הקן השומרי במוסד נולד מתוך מבוכה, כשבאו מקימי המוסד החינוכי במשמר העמק לעצב את שיטת החינוך השומרית בגרסתה הקיבוצית, עמדו מאפייני תנועת הנוער כנר לרגלם. המוסד החינוכי הוקם על עקרונות תנועת הנוער ועל "חברת הילדים הקלאסית". מבחינתם לא היה שאלה כלל על מקומה של תנועת השומר הצעיר כתנועת נוער במוסד מכיוון שהם ראו את עשייתם שואבת ישירות מהרוח השומרית. את צמיחת הקן במוסד ניתן לראות כהתגבשות והתפתחות של צורך אוטנטי של חניכי המוסד, דרישתם להשתייך למסגרת ארצית ולהקים להם קן משלהם היא שהעלתה את שאלת מיקומה של תנועת השומר הצעיר במוסד. החניכים בשנות ה-30 במוסד המתהווה של משמר העמק העמידו את מחנכיהם מול עובדה בהקמת קן בחורשה שלצד המוסד, וכך בעצם לא עמדה בפני המחנכים השאלה האם יהיה קן במוסד אלא כיצד תשתלב התנועה הארצית במוסד החינוכי?
המתח שבין תנועת הנוער למוסד החינוכי הינו מתח שנוצר כבר מראשית ימי המוסד. המתח מתריס אל מול שאלת האוטונומיה של גילן הנעורים, האם חברת הנעורים היא מסגרת שמבוגרים מייצרים עבור נוער או שמה מדובר בקן מורחב של תנועת נוער בו החניכים הם האחראיים. הכוליות של המוסד החינוכי קרי השילוב בין חיים משותפים מסביב לשעון עם בית הספר ועם מסגרות העבודה הכריע את הכף בעצם והמוסד נוצר כמערכת פורמלית המשתמשת באמצעיים ומתודיקה של תנועת הנוער. כך שבעצם בשאלה על מקומה של תנועת השומר הצעיר במוסד לאורך השנים מגולמת לא שאלה אירגונית ולוקת אחריות טכנית אלא שאלת מהות על גבולות האוטונומיה של החניכים. שאלה זו הלכה והתחדדה עם השנים מכיוון שבראשית המוסד, וכך גם בהקמה של כל מוסד חדש היו המחנכים והצוות צעירם מהקיבוצים המחוברים אידיאולוגית לתנועה וכך נוצר בעצם מעיין חפיפה לכאורה. אך השאלה הנדרשת האם בתוך מערכת חינוך כה כולית המביאה לידי ביטוי שיא את ערכי התנועה יש אפשרות בכלל לאוטונומייה של חניכים או שמע מדובר באוטונומיה לכאורה?
המוסדות הכריעו בשאלה זו ואימצו את המודל שהמוסדות הינם מערכות חינוך שומריות, קרי המחנך מחנך ברוח שומרית אך בפועל עקרונות היסוד של תנועת הנוער נדחקו לשוליים ותנועת הנוער נשארה חסרה.
הקושי של אנשי החינוך, שמחד היו מייסדי המוסד וכן בוגרי השומר הצעיר, להבחין בין הקן במוסד לקן בוורשה מראה עד כמה גדול היה אמונם ביכולתם להעתיק את המערכת התנועתית ולמזגה למסגרת החינוך במוסד. אך חניכי המוסד חשו באותה רוח פנימית, שומרית, ונטו אחר התנועה וקבעו עובד ה מוגמרת על ידי נטילת חלק פעיל במפעלי התנועה. לפיכך הקצו המחנכים לתנועה תחומי פעילות מוגדרים. תחומים אלו היו תחום הצופיות, הפעילות הפוליטית והלמידה הרעיונית, אך חשוב לשים לב שנטלו מהתנועה את עיקרה, את החינוך. נהפכו היוצרות, התנועה שהרימה מפעלים ופעילויות תרבותיות כביטוי לדרכה החינוכית נדרשה כעת להישאר רק עם המאפיינים החיצוניים בעוד תחום החינוך עצמו, קרי הקבוצה והמדריך, נשמר בידי המחנכים, מצב זה יצר מציאות שהתנועה החינוכית נשארה בעצם מחוץ למוסד.
עם השינויים בקיבוצים בעשורים האחרונים, שינויים בהם מוצבים סימני שאלה על מסגרות רבות בקיבוצים אנו עדים לתופעה מרתקת. ניתן לזהות וקטור של ירידה מתמדת באחריות הקיבוצית על מערכת החינוך. הדבר בא לידי ביטוי בביטול הלינה המשותפת בכלל הקיבוצית במהלך שנות ה-90, הדבר בא לידי ביטוי בסגירה של רבין ממוסדות החינוך של השומר הצעיר ובהפיכתם לבית חינוך ובית ספר פורמלי. לא ארחיב על שינויים אלא אך חשוב לציין כי הציר המארגן של השינויים נסוב סביב העברת מרכז הכובד ממערכת החינוך הקיבוצית כאחראית ישירה על הילד והנער אל הוריו . כלומר התא המשפחתי הפך לציר המארגן בחינוך וככזה בעל השפעה על כיוון החינוך והבחירה של הילד. בתחום הנוער בפרט ניתן לראות את התופעה מדאיגה עוד יותר מכיוון שקיבוצים רבים התקשו לייצר מסגרות וחלופות משמעותיות למוסדות החינוכיים שנסגרו. עם זאת בבחינת מקומה של תנועת הנוער בתוך תהליך לא פשוט זה ניתן לזהות תהליך ייחודי, לראשונה, מתוך נסיגתן של מערכות החינוך הקיבוציות, נוצר צורך ומקום אמיתי לתנועת הנוער בתוך הקיבוץ. המוסד החינוכי נתפס כשיטת חינוך מלאה, אך מבחן התוצאה מלמד כי עד היום בכל מקום שהמוסד חינוכי נסגר או עבר שינויים מרחיקי לכת מקומה של התנועה החינוכית נשמר ואף צמח. דוגמה לכך אפשר לראות בעובדה כי בחלוקה מספרית ניתן לזהות עליה באחוזי המשתתפים במפעלי התנועה דווקא מהקיבוצים שעברו שינוי. הסבר לכך ניתן בבחינת האלטרנטיבות שעומדות לרשות הנער. אם תנועת הנוער ופעילויותיה מהוות חלק ממבחר של פעילויות חינוך איכותיות שמציעה המערכת הקיבוצית הנוצרת תחרות, בעוד שבמידה והקיבוץ מצמצם את אחריותו עד גבול מסוים זוכים מפעיל התנועה לבכורה. כמובן שיש לסייג אמירה זו מכיוון שמערכות החינוך המוסדיות יודעות כיצד להעצים את המערכת התנועתית ועדיין מהוות מסה קריטית במפעלי התנועה ובנפח החניכים שלה, אך נכון להעיר על המגמה בקיבוצים הדיפרנציאלים מכיוון שהדבר מאפשר לעמוד על נקודות החוזק של התנועה החינוכית.
בשנים האחרונות ניתן לזהות שלב נוסף בתהליך, התעוררות בתנועה החינוכית יוצרת מציאות שבה קבוצות של בוגרים אחרי צבא מגיעות גם למוסדות החינוך ולקיבוצי התנועה בקינים האזוריים. מציאות זאת מחזירה אותנו לשאלת המחנכים בשנות ה-30 במשמר העמק, האם אותם צעירים המגיעים מלאי רוח שומרית, חמושים בחולצה הכחולה ומלאים ברצון טוב, האם עצרו אלו ושאלו עצמם לגבי המתח שבין מערכת חינוך שומרית לקיומה של תנועת נוער בקיבוצים?
אין זו שאלה פשוטה אך דיון בתחום זה חייב להתקיים תדיר מכיוון שהתשובה כמעט כמו כל תשובה שומרית תורכב תוך שימוש במושגים: גם, תוך ועוד דוגמת אלו המעצבים מציאות מורכבת ולא תשובה פשטנית וחד צדדית.
אורי אופיר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה