קיבוץ – עתיד ותמיד- במאבק הראוי על קרקעות הלאום

שני עשורים עברו על החברה הקיבוצית בעיסוק פנימי ובמאבק לגיטימציה על מושג "הקיבוץ". מאבק שהחל במתח בין "קיבוץ תמיד" ל"קיבוץ עתיד" ונמשך אל מעגלי העבודה השונים בתנועה הקיבוצית וקיים עד היום במתח תמידי מובנה במאבק על הזהות הקיבוצית בין הקיבוצים הדיפרנציאלים-המתחדשים ובין הקיבוצים השיתופיים-קלאסיים. כמעט לא ניתן להגיד מונח מבלי להסגיר עמדה או צד. כל מונח, כל ביטוי כבר אומץ על ידי אחד הצדדים בפלפול המתמשך. אך מונח אחד נשאר מעל הדיון והוטבע כאות קלון על ידי החברה הישראלית, מושג שבביטויו הרחב אנו פוגשים אותו כעת, מושג ההפרטה. בכל ואריציה כבר הושמצה החברה הקיבוצית, הקיבוץ המופרט, חברה שהפריטה את ערכיה. גם הקיבוץ השיתופי וגם הקיבוץ הדיפרנציאלי כאחד אימצו את מושג ההפרטה לשיח הפנים קיבוצי. אך הנה מגיע בנימין נתניהו לסבב שני של מכירת חיסול ומניף את דגל הפרטת מקרקעי ישראל. מכירת קרקעות הלאום. על אף שאנו הקיבוצניקים חשבנו שאנו המצאנו את מושג ההפרטה מגיח ביבי וגונב את הבכורה. באחת אנו מגלים כי מונח ההפרטה על אף שהרבנו להשתמש בו אינו מייצג נאמנה את שעבר על התנועה הקיבוצית. הפרטה הרי משמעותה ריכוז ההון ואמצעי הייצור אצל קבוצה מצומצמת של פרטים. גם עם נהפוך בציציות התנועה הקיבוצית מסופקני אם בנמצא אף קיבוץ אחד שבו נקנו נכסי הקיבוץ על ידי אחד או בודדים מחבריו.(דוגמת הסרט אסקימוסים בגליל)
השליחות שרואה נתניהו בהפרטת נכסי הלאום מסוכנת ומאיימת. יש בה סכנה אמיתית על המשך קיומה של מדינת ישראל בכלל ושל המגזר הכפרי-התיישבותי בפרט. הרי בקלות רבה ותוך זמן קצר יכולים שטחים חקלאיים להפוך לחוות ענק שבבעלות בינלאומית דוגמת חוות התירס בארה"ב. נסו לדמיין מציאות בה שטחי ענק בנגב הם בבעלות פרטית שיום אחד יכולים לעבור לבעלות פאן ערבית. אך לא חייבים ללכת כל כך רחוק עיריית מוסקווה כבר הביעה נכונות לרכוש שטחים באזור ים המלח להקמת מיזם תיירות עצמאי. אך בהתקפה חסרת הפשרות של ביבי ניתן לזהות גם שני יתרונות ייחודיים האחד חיצוני והשני פנימי.
היתרון הראשון הינו בקואליציה הייחודית שהתנועה הקיבוצית מוצאת עצמה בתוכה. קואליציה שאינה קואליציית שעה לצורך פוליטי צר אלא קואליציה אידיאולוגית הרואה חיוניות במושג "אדמות הלאום" ובהתנגדות למכירת קרקעות לצמיתות. בקואליציה זו מוצאת עצמה התנועה הקיבוצית עם האיחוד הלאומי, עם העמותה לצדק חלוקתי, עם האירגונים הירוקים וכמובן עם עוד אירגונים חברתיים רבים הרואים את הדגל של ההפרטה מונף. קואליציה זו מעניינת ומחדשת במרחב הציבורי הישראלי אך על אף יתרונותיה רציתי להרחיב על השיח הפנים קיבוצי. בבואנו ללחום את מלחמת אדמות הלאום מוצאת עצמה החברה הקיבוצית בפרדוקס לא פשוט. בחברה הישראלית אנו מזוהים כישובים שעסוקים בהפרטה(ואנו תרמו לתחושב זו בציבור הישראלי) ומכאן מעיין לנו הזכות לצעוק חמס כנגד הפרטת קרקעות ישראל בעוד אנו עוסקים לכאורה באותו תהליך כלפי פנים. מציאות זו מביאה לשתי חלופות אפשריות שהולכות ומתהוות היום בתנועה הקיבוצית. האחת הינה אימוץ קו של טיפול אספריני, אינטרסנטי. לקבל את העובדה כי קרקעות הלאום יופרטו ולודא כיצד הפגיעה בקיבוצים תצומצם למינימום. חלופה שניה הינה התעשתות מהירה של הקיבוצים וההבנה כי מול האיום הנוכחי עלינו למצות את המאחד והמשותף בין כלל הקיבוצים בין הקיבוץ המתחדש באופן שיתופי ובין הקיבוצים שבחרו בשינוי אורחות חייהם.
מושג ההפרטה הכלכלית הינו מושג מטעה ומסוכן לחברה הקיבוצית ולכן יש לפעול להוציאו משורש השיח הקיבוצי תחילה. נכון ישנה סכנה של הפרטה בקיבוצים אך אין היא ההפרטה הכלכלית אלא הפרטת התודעה. השילוב שבין המשבר הכלכלי העולמי עם מתקפתו של ביבי על קרקעות הלאום ישנו סיכוי, סיכוי לבניית הסכמות ותודעה רחבה של שייכות. שייכות של כלל חברי הקיבוצים בארץ.
במאבק הראוי על קרקעות הלאום אסור שמעורבות הקיבוצים תסתכם במעורבותו של בעל תפקיד זה או אחר. יש לפעול לייצר שיח ציבורי רחב ומעמיק בכל אחד ואחד מהקיבוצים. במאבק על קרקעות הלאום אנו מחוייבים להרים את דגל הראוי ולא לאמץ את תדמית הנגזל. הרמת דגל ראוי במציאות הקיבוצית היום מחייבת יציאה של התנועה על פעיליה אל הקיבוצים ופתיחות של חברי הקיבוצים לבעלי התפקידים תוך התמודדות עם העצלות, האדישות, הפסיביות והתודעה המפורטת שנמצאת במחוזותינו.
הדינמיקה של התקטננות והתמקדות במפריד במקום לראות את המשותף מאפיינת אוכלוסיות מוחלשות ומיעוטים מקופחים אל לנו למצב את התנועה הקיבוצית על מפעלה הרב דורי האדיר ככזאת

אורי אופיר, קיבוץ מצר
רכז הדור הצעיר- המטה השיתופי
פרסום חלק מהמאמר "בידיעות הקיבוץ"
לקריאה נוספת - על המאבק בקרקעות

על חינוך וחוויות חינוכיות

בבסיס תנועתנו עומדים כבר עשרות שנים פרקטיקות חינוכיות קבועות- הקבוצה החינוכית, יחסי המדריך-חניך, פעילות הועדות, האירועים הקיניים, האירועים האזוריים והמפעלים הארציים בדמות הטיולים והסמינרים. במשך עשרות שנים נעשו שינויים במתכונת הפעילות, בתכני הפעילות, ובאופן הפעילות אך ייחודיותה של התנועה נשתמרה. אותה יכולת של שומרת בת 90 לדבר ולהבין את השפה התנועתית עם נינתה בת השש עשרה שמדריכה בקן.
במהלך כל שנות פעילותה של התנועה נשמרה דינמיקה של שימור ושינוי. קצרה היריעה מלפרט את כולה אך ראוי לציין מספר דוגמאות. הקמת התנועה החינוכית בארץ לצד הקיבוץ הארצי, הכניסה לשכונות ועיירות הפיתוח בשנות ה-80 וכך גם את תהליך קבוצות ההמשך שהצליח לצקת תוכן מחודש למושג ההגשמה שכמעת וחדל מלהתקיים. דוגמה שאינה מעידה על צמיחה הינה תקופה בשנות ה-70 בה חדלו החולצות השומריות להראות בתנועת הנוער. בתוך דינמיקה חינוכית זו פעלה התנועה במשך עשרות שנים, כשהקו המנחה אותה הוא בניית מסלול שלם עד כמה שיותר לחניך התנועה, מינקות ועד בגרות, המסלול התנועתי, שביטוי שיא שלו התקיים בתוכנית עשר השנים. במחקר האקדמי מכונה דגם עבודה זה הדגם המצטבר השומר הצעיר בדומה למערכות פורמליות ובלתי פורמליות רבות אחרות התבססו במשך שנים על דגם זה וברצוני להציג את ההנחות החברתיות כפי שהוצגו במחקרים רבים.
ההנחות החברתיות של הדגם המצטבר נחקרו רבות ומטרתי להציגן כאן כבסיס לדיון בהמשך. על בסיס מחקרו של פורטס משנת 2000 וכן ספרו של יאיר גד "על עוצמת ההשפעה החינוכית": מ 2006 ההנחה הראשונה היא שככל שהחניכים יצברו יותר התנסויות חינוכיות כך מתעצמת השפעת ההתנסויות עליהם ובכך אנו משיגים את מטרת החינוך. רוצה לומר, כמה שהחניך לוקח חלק ביותר פעולות ומפגשים תנועתיים מתעצבת דמותו השומרית בהתאם למטרות החינוך. ההנחה השנייה רואה בחניך יצור אנושי מסתגל ולכן מניחה כי הוא יגיב בהדרגה לתמורות שסביבו ומתוך כך יש לבנות מדרג חינוכי מהקוגנטיבי ועד המופשט. מודגם בתנועה על ידי המטרות הרב שנתיות והיעדים המותאים לכל שכבת גיל ועל בסיס חלוקת התוכן התנועתית. הנחה נוספת הינה ניצול הזדמנויות קרי שגם בחשיפה להזדמנות במידה והחניך לא בוחר בה יש בכדי להשפיע על החניך. דוגמת הידיעה על קיום ערב קן, פעילות ועדה או הידיעה שיכולתי להדריך על אף שבחרתי שלא. ההנחה הרביעית של הדגם המצטבר הינו שהמדריכים הם תחליפיים וחסרי ייחוד, בתנועה רואים זאת בצורה ברורה בתחלופת המדריכים על בסיס שנתי. חניך בתנועה מכיתה ה ועד י"ב צפוי לחלוף על פני שישה עשר מדריכים שונים ומשמעותיים. מצב זה במחקר מוגדר כteacher proof כלומר מציאות בה התוכנית החינוכית עצמה נבנית ככזאת המתאימה להעברה על ידי כל מדריך.
עד כאן סקרנו את ההנחות החברתיות של הדגם המצטבר כמונח אקדמי שמכנס לתוכו את רוב הפרקטיקות התנועתיות הפורמליות. אך בתחילת שנות ה2000 התחילו להאסף מחקרים המבוססים על תצפיות ושלאלונים שהראו כי הפרקטיקות של הדגם המצטבר אינן עומדות במטרות החינוכיות שהציבו לעצמם ולא פעם אף מתקבלות תוצאות שאינן ניתנות להסבר באמצעות הדגם המצטבר. מחקרים אלו הצמיחו שני מושגים חדשים ודגם אלטרנטיבי לבחינה והבניית מערכות חינוכיות. ברצוני להציגם בפניכם אך חשוב להקדים ולומר כי אין במושגים אלה קריאה על הפרקטיקות התנועתיות אלא יש בהן יכולת לבחון באור נוסף ולמקד אולי את תשומת הלב לנקודות שאולי לא ניתן עליהם דגש מספק עד היום.המושגים הינם חווית מפתח ונקודת מפנה. חווית המפתח מצמצמת לתוכה חוויה קצרה ומשמעותית שמשאירה את רישומה על החניך או המדריך לאורך זמן. נקודת המפנה הינה חווית מפתח שגורמת לחניך או מדריך להשתנות-שינוי ממשי בחייו. על מנת להבין את מושג חווית המפתח יש המשווים אותו ל"מפץ הגדול" או ל"זכיה בלוטו" ויש המכנים אותו "טראומה חיובית" חווית מפתח עשויה להשפיע על מגוון רחב של התנהגויות ותוצרים בחייהם של החווים אותן.
ההנחות החברתיות של הדגם החדש גורסות כי החוויה מחוללת שינוי מהיר וקיצוני בחווים אותן. החוויה היא שינוי עמוק ולא לינארי וכן כי חווית המפתח היא אישית וקוראת אצל כל אדם ברגע ובחיבור נפרד. המחקר של חוויות המפתח מעיד כי רבים מהמרואיינים באירגוני חינוך יודעים לעמוד ולפרט לפרטים חוויה או אירוע ספציפי שמבחנתם הוא אירוע מכונן בזיקתם לאירגון החינוך. אני מציע לכל אחד מכם לקחת לעצמו שניה ולחשוב האם אכן גם אצלו מצוייה אותה חווית מפתח תנועתית. על עצמי אני יודע להעיד כי בהחלט כן.
בחיבור לשיח החינוכי בתנועה, מחדש דגם חווית המפתח לבחון חיבור לאירגון בשלבים שונים ומאתגר את המסלול המוכר של חניך מכיתה ד' או ה' המתבגר ומתעצב במשך השנים בקן. דגם זה אינו שולל את הייתרונות הרבים של הדגם המצטבר שבאים לידי ביטוי במפגש קבוצתי קבוע, לו"ז שנתי ופעילות חינוכית המובנת על תוכנית רב שנתיות.
מכאן אני מעוניין לבחון עד כמה מושגים אלה תקפים בבחינת פעילות תנועתית עכשווית. בבחינת תהליך קבוצות ההמשך ופרויקט הקייצות, שני תהליכים אלו מצליחים ליצור לא פעם חוויות מפתח ואף נקודות השתנות לחניכים בתנועה. מהיכרות עם התנועה כתנועת ילדים ששיא הגשמתה הוא בהיתך מד"צ נחשפים החניכים לתנועה מסוג אחר על ידי דמויות מאתגרות, שאלות מהות וסביבה חברתית מגוונת. כל אלו מאפשרים לא פעם "התגלות" מחודשת, מפגש מחודש בין החניך לזהותו התנועתית. ראוי לציון כי בשלבים אלה לא פעם מסתיים הריטואל התנועת-נוערי של מדריך חדש בכל ספטמבר ושגרת ההדרכה של הקבוצה מתבססת על מדריך או זוג מדריכים מלווה את הקבוצה לארבע או חמש שנים.
מהצד השני של המטבע, פעם אחר פעם, אנו נתקלים בשאלה האם הפעילות , הטיול או המפעל מיועדים לכל מי שרוצה או רק לחניכי התנועה? בהתייחס לדגם חווית המפתח יכול להיות שיש כאן חוסר מימוש של פוטנציאל אדיר. הרי מפעלי התנועה, הטיולים והסמינרים הארציים והאזוריים מהווים עבור בני הנוער חוויה מקיפה שחורגת מגבולות התכנים בלבד. המפגש החברתי, הזמן החופשי לצד שבירת השיגרה יש בהן כדי להוות קשר לתנועה. הרי נער או נערה שבוחרים מסיבותיהם הם לצאת ליום-יומיים, שבוע או עשרה ימים לאירוע תנועתי נחשפים במהלכו לתנועה בתפארתה. על בסיס ההנחה כי כל נערה ונער שיחשפו לפעילות תנועתית יהיו צעד אחד קרוב יותר לתנועה מאלו שכלל לא יצאו מהבית. אני משאיר נקודה זו למחשבה רגע לפני שמתוך נוחות או קלות אנו משאירים מחוץ לגדר כל כך הרבה חניכים בכלל ובקיבוצים בפרט.
למעונינים להעמיק במושגים מוזמנים להמשיך ולקרוא


כתבה על גד יאיר ואלימות בבתי ספר
ספרו של גד יאיר

עוד על חווית מפתח

אורי אופיר

התיישבות זאת לא מילה גסה

התיישבות זאת לא מילה גסה - אורי אופיר

השומר הצעיר כתנועה מובילה בין תנועות הנוער היתה גם תנועה מובילה בהתיישבות. הנחת היסוד ראתה זהות ערכית בין האחיזה בקרקע להגשמת ערכים. בתנועת השומר הצעיר, על אף שלא הייתה בין הגדולות שבתנועות הנוער, הייתה חובת ההגשמה נר לרגליהם של בוגריה וכך היתה לתנועה המובילה בכמות הקיבוצים שהקימה לאורך השנים. במשך זמן רב היה הביטוי להגשמה תנועתית הקמת יישובים. במשך זמן לא מבוטל נלחמו אף בני הדור השני של התנועה על רצונם להקים קיבוצים משל עצמם ולא להשלים קיבוצים אחרים מכיוון שרק בהקמת נקודת ישוב נוספת ראו ביטוי שיא להגשמת הרעיון השומרי. אורח החיים השומרי יצר שאיפה ליצירת אדם חדש, תוך יחס שונה לעבודה, סדר יום אלטרנטיבי לכל מה שמחוץ לקיבוץ ובכלל זה חיי חברה ותרבות. אך הדגל שנשאו הקיבוצים גבוה מעל שאר הדגלים היה החינוך, חינוך הדור הבא במתכונת שתשחרר אותו מחיי הגלות ובאמצעותה הוא יגדל ויהיה דור המחובר לעבודת האדמה ולאורח החיים הקיבוצי.

ההתיישבות כשליחות תנועתית הצליחה להתמודד עם הגדולים שבאתגרים. פיתחו את מפת ישראל ושימו לב לגבולה הצפוני של מדינת ישראל. בגבול לבנון הקיבוצים איילון, אדמית, סאסא וברעם ועוד קיבוצים רבים שעד היום נראים לנו מרוחקים ומנותקים, נסו רגע קט להכנס למציאות של עשרות שנים לאחור ולהבין את גודל השליחות שבהגדרת גבולות הארץ דרך התיישבות. גם אלו מכן שמכירות את עמק בית שאן ועמק הירדן לא יכולות להתעלם שלקחו על עצמם חברי מסילות, ניר דוד ושער הגולן. קיבוצים אלו עמדו על ההכרח וראו כשליחות את הצורך שלשלב בין הרצון ליצור אורח חיים חדש, אדם חדש עם הצורך להגדיר את גבולותיה של המדינה או המדינה שבדרך.

חלק מכם ודאי יופתעו אך גם הקיבוצים שהיום הוכתרו תחת השם "קיבוצי הנדל"ן", אותם קיבוצים שרצה המזל ומצאו עצמם באזורים מבוקשים למגורים ולמסחר לא עלו על הקרקע במיקום זה דווקא מתוך בחירה או נוחות אלא כצורך ביטחוני ליצירת רצף של התיישבות יהודית. "ספר השומר הצעיר" מלא כרימון בדוגמאות על יכולת עמידתם של הקיבוצים הצעירים אל מול מתקפות לא מבוטלות ולפניכם רק דוגמאות קצרות. " מענית היתה הנקודה היהודית הקיצונית ביותר לצד מזרח בשרון הצפוני. היא חלשה על הכביש המקשר את עמק עירון עם דרך טול כרם... רק באמצעות בית החרושת גל-עם העומד ממש על הכביש נשמר הקשר עם הנקודה היהודית הקרובה ביותר-קיבוץ עין שמר. ממכוניות ערביות, שעברו על הכביש היו יורים על עובדי המטע וגן הירק. רק בלווית משמר מזויין יכלו העובדים לצאת לשדה... "

"בליל שבת , 4 ביוני 1948, נכבש הכפר קאקון בהסתערות על ידי צה"ל. כעבור זמן ערך האוייב התקפת נגד בעזרת משוריינים וטנקים. במשך 36 שעות רצופות נמצאו חברינו בתוך העמדות והחפירות, צמודים אל נשקם שמעל לראשיהם שורקים ומתפוצצים מאות פגזים שנורו מתותחים ומרגמות ופצצות מן האוויר" –אוגוסט 1948 המעפיל.

הזיכרון הקצר של כולנו גם השכיח מאיתנו את מקומם של "קיבוצי עוטף עזה" בשמונה השנים האחרונות. שוב מפת ישראל תסייע לנו רבות בלהבין כי אפשר לספור על יד אחת את הקיבוצים שהתיישבו על קרקע מתוך שיקולי כדאיות ולא נשלחו כחוד החנית על ידי המדינה או מוסדות הישוב של המדינה שבדרך. הרושם אף גדל אם נשוב ונזכיר לעצמנו כי לצד השליחות הביטחונית ידעו הקיבוצים לפתח אורח חיים ייחודי, אורח חיים של ביקורת עצמית ובחינה תמידית של דרכם. על אף הקושי קיבוצי השומר הצעיר פעלו כחלק מתנועה ושמרו על קשר יומיומי עם המערכת התנועתית בשליחת שליחים, ביקורים ויצירת שיח משותף. מתוך מציאות מורכבת זאת צמח ועלה החינוך השומרי, קם וצמח המוסד החינוכי. אותו חינוך קיבוצי שגם לאחר עשורים רבים וגם היום אנו יכולים לזהות באמצעותו את החברה הקיבוצית כחברה שמשקיעה בחינוך מעל ומעבר לכל קבוצת אוכלוסיה דומה וזאת תוך שימוש בהכנסותיה ולא תוך הסתמכות על פילנתרופיה דוגמת החברה החרדית.

מציאות הדור שלנו בשומר הצעיר הפכה את היוצרות, המושג התיישבות נעלם מהשיח החינוכי, ניתקה האחיזה בקרקע ומתוך מערך שלם של חברה היה החינוך לתכלית הכול.

מהלך זה היה הכרחי בכדי לנער את קורי העכביש שנטוו על מערכות החינוך הערכי בכלל ועל תנועת הנוער בפרט. היה ועודנו קיים צורך בחידוש השיח החינוכי, שיח שמעיז לדבר ערכים, מעיז לאתגר במושג ההגשמה והמחויבות. מהלך זה של חידוש מסלולי ההגשמה התנועתיים הינו מהלך שהפיח רוח חיים חדשה בתנועה שכבר הספדים רבים נכתבו לכבודה.

אך היום עלינו לוודא כי אין אנו נשארים מנותקים ומרוחקים מהעשייה היומיומית. העשייה החינוכית שלנו חייבת להעשות מתוך החברה ולא מתוך תפיסה פטרונית. רעיון ה"מהפכנים המקצועיים" פשט את הרגל זה מכבר ועלינו לוודא כי תנועתנו לא תיפול באותו הפח בדמות "מחנכים מקצועיים"

הבשורה של החינוך השומרי בפתח המאה ה-21 חייבת לבוא מתוך שותפות אמת עם הקהילה, חינוך שומרי של קהילה שלוקחת אחריות על עצמה ומחנכת מבפנים. ניתן למצוא ביטויים פוסט-מודרנים רבים לתאר את הצרכים הכוזבים שמונעים מאיתנו להתחייב.

מונעים מאיתנו להתחייב למשך.

מונעים מאיתנו להתחייב לדרך.

מונעים מאיתנו להתחייב למעשה.

הכח הגלום הקבוצה השומרית לא יצליח לבוא לידי ביטוי משמעותי ללא תיבת התהודה של החברה שבתוכה הוא יבנה את השותפות. המורה שקם כל בוקר לעבודתו בבית הספר במשך עשרות שנים מתמיד במשימה יותר מכל אחד מאיתנו היום. כך גם אותה גננת שסביר להניח שאם תחזרו ותבדקו כנראה נמצאת עוד באותו גן שבו גדלתם. ההשפעה דרך החינוך והרצון לעצב בחברה מחייבים אותנו להעיז. להעיז ולהתחבר אל זרם החיים- אל המציאות של הקהילות עליהן אנו רוצים להשפיע.

אני מפציר בכל קבוצה,גרעין ושכבה לקחת את האחריות ולהכניס לסדר היום שלכם את הדיון על המחויבות לאורך זמן. מחויבות שתבוא לידי ביטוי בהצמדות לקהילה לאורך זמן. כל קבוצה שתדע להגדיר לעצמה ולהתחייב לעצמה שהיא מגיעה למקום לעשר שנים לפחות תבנה את עצמה בתוך המרחב באופן משמעותי. המהפכה היא שלנו פנימה, בשיח הפנימי, בתחושת השליחות, בדרך של האיך עומדים במשימה שלקחנו על עצמנו. האנרגיות הרבות המתבזבזות, פעם אחר פעם, בהתמקמות מחדש כל שנה שנתיים, או גרוע מכך ביצירת מסגרות משימתיות שבהגדרתן מנותקות מהקהילה, מהוות חסם מרכזי ביכולת שלנו להפוך לגורם חינוכי משמעותי ומעצב בחברה הישראלית.

המונח יעד הגשמה חייב להכנס לשיח התנועתי כהגדרת מקום של קבע, לא עוד יעד משימתי לשנה-שנתיים ואולי אפילו ארבע, אלא יעד שבו המהפכה השומרית, אורח החיים השומרי יגדל ויתבגר יחד איתנו.

הבחירה שנעשתה על ידי דורות של שומרים ושומרות לקשור את מושג ההגשמה להתיישבות ולמעשה חינוכי צריכה לעמוד נר לרגלנו, אין הדבר אומר שבהכרח עלינו לסמן את יעדי ההגשמה בפריפריה הגאוגרפית של ישראל או להתמיד במודל הישוב הכפרי. אך כן עלינו להעיז ולומר שאיננו רק עוצרים כאן לרגע, איננו רק אורחים, בכל מקום שנבחר בין עם בפריפריה חברתית או בריכוז עירוני גדול עלינו לראות עצמנו כחלק בלתי נפרד מהשכנים שלנו. אנו רוצים לייצר מציאות חדשה יחד איתם, לא עבורם, לא בשבילם, אלא עבורנו ובשבילנו.

"שימת דגש על החינוך להגשמה חלוצית והפניית עיק תשומת-הלב פנימה לא ניתקו את התנועה מזיקתה למתרחש בעולם הסובב, אך עובדה היא, שמעמדה הציבורי ויעילות מאבקיה על נפש הנוער היו תמיד פועל יוצא מחוסנה הפנימי" (ספר השומר הצעיר ג' 303)

Orion22@gmail.com

הקהילה הכפרית- המשבר הכלכלי כהזדמנות חינוכית

השנה האחרונה חושפת אותנו יותר ויותר להשפעותיו של המשבר הכלכלי העולמי. מציאות כלכלית כלל עולמית של קריסת מוסדות פיננסים, פיטורי עובדים ופגיעה אנושה לכלכלת השוק. הבנקים בישראל איבדו במהלך השנה האחרונה בממוצע 40% משווים. אמדוקס פיטרה 1500 עובדים וכמובן אלו רק דוגמאות למציאות כלכלית שצפויה להשפיע על אורח החיים בעולם המערבי בשנים הקרובות. בבחינת המשבר הכלכלי וההשפעות החברתית הצפויות לו בחצר הפנימית של המגזר הכפרי בישראל אנסה לעמוד על ההזדמנות הגלומה במצב לצמיחתה של מנהיגות חינוכית. מנהיגות קהילתית שיש בה בכדי למצב את המגזר הכפרי במרכז החברה הישראלית. בחינת המציאות תתמקד במיקומו של המדריך במערכת הבלתי פורמאלית ביחס לקהילה. בבחינת דוגמאות למציאות היישובית שעלולה להתעצב מתוך המצוקות הכלכליות וכמובן במאפיינים של הצמחת מנהיגות חינוכית משמעותית מתוך מציאות משברית זו.
לא מן הנמנע שבחצר היישוב יראו במהלך השנה הקרובה יותר ויותר הורים מובטלים, עצמאיים הנשארים ללא הכנסה בסוף החודש אלו כמובן דוגמאות קצה אך לצידן נראה יותר ויותר משפחות החוסכות בהוצאות. מציאות משברית זו מחייבת תשובה מן הקהילה המקומית של כל משפחה ומשפחה. המגזר הכפרי מתאושש בשנים האחרונות ועולה על פסים של צמיחה מהמשבר של שנות ה-80. האם יכולות הקהילות המקומיות במגזר הכפרי להתעלם ממציאות זו או שמה עליהן להגיב למציאות זו? האם ניתן לזהות מתוך המציאות המשברית הזדמנות. הזדמנות לפיתוח מנהיגות חינוכית וקהילתית?
מדריך הנוער,המחנך, הענ"ק או המד"ב מוצא עצמו מפעיל את הנוער בישוב בצורות שונות אך ממפגשים רבים עם מדריכי הנוער עולה תמונה ברורה כי המדריך פועל על פי רוב באי הלימה בולט עם הקהילה. גם בשיחות עם צוות מדריכים העובד יחד בקיבוץ חזק וגם משיחה עם ענ"ק במושב הפועל בחצי משרה ואחראי על למעלה ממאתיים בני נוער עולה תמונה דומה. עובד הנוער רואה עצמו כמחנך הפועל לחזק אצל בני הנוער תפיסת עולם ערכית ומנסה לחזק ערכים דוגמת אחריות לזולת, התנדבות ואחריות חברתית. על פי רוב מבוססת העבודה עם הנוער גם העיקרון של נוער מחנך נוער בליווי אחת מתנועות הנוער. אך אל מול מציאות זו מתארים מדריכי הנוער כי המסרים החינוכיים מהקהילה הסובבת בדמות עולם המבוגרים ובראשם ההורים הינם מסרים הפוכים ולעיתים אף לעומתיים. מדריכים מצטטים הורים שחזרו אל שאלות דוגמת "מה יצא לבן שלי מזה?" ודוגמת "האם משלמים לו או שאתם מנצלים אותו? הבן שלי לא פראייר". מציאות לעומתית זו בה עובד הנוער פועל מגובה גם בנורמות חברתיות שהתפתחו בחברת השפע המערבית, דוגמת שפע האטרקציות שההורים לוקחים את הילדים, חניכים היוצאים לחו"ל בסופי שבוע ובחופשים, בחירה בקייטנות ופעילויות ממותגות. מציאות זו של שפע כלכלי עם מסרים של חברת צרכנים הופכת את המדריך ל"מחנך במצור". במאמרו של נמרוד אלוני הוא מזכיר את המושג המבוסס על ספרם של ארונוביץ וג'ירו "חינוך במצור". הפרדוקס של המדריך הנדרש בעצם מהמערכת לייצר מסגרת של חינוך ערכי, הדרישה הינה לחנך לאותם ערכים מנחים שהיוו ערכי היסוד של "ההתיישבות העובדת" בעוד המסר החד משמעי שמקבלים בני הנוער מעולם המבוגרים הסובב אותם הינו שזהו עולם האתמול ואילו בעולם המחר יש מקום למושגים דוגמת רווח, כדאיות ומצוינות. האם במציאות הכלכלית הכלל עולמית שמתעצבת בימים אלה מחדש יש פתח לצמצום הפער בין הערכים המנחים את חברת המבוגרים לערכים אותם הם מבקשים להנחיל לילדיהם באמצעות עובד הנוער?
המציאות הכלכלית סביר שתביא לצמצום בהוצאות הלא נחוצות של המשפחה, האם יש בכך הזדמנות לכניסתו של החינוך החברתי-ערכי למרכז הבמה? מערכות החינוך הערכי חייבות להכין עצמם לסיטואציה החדשה, אין לישוב הכפרי את הפריבילגיה של התעלמות מהמציאות הכלכלית. התעלמות ממציאות כלכלית אפשרית אך התעלמות מהאווירה החברתית שתיווצר בישוב תחייב את מעורבות היישוב. על כן יש להכין את המערכות החברתיות למציאות החדשה. מציאות בה יראו ההורים והקהילה כולה את החינוך החברתי כתחליף לכל אותו שפע שבו עטפו את ילדיהם עד כה. החינוך הערכי הינו מערכת זולה בהרבה מהחוג הפרטי או מהבילוי המשפחתי, החינוך הערכי מציע שפע ומגוון רחב בהרבה מכל פעילות נרכשת אחרת. אם כך מה מונע מהחינוך החברתי-ערכי כבר היום להפוך לבחירה הטבעית של רוב בני הנוער והוריהם?
קווים לחינוך החברתי-ערכי במגזר הכפרי
החינוך החברתי-ערכי נמצא במשבר בדומה לשאר המערכות הקהילתיות, זהו משבר של דימוי. בדומה למערכות רבות במגזר הכפרי בוחנים גם את מערך הנוער לא בהקשר הרלוונטי שלו למאה ה-21 אלא בהשוואה למערכות של שנים עברו וזאת על פי רוב בהתרפקות על כך שבעבר היה הרבה יותר טוב. הפער בין מה היה בישוב באופן מסורתי לבין הקיים היום מונע לא פעם את היכולת לתת רוח גבית חיובית לפעילות הקיימת. משבר זה אף מתעצם לאור העובדה שרק בשנים האחרונות התחיל נושא החינוך החברתי-ערכי לקבל הכרה פרופסיונאלית. במשך זמן רב לא עבר התחום אקדמיזאציה ועבודה בחינוך הלא-פורמלי כשמו כן הוא נתפס כתפקיד ביניים כתפקיד שבמרכזו עומד מה הוא לא. במשך זמן לא העמידו את החינוך החברתי-ערכי על שתי רגליים כמסגרת ייחודית למגזר הכפרי. מציאות זו באה לידי ביטוי מכיוונים שונים. במשאבים שהקהילות מפנות לתחום כך שבישובים רבים מסגרות החינוך החברתי-ערכי לנוער סבלו מקיצוצים משמעותיים בתקופות משבר. הליווי וההכרה שהתחום מקבל ממוסדות השלטון- כחלק מירידת קרנה של תנועת ההתיישבות מהמפה הפוליטית נדחקו הצידה גם גורמי המימון והמסגרות שהכירו בחשיבות הפעילות. בטכניקות הפעלה שונות שהתפתחו בהתאם למציאות בשטח ולא מתוך חשיבה מרכזית כיוון נוסף הינו רף שכר נמוך ותחלופה גבוהה בתפקיד. כל אלו ועוד גורמים נוספים יצרו מציאות של דימוי מקצועי נמוך ומתוך כך מעטים הם האנשים שבחרו בעיסוק זה כמקצוע לחיים ובלא מעט מסגרות היה תפקיד מדריך הנוער לתחנת מעבר בין השחרור מצה"ל לטיסה לחו"ל או עבודה לסטודנטים בחופשים.
החינוך החברתי-ערכי שזוכה להכרה הולכת וגדלה בשנים האחרונות עומד בפתחו של מיפנה. ממציאות של גלגל חמישי במערכת החינוך, ממציאות לעומתית יש לחינוך החברתי הזדמנות לזכות בבכורה. ברגעים של משבר חברתי-כלכלי, של חיפוש אלטרנטיבות זולות ומשפיעות על החינוך החברתי לתת מענה. אותם גורמי חברת שפע בדמות המחשב והטלביזיה לא יחלפו מן העולם אך מוכנות עולם המבוגרים להוציא עוד ועוד כסף על מוצרי צריכה חדישים תקטן וכך נפער הפתח עבור עולם הילדים והמבוגרים כאחד, הזדמנות לצמצום הפער בין הרצוי והמצוי בחינוך החברתי-ערכי של הנוער.
מדריך הנוער כגורם מעצב בקהילה הכפרית יכול לרתום לעשייה החינוכית והקהילתית יותר ויותר מתנדבים, במציאות של אי נחת תעסוקתית, אנשים מחפשים מקומות לזכות להערכה ולמילה טובה, גם עם אין בצידם פרנסה. אותו עולם מושגים של ההתיישבות העובדת שנראה כאילו אבד עליו הקלח יכול לחזור ולהיות השפה המדוברת והמשותפת הן לבני הנוער והן לקהילה ביישוב. דווקא כעת בתקופה של משבר כלכלי יצירת במות מפגש קהילתיות, זמינות,זולות שמאפשרות מפגש אנושי יכולות להוות מרכיב חוסן משמעותי בקהילה. בתקופת שפע מקומם של הנעורים נדחק לצד ונראה לרגע כאילו אין בהם בעצם צורך, ברגעי משבר המוכנות של הנוער לרתום ולהירתם יכולה להיות ההבדל בין קהילה שתפתח ריב ומדון ובין קהילה שתפתח את עצמה דרך הפרטים שמרכיבים אותה.
טיול בוקר באחת החופשות, שוק תן-קח למוצרי יד שניה, הקרנת סרט בציבור, ערב תרבות, הרצאה של אחד מתושבי היישוב אלו הם כמובן רק דוגמאות כלליות למאות רעיונות נוספים שיכולים להטות את הכף ולהוות את המסה הקריטית שבשמירה על החוסן הקהילתי של הישוב בזמני משבר. מדריך הנוער שיפעל על ציר חשוב זה של מעורבות הנוער בעיצוב והפעלת הקהילה יזכה גם הוא לאותה הערכה, מילה טוב ומשמעות שלעיתים ברגעי משבר הופכים לכל כך נדירים.
"במידה ויכולים אנו ליצור קשרים המעודדים את צמיחתו של הזולת כן תשתקף גם צמיחתנו אנו" קארל רוג'רס
נמרוד אלוני- מנהיגות חינוכית הומניסטית: מהלכה למעשה / נמרוד אלוני

המאמר התפרסם בחוברת למחנכים בתנועה הקיבוצית

חייבים להחליף כיוון - מחכים לאבטיח גם בחורף

פוליטיקה היא לא מילה גסה, יש לנו צורך מיידי בקיום נבחרת של אנשים ראויים לכנסת ישראל.

זה שנים השמאל הישראלי שרוי בתחושה של חוסר סיכוי, של חוסר בסדר יום משמעותי ועצמאי.

כחלק מחיבור למגמה מערבית רחבת היקף השמאל כמו ויתר על הצבת משנה חברתית סדורה, והסתפק ביצירת שיח מתנגד למערכת הניאו-ליברלית. אך השמאל לא ויתר על השלטון בעשורים האחרונים; הוא ויתר על אחת מהנחות היסוד המרכזיות - השמאל ויתר על הדרישה של החברה לנהל את עצמה ועל מחויבותם של השותפים בה לעצב באורח פעיל את חייהם בתוך המסגרת.

במשך שנים הופנו האנרגיות של השמאל אל ארגונים חוץ מפלגתיים, שניסו לייפות את תמונת המציאות הקשה. ניסו לסייע לפלסטינים במחסומים, ניסו לחשוף את הפערים הכלכליים בחברה.

כל אחד במסגרת קבוצה קטנה ונישה "מקצועית" בלבד. אך בבחירות אלה עלינו להרחיב ולייצר אמירה ברורה. לא מדובר כאן על מספר המנדטים, אלא על הכוח להעיז ולהאמין, על הכוח להתמיד ולא להתפשר על כך, שבכנסת ישראל יהיה ייצוג הולם לתפיסה שמאמינה בחברה ובזכותה לשלוט בגורלה. הקמפיין של התנועה החדשה-מר"צ סביב "היכונו לביאת האבטיח" הוא דוגמה מעט הומוריסטית, שחייבת להיפסק ולהיאמר בחצי קריצה ובקול ברור. מותר לצבע האדום של האבטיח לחזור למערכת הבחירות - אדום חברתי ופוליטי. וכן הצבע הירוק הוא אכן שיח חברתי רחב, שאינו נחלת קבוצות שוליים שדורשות שלא נתקלח כדי לחסוך מים. הירוק הוא ביטוי לתפיסה המחברת בין אורח החיים הפרטי, אורח החיים החברתי והצורך שלנו כחברה לנהל אותו. בנאום ההשבעה שלו שזר אובאמה את הסוגיות החברתיות והאקולוגיות ככלי לשינוי, שארצות הברית כה זקוקה לו.

אובאמה גם ידע להעמיד את עמודי התווך של תפיסתו לשינוי על כך, שהחברה האמריקנית תיקח אחריות על יותר ויותר תחומי חיים. זה זמן רב שלא נשמע נשיא אמריקני, המצהיר כי הוא רואה את אחריותו לדאוג לתעסוקה ולדיור לאזרחי ארצות הברית. כולי תקווה, שהמשבר הכלכלי לא יפגע בישראל בצורה הקשה, כפי שהוא נחווה בימים אלה בארצות הברית, וכולי תקווה שכולנו נגיע לקלפי להצביע ולהשפיע, במטרה לתת כוח לאותם כוחות בזירה הפוליטית הישראלית, שמבינים שחייבים לשנות כיוון, שחייבים לייצר בארץ מערכת פוליטית חברתית הלוקחת אחריות על עתיד החברה, ולא משננת סלוגנים מיושנים בדמות "השוק החופשי" ו"כוחות השוק", שלקוחים מתקופה שבאה אל קצה, של השתוללות חסרת רסן של הקפיטליזים.

אם רק נדע להביא את התסכול הקיים היום בציבור לידי כוח פוליטי, נזכה לבואו של האבטיח גם בחורף באמצעות נציגי התנועה החדשה-מרצ.
אורי אופיר, קיבוץ מצר

פורסם גם בדף הירוק