‏הצגת רשומות עם תוויות פעילים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פעילים. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 7 במאי 2010

האם יש טעם בהחרפת המאבק עם המתנחלים?


הקמפיין החדש נגד המתנחלים, עומד רק על רגל אחד. כן יש בו משהו נכון,כבר עשרות שנים שמדינת ישראל יצאה משיווי המשקל ותקציבים אדירים נשפכים על קבוצה קטנה של אזרחים שלא בדיוק בטוח מהמידת מחויבותה למדינה. אך יש גם רגל שנייה, תחת הכותרת מתנחלים יש אלפי אנשים שגריםמעבר לקו הירוק כי לשם שלחו אותם, בין אם נשלחו על ידי התנועות המיישבות דוגמתהתנועה הקיבוצית או אחותה המושבית ובין אם מצבם הכלכלי איפשר להם לקנות בית רקמעבר לקו הירוק.
הדיון על "ושבו בנים לגבולם" קקריאה למתנחלים לחזור לגבולות67 אינה הסתה אך היא גם לוקה בפשטנות רבה. יש לנו צורך דחוף לקדם את הדיון הציבוריעל "האיך?" איך מאפשרים למשפחות שרוצות לחזור לגבולות הקו הירוק? איךמשקיעים את התקציבים.
יש גבול לרמת השיח שיכולה להתבסס על שלילה, אני מאמין כי דווקא שיחישראלי רחב שיעמיד את המשותף בין חלקי החברה הישראלית לצד אמירה על הצורך לסיים אתהכיבוש וחזור לגבולת 1967 יהווה הזדמנות לחבר בין כוחות שונים בחברה הישראלית.
האתגר הוא ביצירת אופק משותף ללכת לעברו של חלקים נרחבים בציבורהישראלי, כולל אלו שגרים מעבר לקו הירוק. אופק שיגרום להם ולנו להגיד- "מדינהכזאת אנו רוצים" ולהתחיל להתקדם לשם.
בעיני מדינה כזאת – הכוונה היא למדינה חברתית יותר, מדינה שבה לאנזרקים לרחוב, מדינה שבה יש משמעות למערכת הדמוקרטית ובעיקר מדינה שמסוגלת ליישםאת החלטותיה.
ולא, לא אספתי כאן רצף מקרי של מלל, הרצף הלוגי כאן הוא חשוב ביותר,מכיוון שכיום כאשר רואים את המצב של המפונים מגוש קטיף, כשרואים את המצב בניצן,זוהי תעודת עניות לחברה הישראלית. זהו תמרור אזהרה שמעודד את המתיישבים מעבר לקוהירוק לבחור בקו מאבקי נחרץ כמעט מתוך תחושה שאין להם מה להפסיד. יצירת מציאות שבה החברה הישראלית כולה, מחבקתומאמצת את המתנחלים ומוצאת לא רק אמפתיה אלא גם משאבים שמאפשרים להם לבחור ולעבורלגבולות 67, יצירת מציאות כזאת תאפשר לסיים את הכיבוש בהקדם.
אם נצליח לייצר יחד, אופק ראוי למדינת ישראל ופתרון אמפתי שיאפשר לרובהמתיישבים מעבר לקו הירוק לחיות בכבוד אזי נתמודד רק עם קומץ קטן של פונדומנטליסטיםדתיים שהדמוקרטיה הישראלית יכולה להם.
אין זה אומר שלא יהיה קשה, ואין זה אומר שלא עלולות להיות כאן תמונותוסרטונים של אדם מכוון נשק לעבר אדם אחר אך כל עוד מדובר במיעוט מבוטל חוסנה שלהחברה הישראלית לא יפגע מכך, אך באפיק השני המדרון עלול להיות חלקלק עד מאד,מציאות שבה חצי מדינה עומד כנגד חציה השני, ואין אני רואה צורך להמשיך ולפרטאפילו.
לכן אני אומר, בואו בהמוניכם לכיכר ציון בשבת הבאה, רק עד אז אל תשכחולהעביר את המסרים לכל מי שאתם מכירים שגר מעבר לקו הירוק.

הקמפיין החדש כנגד המתנחלים ואיפה אפשרלתקן, מה ההזדמנות
הקמפיין החדש נגד המתנחלים, עומד רק עלרגל אחד. כן יש בו משהו נכון, כבר עשרות שנים שמדינת ישראל יצאה משיווי המשקל ותקציבים אדירים נשפכים על קבוצה קטנה שלאזרחים שלא בדיוק בטוח מה מידת מחויבותה למדינה. אך יש גם רגל שנייה, תחת הכותרת מתנחליםיש אלפי אנשים שגרים מעבר לקו הירוק כי לשם שלחו אותם, בין אם נשלחו על ידי התנועותהמיישבות דוגמת התנועה הקיבוצית או אחותה המושבית ובין אם מצבם הכלכלי איפשר להם לקנותבית רק מעבר לקו הירוק.
הדיון על "ושבו בנים לגבולם"קקריאה למתנחלים לחזור לגבולות 67 אינה הסתה אך היא גם לוקה בפשטנות רבה. יש לנו צורךדחוף לקדם את הדיון הציבורי על "האיך?" איך מאפשרים למשפחות שרוצות לחזורלגבולות הקו הירוק? איך משקיעים את התקציבים.
יש גבול לרמת השיח שיכולה להתבסס על שלילה,אני מאמין כי דווקא שיח ישראלי רחב שיעמיד את המשותף בין חלקי החברה הישראלית לצד אמירהעל הצורך לסיים את הכיבוש וחזור לגבולת 1967 יהווה הזדמנות לחבר בין כוחות שונים בחברההישראלית.
האתגר הוא ביצירת אופק משותף ללכת לעברושל חלקים נרחבים בציבור הישראלי, כולל אלו שגרים מעבר לקו הירוק. אופק שיגרום להם ולנולהגיד- "מדינה כזאת אנו רוצים" ולהתחיל להתקדם לשם.
בעיני מדינה כזאת – הכוונה היא למדינה חברתיתיותר, מדינה שבה לא נזרקים לרחוב, מדינה שבה יש משמעות למערכת הדמוקרטית ובעיקר מדינהשמסוגלת ליישם את החלטותיה.
ולא, לא אספתי כאן רצף מקרי של מלל, הרצףהלוגי כאן הוא חשוב ביותר, מכיוון שכיום כאשר רואים את המצב של המפונים מגוש קטיף,כשרואים את המצב בניצן, זוהי תעודת עניות לחברה הישראלית. זהו תמרור אזהרה שמעודד אתהמתיישבים מעבר לקו הירוק לבחור בקו מאבקי נחרץ כמעט מתוך תחושה שאין להם מה להפסיד. יצירת מציאות שבה החברה הישראלית כולה, מחבקת ומאמצתאת המתנחלים ומוצאת לא רק אמפתיה אלא גם משאבים שמאפשרים להם לבחור ולעבור לגבולות67, יצירת מציאות כזאת תאפשר לסיים את הכיבוש בהקדם.
אם נצליח לייצר יחד, אופק ראוי למדינת ישראלופתרון אמפתי שיאפשר לרוב המתיישבים מעבר לקו הירוק לחיות בכבוד אזי נתמודד רק עם קומץקטן של פונדומנטליסטים דתיים שהדמוקרטיה הישראלית יכולה להם.
אין זה אומר שלא יהיה קשה, ואין זה אומרשלא עלולות להיות כאן תמונות וסרטונים של אדם מכוון נשק לעבר אדם אחר אך כל עוד מדוברבמיעוט מבוטל חוסנה של החברה הישראלית לא יפגע מכך, אך באפיק השני המדרון עלול להיותחלקלק עד מאד, מציאות שבה חצי מדינה עומד כנגד חציה השני, ואין אני רואה צורך להמשיךולפרט אפילו.
לכן אני אומר, בואו בהמוניכם לכיכר ציוןבשבת הבאה, רק עד אז אל תשכחו להעביר את המסרים לכל מי שאתם מכירים שגר מעבר לקו הירוק.



מכתב של רבני ההתנחלויות


הפגנת השמאל בכיכר ציון

תיאור ההפגנה באתר ערוץ 7

יום ראשון, 28 במרץ 2010

למה שמאל לאומי זה גם אני?



בתור התחלה אקדים ואומר, אני איש השומר הצעיר- מר"צ או מדוייק יותר איש מפ"ם, אפשר לספור על יד אחת את כמות הפעמים שכאזרח עברתי את הקו הירוק. וזאת הסיבה שאני מוצא עניין בשמאל הלאומי כפלטפורמה לחשיבה חדשה.
אני לא מתנצל על אמונתי בציונות בדרכי שלום, אני ל מתנצל על כך שכמה מחברי הטובים הם פלשתינאים, ואינני מתנצל על כך שאני מאמין במדינת רווחה.
כל זה טוב ויפה כאמונות אישיות שלי, אך מה שבאמת מעסיק אותי זה כיצד מתחיילים להתקדם לכיוון זה אפילו בצעדים קטנים, ואת זה לא עושים מהמקום שבו אתה צודק.
כבר כמעט שלושים שנה שאנשי השמאל עסוקים להגדיר עצמם אחד מול השני ורובם מסתגרים בקבוצות חשיבה קטנות שמתקשות להיות רלוונטיות לתמונה הרחבה. השמאל כבר שנים יודע להציג תמונת עולם צודקת אך מקוטעת כל פעם המצלמה מתמקדת בנושא אחר ולא מצליחה לייצר סדר יום פנורמי.
כבר כמעט שלושים שנה שהשמאל מדיר את עצמו מהפוליטיקה וטועה לחשוב שניתן להחליף את הפוליטיקה באירגונים חוץ פרלמנטרים, בשיחות סלון ובמאמרי מערכת בעיתון. בזמן שאנחנו פעלנו כך, נתפס השלטון בידי קבוצה של מובילי דעת קהל שמאיימת על פירוקה של מדינת ישראל, קבוצה של אנשים שאינם ציוניים, אינם דמוקרטים ומקדמים אותנו מיום ליום למדינה דו לאומית ולפירוק ההישגים של המהפכה הציונית.
השמאל הלאומי מציע בעיני הזדמנות חדשה, לא להסכמה רחבה עד האחרונה שבדעותי אלא יצירת רוב גדול ומוחץ שיחזיר לשלטון את הגוש הציוני והלאומי בישראל.
גוש לאומי-ציוני שמופיע בכל סקר בעשור האחרון.
גוש לאומי-ציוני שברור לו שצריך לסיים את הכיבוש עם הסכם או בלעדיו כי הכיבוש פוגע בנו.
גוש לאומי-ציוני שרוצה שהמדינה תהווה מסגרת משמעותית עבורו ולא רק עבור בעלי ההון וזוכר כי החזון הציוני דיבר על חברה אחרת שתהווה דוגמה לחברה מתוקנת ולא רק חברה החיה בפחד.
גוש לאומי-ציוני שמקדש ומעמיד את ערכי הדמוקרטיה לפני כל דבר אחר.
לעקרונות אלו אני מאמין שיעש רוב מוצק בארץ, לכן אני מאמין שהשמאל הלאומי יכול וצריך להפגיש את כל הכוחות הללו סביב עקרונות בסיסיים מאד אך ברורים מאד.
אל לנו ליפול לפלפול הפנימי של הגדרות על קוצו של יוד, עלינו ליצור מסגרת של גאווה לאומית שמשוכנעת שיש עתיד לקיום יהודי מודרני, שלא מתנצלת על הנפת דגל הלאום ועל שירת התקווה ורוצה להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית לעוד שנים רבות.
לצורך כך לא ברור לי האם יש צורך להקים מפלגה, ארגון או קואליציה לפני הבחירות אך מה שברור לי שיש צורך להפיץ את המסר הזה בציבור בצורה הרחבה ביותר.
עלינו לחדול מלהגדיר את עצמנו סביב 5% שאיננו מסכימים בהם ולחזק את המחנה המשותף שלנו.
לאחר יצירת הסכמות משותפות ויצירת חוסן לאומי-שמאלני שבאמצעותו נתמודד גם כנגד המגמות הפוסט מודרניות וגם כנגד האנטי ציוניות נוכל כגוף גדול ומוביל בשלטון לחדד כל אחד את הדגשים החשובים לו.
השנה דגל ישראל חשוב שיתנופף בגאווה בכל בית ובית של השמאל הלאומי. הקיצוניים שבמתנחלים בחרו כתום, אנחנו בוחרים כחול- לבן.




כנסו וקיראו את מסמך השמאל הלאומי


כנסו לעמוד הפייסבוק של השמאל הלאומי



יום ראשון, 10 באוגוסט 2008

פניה להנהלה הציבורית 10.8.08


לכבוד

אני פונה אליך כאחד מהאנשים שנמצאים היום בתפקיד שיכול להשפיע רבות על המשך דרכה של תנועת השומר הצעיר. התנועה החינוכית תמיד הייתה לצידנו, כמעט מובנת מעליה, מסגרותיה הברורות על חניכיה ומדריכיה המתחלפים. עם זאת עולות שאלות המחייבות מענה על ידך ועל ידי שותפיך. אני כותב מכתב זה בכדי להביא לידיעתך איומים שונים שעלולים לאיים על המשך קיומה של התנועה כפי שכולנו הכרנו אותה כחניכים ומדריכים.

תנועת השומר הצעיר מציינת השנה את שנת ה-95 להיווסדה, תנועת נוער מפוארת זו רשמה לזכותה היסטוריה מפוארת וייחודית בסיפור התחדשותו של עם ישראל ובסיפורה של מדינת ישראל. הקמת תנועת חיים התיישבותית- הקיבוץ הארצי, הקמת מפלגה ושותפות ברבות מהצמתים שעיצבו את מדינת ישראל כפי שהיא היום. אך לא על מנת לספר את ההיסטוריה השומרית בחרתי לפנות אליכם. בחרתי לפנות אליכם מכיוון שהשינויים הרבים שקרו בשנים האחרונות בתנועה הקיבוצית ובהנהגת השומר הצעיר מדליקים לי מספר נורות אדומות שמחייבות אותי לפנות אליכם בבקשה לתת את הדעת לסוגיות שהעלה בפניכם.

- תנועת השומר הצעיר פעלה במשך עשרות שנים תחת מטריית הקיבוץ הארצי וגם בהסכמי האיחוד עם התק"ם נמצאו הסדרים אלו ואחרים שאמורים להבטיח את המשך קיומה של "השומר הצעיר" עם זאת העובדה כי לא יכהן מזכיר תנועה נבחר מטעם קיבוצי הקיבוץ הארצי צפויה ליצור בעיה משמעותית ולהשאיר שאלות מספר לא פתורות.

o מי היא המסגרת העוטפת את התנועה?

o מי ממנה את מזכ"ל השומר הצעיר הבא? למי כפוף מזכ"ל השומר הצעיר בארץ במציאות העתידית?

o מהי נקודת ההשקה בין תנועת השומר הצעיר בארץ ותנועת השומר הצעיר העולמית?

o מה מבטיח את העומק האסטרטגי של התנועה שיאפשר לה להמשיך ולפעול גם בתקופות משבר עתידיות?

- סוגיה נוספת שמטרידה מאותו הכיוון בדיוק הינה שאלת המחויבות העתידית של "השומר הצעיר" לקיבוציה ומחויבותם של הקיבוצים ל"השומר הצעיר". שאלות אלו עולות מתוך מציאות מתעצבת בשטח של נתק הולך וגדל בין מערכות החינוך הקיבוציות, מערכות החינוך במוסדות החינוכיים והנוער בקיבוצים מהמציאות ומסדר היום של הנהגת תנועת הנוער.

o . השיטה החינוכית של "השומר הצעיר" התעצבה במשך השנים כשיטה ייחודית המחזקת את הזהות התנועתית ויוצרת את דמות "השומרת" ו"השומר", בתהליכים שקורים כעת בתנועה יש חשש כי לא רק תכני הפעילויות נפגעים אלא גם שיטתה החינוכית של התנועה ובכך גם נפגעת הרלוונטיות שלה לנוער בכלל ולנוער הקיבוצי .בפרט. לפניכם מספר דוגמאות לפער זה שמתוך החלטות "חינוכיות לכאורה" שונו בשנים האחרונות מספר אבני דרך משמעותיות בתהליך החינוכי.

§ תהליך ההגשמה נותק באופן מוצהר ממושג הקיבוץ.

§ הרפסודיה התנועתית שהיתה מפעל השיא של חניכי הקן הקיבוצי בוטל לא עקב מיעוט משתתפים.(מעל 1000 באחרונה שקוימה) אלא עקב "חוסר רלוונטיות" לסדר היום החינוכי.

§ מפעל הדגל של שכבת י"א- "סמינר צופי נודד"- עבר לתוך שנת הי"ב ובהחלטה זו הפך ללא רלוונטי לחלק לא מבוטל מהנוער בקיבוצי התנועה.

§ בטיולי הגוף הצעיר- כיתות ה'-ו' וז'-ח' ישתתפו השנה פחות מ 200 חניכים בכל מפעל כלומר פחות מ-100 חניכים משכבה ארצית.

§ משלחת הי"ג שמתחילה את שנת הפעילות עומדת על גבול המאה י"ג בלבד.

o השאלות העולות מתוך כך- מי שומר על השומר הצעיר ועל הקשר החשוב והמשמעותי בין דורות השומרות והשומריים שמגשימים עצמם בקיבוצים ובין סדר היום החינוכי ו"השיטה החינוכית" של תנועת הנוער?

o מהו המבנה הארגוני שמבטיח גם עתידית מסגרת של מחויבות הדדית בין "השומר הצעיר" לקיבוציו?

לסיכום, בעוד חמש שנים צפויות להתקיים חגיגות ה-100 להקמת השומר הצעיר, על מנת שהתנועה תמשיך את יעודה החינוכי-חברתי עלינו לטוות מסגרות שיבטיחו את המשך קיומה ולא ידרדרו אותה למצב של חשש מתמיד ליכולת לקיים פעילות חינוכית משמעותית. אין אני רואה צורך בהתערבות כירורגית בסדר היום החינוכי מתוך אמונה שכל דור בתנועה מוסיף ומחדש את התנועה כאלטרנטיבה ייחודית לדורו הוא אך עם זאת אני רואה צורך חיוני לא לתת לדברים להמשיך ולהתנהל בתקווה ש"יהיה בסדר" אלא לצאת מתוך נקודת הנחה שיש צורך לעגן תשובות ברורות לשאלות שהועלו כאן בכדי להבטיח את המשך קיומה וחיוניותה של התנועה הן לחברה הישראלית והן לקיבוציה.

אשמח שתפנה מעט מזמנך ולהיפגש איתך בנושא

בתודה מראש

ובברכת

חזק ואמץ

אורי אופיר

קיבוץ מצר


מצורף קישור לכתבה שהתפרסה בהמשך למכתב על אף שלא מצאתי עניין בפרסומה ופעלי בניסיון למנוע את פרסומה www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3585859,00.html