם מקומה של תנועת הנוער אלא אם נדע להגדיר לה מסגרות ברורות. מערכת החינוך השומרית זהה ברעיון המייסד לרעיון תנועת הנוער ברצונה להקיף את הנערה והנער במערכת כולית. אך בעוד לרשות תנועת הנוער עומדים כלים בסיסים בלבד. מערכת החינוך השומרית תלך ותשתכלל וככזאת ימצאו במרחב החינוכי יותר ויותר מחנכים מבוגרים.

אם כך האם עלינו לוותר על החינוך השומרי? הרי הוא מאיים על קיומה של תנועת הנוער. עלינו לא לוותר על החינוך השומרי אלא לאבחן ולהפריד בין המערכות השונות. כוחנו החינוכי יגדל ויתעצם מרגע שנעבוד במספר מוקדים שונים.

הבסיס הערכי-רעיוני של העבודה חייב להיות מחובר למהות של התנועה המתחדשת אך על כל מסגרת לעמוד גם על תרומתה הייחודית לנוער. היכולת מתוך החיים המשותפים ליצור מספר זירות חינוכיות ייחודיות בזה כוחנו.

החינוך השומרי- תפקידים ומהות

מערכת החינוך השומרית במהותה תהיה מסגרת של מבוגרים המתפתחים בתוכה ומפתחים אותה למען הנוער. במערכת זו עלינו לפתח בשלב זה כלים של שיח משותף ולמידה ערכית. כלים לשיתוף פעולה ופיתוח בין המסגרות השונות. בשלב השני מערכת זו צפויה להתפצל לשתי מערכות נפרדות- מערכת של מחנכים בתוך בתי הספר ומסגרת של מחנכים במוסדות החינוך של השומר הצעיר. גם היום כשמעטים הם הבוגרים העוסקים בחינוך בקיבוצים עלינו לבנות מסגרות שיח משמעותיות שיאפשרו להם להתלבט ולעצב את החינוך השומרי. עלינו לעשות זאת תוך חיבור מחנכים נוספים הפועלים בשטח וחסרים את הכלים או ההנחיה. מחנכים אלא יכולים להפוך במהרה לשותפים במהלך הרחב של בניית מערכת חינוך שומרית.

תנועת הנוער כאוטונומיה מודרכת.

טוב נעשה עם בתנועת הנוער נאמץ את הכלל כי חניך שנעשה מעורב מכיתה ח' או ט' – כלומר יש לו בין ארבע לחמש שנים לעצב בקינו הוא הוא יוביל את הקן. נוכחות דומיננטית שלנו כבוגרים במסגרות הקן תמנע כל אפשרות לצמיחת רצון חופשי, אוטונומיה וחופש שכולנו מזהים כמרכיב הכרחי בצמיחתה של תנועת הנוער.

על מנת שלא נעמוד מהצד ונראה איך אחרים את חלומם מגשימים עלינו להעיז, לבחון ולטעות אך בעיקר ליצור מסגרות חדשות שיהוו בסיס לזהות של בוגרי השומר הצעיר.

המושג השומר הצעיר כתנועת נוער הופך מיום ליום ומשעה לשעה לצר מכדי להכיל את העשייה של בוגרי התנועה. איני יודע אם השם "הקיבוץ הארצי" הוא המתאים או שמה "אמירה חדשה" או "הפרדס" אך עלינו לייצר מסגרות רלוונטיות לעשייה בשטח. ולעצב את תנועת החיים תוך יצירה.

מהי תנועת חיים? דרך חיים אלטרנטיבית , אורח חיים המשלב משימה וחיים אחרים. תנועת החיים של השומר הצעיר שמה לעצמה למטרה בלתי מוצהרת אך בהירה כשמש בצהרי היום להוות גורם משמעותי בעיצוב עתידה של החברה הישראלית ב 2025 כחברה ציונית-סוציאליסטית כחברה שתחזיר אל הליבה הערכית שלה את ערכי הסולידריות, שיוויון וצדק. ועכשיו רק נשאר החלק הקל איך עושים את זה? מי הם השותפים האפשריים?

מה יצור קהילות ברות קיימא? ברצון שלנו ליצור דרך חיים אחרת אך טובה יותר עלינו להוכיח כי חיים צודקים אינם רק חיי הקרבה כלומר עלינו לסגל לעצמנו כלל ויכולת להיות תמיד צעד לפני . הפנאי התודעתי לעיצוב חברה נתון רק בידי מי שיש לו בסיסים איתנים ליצירה. לא סתם נאלצים עשרות אלפי אנשים הסובלים מעוולות להימנע מלצאת לרחובות בכדי להגן על פרנסתם.

כתנועה הרוצה לעצב עלינו להוכיח ראשית לעצמנו כי דרכנו יכולה להצליח, שחיי שיתוף יש בהם ליצור את העודף החשוב שיאפשר להתפנות ליצירת חברה ראויה יותר.

במציאות של ישראל 2006 אם אנו רוצים ליצור מהלך זה עלינו לבחון מהו כר ההתפתחות הטוב ביותר וכאן אני מוצא את התנועה הקיבוצית כענק ישן הטומן בחובו את האפשרות.

התנועה הקיבוצית צמחה ונבנתה כגוף על בסיס אותם הערכים שתנועת השומר הצעיר מניפה את דגם היום, אותו רעיון מייסד שאנו עושים היום מאמצים כבירים לנער את השמיכה ולהתאימו למציאות שלנו. התנועה הקיבוצית הינה ענק ישן ואף זקן מעט וככזה לא יהיה שותף מוצלח לריצת 100 מטר, אך האם אנו מדברים ועוסקים בריצת 100 מטר? בעיני לא.

הרצון שלנו לבנות קיבוצים במובן העמוק של המילה- קיבוצי קבוצות שיהוו בית ודרך, שיהוו אורך חיים לצד המשימה, בניית מסגרות חיים בהם אנשי תנועה רבים ככל האפשר יוכלו למצוא את עצמם. בניית קיבוצים שיעצבו הן דרך משימה משמעותית בחברה הישראלית אך יעצבו גם באורח חייהם הייחודי.

אם זאת כוונתנו אזי התנועה הקיבוצית היא אומנם ענק ישן אך כוחו עוד במותניו. היכולות הטמונות בחיבור בין קבוצות וקהילות בוגרים משימתיות אל כרי הצמיחה של הקיבוצים יאפשר חיבור אדיר ומשמעותי.

הקיבוצים זקוקים לקבוצות שיפיחו בהם חיים חדשים ויהוו יסודות לחוסן החברתי-קיבוצי בשנים הקרובות ומנגד הם יכולים לתת לקבוצות את הבסיס הטוב ביותר ליציאה למשימה. בסיס זה מגובה במבנים ארגונים, כלכליים, חינוכיים, משפטיים ופולייטים הינו בסיס משמעותי ואולי מכאן נובע החשש של חלקנו לחבור אל כח זה.

לא פעם נשמעים קולות עד כמה הקיבוצים והתנועה הקיבוצית אינה רלוונטית, אם באמת כך היה הדבר אז ממה נובע החשש? החשש אם כך מעיד על כך שיש בתנועה הקיבוצית כוחות משמעותיים ושעלינו להשקיע מאמץ ביצירת השותפות עמם. ולהבהרה אין אני מדבר על שיתופי פעולה לאינטרסים כאלו או אחרים אני רואה את תנועת החיים של השומר הצעיר בוחרת באופן משמעותי בתנועה הקיבוצית ובחברים בקיבוצים כשותפים אסטרטגים לצמיחה מהירה ומשמעותית בבניית האלטרנטיבה לחברה הישראלית של 2006.

הקיבוצים יוצרים כבר במשך עשרות בשנים כלים ולכן זכה הקיבוץ למושג הכל כך לא פשוט של ריאליזים אוטופי. הקיבוץ כאחד הביטויים היחידים בעולם שהצליח לאורך זמן לקחת רעיונות אוטופים ולתת להם אחיזה ריאלית הן בתוכו והן בתוך החברה בה הוא צמח.

אנו כבוגרי השומר הצעיר יכולים להמשיך ולפחד מהפן הריאליסטי של השינוי אותו אנו רוצים להוביל אך אז חוזרת אלינו לפחות אחת משתי השאלות הנוקבות הבאות:

· האם אין אנו סתם אוטופיסטים חסרי תקנה ובעצם אנו נשארים קטנים וחסרי רלוונטיות בעיצובה של החברה הישראלית?

· האם החשש שלנו מיצירת כלים ריאלים נובע מחוסר ביסוס וחוסר העמקה בתפיסות הערכיות-אוטופיות שלנו כתנועה?

הכרח הוא בעיני לייצר לצד הברור הרעיוני והבניה פנימה גם מכלול של כלים הנטועים ביסודות הציבוריות הישראלית, הניסיון להקימם מההתחלה אינו מבוסס בעיני כל עוד לא ריכזנו מאמץ להפיכת הכלים הקיימים לרלוונטים למציאות הישראלית של היום.

רק היכולת שלנו להעיז ולהביט אל מעבר לשנתיים שלוש הקרובות, להגדיר יעדים משמעותיים בתוך החברה הישראלית יכול לתת לנו מעט מהסיכוי שביצירת חברה חדשה.

אנחנו חייבים להעיז ולמצב את עצמנו במקומות, תפקידים ותהליכים ארוכי טווח. תהליכים שבתוכם נעצב ונתעצב. הבחירה בחי קבוצה אינה בחירה שכלתנית, היא הכרעה ערכית. היא הצהרה על כך שאנו בני האדם יצורים חברתיים ועל כך שבבואנו להתמודד עם סביבתנו נכון שנעשה זאת כחלק מקבוצה. הפרט והאדם שבנו יבוא לידי מימוש מירבי בתוך קבוצה בשה יחייה. זהו הדין גם לגבי עשייתנו החברתית וחיבורנו אל החברה הישראלית, אין לנו את הפריווילגיה לשבת על הגדר ולצפות שהחברה הישראלית תפתח שערינו למעשינו.

עלינו להכריע ערכית על אפיקי ההשפעה ולהכנס אליהם. אין ספק בתוכם אנו נגדל, נתעצב ונעצב. בחירה בנתיב ארוך הופכת את הצועד בו לחלק מהנתיב.

התעשיה הקיבוצית-תעשיה ירוקה 6.10.08

התעשיה הקיבוצית- תנועה ירוקה

בעקבות הפרסום בשבוע שעבר על פיו מזכירות התנועה הקיבוצית בחנה את שילוב הנושא הירוק כחלק מתוכנית העבודה של התנועה לשנת העבודה הקרובה אני מוצא לנכון להתייחס למספר נקודות, בתקווה שהובלת המזכירים את הנושא תהיה משמעותית ותהווה פתח לשילוב ערכי היסוד של הקיבוץ תוך העצמת ייחודה של החברה הקיבוצית כחברה שיוויונית, חברה ערכית וחברה השואפת לעצב את המציאות עם תחום הקיימות ולא ניסיון נוסף לטשטש את ייחודה של החברה הקיבוצית ולהדמות לשאר החברה ב"טרנד הירוק". המנוע העיקרי של שינוי מעיין זה יהיה בכך שהמנועים הכלכלים של הקיבוצים קריי התעשייה והמפעלים האיזוריים יובילו את פיתוח הנושא.

במהלך השנים האחרונות נמצאת הכלכלה הירוקה כאחד מתחומי הכלכלה המתפתחים בעולם. תחום המיסוי הירוק צומח במדינות רבות בעולם וגם מפעלים וחברות רבות בונות מודלים כלכלים ירוקים המשלבים בין העלאת אחוזי הרווחיות ופיתוח תדמית קהילתית-חברתית. במדינת ישראל הכלכלה הירוקה נמצאת עדיין מחוץ לגדר, ותחום העשייה האקולוגית נחשב כתחום איזוטרי בו עוסקים אירגונים וגופים של החברה האזרחיות.

התעשייה הקיבוצית, יחד עם הקיבוצים והתנועה הקיבוצית יכולים תוך זמן קצר להפוך, רק אם יבחרו בכך, לנושאי הדגל של מהלך חברתי זה. התעשייה הקיבוצית ממצב של האטה ומשבר לגל צמיחה משמעותי שמאפשר רווחה לקיבוצים ומהווה מרכיב של גאווה לחבר הקיבוץ. עם זאת יש לפעול כל העת לשמר ערכים אירגוניים ייחודיים לתעשיה הקיבוצית ולחזק את הזיקה בין חבר הקיבוץ למפעל הקיבוצי על אף שלעיתים נבנו שיתופי פעולה אסטרטגים אך על פי רוב המפעל נשאר בחצר הקיבוץ ומעסיק לא מעט מחברי הקיבוץ.

במיתוג התעשייה הקיבוצית כתעשייה ירוקה כמה יתרונות מובנים, שמירה על חדשנות, פיתוח מתמיד והתייצבות בחזית התעשייה העולמית. אלו לצד חיסכון משמעותי בעלויות שינוע,אחסון ותפעול יהווה חיזוק משמעותי ויצקו תוכן רלוונטטי למושג החברה הקיבוצית. דוגמה להיגיון הכלכלי אפשר לראות במהלך אותו הובילה חברת וול מארט העולמית שהכריזה על מהפכה ירוקה בדרישתה מהספקים לעמוד בסטנדרטים ירוקים של אריזה והיא צופה חיסכון של בין 10% ל 15% בעלויות התפעול של החברה. דוגמה מקומית אפשר לראות ב"גלעם" במענית ששילבו מתקן לשריפת גזם במקום דלק ולצד חיסכון לא מבוטל בעלויות שריפת הגזם מהווה פיתרון למפגע אקולוגי משמועתי שעד היום לא מצאו דרך להתמודד איתו. כמו כן ניתן למצוא יתרון מובנה בפיתוח תדמית קהילתית-חברתית. חברות רבות בארץ ובעולם משקיעות משאבים רבים בבניית מותג ותדמית מנצחת שתאפשר להם חשיפה לקהלי יעד גדולים יותר או שמירה על מאגר הלקוחות הקיים. מיתוג התעשייה הקיבוצית כתעשייה ירוקה יאפשר מיתוג מוצלח של מכלול המפעלים ויהווה גם רשת ביטחון ציבורית בין המפעלים השונים.

אלמנט נוסף שיש לו חשיבות מרחיקת לכת במציאות הכלכלית בישראל הינה יצירת סטנדרטיזציה. נכון להיום על אף חדירת המושגים האקולוגים,האורגנים והירוקים לשוק הישראלי טרם התבצעה סטנדרטיזציה של התחום בחוקי המדינה. הובלת תהליך הסטנדרטיזציה מול מוסדות השלטון על ידי איגוד התעשייה הקיבוצית וביוזמת המפעלים הקיבוציים יאפשר הגדרת סטנדרט שייתן יתרון יחסי-מובנה בתחום למפעלים הקיבוציים. עד היום ניתן לראות דוגמאות של מפעלים בודדים שביצעו מהלכים ירוקים או מפעלים אזוריים דוגמת גרנות שעברו לרכבים מונעים בגז ושילבו בכך חשיבה ירוקה וחיסכון כלכלי משמעותי.

ייחודיות נוספת למיתוג התעשיה הקיבוצית כתעשייה ירוקה יש לראות בזיקה לערכי יסוד וחידוש תדמית קיימת- התעשייה הקיבוצית נהנית מתדמית המקשרת אותה אל החקלאות ואל עבודת הקרקע. רבים ממפעלי התנועה הקיבוצית עוסקים בפיתוח מוצרים ושיווק של מוצרים שהינם פרי פיתוח של הקשר הייחודי בין העבודה למחלקות הפיתוח. פיתוחים בתחום ההשקיה, השימוש במים וכן מוצרי מזון מהווים מכלול של תחומים שלהם השפעה רבה על תחום הקיימות. מותג ירוק-קיבוצי ימזג את הקשר והחיבור ההיסטורי לקרקעות עם תוכן רלוונטי ומותאם למציאות החברתית של המאה ה-21. פיתוח מרכז מבקרים שישלב את מוצרי התעשייה הקיבוצית עם תחום הקיימות לצד תוכניות חינוכיות שישלבו מסרים של קיימות עם מותגים שונים ועם ערכי היסוד של הקיבוץ. כל אלו הן רק דוגמאות אפשריות שצריכות להוות חלק מתוכנית אב רחבה בתחום הקיימות שישלב בין החברה הקיבוצית, למפעליה וללהשפעתה על החברה הישראלית. שילוב זה שעומד בבסיס הרעיון של החברה הקיבוצית מראשית ימיה נחשב לאחד מרעיונות היסוד החדשניים של תחום הקיימות כך שהעובדה שהחיבור בין שלושת התחומים מובנה בתפיסה של החברה הקיבוצית יש בה יתרון יחסי ביכולת ההטמעה של תוכנית בחברה הקיבוצית.

מתוך מיתוג התעשייה הקיבוצית כתעשייה ירוקה תהנה גם התנועה ממיתוג כתנועה ירוקה, התנועה הקיבוצית זוכה להערכה רבה על פעילותה בשנות "המדינה שבדרך" ותרומתה הייחודה לעיצוב אופייה של המדינה. עם זאת חסרה התנועה בתרומה משמעותית הנראית לציבור בארץ כתרומה ייחודית של החברה הקיבוצית בהתאמה למציאות של ישראל במאה ה-21. מזה זמן רב נתפשת התנועה הקיבוצית כתנועה המייצגת אינטרסים צרים בלבד ושומרת בצורה סקטוריאלית בלבד על המשאבים אותם צברה במשך השנים. אימוץ התדמית הירוקה על ידי התנועה הקיבוצית יאפשר מספר נקודות שחיוניות להמשך קיומה הרלוונטי של התנועה.

התנועה הקיבוצית כתנועה ירוקה תיצור שיתופי פעולה עם קבוצות אוכלוסיה נוספות בחברה הישראלית- ממצב של שיתופי פעולה על בסיס אינטרסים צרים ולפרקי זמן קצרים ישנה אפשרות לחיבורים ארוכי טווח על בסיס ערכי יסוד משותפים. לתנועה הקיבוצית כתנועה ירוקה תיווצר לגיטימציה ליצירת מוקדי השפעה על מוסדות השלטון כתנועה חברתית השואפת להיות גורם מעצב במציאות הישראלית העתידית.. התנועה הקיבוצית כתנועה ירוקה תהווה מוקד זהות משמעותי לחבריה והפיכתה למקור גאווה רלוונטי בשיח על עיצוב דמותה של החברה הישראלית.

מיתוג התעשייה הקיבוצית והתנועה כירוקים הינו שלב ראשוני, אך האתגר המשמעותי הוא האם נתין יהיה להכניס את מושג הקיימות גם אל חצר הקיבוץ?

הקיבוץ נבנה מימיו הראשונים כישוב כפרי בעל זיקה עמוקה לקרקע, לצומח ולטבע. במציאות המשתנה רבים מחברי הקיבוצים חדלו מלעסוק לפרנסתם בחקלאות כך שנוצר פער בין התדמית הציבורית על הקיבוץ ובין היומיום הקיבוצי. מתח זה הוא כפול הוא קיים גם במתח שבתפיסת החברה הישראלית את הקיבוץ וחבריו והן בתפיסה של חברי הקיבוץ את עצמם ואת ייחודם כקהילה כפרית-חקלאית. הקיבוץ כברה ירוקה על בסיס ערכי היסוד של הקיבוץ תתפוס הקיבוציות מחדש את מקומה בחברה ייחודית בעלת אמירה על החברה הישראלית.

בתחום החוסן הקהילתי תווצר לגיטימציה מחודשת על ידייציקת תכנים רלוונטים לשיח ציבורי ערכי המותאם לאורך החיים הייחודי בקהילות כפריות, פיתוח יוזמות קהילתיות, ומושגים דוגמת ערכים נורמות משותפות, חזון ותפיסת עולם יחזרו למרחב הקיבוצי.

כמו כן תפתח אפשרות לשימור ויציקת תכנים מחודשים למסורות של הדורות הקודמים- קהילה ירוקה תדע לשמר ולחדש את המסורות החקלאיות, את התרבות החקלאית המחוברת בקשר בלתי אמצעי לטבע וכך תשמור על מרכיבים חקלאיים ייחודיים דוגמת פינת חי, אורווה ומטעים.

בדומה לתעשייה גם בחצר הקיבוץ ההיגיון הכלכלי חייב להוות מרכיב משמעותי כוח של הקיבוץ הינו ביכולתו ליזום השקעות משותפות עם פרספקטיבה רחבה יותר משל משק משפחתי בעיר. השקעה של הקיבוצים במערכות ירוקות בתחום החשמל, המים, איסוף האשפה והמיחזור יאפשר חיסכון משמעותי בעלויות המחייה ויגדיל את התקציב הפנוי העומד לרשות הקיבוץ לפיתוחו.

למושג תנועה ירוקה או תעשייה ירוקה עשויים להיות פנים שונות, יש חשיבות רבה כי גם בדיון זה כמו בתחומים נוספים משמעותיים בעיצוב דרכה של התנועה לא יישארו רק כותרות. תחום הקיימות הוא תחום מתפתח וככזה מתפתחות בתוכו גם אסכולות שונות. ועלינו לראות ולעצב תנועה לא על בסיס ערכים חדשים אלה לחזק את ערכי היסוד של החברה הקיבוצית ולצקת אותם לתוך השיח הירוק של המאה ה-21. דוגמה לפער שעלול להיווצר ניתן לראות בדיון הקיים בעולם סביב סוגיית השימוש בנפט ומצוקת הנפט המשפיעה רבות על הכלכלה העולמית. בין הגורמים השונים בעולם ישנה הסכמה מוחלטת על כך שמשאב הנפט הינו משאב מתכלה ויש למצוא חלופות. אך תחת אותה מטריה של בעיה המכונה "שיא תפוקת הנפט" ניתן למצוא את אלו המצדדים בפתרונות קהילתיים של התאמת אורחות החיים לעולם בו השימוש בדלק יפחת ויתבסס על אורח חיים קהילתי הרבה יותראך ניתן למצוא גם את המצדדים בפיתוח מואץ של תחנות חשמל גרעיניות כפתרון המיידי לבעיית הנפט העולמי. התנועה הקיבוצית כתנועה ירוקה מחוייבת לפתח תוכנית אב משמעותית לפי עקרונות מנחים משותפים ולגבש כלים שיתגמלו את הקיבוצים והמפעלים שיאמצו את תוכנית האב. לסיכום מקומה הייחודי של התעשייה הקיבוצית היום ביחס למוסדות התנועה וביחס לכוחו של הקיבוץ הבודד מאפשר לה להוות גורם מוביל בעיצוב ושיווק תדמיתה של התנועה הקיבוצית הן ביכולתם של חברי הקיבוצים להסתכל על עצמם בגאווה והן ביכולתה של החברה הישראלית לראות את החברה הקיבוצית כגורם ייחודי, מעצב ומשמעותי, בתוכה.

אורי אופיר

פורסם בmynet