כסיכום של עשור- אורי אופיר בתנועה

כסיכום של עשור מאז שסיימתי את שנת השירות בתנועה אני מוצא לנכון להעלות על הכתב רשמים וחוויות משנות פעילותי הרבות בתנועה.

חניך בקן רחובות-

קן רחובות ראשון הקינים של השומר הצעיר בארץ שעדיין פעיל, יושב בבניין ישן בעל עבר מפואר, אפילו שמו של הרחוב מעיד על תושביו, רחוב השומרים. חברי הגיעו לשומר הצעיר בכיתה ה' וו', אך אני מצאתי את עצמי בחוגי סיור במשך שנים רבות היה לי ברור כי האווירה של חוגי סיור, הטיולים הרבים המדריכים המשמעותיים הם הבחירה לשי בהמשך חיי. אל השומר הצעיר נחשפתי במקרה. לקראת השומריה ה-8 קיבלנו מכתב הביתה, אחותי הקטנה אז בכיתה ו', חניכה "שרופה" ב"שומר" קיבלה משימה להוציא כמה שיותר אנשים לאירוע הגדול של השנה, השומריה ה-8. בעקשנות שלא תאמן מצאתי את עצמי מוותר על מחנה של חוגי סיור ויוצא לשומריה ה-8. חמישה ימים של מפגן כוח שלא יאמן. פגשתי את השומר הצעיר בכל עוצמתו וכוחו. פגשתי את ההכנות בקן, את היחס בין הקבוצות השונות, את "שיר היונה" ואת ההופעה של "איפה הילד" שעוד לא הוציאו אפילו דיסק ראשון. פגשתי חניכים מכל הארץ ותנועה שיש לה מה להציע. בתחילת כיתה ט' הגעתי באופן רציף לפעולות בידיעה שאהיה מדריך, לקחתי חלק בכל ועדה שהוקמה. עיקר החוויה בכיתה ט' היתה הועדות, ממש כמו בספר, כל יום רביעי פגישות של כל הועדות, צופית, הנהגת קן, תרבות, עלון ובכל ועדה בין חמישה לעשרה חניכי גו"ב אחרים. היתה תחרות בין הועדות על כיבוד, על הווי. אך אין ספק הועדות איפשרו לי לפרוח ולהכיר את הגו"ב של קן רחובות. באותה שנה אלעד ואני הסתובבנו שעות ומצאנו דברים שימושיים לקן, מתקן אופניים ישן, צינור, ברזלים ובזנטים למפקדי אש. לקראת פסח נתקלנו בבעיה קשה יש סמינר סיירים אך כל הקבוצה עדיין בחוגי סיור, בהחלטה קבוצתית החלטנו לצאת לסיירים. מתוך שלושה מדריכים שהיו לנו מצאנו את עצמנו לבד בסיירים מסופחים לקן רמת אביב. שיחות אל תוך הלילה, הכרות עם קבוצה אחרת והעיקר גילינו שגם טיול בשומר הצעיר יכול להיות כייף. סמינר בית שהתקיים זמן קצר אחר כך במעלה הבשור היה כבר ברור שיוצאים. לקראת סוף השנה נדרשנו לעבור ראיונות אצל הקומונרים ורכז האזור לקראת יציאה להדרכה. אחד הרגעים הקשים בקבוצה מכיוון שנועם ואלעד שהיו מכיתה ה' בתנועה הוכרזו כלא מתאימ ים להדרכה, דבר זה גרם לאלעד לעזוב את התנועה. גם סמינר מד"צים בהרי אפריים היה חוויה בלתי נשכחת אך השיא של אותו קיץ היה ללא ספק בשישה ימים של סמינר צופי. כניסה אל תוך הפטל, קפיצה מהברזנט, גלישה באומגה, בניית גשרים מעל הבניאס והעיקר הקבוצה. עוד פעם לפגוש אנשים חדשים, לחדש קשרים עם מכרים ותיקים( מפסח) ולחזור לקן מלאי אנרגיה ורצון להדריך.

בתחילת השנה קיבלתי על עצמי להדריך את שכבה ו' יחד עם בן קבוצתי עירא, עוד לא התחילה השנה וכבר מצאנו את עצמנו בהכנה לטיול סוכות. חניכים שרק עכשיו גיסנו וצריך לשכנע לצאת לטיול. חילקנו חוזרים, הצקנו בטלפון והגענו לשיחות עם ההורים בבית, יצאנו לטיול עם הרבה חניכים. ההדרכה היתה מעולה וחיכינו לצאת לטיולי חנוכה אך רגע לפני היציאה לטיול הודיעו בגלי צה"ל שטיולי השומר הצעיר בוטלו בעקבות שיטפונות וכך לא יצאנו לטיול מדבר יהודה. שנת ההדרכה עברה יחד עם פעילות רבה בהנהגת קן שכללה שיחת גו"ב, ערבי תרבות והעיקר ניקיונות קן. ביום שישי מצאנו עצמנו מחלקים סטיקרים בצמתים ומיד מהצומת המשכנו כמעט כל יום שישי ניקיון קן ואחריו קבלת שבת ובעיקר משחקי כדור סל עד שהשכנים צעקו ואיימו שיזמינו משטרה. לכדורסל היה מקום של כבוד כמעט בכל רגע נתון המגרש היה מלא. הגענו לקיץ וכשהתקשרנו לקומונרים לבדוק מתי יוצא י מעונינים הבנו שהסמינר כבר התחיל כך קרה שאף אחד מאיתנו לא יצא לסמינר. במקום זה התארגנו ולקחנו מונית לצפון והקמנו מחנה צמוד לסמינר הצופי. שבוע שלם של רביצה על הבניאס כקבוצה, ללא מדריכים.

בי"א המשכתי להדריך את קבוצת "המכשפות" אך אלו כבר עלו לכיתה ז', ביום פתיחת הלימודים בחטיבה חיכה להם שלט ענק שתלינו על קיר הכניסה לבית הספר עם ברכה שכללה את שמותיהם של כל החניכים. הפעולות המשיכו והצטרפה אלי להדרכה שני מקבוצת "סהר" שנה מתחתי. קבוצת "סהר" הייתה ההפך מקבוצתנו "פריק מטוגן" קבוצת בנות של עשרים חבר'ה שרובן יצאו להדרכה. בשנה זו היתה פעילות תרבותית רבה בקן אך ראויה לציון בעיקר הפעילות סביב שבוע חוש"ם(חולצה שומרית) שבוע כחול של פעילות בו המסורת היתה להגיע לבית הספר כל השבוע עם שומרית ובכלל זה תמונה מסורתית על מדרגות בניין ההנהלה של דה שליט. בשבוע זה נתקלתי לראשונה באי הסכמה מהותית בקן. בנות רבות מ"סהר" סירבו להגיע לבית הספר עם חולצה שומרית בטענות שונות ומשונות. הדבר הביא לשיחות רבות בקן ובסופו של דבר יום אחד הצלחנו לייצר את התמונה המסורתית של כל הקן עם שומריות על מדרגות בניין ההנהלה. פעילות נוספת ראויה לציון היתה השבוע העצמאי, שבוע בו כל יום ועדה אחרת מארגנת פעילות ויש צוות של חניכים שאחראי על הקומונוה מכיוון שהקומונרים אינם. הפעילויות היו מצוינות וקומונרים טובים נמדדו בשאלה האם הם יחזרו לערב הסוגר של השבוע ביום שני בערב או שמה הם יתעצלו ויגיעו לקן רק ביום שלישי. בכלל מקום הקומונה והקומונרים השפיע רבות על אופי הפעילות. כמעט בכל הפסקה גדולה בבית הספר התקבצנו יחד חניכי הגו"ב לעדכונים וסתם בשביל להגיד שלום ולארגן דברים נוספים. טקסי יום הזכרון ויום השואה היו אירועים שעבדו עליהם מספר שבועות מראש צוות של חניכים מכל השכבות שנפגש בקומונה בחר קטעים, חיפש שירים עשה חזרות. הטקסים התקיימו באופן תמידי לפני הטקסים העירוניים ולאחר הטקס באולם הקן או במגרש הקן הלכנו יחד לטקס העירוני. הנסיעה לפולין עמדה כפרויקט בפני עצמו, משלחת מקובצת שרק שני נציגים ברי מזל יוכלו לקחת בה חלק. הדיון בקבוצה היה סוער ולאחר תהליך ארוך הוחלט שאלעד ואני נצא כשליחי הקן למסע לפולין. לקראת סוף י"א קיבלנו החלטה לקיים כנס בוגרים לציון שבעים שנה לקן רחובות ולהזמין את כל בוגרי הקן לאורך השנים. על אף שלא היה זה התאריך המדויק הבנו שבשנה הבאה הרכב הקן יהיה כזה שיאפשר הרמת אירוע משמעותי ורציני. במהלך הקיץ יצאנו לצופי נודד אך האירוע מרגש באמת קרה במסגרת הקן. סמ"ק- סמינר מד"צים קיני- יומיים של סמינר לשכבת י' החדשה שעל אף שרצו להיות מד"צים לא יצאו לסמינר המד"צים. יומיים בחורשת אקליפטוסים, ארבעים ושמונה שעות של השקעה של "פריק" ושל "סהר" במדריכים החדשים.

שנת י"ב עמדה בסמין הכנס בוגרים- כל הקן נרתם כולל כאלו שעזבו כבר את הקן בשנה שנתיים האחרונות. היעד הוצב. בפורים 2000 בוגרים בחורשת האקליפטוסים, מפקד אש של שבעים כתובות לציון שנות הקן ומסכת. הצוות שעבד קשה ביותר היה הצוות של הדס שעשה עבודת נמלים ואסף את הרשימות של הבוגרים, שם אחרי שם, שחזרו גדוד אחרי גדוד, להבות בוגר ולהבות צעיר. דרך הורים, אחים, דודים כל האמצעים כשרים. צוות התערוכה והמסכת עובדים במרץ מינואר, כל החניכים שותפים. הישג אדיר- הצלחנ ו לשכנע את ראש העיר להציב שלטים עירוניים שיפרסמו את הכנס ולתרום את הבמה לכנס. מתקרבים לכנס שבוע אחרון, החלוץ בשטח בונה את המפקד, מרים את הבמה, אפילו קיבלנו מירסים מההנהגה, בוקר הכנס השמיים מתקדרים וברור שהמזל לא העיר לנו פנים, הולך להיות גשום וחורפי. כמעט כמו במבצע צבאי מקפלים את הדגלים, ומוצאים מחסה באמפי המקורה של בית הספר היסודי סמילנסקי. הבוגרים מתחילים לזרום, לתערוכה, מפגש גדודים ואז למסכת. רעש אדיר של גשם על הגג, המפקד כולו עומד בגשם ולא יודלק, גזבר התנועה מברך בשם ההנהגה, ראש העיר שגם הוא בוגר התנועה מספר כיצד פילחו מהעיריה את הצינורות כדי לבנות את עמודי הסל. הקן בשיאו והכנס נגמר ואז מגלים שהעלויות של הכנס לא כוסו כלל. לאור הבלאגן והגשם, לא נגבו תרומות כלל ורק שנים אחר כך אלמד כיצד כוסה החוב על ידי ההנהגה.

בחציה השני של שנת הי"ב אנו כקבוצה מחפשים שותפים לגרעין, הרעיון גרעין בקיבוץ בראשון-שני אבל גם קומונרים כי לא מוותרים. מחלקת בוגרים ניסתה לחבר אותנו עם ירושלים ופתח תקווה אך בסוף מצאנו את עצמנו עם קריית חיים, מוצקין, חולון ובת-ים. גרעין מאושר שמגיע ביוני פעם ראשונה להכיר את הקיבוץ. בסער התקבלנו יפה על ידי מלווה גרעין ועל ידי בוגרי גרעין שגדולים מאיתנו בארבע שנים ונשארו בסער. המתכונת ברורה- ראשון שני עובדים בקיבוץ כל הבוקר וכל שאר הזמן שלנו לעיניננו. עברנו את הסמינרים השונים לקראת הי"ג, סמינר משלחת בהרי אפרים, סמינר גרעינים ובית ספר כניסה לתפקיד בכרם שלום וכמובן הדרכנו את הצופי. התחלתי את השנה בקן קרית אתא עם שתי שותפות. האמירה ברורה אנחנו הזדמנות שניה לקן שכבר רצו לסגור די מזמן ומה שיש בקן זה רק ששה י"בניקים עקשניים שלא מתכוונים לוותר. התחלנו לגייס חניכים בבתי הספר היסודיים ובחטיבה, מאבק בלתי פוסק עם הנוער העובד והרבה הבטחות לשיפוץ הקן. במהלך השנה הרבה פעילות, אפילו הקמנו ועדות לחניכים שהיו לנו בה'-ו'. לקחנו חלק בארועי 70 שנה לקיבוץ הארצי בפארק הירקון, אירוע אדיר אבל מה זה בכלל הקיבוץ הארצי. החוויה המרכזית מהקן, כל יום רביעי כמו שעון מפגש ש"ש של עיריית חיפה, שהסכימו בטוב ליבם גם אותנו לקבל. בגרעין באותו זמן מתפתח סדר יום די מעניין. בשבת בלילה מגיעים לגרעין מעדכנים בשבוע שהיה ומחכים לרחוקים שיצטרפו. הגרעין מורכב מעוגן של ארבעה חברים שעובד כל השבוע בקיבוץ ומשאר הגרעין שקומונרים ביבנה, ירושלים, קריית חיים, הרצליקוש, כרמיאל, פתח תקווה, נו"ש. בראשון בבקר קמים בחמש וחצי מי לרפת ומי לאבוקדו ולפרדס עובדים ונפגשים לארוחת בוקר וצהרים בחדר האוכל. בצהרים רובצים על הדשא ואז פעולות, הולכים קצת אל המשפחות המאמצות וחוזרים לשיחות אל תוך הלילה. הפעם המצב הפוך מנסים להשאר כמה שיותר עד שני בלילה מאוחר ולפעמים עד שלישי בבוקר. לאט לאט מכירים יותר מהמוסדניקים בקיבוץ וגם שיחות איתם דורשות זמן. מגיעם הביתה פעם בחודש בערך, בקיבוץ יש כביסה שפותרת לא מעט בעיות. במהלך השנה עשינו לעצמנו מספר סמינרים יותר ארוכים שבהם החלטנו שצריך להשפיע על התנועה בצורה יותר משמעותית כגרעין ולחבר את העוגן למה שקורה בתנועה. בפסח בנינו את סמינר פרי"ך – פתח תקווה, רחובות, יבנה וכפר סבא, סמינר לשכבה י' שמטרתו שיכירו יותר טוב את הרעיון של התנועה והקיבוץ. בנינו סמינר, פרסמנו אותו והגיעו כמעט שבעים חבר'ה. בבוקר הם עבדו בקיבוץ בצביעה, ניקיון וכל שאר הזמן עברו פעולות. הסמינר חיזק מאוד את הגרעין אך גרם ללא מעט תקלות מכיוון שבתנועה לא ידעו עליו דבר וכשגילו כעסו מאוד.הסמינר עסק בתכנים של המשכיות, כלכלה וחברה, גיבוש רעיוני ולקיחת אחריות תנועתית. לקראת סוף השנה ולאחר החתימה לנח"ל יצרנו שבוע טיול חוויתי לכל הגרעין לאזור הכנרת יחד עם המלווים מהקיבוץ. התגייסנו לנח"ל לגדוד 50 אך בבקו"ם הודיעו לנו שנועם לא יכול לבוא איתנו עקב בעיית פרופיל והציעו לכל הגרעין לעבור לנח"ל זחל- פלוגה ניסיונית של נח"ל בשיריון. רוב הבנים הלכנו לשיריון והתחלנו מסלול ארוך ומשמעותי בפלוגת שריון בכולה בני גרעינים. תקופת השירות הראשונה עיקרה חוויות צבאיות פרט לניסיונות חזורים ונשנים להוכיח כי אנו נח"לאים למרות היותנו בשיריון. הנסיונות עלו בזעם רב של מפקדי בית הספר לשיריון אך באו לידי ביטוי בשירת "הדודה טובה" בחדר האוכל, בקבלות שבת ארכות ובעיקר ביחסים משמעותיים בתוך הפלוגה. בסוף הצמ"פ בשכנוע המ"פ ולאחר הבטחה שיציאה לקורס מט"קים אינה יציאה לאחוזים יצאתי לקורס. שבוע של הכנה לקורס ואח"כ הגעה לקורס. ביום הראשון סירבו לקלוט אותי עקב הבעיה הרפואית, לאחר התעקשות שאם אני יכול להיות לוחם בשריון אני יכול לעשות גם את הקורס החליט הרופא שאיני יכול להיות גם לוחם במקום לאפשר לי לעשות את הקורס. החזרה לגדוד לתפקידי מפקדה עד היציאה לפרק המשימה איפשרה לי זמן בלתי מוגבל של קריאה וכתיבה. כך שגם במהלך האימון הגדודי וגם במהלך הקו בלבנון מצאתי את עצמי בעיקר מנסה להבריא וקורא. במהלך תקופה זו קראתי רבות על הקיבוץ, המוסד החינוכי והתחלנו לפתח בגרעין את הרעיון שלעשות פרק משימה בקיבוץ סער ולקחת אחריות על מוסד אופק. בתחילה אמרו לנו כי אין סיכוי מכיוון שהנח"ל סיים עם נושא האחזויות המשקיות והמשימה הינה חינוך. במאמצים רבים והתעקשויות בנינו תיק משימה חינוכי לקיבוץ סער והצלחנו לקבל את האישור לפרק משימה בקיבוץ עם משימות חינוכיות, בנהריה, חצרות יסף ואפילו בחיפה. במהלך הפרק משימה קיבלתי על עצמי את הדרכת הנעורים בסער ותפקיד זה איפשר לי להכיר לעומק גם את עבודת מדריך הנעורים וגם את עבודת המועצה. לקרת השחרור של הבנות התכנסה השכבה על גרעיניה השונים לסמינר "עתיד" בקיבוץ מעברות סוף שבוע מושקע עם כיוונים רבים שבמהלכו קיבלה השכבה כולה כמעט את ההחלטה שלא ממשיכים הלאה. במהלך המחצית השניה של פרק המשימה לאחר שהבנות השתחררו ולא נשאר התחלנו לחפש פתרונות להמשך, הרעיון של "פלך" התחיל לקרום עור וגידים ונציגים מהגרעין הצטרפו לסיורים השונים לקראת החידוש. הגרעין ניסח ובנה מודל של משק חינוכי בקיבוץ קיים וניסיון לחיבור מחודש עם אופק. לקראת היציאה לבט"ש נתבקשתי לצאת לחל"ת כמרכז קן תבור, הייתי במספר פגישות מקדימות בקן יחד עם רכזת האזור, אך ביום היציאה לבט"ש לא אושר החל"ת ומצאתי את עצמי בבט"ש. חזרנו לבט"ש ובמהלך הבט"ש נעשו מספר ניסיונות לחבר את גרעין סופה שהיה בפרק משימה בקריית שמונה לחבור אלינו לסער אך רעיונות אלו לא הבשילו ובסופו של דבר גרעין סופה נקלט בתוך "אופק".

לקראת סוף הבט"ש קיבלת פניה מפדי בן עזרא להגיע להיות רכז אזור בתנועה עם השחרור, באופן הטבעי ביותר כמי שגר בקיסוץ סער והיה קומונר בקריית אתא ראיתי את עצמי רכז אזור צפון מערבי. אך אותה מחשבה בדיוק היתה ליעל מ"סופה" ובסופו של דבר הוחלט שאני ארכז את צפון מזרחי. תהליך הגילוי של האזור, מלמידה פיזית היכן ממוקמים הקיבוצים ועד ניסיון לעמוד במהירות האפשרית על הבעיות של האזור לא היו פשוטים. בדיעבד אני מבין שהחודשים הראשונים של תפקידי היו החודשים האחרונים של פנימית עמקים.

סיפור תפקידי בהנהגה הינו כבר בסיס לכתיבה נוספת ולכן רק אסכם כי לאורח כל שנותי בתנועה הן כחניך, הן כמדריך והן כחבר הנהגה אני חוזר אל אותם עקרונות מנחים כה ברורים ופשוטים שעיצבו את אופיי כאיש השומר הצעיר ואותם אני מקפיד לשזור במשנתי החינוכית.

תנועת השומר הצעיר היא תנועה של החניכים, בזה ייחודה, בזה כוחה ובזה תרומתה הייחודית.

תנועת השומר הצעיר הינה מסגרת המאפשרת לחברים בה לפתח את כוחות היצירה הטמונים בהם.

אורי אופיר

קיבוץ מצר

תנועת נוער בקיבוצים- האתגר האמיתי

בשלושת העשורים האחרונים נמצאת התנועה הקיבוצית תחת מתקפה מתמשכת המאיימת לחסלה מבחינה כלכלית, מבחינה חברתית ומבחינה ערכית. מתקפת ההפרטה אינה עוסקת רק חודרת אל מעוזי הכלכלה אלה חדרה אל היעדים המבוצרים ביותר של התודעה. בשני העשורים האחרונים ניתן לראות כיצד הקול הקיבוצי חדל מלהתקיים ואת הטון הגאה, המוביל, הבטוח בעצמו החליף טון מתנצל, חושש, חלש. התנועה הקיבוצית אימצה את הקשות שבאמירות של אויביה, אימצה את הטענה כי לרעיון הקיבוצי לא היה סיכוי, אימצה את האמירה כי שיתוף נוגד את ערך האדם ואולי הקושי המרכזי בבניית חברה קיבוצית כיום הוא בכך שהחברה הקיבוצית השילה מעצמה את גאוותה כחברה של בית ודרך. התנועה הקיבוצית היתה מחברה אידיאולוגית לחברה אי-דיאלוגית, מחברה שכל אורח חייה מקרין אורח חיים שונה, ראוי לחברה שמסתגרת אל תוך עצמה, מוותרת על היומרה להשפיע על החברה שסביבה. התנועה הקיבוצית גידלה דור שיותר מאשר בחר בדרך חיים גודל אל תוך אורח חיים, דור שלא הכיר את ערכי הבסיס של הרעיון הקיבוצי אך הכיר והתאהב בנוחות של הבית הקיבוצי, דור שהמילה קיבוץ היתה ביטוי לכרי דשא מוריקים, בריכה ורמת חיים גבוהה. התנועה הקיבוצית גידלה דור שאימץ את אורח החיים ויצר אשלייה של המשכיות הדרך אך בינו ובין הדרך היה ולא כלום, הזהות הפרטית היתה לגורם מעצב בחברה הקיבוצית והקיבוץ הפך לגוף נפרד מהאני, גוף מנוכר שלרוב אינו מסוגל לענות על צרכי האני.

אל תוך מציאות קיבוצית זאת אנסה להתחקות אחר מסלול חייה של נערה אחד בקיבוץ ולבחון כיצד היא פוגשת את המציאות הקיבוצית. עינב גדלה בחדר קטן בבית הוריה בקיבוץ, החדר הינו תוספת שנבנתה לבית במעבר ללינה בבית, אך עינב מכירה את סיפורי הלינה המשותפת רק מאחיה הגדול ממנה בתשע שנים. יואב מספר חוויות נפלאות על החיים באותו חדר עם חבריו לקבוצה ולעומתו אמה של עינב אינה חדלה מלומר לה בכל בזדמנות עד כמה היא שמחה כי עינב גדלה אצלה ולא מול האינטרקום. אינב אינה מבינה את ההשוואה בין אמא לאינטרקום אבל יודעת שטוב לה בבית, או לפחות היה טוב מכיוון שרק לפני חצי שנה התקבלה החלטה ברוב גדול בקיבוץ לעבור לשכר דיפרנציאלי, עינב חושבת שזה דבר טוב כי ככה אמא אומרת אבל היא גם שמעה את אבא ואמא מתווכחים כמה פעמים ואת אבא אומר שלא יהיה להם כסף אפילו לאוכל אם יעברו לשכר דיפרנציאלי.

הנוער הקיבוצי בתקופת משבר חמור, אל מול קצב החיים ההולך ןמתרחב בגיל הנעורים הוא נאלץ להתמודד עם מאפינים ייחודים להתבגרות בתחברה הקיבוצית כשאלו יושבים כבר על קשיים מוכרים של התבגרות בעולם פוסט מודרני. הנוער היום גדל בתוך מציאות של חוסר יציבות במשפחה, הסמכות ההורית נפגעת כאשר ההורה נדרש בפעם הראשונה לנהל אורח חיים כלכלי עצמאי ללא ניסיון קודם. אורחות החיים מרמת איפה אוכלים ארוחת צהרים ומהי תרבות הפנאי עשויים להשתנות במציאות הקיבוצית תוך חודשים ספורים. דוגמה קיצונית לכך ניתן לראות בשינוי המהיר שעבר על קיבוץ עין דור. יחד אם התבגרותו נחשפ הנוער לתקשורת ולשיח הכללי בחברה הישראלי ושם מתרחב הפער כאשר הוא פוגש את הזילות באתוסים עליהם הוא חונך, הזילות בעבודה, חוסר הרלוונטיות של החקלאות- האתוס הקיבוצי מנותץ והנוער פוגש שבר זה ללא שום רשת ביטחון. כל אלו פוגשים נער בודד, שהוריו לא פעם חסרים את הניסיון בניהול או אף גדילה בתא משפחתי. דבר זה רק מקצין כשהקהילה והמשפחה ממדרת את המידע ופועלת על פי רוב בצורה לא משתפת. לצערי ניתן לספור על יד אחת את מספר הקיבוצים שהשכילו לשתף את הנוער בתהליכי השינוי.

ואת מי רואה הנוער כדמויות לחיקוי? צעירים שנשארים בקיבוץ מתוך אינטרס ובדרך כלל עיקר מרצם מושקע בפאב הקרוב או בניכור מוחלט מהקיבוץ. כל ניסיון לייצר שיח ערכי סביב רעיונות שיטרידט אותו ביחס לקיבוצו או לחברת הנוער שלו יתקלו בתגבות ומגננות ציניות ואם כל זה לא מספיק הרי שזמנו של הנוער מחולק בין מספר רב של מסגרות חינוכיות הגורסות כל אחת בדרכה שהן לוקחות אחריות על הנוער.

אל מול מציאות זו אנסה להעמיד את השפה והביטויים התנועתיים של השנים האחרונות ולצערי לא האלץ לעשות הרבה מעבר לכך לאחר המציאות המשברית אותה תיארתי ביחס לנוער הקיבוצי מכיוון שהפער בין השפה התנועתית למציאות הקיבוצית יבלוט בפני עצמו.

במציאות בו משנה לשנה קטנה משמעות חברת הנעורים ומסגרת הקבוצה החינוכית בתנועת הנוער אנו לא חדלים מלשמוע על חיזוק מושג הקבוצה ועל כך שקבוצות מתגבשות בי"א י"ב כקבוצות משמעותיות. אנו חוזרים ושומעים על חידוש הקן השומרי בזמן שכל מה שהוכר כפעילות תנועה או פעילות חברתית נמצא בגרף של צניחה מתמדת אל מול העבר. התחדשות ההגשמה התנועתית נראית בכל מקום, יותר בוגרים, יותר פרקי משימה ויותר חברי תנועה ממשיכים במסלול הנח"ל דבר המביא על פניו את התחושה כי בוגרים לוקחים אחריות על תנועת הנוער. אחריות שכה חסרה לתנועה בשנים האחרונות, כח אדם איכותי, מאמין ובעל יכולות עשיה מופלאות.

השאלה הנשאלת אם כך היא כיצד תהליכים אלו שכותרותיהן כה שגורות בפי החניך בקן העירוני ובפי כל בן גרעין במסלול קבוצות ההמשך היכן מציאות זו פוגשת את החוויה של החניך בקן הקיבוצי? על מנת לענות על שאלה זו הניח הנחת יסוד שאותה אנמק-

קיימת אי הלימה בין התהליך החינוכי התנועתי לבין המציאות והצרכים של החניכים והקהילה הקיבוצית.

כשאנו באים לבחון את מושג "הקבוצה" בדמות גיבוש קבוצה בי"א-י"ב אנו מוצאים בקן הקיבוצי קבוצות קיימות ויציבות שלא בהכרח צריכות שישקמו אותן. קבוצות אלו החולקות מסגרות חיים משותפות מכיתה ז וח' מגיעות לא פעם לשכבה י"א-י"ב בסיטואציה שבה הם רוצים לשבור את מסגרת הקבוצה משני טעמים. טעם ראשון הינו העובדה כי גדלו בקבוצה וברצונם לבחון מסגרות שונות ליחסים ולשותפים. טעם שני הינו התפקיד הקבוצתי המקבע לא פעם את חברי הקבוצה והרצון שלהם לנסות ולאתגר את עצמם במסגרת חדשה.

"התחדשות הקן השומרי" נשמע בקינים קיבוציים רבים כמו סוג של כותרת ריקה מתוכן, באחת הופסקה מסורת ארוכת שנים של סמ"תים שהדריכו את השכבות הבוגרות ובעצם אין בנמצא פתרון שמאפשר הדרכה קינית משמעותית לחניכי הגו"ב ברחבי הארץ אלא רק נגיעות שמטרתם גיוס לתהליך ההמשך התנועתי. לצד מהלך זה של צמצום כח ההדרכה הזמין בקינים הקיבוציים החניך בקן הקיבוצי חווה גם תהליך בו זמינות המק"קים לפעילויות הקן קטנה משנה לשנה. הרחבת מושג שנת השירות משנה של נתינה ועשיה לתנועה לשנה של התנסות בחיי קבוצה יצרה מצב בו מספר הימים של המק"קים בקן יצטמצם וממצב של מק"קים החיים במוסדות הפכו המק"קים לאורחים במוסד.

"התחדשות תהליכי ההגשמה"- בפועל בבדיקה מספרית, פחות ופחות חבר'ה משכבת י"ב בוחרים באפשרות של שנת שרות בכלל ובשומר הצעיר בפרט. ממצב בו שכבות שלמות יצאו לשנת שרות בתנועה או לפחות הדמויות המובילות בכל מוסד ומוסד הפכה היציאה לשנת שירות לתהליך אינדבידואלי ביחס לקן, לתהליך מנוכר לתהליך הקבוצתי בקן הקיבוצי. כמו כן נעלמו מהנוף של החניך הקיבוצי דמויות בני הגרעינים בקיבוצים, בעבר הלא רחוק היוו אלו דוגמה חייה להגשמה תנועתית ודמויות לחיקוי עבור הנוער והילדים. בקיבוצים רבים עולה מספר בני הגרעינים לאורך השנים על מספר בני הקיבוץ שנשארו בו, העלמות מושג הגרעין מחצר הקיבוץ מצמצם לאפס כמעט את ההכרות של הקהילה הקיבוצית עם תנועת הנוער ועם התהליכים הקורים בה ובכך מצמצם את המוטיבציה לתמוך ולעודד את הנוער לקחת חלק בפעילותה. החניך הקיבוצי שהתחנך על "אתוס העבודה" פוגש תנועה חינוכית הבזה כמעט באופן גלוי למושג העבודה שאינה חינוך "טהור" הניסיון להגדיר את התנועה כ"תנועה של מחנכים" מוצא לו מתנגדים רבים מטעמים שונים אך פגיעה זו השפעתה רבה עוד יותר לבוגר הקן הקיבוצי והמוסד שבמהלך כל שנות חינוכו השומרי דרשו ממנו לראות את הפן החינוכי בניקיונות המועדון, ביכולת לסדר לאחר ערב תרבות והמחויבות שיצרו לצוותים התכנים השונים כצוותים שמתפקדים באופן מסורתי במתכונת של נוער מחנך נוער.

אך אחת הנקודות הכואבות יותר הינה התחושה והטענה הנשמעת שבוגרים לוקחים אחריות על תנועת הנוער. תנועת הנוער והנוער זקוקים למחנכים שיעסקו בחינוך, בעבודה היומיומית של עמידה על גבולות של בניית חברת נעורים,אוטונומית וערכית. אך אנו בוגרי השומר הצעיר מתקשים לתת מענה על צרכים אלו הצועקים לשמיים. מעט מידי מבוגרי התנועה נכנסים לתהליך עומק של עבודה ישירה מול הנוער כמחנכים במוסדות וכמדריכי נעורים. מעט מידי מאיתנו חוברים למסגרות במועצות האזוריות ומציבים אלטרנטיבה שומרית ראויה לסדר היום החינוכי שמוצע כיום לנוער. יותר מידי מאיתנו בוחרים בדרך הקלה של תפקידי ליווי ושל דילוג כל שנה ממשימה למשימה ומתקשים ליצור מחויבות חינוכית עמוקה לשלוש ואף ארבע שנים. כל עוד לא נוכל להציב באמונה שלמה מחויבות לאורך זמן אנו יוצרים לעצמנו תדמית של קלות דעת וחוסר רצינות שמערכות החינוך בקיבוצים ירתעו משיתוף פעולה עמנו.

מכיוון שחוסר ההלימה בין התהליך החינוכי התנועתי לצרכי הנוער והקהילה הקיבוצית הוצג לפניכם אני מוצא לנכון להציג את מבנה העבודה הראוי בעיני לתנועה בעבודתה עם התנועה הקיבוצית. עקרונות אלו נכונים הן ברמת האסטרטגיה כמחלקה בהנהגת השומר הצעיר וכן יכולים להוות קווים מנחים לקבוצה או גרעין שרואים את שליחותם בקיבוצים.

הקן של החניכים, ההבנה כי כל חניך שלוקח אחריות כבר בגיל צעיר מסוגל להניע את חבריו לקן ולצקת תוכן למושג אוטונומיה של גיל הנעורים.משימתה של התנועה לחזק את ההדרכה ואת מסגרות ההובלה של חניכים בקן הקיבוצי תוך ליווי והעצמה של הנוער. על מנת לעשות זאת עלינו ליצור את מירב החיבורים והשותפויות עם מערכות החינוך המקומיות בכל קיבוץ ומוסד. עלינו ליצור מצב בו כל גורם הפועל בקן הקיבוצי יהיה מלווה ויקח חלק במעגל שותפים הפועלים באותה מסגרת חינוכית.

מסגרות העבודה ברורות אך יש להניח לצד עקרונות חינוכיים שעונים על המבנה הייחודי של הקהילה הקיבוצית וזאת על ידי יצירה של זהות ברורה- התבגרות בריאה זקוקה לזהות בריאה ולכן אנו פועלים ליצירת זהות שומרית ברורה לחניכי הקן הקיבוצי אל מול מגמות הפירוק של הזהות הקיבוצית.

אחת ההתמודדויות המורכבת של קיבוץ היא מורכבות החברה ממספר דורות. קבוצות גיל רבות חולקות מערכת חיים משותפת, מערכת חיים הכוללת דאגה לצרכים בסיסיםכמו בריאותומזון, מספקת עבודה, חינוך ולא פחות חשוב תרבות. חברה זו מתמודדת אף מעבר לחיי היומיום על אופיה המיוחד כחברה שיתופית, רעיונית וערכית. מבנה מורכב זה מחייב כי לקבוצות הגיל השונות יהיו כלים דומים לבחון את חייהם ולהתמודד איתם. בפרק זה אנסה לעמוד על הבדלים מספר שעל פי דעתי חובה לפעול לצמצומם כי קיומם מקבע את מצב הכוחות ומונע את תהליך התפתחותו הטבעית של הקיבוץ. בהשוואה אתמקד בכמה נושאים מרכזיים: - החינוך, השפעת הבית,

המציאות בה גדלו והיכולת לבחון ולעמוד על המציאות הסובבת אותם.

דור המייסדים הגיע ברובו מאירופה מבתים בורגנים וכחלק מהלכי התקופה חדרה רוח סוציאליסטית משולבת בציונות לדמות תנועת הנוער הציונית.

הידע והלימוד אותו רכשו בתנועה בוסס רובו על למידה עצמית ולמידה בחברותא תוך רצון להציב אלטרנטיבה לחיים הגלותיים של הוריהם. שינוי שאחל בהתרחקות מהדת וכלה בעזיבת הבתים ועליה לא"י. הבית היווה גורם ובסיס להצבת האלטרנטיבה, כלומר מתוך הבית הדתי, הבורגני והקהילה היהודית הסגורה קם הנער החילוני, סוציאליסטי ציוני. זהו נוער שקם ועם הניצוץ בעיניו בא והיווה את הגל הראשון של התבססות התנועה בארץ. בחיי הקבוצה, התנועה והקיבוץ שאף דור המייסדים לבנות תרבות משלו תוך בחינה וסינון של המקורות אותם הכירו היטב מבתי הוריהם. יצירות תרבות אלו ניתן לראות ביצירה הקיבוצית לאורך השנים או כפי שניתן לראות מעט מכך באופי המיוחד של החגים בקיבוץ שהמוכרת והקלאסית

לחיות ביחד זאת לא קבוצה שומרית

בחרתי לכתוב על " הקבוצה השומרית" מתוך תחושה שמושג זה נתפס כיום בצורה צרה בהרבה מהפוטנציאל שטמון בו עד לידי כך שהבחירה להיות חלק מ" קבוצה שומרית" שאינה חייה במשך הי"ג במסגרת של מושבה/חווה כמעט ולא לגיטימית. ברצוני לנסות ולהציג את הייתרונות הגלומים עבור קבוצה הבוחרת במהלך הי"ג לקחת אחריות על אזור אך לא לגור יחד במהלך הי"ג.

מושג הקבוצה הינו מושג רחב מכדי להכילו בדיון כתוב ולכן אנסה לקחת משימה לא קלה בהרבה ולנסות לבחון את מאפיני הקבוצה השומרית.

מאפיני הקבוצה השומרית הם אותם מאפינים שחשוב שימצאו בכל קבוצה ולדעתי נמצאים גם היום בכל קבוצה שומרית שההבדל בין קבוצה לקבוצה הינו במשקל אותו הם נותנים לכל אחד מהמאפינים.

*" אך לפני שאתחיל עלי להסתייג; קבוצה היא פלא, כל קבוצה. כל מפגש בין אנשים מוליד דבר חדש, מחשבה חדשה, גילויים חדשים והמשמעות שלו עבור השותפים בו שונה ממפגש למפגש, שונה לגמרי. אין בפי יומרה לתפוס במילים את כל העושר והעומק הזה כי אם לעמוד על המאפיניו המרכזים כפי שאני רואה אותם, לעמוד על ארבעת המרכיבים: לומדת, משימתית , אוטונומית וחברתית.

קבוצה לומדת- הלמידה היא היוצרת את הקרקע הרעיונית והאידאית לעיצוב החיים והמשימה הקבוצתיים.היא לא בירור רעיוני או העשרה בלבד כיוון שתמיד תהיה מכוונת פנימה ,אל חייהם של חברי הקבוצה, מציבה בפניהם שאלות ותובנות.

מה אנחנו רוצים להשיג מין הלימוד? ארבעה רבדים מרכזיים: הראשון הוא השחזת התודעה. כלומר חידוד הכלים שלנו להכיר את המרחב שמעבר לעצמנו, להבין אותו, לנתח אותו ומתוך כך לפצח אותו. השני: חיפוש באמצעות היחשפות לשלל עולמות, רעיונות ואופני פעילות. השלישי: למידה חברתית כלומר עיבוד ושכלול ההתנסות הקבוצתית והרביעי: יצירת שפה משותפת- תובנות משותפות מאפשרות שינוי משותף.

על הלימוד הקבוצתי להיות תמיד רלוונטי לחברי הקבוצה ולמדריך. הדבר אמור גם על התוכן וגם על האופן. על התוכן בכוונה שהדברים יהיו קשורים לשאלות החיים של החניכים, על האופן בכוונה שהלימוד יהיה רב-גוני ויכוון לכמה שיותר נקודות חוזק, האחד מוצא עצמו בספורט, השניה בפולמוסים של הגות ואילו השלישי בשיחות נפש.

קבוצה אוטונומית- לא חסרים סיפורים על קבוצות שכל הוויתן נבנתה והתממשה סביב מדריך כריזמטי או אידאה גדולה. לא זה המקום לפרט, רק אומר שהאוטונומיה של הקבוצה היא תנאי הכרחי לפיתוחם של הפרטים בה. למה כוונתי אוטונומיה? הדבר אמור בשני מישורים.

ראשית צריכה לשרור אוטונומיה רעיונית ומחשבתית. בכך אין כוונה להתנערות מהמחויבות שלנו לכוון, לחנך למשהו. בנקודה זו עולה התפקיד שלנו, המדריכים, לא להציב אמיתות מוחלטות וגמורות כי אם לתת כלים לפרש את המציאות באופן ביקורתי ובאופן שינוק מתוך תפיסת העולם ההומניסטית. מבחינתנו המדריכים מדובר בשאיפה להגיע למצב בו החניכים מתווכחים איתנו ויכוח של אמת.

המישור השני הוא הפרקטי. קבוצה אוטונומית מנהיגה את עצמה, בוחרת לעצמה ויוצרת לעצמה. היא מתנהלת באופן דמוקרטי ושיתופי, כי הרי האוטונומיה היא הגם של כל חניך וחניך בתוכה.

קבוצה משימתית- המימד המשימתי בעיצובה של הקבוצה השומרית הוא אחד מאבני היסוד שלה ושל האידאל השומרי בכלל. המשימה המשותפת היא הביטוי הממשי לאחריות של חברי הקבוצה על הסביבה שמקיפה אותם והיא גם התנאי שמחזיק את הקבוצה מלשקוע אל תוך עצמה. קבוצה הכופרת ברעיון זה מסתכנת בניוון פנימי וחוטאת באדישות חברתית. המשימה הקבוצתית צומחת מתוך הערכים המכוננים של חברי הקבוצה ואופן הניתוח שלהם את החברה ועליה לטפח בקרבם זיקה לסביבה ומנהיגות.

קבוצה חברתית- כאן אני מגיע לעקרון האחרון מבין הארבעה, אך בהחלט אינו נופל בחשיבותו. יש האומרים, ואני מבינהם, שהמימד החברתי בקבוצה הוא הדבק הקושר בין שלושת המרכיבים האחרים. יש קבוצות שהחיבור בין החברים יהיה יחסית טבעי ויש כאלה שיתחברו מסיבות אחרות והמימד החברתי נכנס בשלב מאוחר יותר. בכל מקרה ההתנסות החברתית היא המרכזית בתהליך החינוכי של הנער וזאת משני טעמים מרכזים. ראשית כל מדובר בסביבה היכולה לתת מענה לשאלת הבדידות הצורמת והמנוונת. הסביבה החברתית שמעניקה הקבוצה היא קרקע לצמיחהמבחינת המסוגלות להביא בה לידי ביטוי את כישוריו ושאר סגולותיו האנושיות. היא המקום להיפגש, ללמוד, לכאוב, לצחוק וליצור.

העניין השני הוא תהליך העיצוב המודע. הקבוצה השומרית צריכה להוות מעין "אולם של מראות" אשר בליווים הזהיר והמאזן של המדריכים מציף ומעלה מתחת לפני השטח רחשים פנימים בין חברי הקבוצה ובין כל אחד מהם לעצמו. ההתמודדות הקבוצתית עם מצבים של ניכור, צביעות, אי אמון, אהבה, זיקה ודאגה – ההתמודדות הזאת עוזרת לנו לפתח מודעות עצמית גבוהה ומתוך כך נפתח צוהר לתהליך של חיפוש פנימי אחר שלווה פנימית.

מיד באומרי שורות אלו עלי להסתייג... לא כל קבוצה ולא בכל שלב בחייה בשלה להתמודד עם ההכל. בין אם זה בשל היעדר בגרות, רצון או בשלות מבחינת הדינאמיקה הקבוצתית – עלינו להבין את הסיטואציה ולדעת כיצד להפוך אותה למצמיחה עבור כל פרט ופרט בקבוצה. אחזור ואזכיר הקבוצה היא הכלי ולא המטרה, הכלי להצמיח פרטים אידיבידואלים ומאושרים."

ניתן למצוא כמעט בכל קבוצה מסגרות ומנגון על פיו בוחרת הקבוצה לנהל את עצמה. מסגרות אלו חייבות להבנות בעיני מתוך יחסי זיקה כנים ורצון כן לחלוק חווית חיים משותפת.

הקפיצה למים הכה עמוקים והשינוי הקיצוני מהמקום של קבוצה בסוף אוגוסט לבוקר של הראשון בספטמבר, שינוי קיצוני זה, משתק ומגביל את צמיחתם והתפתחותם של היחסים בקבוצה, ברמה כזאת או אחרת.

אל תטעו אני רואה בחיים המשותפים שלב משמעותי בהתפתחות הקבוצה, שלב הבגרות והבשלות של הקבוצה, ויתכן כי לקבוצות מסוימות המעבר החד למגורים משותפים מייד בתחילת שנת השרות אפשרי אך אין ספק בליבי כי בתנועתנו תנתן לגיטימציה למושג "הקבוצה" מעבר לחיתוך החד של מגורים ביחד.

על פי תפיסתי קבוצה יכולה וצריכה להתגבש מתוך בחירה במהלך י"ב או במהלך הי"ג.

רצונם החופשי של חברי הקבוצה ולא מסגרות החיים אותם בחרו מראש צריך להיות הכוח המניע של הקבוצה ביצירת החוויה המשותפת, ביצירת במות המפגש התרבותיות, החברתיות הלימודיות והמשימתיות של הקבוצה.

קבוצה שכוחה המניע יהיה רצונם של חבריה ליצור אותם תתפתח ותהיה לקבוצה אוטונומית. גיבוש של הקבוצה סביב מאפינים אלו ערכו רב בהרבה על ערכה של שנה של מגורים משותפים טרם זמנם.

חווית הי"ג הינה חוויה אדירה ואתגר משמעותי לכל אחד ואחד מאלו שחוו או שחווים שנה זו. אך חשוב לקחת בחשבון את השינוי המשמעותי מבית הספר,המוסד, המשפחה והקן הכל-כך מוכרים אל תפקידי הי"ג. בחודשים הראשונים של הי"ג מתעצבת אצל רבים בבואה עצמית חדשה, דלתות נפתחות, יכולות והתמודדויות שטרם פגשנו. התמודדות במקביל על קיום הקבוצה עלול להפוך לעול עוד בטרם חוותה הקבוצה חוויות משמעותיות חיוביות.

אין ספק בליבי כי רוב רובם של חניכי התנועה ובוגריה רואים בקבוצה דבר משמעותי. אך מהו אותו דבר?

• האם זהו ערך?

• האם זהו אמצעי?

• האם ישנה הגדרה ברורה לקבוצה?

• מהו סוד הקסם של הקבוצה?

בחיים משותפים, בהתמודדות על חיי הקבוצה ישנן עוד שאלות רבות וכל קבוצה עוד מתמודדת יום יום עם שאלות וסוגיות המעצבות את אופיה. אך חשוב בעיני כי מושג "הקבוצה השומרית" לא יהיה מונופול ולא ביטוי צר לאורח חיים מסוים.

חשוב בעיני שמושג "הקבוצה השומרית" יתרחב ,וימשוך אל מעגל הקסם, חניכים, מדריכים ובוגרים רבים ככל האפשר שיזכו לחווית הקבוצה מעבר לקבוצה בה גדלו במוסד,בקיבוץ או בקן.

לכן חשוב בעיני כי רבים ,ככל האפשר, מהמשלחת ומבוגרי התנועה יבחנו ויבחרו לעצמם מסגרות שיאפשרו להם לשמור ולפתח את דרך החיים הכה ייחודית לתנועתנו.

כמו כן חשוב בעיני לא פחות כי "השומר הצעיר" כתנועה תמצא דרכים רבות ככל האפשר לחבר אליה מסגרות בוגרים אלו.

אורי אופיר

private:stream

שלום,

אני כותב פניה אישית זו אחרי מחשבה מרובה, לאחר למעלה מחמש שנים בהנהגת השומר הצעיר סיימתי את תפקידי ואני מוצא לנכון לפנות אליך בבקשה אישית לקחת לתשומת לבך את תוכנו של מכתב זה בתקווה שחלק מכם יבחר להצטרף אלי במאמץ להמשיך ולעצב את דרכה של תנועת השומר הצעיר.

כידוע לכם בשנים האחרונות עוברת תנועת השומר הצעיר שינוי משמעותי שבמרכזו עומד תהליך קבוצות ההמשך. תהליך זה הינו אחד התהליכים המרשימים שתנועת השומר הצעיר הצליחה לייצר. מתנועה שבה מושג ההגשמה הפך לשם נרדף להגשמה אישית נבנה תהליך המחדש את מושג ההגשמה התנועתית. נוצר אופק תנועתי ומסלול תנועתי המוכר לחניכי התנועה. התהליך יצר שפה חדשה ומושגים. שולחן קבוצות, סמינר הרכבה, מזכירות שכבה, סמינר צבא, סמינרי גרעיניום צוותי שכבה. ממצב שבו עד לפני שנים מעטות לא היה כלל רכז לשכבות הגוף הבוגר בתנועה הגענו למצב בו ישנו צוות של מדריכים בוגרים המלווה על ידי רכז שכבה החושב את התהליך של השכבה ומוביל יחד עם חניכים מובילים את התהליך השכבתי. תהליך קבוצות ההמשך חידש את מושג חוות ההכשרה בתנועה ופתח את היכולת לשיח משמעותי עם חניכי הגו"ב וכן שינוי משמעותי בחתימה לנח"ל.

עם זאת ההתמקדות בתהליך צמצמה באופן משמעותי רבים מהמושגים התנועתיים. מושג הקבוצה הצטמצם לקבוצת המשך בחוות הכשרה. מושג בוגר השומר הצעיר הצטמצם לבוגר החי בקבוצה אינטימית. יעדי ההגשמה התנועתיים הצטמצמו ומושג הקיבוץ כמעט ירד מסדר היום התנועתי. לאחר חמש שנים בהם פעלתי מתוך הנהגת השומר הצעיר על מנת לחזק את הקשר והזיקה שבין הרעיון הקיבוצי לרעיון התנועתי אני מוצא לנכון לסכם ולהגיד - שלא הצלחתי. הניכור למהות הקיבוצית הולך ותופס מקום נכבד בתנועה ובהבנתי כיצד דבר זה מתרחש אני מוצא לנכון לשתף אתכם. יצירת מסלול צר וברור יצרה אצל רבים מכם רתיעה מלראות בתנועה את תנועתכם שלכם. כוח שיצר סדר יום תנועתי ברור מאוד יצר שפה שהפכה את מי שלא המשיך במסלול הצר - ללא תנועתי. בדומה למה שקרה לקיבוצים במשבר הקיבוצים בו אימצו רבים מחברי הקיבוצים את האמירות של מתנגדי הקיבוץ והתחילו להאמין בהן, דבר דומה קרה גם כאן.

אתם שגדלתם והתחנכתם בתנועה קיבלתם על עצמכם את ההגדרה שאינכם חלק מהמהלכים החדשים בה.

נקודה זו היא המשמעותית ביותר לשינוי בתנועה. רק במידה ותיווצר קבוצה של צעירים מהקיבוצים שידרשו לקבל לידיהם חלק בהנהגת התנועה. רק ברגע שנגבש קבוצה של צעירים שאינם מתנצלים על היותם חלק מהתנועה ולא רואים בתנועת השומר הצעיר רק חלק מנעוריהם. רק עם נצליח ליצור מציאות בה אתם שותפים להנהגת התנועה. רק כך יתאפשר לפתח את התנועה לאפיקים נוספים מאלו המתפתחים כיום. רק אם תוכלו לפנות לעצמכם זמן לקחת חלק בנשיאת הנטל התנועתי נוכל לעצב יחד תנועה רלוונטית למציאות הקיבוצית ולאלפי בני הנוער שמתקשים לראות בנועה כפי שהיא כיום גורם רלוונטי. יש צורך בבוגרי צבא שיגיעו לתפקידים בהנהגה, יש צורך בחיילות וחיילים שיתפנו להדרכת קבוצות במוסדות, בקינים הקיבוציים ובקינים העירוניים. יש צורך בבוגרי תנועה שלא יתביישו לתבוע בעלות על התנועה לא פחות מאלו הפועלים בה כיום ויקחו חלק בהובלת התנועה.

היום בקרב הקבוצות הבוגרות בתנועה ישנם חברים רבים המחפשים את הדרך לבנות את השותפות אתכם ורואים בשותפות זו מפתח משמעותי להתפתחותה של התנועה.

בתקווה לראותכם

בברכת חזק ואמץ

אורי אופיר

נק התנועה הקיבוצית עתידה של תנועת הבוגרים

מהי תנועת חיים? דרך חיים אלטרנטיבית , אורח חיים המשלב משימה וחיים אחרים. תנועת החיים של השומר הצעיר שמה לעצמה למטרה בלתי מוצהרת אך בהירה כשמש בצהרי היום להוות גורם משמעותי בעיצוב עתידה של החברה הישראלית ב 2025 כחברה ציונית-סוציאליסטית כחברה שתחזיר אל הליבה הערכית שלה את ערכי הסולידריות, שיוויון וצדק. ועכשיו רק נשאר החלק הקל איך עושים את זה? מי הם השותפים האפשריים?

מה יצור קהילות ברות קיימא? ברצון שלנו ליצור דרך חיים אחרת אך טובה יותר עלינו להוכיח כי חיים צודקים אינם רק חיי הקרבה כלומר עלינו לסגל לעצמנו כלל ויכולת להיות תמיד צעד לפני . הפנאי התודעתי לעיצוב חברה נתון רק בידי מי שיש לו בסיסים איתנים ליצירה. לא סתם נאלצים עשרות אלפי אנשים הסובלים מעוולות להימנע מלצאת לרחובות בכדי להגן על פרנסתם.

כתנועה הרוצה לעצב עלינו להוכיח ראשית לעצמנו כי דרכנו יכולה להצליח, שחיי שיתוף יש בהם ליצור את העודף החשוב שיאפשר להתפנות ליצירת חברה ראויה יותר.

במציאות של ישראל 2006 אם אנו רוצים ליצור מהלך זה עלינו לבחון מהו כר ההתפתחות הטוב ביותר וכאן אני מוצא את התנועה הקיבוצית כענק ישן הטומן בחובו את האפשרות.

התנועה הקיבוצית צמחה ונבנתה כגוף על בסיס אותם הערכים שתנועת השומר הצעיר מניפה את דגם היום, אותו רעיון מייסד שאנו עושים היום מאמצים כבירים לנער את השמיכה ולהתאימו למציאות שלנו. התנועה הקיבוצית הינה ענק ישן ואף זקן מעט וככזה לא יהיה שותף מוצלח לריצת 100 מטר, אך האם אנו מדברים ועוסקים בריצת 100 מטר? בעיני לא.

הרצון שלנו לבנות קיבוצים במובן העמוק של המילה- קיבוצי קבוצות שיהוו בית ודרך, שיהוו אורך חיים לצד המשימה, בניית מסגרות חיים בהם אנשי תנועה רבים ככל האפשר יוכלו למצוא את עצמם. בניית קיבוצים שיעצבו הן דרך משימה משמעותית בחברה הישראלית אך יעצבו גם באורח חייהם הייחודי.

אם זאת כוונתנו אזי התנועה הקיבוצית היא אומנם ענק ישן אך כוחו עוד במותניו. היכולות הטמונות בחיבור בין קבוצות וקהילות בוגרים משימתיות אל כרי הצמיחה של הקיבוצים יאפשר חיבור אדיר ומשמעותי.

הקיבוצים זקוקים לקבוצות שיפיחו בהם חיים חדשים ויהוו יסודות לחוסן החברתי-קיבוצי בשנים הקרובות ומנגד הם יכולים לתת לקבוצות את הבסיס הטוב ביותר ליציאה למשימה. בסיס זה מגובה במבנים ארגונים, כלכליים, חינוכיים, משפטיים ופולייטים הינו בסיס משמעותי ואולי מכאן נובע החשש של חלקנו לחבור אל כח זה.

לא פעם נשמעים קולות עד כמה הקיבוצים והתנועה הקיבוצית אינה רלוונטית, אם באמת כך היה הדבר אז ממה נובע החשש? החשש אם כך מעיד על כך שיש בתנועה הקיבוצית כוחות משמעותיים ושעלינו להשקיע מאמץ ביצירת השותפות עמם. ולהבהרה אין אני מדבר על שיתופי פעולה לאינטרסים כאלו או אחרים אני רואה את תנועת החיים של השומר הצעיר בוחרת באופן משמעותי בתנועה הקיבוצית ובחברים בקיבוצים כשותפים אסטרטגים לצמיחה מהירה ומשמעותית בבניית האלטרנטיבה לחברה הישראלית של 2006.

הקיבוצים יוצרים כבר במשך עשרות בשנים כלים ולכן זכה הקיבוץ למושג הכל כך לא פשוט של ריאליזים אוטופי. הקיבוץ כאחד הביטויים היחידים בעולם שהצליח לאורך זמן לקחת רעיונות אוטופים ולתת להם אחיזה ריאלית הן בתוכו והן בתוך החברה בה הוא צמח.

אנו כבוגרי השומר הצעיר יכולים להמשיך ולפחד מהפן הריאליסטי של השינוי אותו אנו רוצים להוביל אך אז חוזרת אלינו לפחות אחת משתי השאלות הנוקבות הבאות:

• האם אין אנו סתם אוטופיסטים חסרי תקנה ובעצם אנו נשארים קטנים וחסרי רלוונטיות בעיצובה של החברה הישראלית?

• האם החשש שלנו מיצירת כלים ריאלים נובע מחוסר ביסוס וחוסר העמקה בתפיסות הערכיות-אוטופיות שלנו כתנועה?

הכרח הוא בעיני לייצר לצד הברור הרעיוני והבניה פנימה גם מכלול של כלים הנטועים ביסודות הציבוריות הישראלית, הניסיון להקימם מההתחלה אינו מבוסס בעיני כל עוד לא ריכזנו מאמץ להפיכת הכלים הקיימים לרלוונטים למציאות הישראלית של היום.

רק היכולת שלנו להעיז ולהביט אל מעבר לשנתיים שלוש הקרובות, להגדיר יעדים משמעותיים בתוך החברה הישראלית יכול לתת לנו מעט מהסיכוי שביצירת חברה חדשה.

אנחנו חייבים להעיז ולמצב את עצמנו במקומות, תפקידים ותהליכים ארוכי טווח. תהליכים שבתוכם נעצב ונתעצב. הבחירה בחי קבוצה אינה בחירה שכלתנית, היא הכרעה ערכית. היא הצהרה על כך שאנו בני האדם יצורים חברתיים ועל כך שבבואנו להתמודד עם סביבתנו נכון שנעשה זאת כחלק מקבוצה. הפרט והאדם שבנו יבוא לידי מימוש מירבי בתוך קבוצה בשה יחייה. זהו הדין גם לגבי עשייתנו החברתית וחיבורנו אל החברה הישראלית, אין לנו את הפריווילגיה לשבת על הגדר ולצפות שהחברה הישראלית תפתח שערינו למעשינו.

עלינו להכריע ערכית על אפיקי ההשפעה ולהכנס אליהם. אין ספק בתוכם אנו נגדל, נתעצב ונעצב. בחירה בנתיב ארוך הופכת את הצועד בו לחלק מהנתיב.

התעשיה הקיבוצית- תנועה ירוקה

כללי- במהלך השנים האחרונות נמצאת הכלכלה הירוקה כאחד מתחומי הכלכלה המתפתחים בעולם. תחום המיסוי הירוק צומח במדינות רבות בעולם וגם מפעלים וחברות רבות בונות מודלים כלכלים ירוקים המשלבים בין העלאת אחוזי הרווחיות ופיתוח תדמית קהילתית-חברתית. במדינת ישראל הכלכלה הירוקה נמצאת עדיין מחוץ לגדר, ותחום העשייה האקולוגית נחשב כתחום איזוטרי בו עוסקים אירגונים ועמותות אזרחיות.

התעשייה הקיבוצית, יחד עם קהילות הקיבוצים והתנועה הקיבוצית יכולים תוך זמן קצר לנושאי הדגל של מהלך חברתי זה. במסמך שלפניכם אנסה להציג בקצרה את הייתרון המגולם בכל אחד מהגופים.

התעשיה הקיבוצית- בשנים האחרונות התעשייה הקיבוצית יצאה ממצב של האטה ומשבר לגל צמיחה משמעותי שמאפשר רווחה לקיבוצים ומהווה מרכיב של גאווה לחבר הקיבוץ. עם זאת יש לפעול כל העת לשמר ערכים אירגוניים ייחודיים לתעשיה הקיבוצית.

במיתוג התעשייה הקיבוצית כתעשייה ירוקה כמה יתרונות מובנים:

חסכון בעלויות שינוע,אחסון ותפעול- במהלך השנה חברת וול מארט העולמית הכריזה על מהפכה ירוקה בדרישתה מהספקים לעמוד בסטנדרטים ירוקים של אריזה והיא צופה חיסכון של בין 10% ל 15% בעלויות התפעול של החברה.

תדמית קהילתית-חברתית- חברות רבות בארץ ובעולם משקיעות משאבים רבים בבניית מותג ותדמית מנצחת שתאפשר להם חשיפה לקהלי יעד גדולים יותר או שמירה על מאגר הלקוחות הקיים. מיתוג התעשייה הקיבוצית כתעשייה ירוקה יאפשר מיתוג מוצלח של מכלול המפעלים ויהווה גם רשת ביטחון ציבורית בין המפעלים השונים.

סטנדרטיזציה- נכון להיום על אף חדירת המושגים האקולוגים,האורגנים והירוקים לשוק הישראלי טרם התבצעה סטנדרטיזציה של התחום בחוקי המדינה. הובלת תהליך הסטנדרטיזציה מול מוסדות השלטון על ידי איגוד התעשיה הקיבוצית וביוזמת המפעלים הקיבוציים יאפשר הגדרת סטנדרט שייתן יתרון יחסי-מובנה בתחום למפעים הקיבוציים.

זיקה לערכי יסוד וחידוש תדמית קיימת- התעשייה הקיבוצית נהנית מתדמית המקשרת אותה אל החקלאות ואל עבודת הקרקע. רבים ממפעלי התנועה הקיבוצית עוסקים בפיתוח מוצרים ושיווק של מוצרים שהינם פרי פיתוח של הקשר הייחודי בין העבודה למחלקות הפיתוח. מותג ירוק-קיבוצי ימזג את הקשר והחיבור ההיסטורי לקרקעות עם תוכן רלוונטי ומותאם למציאות החברתית של המאה ה-21.

במיתוג התנועה הקיבוצית כתנועה ירוקה-

התנועה הקיבוצית זוכה להערכה רבה על פעילותה בשנות "המדינה שבדרך" ותרומתה הייחודה לעיצוב אופייה של המדינה. עם זאת חסרה התנועה בתרומה משמעותית הנראית לציבור בארץ כתרומה ייחודית של החברה הקיבוצית. אימוץ התדמית הירוקה על ידי התנועה הקיבוצית יאפשר מספר נקודות שחיוניות להמשך קיומה הרלוונטי של התנועה:

• שיתופי פעולה עם קבוצות אוכלוסיה נוספות בחברה הישראלית- ממצב של שיתופי פעולה על בסיס אינטרסים צרים ולפרקי זמן קצרים ישנה אפשרות לחיבורים ארוכי טווח על בסיס ערכי יסוד.

• יאפשר יצירת מוקדי השפעה על מוסדות השלטון כתנועה חברתית השואפת להיות גורם מעצב במציאות הישראלית העתידית..

• יאפשר חיזוק הזהות הקיבוצית והפיכתה למקור גאווה רלוונטי בשיח על עיצוב דמותה של החברה הישראלית.

מיתוג הקיבוץ הבודד כקהילה ירוקה-

הקיבוץ נבנה מימיו הראשונים כישוב כפרי בעל זיקה עמוקה לקרקע, לצומח ולטבע. במציאות המשתנה רבים מחברי הקיבוצים חדלו מלעסוק לפרנסתם בחקלאות כך שנוצר פער בין התדמית הציבורית על הקיבוץ ובין היומיום הקיבוצי. מיתוג הקיבוץ כקהילה ירוקה יכול להועיל במספר תחומים מרכזיים:

חוסן קהילתי- יציקת תכנים רלוונטים בשיח הציבורי לאורך החיים הייחודי בקהילות כפריות, פיתוח יוזמות קהילתיות, ערכים ונורמות משותפים, חזון ותפיסת עולם.

שימור ויציקת תכנים מחודשים למסורות של הדורות הקודמים- קהילה ירוקה תדע לשמר ולחדש את המסורות החקלאיות, את התרבות החקלאית המחוברת בקשר בלתי אמצעי לטבע וכך תשמור על מרכיבים חקלאיים ייחודיים דוגמת פינת חי, אורווה ומטעים.

חסכון בעלויות הקהילה- כוחה של הקהילה הקיבוצית הינה ביכולתה ליזום השקעות משותפות עם פרספקטיבה רחבה יותר משל משק משפחתי בעיר. השקעה של הקהילות במערכות ירוקות בתחום החשמל, המים, איסוף האשפה והמיחזור יאפשר חיסכון משמעותי בעלויות הקהילה ויגדיל את התקציב הפנוי העומד לרשות הקהילה לפיתוחה.

לסיכום- מקומה הייחודי של התעשיה הקיבוצית היום ביחס למוסדות התנועה וביחס לכוחו של הקיבוץ הבודד מאפשר לה להוות גורם מוביל בעיצוב ושיווק תדמיתה של התנועה הקיבוצית הן ביכולתם של חברי הקיבוצים להסתכל על עצמם בגאווה והן ביכולתה של החברה הישראלית לראות את החברה הקיבוצית כגורם ייחודי, מעצב ומשמעותי, בתוכה.

אורי אופיר

שתים שהן אחת

שתים שהן אחת

הקשר המורכב בין תנועת הנוער לבוגרי התנועה

או

למה לא ניתן להכריז על כינונה של תנועת חיים

בסמינר האחרון שהיה גם הראשון לבוגרי התנועה קרה דבר נפלא, נפגשנו, דיברנו חווינו והתחלנו לפתח שיח משותף. שיח משותף שבמרכזו היכולת להפוך יומיום שלנו כפרטים וכקבוצות ליומיום תנועתי משמעותי. היכולת הנרקמת בין האנשים והקבוצות לשפה משותפת תאפשר בעתיד הקרוב גם חלומות משותפים שיאפשרו לנו לפתח את החזון המשותף של תנועת השומר הצעיר כתנועת חיים. עקרונות המשותפים לתנועה לא הוחלטו בסוף השבוע שהיה וכנראה יקח זמן רב בטרם יוכרעו בצורה בשלה אך דבר ברור כן נוצר בפלך, לאן שלא הפנתי את מבטי, ימינה ושמאלה יכולתי לראות את השותפים. שותפים לעיצוב הדרך, חברים וחברות לא במובן הקומוניסטי המיושן אלא במובן הכנה, האנשים שבהמשך חיי יהוו את השותפים למעשה היצירה החדש שלנו. הבנתי כי הסכמות או אי הסכמות הינן פריבילגיה בלבד למי שבטוח בשותפים שלו.

אני יצאתי מחוזק בידיעה שיש עימי שותפים לדרך שעוד אנו צריכים לסלול ולעצב ביחד.

במה אנו שותפים- אנו שותפים ברצון ובמחויבות ליצירת חיים ראויים, חיים השמים את הפרט במרכז כחלק מקבוצה אינטימית, חיים שבה בעת מבקרים את המציאות אך מאפשרים לחיות בתוכה ולעצב אותה.

את תחושת היחד הזאת אני לוקח איתי כשאני מציב את כל אחת מהשאלות הכלל לא פשוטות שהצבתי בכותרת. מה נדרש מאיתנו כבוגרים לעשות בכדי לקיים את תנועת הנוער מחד ובאותה עת להרחיב את תחומי ההשפעה שלנו למעגלים הולכים וגדלים בחברה הישראלית.

מכאן מסקנתי הברורה כי חובה עלינו שומרות ושומרים העומדים על המשמר להינתק מהיומיום של תנועת הנוער ולהפנות את מרצנו ליצירת מסגרות עבודה יצרניות ,מסגרות חיים ויצירה חדשים. עלינו להיות מודל לחיקוי לתנועה בחיינו ולא בתפקידינו התנועתיים. הכרעה זו היא הכרעה קשה, אך גם אם נבחן את יחסו של הקיבוץ הארצי אל השומר הצעיר לאורך השנים וגם אם רק נעיז נראה כי יש מסביבנו כבר עשרות חניכים-שותפים הבשלים להוביל את תנועת הנוער ואת המעגלים ההולכים ומתרחבים של תנועת החיים.

ילד שלא יתנו לו לנסות אף פעם לא יטעה אך גם אף פעם לא ילמד.

אך להתנתק זה השלב הקל ומה ההמשך?

אלינו להתחיל ראות מחדש את תנועת השומר הצעיר כהסתדרות, הסתדרות המכילה בתוכה שלושה גופים מרכזיים.

תנועת הנוער- תנועה שמוביליה הם בני הנוער ומדריכיהם ובדומה להיום מהווה כלי לחינוך ביקורתי ופוליטי. תנועה השומרת על האוטונומיה שלה ונתמכת כלכלית בלבד על ידי שני חלקיה האחרים של הסתדרות השומר הצעיר בדומה ליכולת המדהימה של הקיבוץ הארצי לאפשר לתנועת הנוער לצמוח ולהתפתח לא בהכרח בקו ישיר עם הקיבוץ הארצי. דוגמה מרכזית לכך היא אנו וחיינו שעל אף הביקורת שיש לנו כיום על התנועה הקיבוצית הרי היא המעמידה לרשותנו רבים מהאמצעים שאפשרו לנו ויאפשרו לנו לפתח את תנועתנו המתחדשת כך שהסתכלות נוכחה ובמבחן התוצאה- הקיבוץ הארצי זרע את זרעי הגרעינים שמתפתחים כעת לידי תנועת חיים.

תנועה חינוכית- תנועה המאגדת אל תוכה את בוגרי התנועה הפועלים בתחום החינוך. חינוך מגיל אפס ועד בכלל. בתוכה יאוגדו מחנכי המוסדות, מורים, גננות ומדריכי החינוך המשלים לסוגיו. תנועה זו תהיה תנועה משימתית הרואה את החינוך כמשימה מרכזית ותרומתה המרכזית לכינונה והבטחת המשכיותה של תנועת הנוער יהיה בכוח אדם ואיגום משאבים חשיבתיים. זהות אידיאולוגית ערכית. התנועה החינוכית מטרתה להעצים את השפעתנו החינוכית על סביבתנו ובא בעת להעצים את חברינו על ידי יציאה ללימודים אקדמאיים, הכשרות מקצועיות והתמקצעות בתפקידיהם.

אך אל לנו לעצור בדומה לתנועות אחיות לנו בתנועה חינוכית בלבד עלינו לוודא הקמתה במקביל של הזרוע המרכזית של ההסתדרות השומרית תנועת החיים או התנועה ההתיישבותית.

תנועת התיישבותית- תנועה זו תכיל בתוכה את מכלול החיים השלם, מכלול שיאפשר חיים בוגרים, מכלול שיקיף תחומי עשייה יצרניים, תחומי השפעה פוליטית וחברתית. כוחה של ההתיישבות בהיותה יעד ההגשמה השומרי. יעד בו ניתן לראות בוגרים מקיימים חיים שומרים בוגרים, חיים היוצרים אליטה השותפה בהובלת החברה הישראלית.

על מנת ליצור אליטה זו עלינו לפתח את תנועת החיים כחברה יציבה גם כלכלית, חברה המציעה אלטרנטיבה אל מול מעמד הביניים ולא מצטיירת כפתרון אזוטרי לעניים.

תפקידה ההיסטורי של תנועת השומר הצעיר וכן מקומה החיוני גם היום הינו ביצירת אליטה חברתית למדינת ישראל. יצירת מנהיגות חברתית ציבורית עם הכלים והידע להוביל שינוי בחברה הישראלית. אין הכוונה ליצירת אליטת הון שתתעלם מצרכי הציבור אלא יצירת מנהיגות שטח אמיתית שצומחת בלב השכונות, הערים והקיבוצים בהם אנו פועלים ונפעל. החשש מאמירה ברורה ומכוונה ברורה מקשה לעיתים, אך עלינו לומר את הדברים בברור על מנת ליצור מנהיגות ציבורית בישראל של 2025 אנו חייבים לחדד את המטרות והיעדים. אין מדובר באליטה שלה התשובות הנכונות והיא באה להנחיל אותן לעיירות הפיתוח אך כן בהחלט עיסוקנו המרכזי הוא פיתוח מנהיגות בכל מקום שבו אנו פועלים מרכז הועדה דרך המשתתפים בפרויקט מח"צ. על מנת להציב אלטרנטיבה לאליטות הקיימות בארץ כיום עלינו לצייד את תנועתנו בכוחות.

להצטייד במה?

על אליטה המעוניינת לעצב בחרה להצטייד בידע, ידע הוא כוח, אם ברצוננו להשתלב במאבק על אופייה של החברה הישראלית אנו זקוקים לחבר'ה שיכבשו את ספסלי הלימודים, בתיכון ובאוניברסיטה, ילמדו פוליטיקה וממשל, היסטוריה, מחשבת ישראל וכלכלה. ידע זה הוא תנאי לגיבוש תפיסת עולם אלטרנטיבית, הוא תנאי הכרחי אך לא תנאי מספיק. רבים הם הסטודנטים הלומדים באוני' ומהם לא צומחת האלטרנטיבה. השומרות והשומרים הבאים ללמוד מצוידים כבר בחזון ותפיסת עולם, אין הם באים בכדי לקבל את התואר, הם מגיעים למקורות המידע והניסיון של העבר בכדי לתרגם ולשכלל את תפיסת עולמם לשפה אותה הם לומדים. בכדי להציב אלטרנטיבה כלכלית אתה מחויב להציג אותה בשפה הכלכלית או לייצר שיח חדש ופורץ מתוך ההכרות עם השפה.

• אנו חייבים להשיג את ההכרה המקובלת, הציבורית והאקדמית, אם ברצוננו להשיג נקודת משען משמעותית. שילוב במערכות הממלכתיות או במערכות האקדמיות אין משמעותו הסכמה עם הקווים המנחים והמטרות של אותן מוסדות. אין בליבי ספק שכל תפקידה ציבורי שימולא על ידי אנשי השומר הצעיר יהווה קידום החברה הישראלית לחברה טובה יותר ויהווה כלי נוסף במאבק על אופייה ועתידה של החברה. שינוי משמעותי כוחו הוא בכך שהוא רותם את הכלים והכללים של המערכות הישנות ולומד להשתמש בהם לקידום מטרותיו הוא. חשיבותם של המושגים והשפה השגורים בפי הציבור כוחם רב ביכולתם להמחיש חזון מופשט למציאות ברת קיימא.

אך מה המשמעות של מילים אלו כחלומות? היה כבר מי שאמר שהחשש הגדול ביותר שלו מהגשמה הוא לאבד את החלום. ובכל זאת איך יוצרים חברה מגשימה שמעיזה וממשיכה לחלום ובמקביל מחוברת בעוגנים למציאות הכלכלית חברתית שסביבה?

אנסה להדגים את רעיונתי המובאים כאן למעלה בשאלה איתה פתחתי – מהם הכיוונים שאנו כבוגרים צריכים לקחת חלק בהם באחריות על תנועת הנוער- ניתן להמשיך באפיקים המקובלים היום של תפקידים בהנהגה, הדרכת גרעינים ועיסוק במעגלים חינוכיים קרובים אך מה מכלים אלו יעמדו לנו ביום פקודה כשנדרש כבוגרים לתת מענה ולהעמיד לרשות התנועה רכבים, בתים, משרות כיצד מתוך יומיום חינוכי משמעותי ככל שיהיה יצמחו כלים פוליטיים?

על מנת שנצליח בשאיפתנו ונכונן תנועת חיים ולצדה תנועת נוער מפוארת עלינו לפרוש את מוטת כנפיינו בצורה רחבה ככל האפשר ולגייס משאבים. הדרך לבנות חברה ותנועה עם סדר עדיפויות שונה עוברת הן במרכיב המקורות הכספיים קרי כיצד אנו מרוויחים את כספינו אך לא פחות משמעותית הדרך בה אנו מחלקים את כספינו לשימושים השונים.

המתח בין חשוב לדחוף קיים לאורך ההיסטוריה בנקודות רבות וההיסטוריה מזהירה אותנו מפני הגדרתם של תחומים כחשובים אך לא כדחופים כי בכך בעצם אין איש בונה לאותם נושאים חשובים מסגרות ואמצעים לביצוע והיומיום של החברה וכך גם תנועתנו עלול להמשיך ולהיות מובל על ידי יום קטנות של הדברים הדחופים שלעד ידחקו הצידה את הדברים החשובים.

לסיכום – תוך כדי תהליך עיצוב מתמשך השואף אל התהליך ולא אל המטרה עלינו ליצור תנועה שתשרת את הקבוצות האינטימיות ואת הקהילות שיוקמו בקרוב, תנועה שתהווה כלי חוסן מרכזי אל מול הכוחות המפרקים מן החוץ ועד לכינונה של תנועה שתאפשר שיח משמעותי ורציף בין השותפים עלינו לפעכול להקמתה ולא להכריז בטרם עת על כינונה שאין לו אחיזה במציאות.