חייבים להחליף כיוון - מחכים לאבטיח גם בחורף

פוליטיקה היא לא מילה גסה, יש לנו צורך מיידי בקיום נבחרת של אנשים ראויים לכנסת ישראל.

זה שנים השמאל הישראלי שרוי בתחושה של חוסר סיכוי, של חוסר בסדר יום משמעותי ועצמאי.

כחלק מחיבור למגמה מערבית רחבת היקף השמאל כמו ויתר על הצבת משנה חברתית סדורה, והסתפק ביצירת שיח מתנגד למערכת הניאו-ליברלית. אך השמאל לא ויתר על השלטון בעשורים האחרונים; הוא ויתר על אחת מהנחות היסוד המרכזיות - השמאל ויתר על הדרישה של החברה לנהל את עצמה ועל מחויבותם של השותפים בה לעצב באורח פעיל את חייהם בתוך המסגרת.

במשך שנים הופנו האנרגיות של השמאל אל ארגונים חוץ מפלגתיים, שניסו לייפות את תמונת המציאות הקשה. ניסו לסייע לפלסטינים במחסומים, ניסו לחשוף את הפערים הכלכליים בחברה.

כל אחד במסגרת קבוצה קטנה ונישה "מקצועית" בלבד. אך בבחירות אלה עלינו להרחיב ולייצר אמירה ברורה. לא מדובר כאן על מספר המנדטים, אלא על הכוח להעיז ולהאמין, על הכוח להתמיד ולא להתפשר על כך, שבכנסת ישראל יהיה ייצוג הולם לתפיסה שמאמינה בחברה ובזכותה לשלוט בגורלה. הקמפיין של התנועה החדשה-מר"צ סביב "היכונו לביאת האבטיח" הוא דוגמה מעט הומוריסטית, שחייבת להיפסק ולהיאמר בחצי קריצה ובקול ברור. מותר לצבע האדום של האבטיח לחזור למערכת הבחירות - אדום חברתי ופוליטי. וכן הצבע הירוק הוא אכן שיח חברתי רחב, שאינו נחלת קבוצות שוליים שדורשות שלא נתקלח כדי לחסוך מים. הירוק הוא ביטוי לתפיסה המחברת בין אורח החיים הפרטי, אורח החיים החברתי והצורך שלנו כחברה לנהל אותו. בנאום ההשבעה שלו שזר אובאמה את הסוגיות החברתיות והאקולוגיות ככלי לשינוי, שארצות הברית כה זקוקה לו.

אובאמה גם ידע להעמיד את עמודי התווך של תפיסתו לשינוי על כך, שהחברה האמריקנית תיקח אחריות על יותר ויותר תחומי חיים. זה זמן רב שלא נשמע נשיא אמריקני, המצהיר כי הוא רואה את אחריותו לדאוג לתעסוקה ולדיור לאזרחי ארצות הברית. כולי תקווה, שהמשבר הכלכלי לא יפגע בישראל בצורה הקשה, כפי שהוא נחווה בימים אלה בארצות הברית, וכולי תקווה שכולנו נגיע לקלפי להצביע ולהשפיע, במטרה לתת כוח לאותם כוחות בזירה הפוליטית הישראלית, שמבינים שחייבים לשנות כיוון, שחייבים לייצר בארץ מערכת פוליטית חברתית הלוקחת אחריות על עתיד החברה, ולא משננת סלוגנים מיושנים בדמות "השוק החופשי" ו"כוחות השוק", שלקוחים מתקופה שבאה אל קצה, של השתוללות חסרת רסן של הקפיטליזים.

אם רק נדע להביא את התסכול הקיים היום בציבור לידי כוח פוליטי, נזכה לבואו של האבטיח גם בחורף באמצעות נציגי התנועה החדשה-מרצ.
אורי אופיר, קיבוץ מצר

פורסם גם בדף הירוק

בחירות עכשיו -אל תבכו אחר כך

בחירות עכשיו
הקולות הנשמעים לפני כל בחירות בשנים האחרונות חוזרים ועולים. ה"אין למי להצביע" וה"כולם מושחתים" וה"מה זה משנה" מקיפים אותי מכל עבר ולכן מצאתי לנכון לנסות ולהעלות על הכתב את תמונת העולם כפי שמצטיירת בעיני בשנים האחרונות על אף הפרדוקוס שסביר להניח שמעטים הם אלו שהמשיכו לקרוא עד כאן ושייכים לאותו חלק אדיר באוכלוסיה השייך למפלגת המאוכזבים ומפלגת המיואשים שרק הוכיחו את עוצמתם כשבסיבוב האחרון של הבחירות לרשויות המקומיות זכו ברוב מוחץ של 57%. באופן לא מפתיע ציבור המצביעים מגדיל את תמיכתו במפלגות אלו לאחר שבבחירות לרשויות המקומיות הקודמות עמד כוחן המשותף רק על 50.5%.
היכן מושקעים אותם כוחות אנושיים שבעבר היו מושקעים בפוליטיקה? האם המשחק הפוליטי פשוט לא מעניין אף אחד? תשובה ניצחת לכך נתן נשיא ארצות הברית הנבחר בכך שהוכיח שניתן להגיע ולרתום למאמץ הפוליטי גם קהלים ששייכים באופן המסורתי לאותן מפלגות גדולות של המיואשים והמאוכזבים. אובאמה והמטה שלו הצליחו ליצור אצל קהלים שלמים של שחורים וצעירים את האמונה שיש סיכוי לשנות ושזה באמת תלוי בהם. הסיסמה yes we can , נשמעה מקהלים שונים שמעולם קודם לא העיזו לדבר כ we, ובטח לא האמינו בcan. אם כך צריך לנסות ולהגדיר מה הם אותם דברים שמניעים ובונים את האמון של האנשים. תפיסה פרואקטיבית של המציאות, בניית מסגרת.
אז היכן הוא אותו כח שהיה קיים במציאות הפוליטית הישראלית בעבר? משנות ה-70 צמח המושג השמאל החדש, השמאל החדש התבסס על מושגי הפוסט מודרניזים מחד ועל האכזבה הגדולה מהמדינות שהוגדרו כקומוניסטיות וסוציאליסטיות והתגלו כמשטרים טוטאליטרים. שינויים וזרמים רבים עיצבו את השמאל החדש בעולם וכחלק ממגמה זו הוקמו ארגונים רבים חוץ פרלמנטרים. בישראל מזה שנים הציבור הרחב לא חשוף לאלטרנטיבת שמאל מפלגתית משמעותית. משנות ה-70 פועל השמאל הישראלי במבנה א- פוליטי בהגדרתו. דרך צמיחת גורמי החברה האזרחית לצד תחושת האכזבה שאחזה במפלגות שמאל ברחבי העולם שהזדהו עם הגוש הקומוניסטי לצורותיו השונות לאחר שהעולם כולו נחשף לפער שבין האידאה שנישאה בפי השלטון הקומוניסטי לשיטת השלטון עצמו שהינה בעצם שלטון טוטאליטרי. מבוכת השמאל נמשכת מאז וגולשת אל פי תאום, התפתחה מערכת שלמה של עמותות וארגונים חוץ פרלמנטרים שמקדמים נושאים צרים בלבד אך כשהם נעמדים זה לצד זה מייצרים אמירה כואבת וברורה של חוסר אמון במערכת הדמוקרטית ובעצם הסכמה ויישור קו עם המערכת הניאו ליברלית ועם הנחות היסוד החברתיות-כלכליות של הימין.
בבדיקה של התארגנות הימין בישראל אנו רואים אחל משנות ה-70 פעילות ענפה של אירגונים חוץ פרלמנטרים אך אלו מכירים ומוקירים את הזיקה למערכות הפוליטיות ופועלים כמערכת המשלימה זו את זו. בשמאל לעומת זאת נוצר נתק, עשרות אירגוני שמאל, עמותות וסניפים של אירגונים בין לאומיים, המפתחים שיח חברתי לכאורה, שיח המדבר את ערכי השמאל החברתי אך בעצם המבנה הארגוני מצהיר בקול רם וצלול כי המערכת החברתית המלאה- החברה הישראלית, אין בה ממש. מי שינסה להפנות אצבע מאשימה לבעלי תפקידים כאלה או אחרים במפלגות השונות מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, ייתן לעצמו תשובה קלה אך לא כנה. המציאות שבה האנרגיות האנושיות של אנשי שמאל מופנות כלפי נגזרות צרות בלבד וללא חיבור מהותי ביניהן מהוות הרי אימוץ מלא ואולי אף עיצוב של רמה חדשה של הפרטה. הפרטה מערכתית, הפרטה תודעתית. הנשים או הרופאים הפועלים תוך השקעת ממון רב וזמן לסייע להצלת ילד הזקוק לניתוח או להקל במעט את המעבר במחסומים יוצרים גם לעצמם וגם לחברה מצג שווא. הרי כל עוד נפעל רק להקל במעט את הסבל של אדם זה או אחר אנו בעצם מקבלים ומקבעים בכך את התמונה הרחבה, התמונה של עם השולט בעם אחר. התמונה שמאמצת הנחות יסוד שלא כל בני האדם שווים וכי נער בן 18, רק בזכות מסלול חיים שונה יכול לחרוץ גורלות של בני אדם אחרים.
השמאל החדש שהתחיל את פעילותו בשנות ה-60 וה-70 ביצע מעבר פרדיגמות שיש היום סיכוי במציאות הישראלית הייחודית ובמציאות הכלכלית העולמית לשנות. הפרדיגמה שנזנחה שנות ה-70 הינה המחויבות של חברה לנהל את עצמה, ומחויבותם של השותפים בה לעצב באורח פעיל את חייהם בתוך המסגרת הפוליטית. במציאות הקשה של שנות ה-60 וה-70 כשהדוגמה הבולטת לכך הינה מלחמת ויאטנם, אמצו אנשי השמאל בכל העולם את ההנחה כי המפלגות והשלטון מעוצב כשלטון ניאו-ליברלי ולכן ההשפעה האמיתית היחידה היא רק דרך הקמת ארגונים חוץ מפלגתיים. בארץ פגשנו תופעה זו בדמות מצפן, שלום עכשיו ומגמה זו ממשיכה בדמות אירגונים דוגמת "שוברים שתיקה" ו"מחסום watch" ארגונים אלא ודומיהם מצליחים להעמיד סט-ערכי חברתי ומצפוני יציב, מצליחים לגייס מערך רחב של מתנדבים וליצור תהודה תקשורתית לא מבוטלת. אך פעילות מבורכת זו היא רק המחשה ברורה עוד יותר לפעילות לצד זרם החיים של החברה הישראלית.
מציאות מתעצבת זו ששותפים בה באופן פעיל אירגוני "שמאל" רבים היא היא שעצבה בתודעה של האזרח הישראלי כאילו המסגרות הפוליטיות הינן מסגרות אנכרוניסטיות וריקות מתוכן ובעצם עיקר העשייה צריכה לקרות בארגונים חוץ פרלמנטרים.
אני בא וקורא תיגר לאווירה ציבורית זו באמירה ברורה וחד משמעית, ללא חיבור ואמירה ברורה של יצירת בית פוליטי שיאחד תחתיו את כל גורמי "השמאל" השונים, בית פוליטי שיאבק על החיוניות של המערכת החברתית המדינית על נגזרותיה הפוליטיות אנו דנים עצמנו להמשך מאבק בלימה בלבד בסדר היום של הגורמים המפרקים בחברה, קרב מאסף בלבד מול תרבות הפערים, קרב מאסף מול הכיבוש וקרב מאסף מול הקול שדורש "חברה עכשיו"-
בחירות עכשיו - לכן אנו מחוייבים לפעול דרך המערכות הפוליטיות המעצבות תקציבים ומתעדפות את תחומי העשייה של החברה הישראלית לצד עם לא לפני הפעילות בארוגנים חוץ פרלמנטרים המקבעים את הנחות היסוד של המצב הקיים.
בחירות עכשיו- אל תטעו לחשוב שאחריותנו נגמרת בלגשת לקלפי ולשים פתק "נכון" זה או אחר. אחריותנו חייבת להתפשט לא רק לתמיכה במפלגה זו או אחרת אלא בעיצוב הפנימי של סדר היום של המפלגות, לוודא כי בכל מפלגה שרוצה להתכנות מפלגת שמאל יש כוחות רלוונטים ולא עלי תאנה בלבד. אין גרוע ממפלגה המציגה עצמה כמפלגת שמאל אך מאמצת את הקו הניאו ליברלי.
בחירות עכשיו- נכון אנחנו בסוף דצמבר והבחירות בראשית פברואר, על סדר היום המפלגתי לא נוכל להשפיע בבחירות אלו, אך אם לצד התמיכה במפלגה יבחר ותבחר כל אחת ואחד מכם להתפקד למפלגה כך נוכל להשפיע על עיצוב דרכן של המפלגות.
בחירות עכשיו – הרשימה למר"צ והשילוב עם התנועה החדשה הושלם, גם הפריימריז בקדימה ובעבודה הסתיימו. לא במקרה השארתי את הליכוד לסוף- עלינו, כאנשי חברה ואנשי שמאל, ללמוד ולאמץ את עבודת השטח המרשימה שפייגלין ורעיו עשו בליכוד. התפקדות מאסיבית במהלך השנתיים האחרונות אפשרה להם לעצב את סדר היום של המפלגה. למי שלא מכיר את הסיפור או לא עקב אחריו, ההשתלבות של פייגלין בליכוד לא השפיע רק על שורה כזאת או אחרת במצע הליכוד. היא השפיעה באופן מהותי על מערכת הבחירות הכללית כולה, ממצב שבו הליכוד וביב בראשו נתפסו באופן מוחלט כמפלגת השלטון הבאה, הצלחתו של פייגלין פתחה את המפה ויצרה מציאות שבה יש לבחון אלטרנטיבות לחלק לא מבוטל ממצביעי הליכוד.
בחירות עכשיו- עיצוב חברה, ברצוננו להפוך לחלק מוביל ומעצב בחברה הישראלית עלינו להזדיין בסבלנות ולפעול בתלמים הארוכים.התפקדות למפלגה, השתלבות במוסדותיה הפורמליים וההתנדבותיים מחייבת יכולת של אחזקת מטרה לאורך זמן. כל עוד נשב מהצד וכל פעם שבחירות יתקרבו נחזור על האמירות השחוקות שאין אף מפלגה התואמת את ערכינו כך נמשיך ונחטא לאמת הפנימית שלנו.
בחירות עכשיו- נכון קשה להאמין אבל התנדבות של כל אחד ואחד מאיתנו, בין עם להתקשר 30-40 טלפונים, לכתוב באינטרנט או לדבר עם המשפחה הקרובה יכולה להוביל לשינוי. אין מה לעשות על היתרונות ועל החסרונות של השיטה, השיטה הדמוקרטית בנויה על עבודה קשה של שכנוע אנשים. שכנוע ויצירת אמון. שכנוע לא בהכרח בנכונות המצע אלא ביכולת של מפלגה להציב נבחרת אמינה, נבחרת ישרה, נבחרת שרוצים להזדהות איתה.

בדומה לכל מאמר או כתבה שלי אני רואה בדברים הכתובים הזמנה לשיחה, אשמח שתכתבו, תתקשרו או תזמינו לשיחה בעניין
אורי אופיר orion22@gmail.com

קישור של המאמר שפורסם ב mynet

התעשיה הקיבוצית-תעשיה ירוקה 6.10.08

התעשיה הקיבוצית- תנועה ירוקה

בעקבות הפרסום בשבוע שעבר על פיו מזכירות התנועה הקיבוצית בחנה את שילוב הנושא הירוק כחלק מתוכנית העבודה של התנועה לשנת העבודה הקרובה אני מוצא לנכון להתייחס למספר נקודות, בתקווה שהובלת המזכירים את הנושא תהיה משמעותית ותהווה פתח לשילוב ערכי היסוד של הקיבוץ תוך העצמת ייחודה של החברה הקיבוצית כחברה שיוויונית, חברה ערכית וחברה השואפת לעצב את המציאות עם תחום הקיימות ולא ניסיון נוסף לטשטש את ייחודה של החברה הקיבוצית ולהדמות לשאר החברה ב"טרנד הירוק". המנוע העיקרי של שינוי מעיין זה יהיה בכך שהמנועים הכלכלים של הקיבוצים קריי התעשייה והמפעלים האיזוריים יובילו את פיתוח הנושא.

במהלך השנים האחרונות נמצאת הכלכלה הירוקה כאחד מתחומי הכלכלה המתפתחים בעולם. תחום המיסוי הירוק צומח במדינות רבות בעולם וגם מפעלים וחברות רבות בונות מודלים כלכלים ירוקים המשלבים בין העלאת אחוזי הרווחיות ופיתוח תדמית קהילתית-חברתית. במדינת ישראל הכלכלה הירוקה נמצאת עדיין מחוץ לגדר, ותחום העשייה האקולוגית נחשב כתחום איזוטרי בו עוסקים אירגונים וגופים של החברה האזרחיות.

התעשייה הקיבוצית, יחד עם הקיבוצים והתנועה הקיבוצית יכולים תוך זמן קצר להפוך, רק אם יבחרו בכך, לנושאי הדגל של מהלך חברתי זה. התעשייה הקיבוצית ממצב של האטה ומשבר לגל צמיחה משמעותי שמאפשר רווחה לקיבוצים ומהווה מרכיב של גאווה לחבר הקיבוץ. עם זאת יש לפעול כל העת לשמר ערכים אירגוניים ייחודיים לתעשיה הקיבוצית ולחזק את הזיקה בין חבר הקיבוץ למפעל הקיבוצי על אף שלעיתים נבנו שיתופי פעולה אסטרטגים אך על פי רוב המפעל נשאר בחצר הקיבוץ ומעסיק לא מעט מחברי הקיבוץ.

במיתוג התעשייה הקיבוצית כתעשייה ירוקה כמה יתרונות מובנים, שמירה על חדשנות, פיתוח מתמיד והתייצבות בחזית התעשייה העולמית. אלו לצד חיסכון משמעותי בעלויות שינוע,אחסון ותפעול יהווה חיזוק משמעותי ויצקו תוכן רלוונטטי למושג החברה הקיבוצית. דוגמה להיגיון הכלכלי אפשר לראות במהלך אותו הובילה חברת וול מארט העולמית שהכריזה על מהפכה ירוקה בדרישתה מהספקים לעמוד בסטנדרטים ירוקים של אריזה והיא צופה חיסכון של בין 10% ל 15% בעלויות התפעול של החברה. דוגמה מקומית אפשר לראות ב"גלעם" במענית ששילבו מתקן לשריפת גזם במקום דלק ולצד חיסכון לא מבוטל בעלויות שריפת הגזם מהווה פיתרון למפגע אקולוגי משמועתי שעד היום לא מצאו דרך להתמודד איתו. כמו כן ניתן למצוא יתרון מובנה בפיתוח תדמית קהילתית-חברתית. חברות רבות בארץ ובעולם משקיעות משאבים רבים בבניית מותג ותדמית מנצחת שתאפשר להם חשיפה לקהלי יעד גדולים יותר או שמירה על מאגר הלקוחות הקיים. מיתוג התעשייה הקיבוצית כתעשייה ירוקה יאפשר מיתוג מוצלח של מכלול המפעלים ויהווה גם רשת ביטחון ציבורית בין המפעלים השונים.

אלמנט נוסף שיש לו חשיבות מרחיקת לכת במציאות הכלכלית בישראל הינה יצירת סטנדרטיזציה. נכון להיום על אף חדירת המושגים האקולוגים,האורגנים והירוקים לשוק הישראלי טרם התבצעה סטנדרטיזציה של התחום בחוקי המדינה. הובלת תהליך הסטנדרטיזציה מול מוסדות השלטון על ידי איגוד התעשייה הקיבוצית וביוזמת המפעלים הקיבוציים יאפשר הגדרת סטנדרט שייתן יתרון יחסי-מובנה בתחום למפעלים הקיבוציים. עד היום ניתן לראות דוגמאות של מפעלים בודדים שביצעו מהלכים ירוקים או מפעלים אזוריים דוגמת גרנות שעברו לרכבים מונעים בגז ושילבו בכך חשיבה ירוקה וחיסכון כלכלי משמעותי.

ייחודיות נוספת למיתוג התעשיה הקיבוצית כתעשייה ירוקה יש לראות בזיקה לערכי יסוד וחידוש תדמית קיימת- התעשייה הקיבוצית נהנית מתדמית המקשרת אותה אל החקלאות ואל עבודת הקרקע. רבים ממפעלי התנועה הקיבוצית עוסקים בפיתוח מוצרים ושיווק של מוצרים שהינם פרי פיתוח של הקשר הייחודי בין העבודה למחלקות הפיתוח. פיתוחים בתחום ההשקיה, השימוש במים וכן מוצרי מזון מהווים מכלול של תחומים שלהם השפעה רבה על תחום הקיימות. מותג ירוק-קיבוצי ימזג את הקשר והחיבור ההיסטורי לקרקעות עם תוכן רלוונטי ומותאם למציאות החברתית של המאה ה-21. פיתוח מרכז מבקרים שישלב את מוצרי התעשייה הקיבוצית עם תחום הקיימות לצד תוכניות חינוכיות שישלבו מסרים של קיימות עם מותגים שונים ועם ערכי היסוד של הקיבוץ. כל אלו הן רק דוגמאות אפשריות שצריכות להוות חלק מתוכנית אב רחבה בתחום הקיימות שישלב בין החברה הקיבוצית, למפעליה וללהשפעתה על החברה הישראלית. שילוב זה שעומד בבסיס הרעיון של החברה הקיבוצית מראשית ימיה נחשב לאחד מרעיונות היסוד החדשניים של תחום הקיימות כך שהעובדה שהחיבור בין שלושת התחומים מובנה בתפיסה של החברה הקיבוצית יש בה יתרון יחסי ביכולת ההטמעה של תוכנית בחברה הקיבוצית.

מתוך מיתוג התעשייה הקיבוצית כתעשייה ירוקה תהנה גם התנועה ממיתוג כתנועה ירוקה, התנועה הקיבוצית זוכה להערכה רבה על פעילותה בשנות "המדינה שבדרך" ותרומתה הייחודה לעיצוב אופייה של המדינה. עם זאת חסרה התנועה בתרומה משמעותית הנראית לציבור בארץ כתרומה ייחודית של החברה הקיבוצית בהתאמה למציאות של ישראל במאה ה-21. מזה זמן רב נתפשת התנועה הקיבוצית כתנועה המייצגת אינטרסים צרים בלבד ושומרת בצורה סקטוריאלית בלבד על המשאבים אותם צברה במשך השנים. אימוץ התדמית הירוקה על ידי התנועה הקיבוצית יאפשר מספר נקודות שחיוניות להמשך קיומה הרלוונטי של התנועה.

התנועה הקיבוצית כתנועה ירוקה תיצור שיתופי פעולה עם קבוצות אוכלוסיה נוספות בחברה הישראלית- ממצב של שיתופי פעולה על בסיס אינטרסים צרים ולפרקי זמן קצרים ישנה אפשרות לחיבורים ארוכי טווח על בסיס ערכי יסוד משותפים. לתנועה הקיבוצית כתנועה ירוקה תיווצר לגיטימציה ליצירת מוקדי השפעה על מוסדות השלטון כתנועה חברתית השואפת להיות גורם מעצב במציאות הישראלית העתידית.. התנועה הקיבוצית כתנועה ירוקה תהווה מוקד זהות משמעותי לחבריה והפיכתה למקור גאווה רלוונטי בשיח על עיצוב דמותה של החברה הישראלית.

מיתוג התעשייה הקיבוצית והתנועה כירוקים הינו שלב ראשוני, אך האתגר המשמעותי הוא האם נתין יהיה להכניס את מושג הקיימות גם אל חצר הקיבוץ?

הקיבוץ נבנה מימיו הראשונים כישוב כפרי בעל זיקה עמוקה לקרקע, לצומח ולטבע. במציאות המשתנה רבים מחברי הקיבוצים חדלו מלעסוק לפרנסתם בחקלאות כך שנוצר פער בין התדמית הציבורית על הקיבוץ ובין היומיום הקיבוצי. מתח זה הוא כפול הוא קיים גם במתח שבתפיסת החברה הישראלית את הקיבוץ וחבריו והן בתפיסה של חברי הקיבוץ את עצמם ואת ייחודם כקהילה כפרית-חקלאית. הקיבוץ כברה ירוקה על בסיס ערכי היסוד של הקיבוץ תתפוס הקיבוציות מחדש את מקומה בחברה ייחודית בעלת אמירה על החברה הישראלית.

בתחום החוסן הקהילתי תווצר לגיטימציה מחודשת על ידייציקת תכנים רלוונטים לשיח ציבורי ערכי המותאם לאורך החיים הייחודי בקהילות כפריות, פיתוח יוזמות קהילתיות, ומושגים דוגמת ערכים נורמות משותפות, חזון ותפיסת עולם יחזרו למרחב הקיבוצי.

כמו כן תפתח אפשרות לשימור ויציקת תכנים מחודשים למסורות של הדורות הקודמים- קהילה ירוקה תדע לשמר ולחדש את המסורות החקלאיות, את התרבות החקלאית המחוברת בקשר בלתי אמצעי לטבע וכך תשמור על מרכיבים חקלאיים ייחודיים דוגמת פינת חי, אורווה ומטעים.

בדומה לתעשייה גם בחצר הקיבוץ ההיגיון הכלכלי חייב להוות מרכיב משמעותי כוח של הקיבוץ הינו ביכולתו ליזום השקעות משותפות עם פרספקטיבה רחבה יותר משל משק משפחתי בעיר. השקעה של הקיבוצים במערכות ירוקות בתחום החשמל, המים, איסוף האשפה והמיחזור יאפשר חיסכון משמעותי בעלויות המחייה ויגדיל את התקציב הפנוי העומד לרשות הקיבוץ לפיתוחו.

למושג תנועה ירוקה או תעשייה ירוקה עשויים להיות פנים שונות, יש חשיבות רבה כי גם בדיון זה כמו בתחומים נוספים משמעותיים בעיצוב דרכה של התנועה לא יישארו רק כותרות. תחום הקיימות הוא תחום מתפתח וככזה מתפתחות בתוכו גם אסכולות שונות. ועלינו לראות ולעצב תנועה לא על בסיס ערכים חדשים אלה לחזק את ערכי היסוד של החברה הקיבוצית ולצקת אותם לתוך השיח הירוק של המאה ה-21. דוגמה לפער שעלול להיווצר ניתן לראות בדיון הקיים בעולם סביב סוגיית השימוש בנפט ומצוקת הנפט המשפיעה רבות על הכלכלה העולמית. בין הגורמים השונים בעולם ישנה הסכמה מוחלטת על כך שמשאב הנפט הינו משאב מתכלה ויש למצוא חלופות. אך תחת אותה מטריה של בעיה המכונה "שיא תפוקת הנפט" ניתן למצוא את אלו המצדדים בפתרונות קהילתיים של התאמת אורחות החיים לעולם בו השימוש בדלק יפחת ויתבסס על אורח חיים קהילתי הרבה יותראך ניתן למצוא גם את המצדדים בפיתוח מואץ של תחנות חשמל גרעיניות כפתרון המיידי לבעיית הנפט העולמי. התנועה הקיבוצית כתנועה ירוקה מחוייבת לפתח תוכנית אב משמעותית לפי עקרונות מנחים משותפים ולגבש כלים שיתגמלו את הקיבוצים והמפעלים שיאמצו את תוכנית האב. לסיכום מקומה הייחודי של התעשייה הקיבוצית היום ביחס למוסדות התנועה וביחס לכוחו של הקיבוץ הבודד מאפשר לה להוות גורם מוביל בעיצוב ושיווק תדמיתה של התנועה הקיבוצית הן ביכולתם של חברי הקיבוצים להסתכל על עצמם בגאווה והן ביכולתה של החברה הישראלית לראות את החברה הקיבוצית כגורם ייחודי, מעצב ומשמעותי, בתוכה.

אורי אופיר

פורסם בmynet

זה צועק זהר 28/8/07

זה צועק זהר- אורי אופיר קיבוץ מצר

תאונות דרכים, מי לא נפגע? במהלך 2006 נפגעו 36,241 איש בתאונות ברחבי הארץ.

447 הרוגים, סיפורים של אנשים, משפחות שללא שום הכנה פוגשות עצמן אל מול עולם חדש של התמודדות. האבל אישי, ההתמודדות אישית, המחשבות אולי יכולתי לעשות משהו אחרת? לצאת קצת יותר מוקדם , אולי קצת יותר מאוחר. שנים אחרי והאבל או הכעס האישי עדיין קיים אך בכשדי להתמודד אל מול המציאות יש לצאת בקול ברור ולצעוק- כי תאונות הדרכים אינן גזירת שמים ואינן אוייב אכזר שלא ניתן לו. תאונות הדרכים בארץ מהוות תמונת ראי ברורה של החברה הישראלית. החברה הישראלית שבה מיום ליום מפורקות המסגרות הסולידריות, החברה הישראלית שבה אדם לאדם זאב והמדינה מקטינה מיום ליום את אחריותה לחייו וכך גם לסיבות השונות למותו. המאבק בתאונות הדרכים הוא רק תמונת ראי כואבת של דמוצה המוסרית של החברה הישראלית- במאבק זה אנו מפסידים יום יום לעצמנו.

רק ממקום בו נפסיק לראות בתאונות הדרכים גורל ונפנה אצבע ישירה לממשלה ולשינוי סדרי העדיפויות רק כך תשתנה המגמה ואולי נתחיל לראות עצמנו מנצחים במלחמה הנוראית הזאת בעצמנו.

על מנת להדגים את המגמה ברצוני להציג לכם מספר דוגמאות שיאפשרו להבין עד כמה השינוי הנדרש הוא מבני והכוח כבר היום נמצא בידי הרגולטור- הממשלה.

בעשור האחרון עלה מספר הרכבים המורשים קרי נהגים מקצועיים דוגמת נהגי אוטובוס ומוניות ב 34% במקביל ירדו מספר התאונות החמורות ב 37% ומספר ההרוגים ירד ב 30%.

מעבר משמעותי לתחבורה ציבורית יוריד בצורה דרסטית את כמות כלי הרכב על הכביש ויקטין בצורה משמעותית את הנפגעים בתאונות הדרכים. בערים שונות בעולם התחיל מהלך של מיסוי כלי רכב פרטים בכניסות לערים מס שמשדר מסר שאינו משתמע לשני פנים שלתחבורה הציבורית היציבה יש עדיפות ברורה על כלי הרכב הפרטיים. מיסוי מדורג שתוך 4 שנים יעמיד את המס על כניסה עם רכב פרטי למרכז תל אביב או ירושלים על סכום שיתחיל ב 50 ש"ח ויעלה עד ל 400 ש"ח לרכב ליום יהווה מקור תקציבי משמעותי לשידרוג התחבורה הציבורית מחד ותמריץ מידי לויתור על הרכב הפרטי. שינוי מעין זה יכול להיות מובל רק על ידי הרגולטור – הממשלה. המציאות בה אנשי עסקים לבושי חליפות יבחרו בתחבורה הציבורית דוגמת המטרו של בירות אירופה או המעבורות המביאות עשרות אלפי אנשים כל בוקר למנהטן מציאות זו אינה צומחת מהשטח אלא ממחשב ותכנון אסטרטגי של גורם מוסמך.

נכון ניתן לבכות עוד עשור על כך שבערים המרכזיות בארץ אין רכבת תחתית וכן על מספר הרכבים הגבוהה ביחס לק"מ כביש סלול בכבישים הבינעירוניים אך יש לזכור כל העת כי אין מדובר כאן במציאות שאינה ניתנת לשינוי אלא במדיניות פושעת שהביאה לכך שבשנת 2006 התרחשו בישראל 17,499 תאונות.

מאז תחילת השנה נהרגו 297 אנשים שיחסרו מאוד למשפחותיהם וחבריהם. מדינת ישראל בקלות דעת בלתי נתפסת איבדה מאז הקמתה שלושים אלף נפשות במלחמה בתאונות הדרכים.

נתונים אלא מחזירים אותי לעובדה הברורה שמדינת ישראל על ממשולתיה השונות לאורח השנים טרם הכריזה על מצב חירום

וכי המספר הנוראי של 30,022 הרוגים ועוד מאות אלפי פצועים מחייבים אותנו לפעולה ישירה מתוך הכרה כי זאת אינה מציאות נוראה אלא מדיניות רצחנית.

נכתב לציון יום השנה למותה של זהר בוימל בת קיבוץ סער שנהרגה בתאונה בכביש עכו-נהריה ב 4.9.2003

הנתונים לקוחים מדין וחשבון של משטרת ישראל ומאתר עמותת אנשים באדום

מכתב לקראת מפקד מרצ 1/8/07

שלום,

בבקשה תנו לנו כמה רגעים מזמנכם

כשאנחנו מדברים היום עם החברה שלנו על העתיד יש דבר אחד שחוזר על עצמו ומציק לנו כל פעם מחדש.

- הייאוש לא רק הייאוש מהמצב הנוכחי או העתידי של המדינה כי כידוע,כולם מושחתים, לאף איש ציבור לא באמת איכפת מכלום (חוץ מלשמור על הכיסא), אין באמת סיכוי לשלום והעניים תמיד יהיו עניים. הייאוש החוזר שנובע מתשובה לשאלה שאנו תמיד שואלים

" אז למה את לא עושה כלום ? "

כי התשובה תמיד זהה גם אם הניסוח לא:

"מה אני כבר יכול לעשות ?"

"על מה סתם אחת כמוני יכולה כבר להשפיע ?"

"את מה כבר נצליח לשנות ? "

כלומר אנשים כל כך מיואשים שמראש הם מוותרים על להשמיע את קולם, על לדרוש

את מה שהם רוצים ,על לתבוע את מה שמגיע להם בזכות, על לנסות לשנות ולהשפיע. זה מה שמציק לנו, כי הרי ההיסטוריה מלא בדוגמאות שממחישות את הכוח של היחיד או הקבוצה לשנות ולהשפיע. תחשבי על זה, הרי אין לנו את הזכות לשבת ולא לעשות כלום ואז לטעון ששום דבר כאן לא כמו שצריך.

בוא תשאל את עצמך בכנות איך תראה החברה שלנו בשנת 2025 ? זה מקום שאת רוצה לחיות בו ? או שכבר יצא לך לחשוב על אפשרויות למגורים ו לימודים בחו"ל ?. אז אם אנחנו באמת רוצים שתשאר לנו אפשרות לחיות בחברה הזאת אין לנו ברירה אלא לעשות.

אם קראתם עד כאן ואתם שואלים את עצמכם איך אתם יכולים להשפיע ולשנות

יש לנו מספר כיוונים ורעיונות ונשמח לראות בכם שותפים. אחד הכיוונים הרלוונטים כרגע ( ואנו מקווים שתקראו עד הסוף גם אחרי שנספר עליו) הינו להתפקד למר"צ.

כן,כן המפלגה הזאת שעדין איתנו למרות שלא כל כך שמים לב לקיומה

אז אם עוד לא זרקתם את המכתב אתם ודאי תוהים - למה? אז בואו ותקראו,

כי נכון אפשר להפגין נגד הממשל או למחות בעיתונים ובאינטרנט אבל בסופו השינוי מתבצע דרכך הקלפי, הכנסת והממשלה. דרך הפוליטיקה המפלגתית והטענה הכי נפוצה היום היא שאין למי להצביע (בלי לזלזל בגמלאים או עלה ירוק).

אז בואו וניצור מפלגה שנרצה להצביע לה בבחירות הבאות

הרי מר"צ ביסודה היא המפלגה שלנו, שאיתה אנחנו הכי מזדהים והיא הכי קרובה לייצג את ערכינו.

ולצערנו גם אנו בחרנו מר"צ בבחירות הקודמות מכיוון שזאת הייתה האפשרות הפחות גרועה ולא כי באמת חשנו שזאת המפלגה שמייצגת אותנו. אך על מנת שזאת תהיה מפלגה שמייצגת אותנו עלינו להשפיע בצורה משמעותית על המפלגה ואת זה, לא עושים רגע לפני הבחירות.

למי שלא יודע כיום מתקיים מפקד למר"צ ומי שיתפקד עד סוף פברואר יוכל להשתתף ולהשפיע על בחירת יו"ר מר"צ ועל הרשימה של מר"צ לכנסת במהלך השנה הקרובה.

ואז תהיה לנו מפלגה שהיא באמת הבית שלנו - כי אנחנו נבנה אותה.

מפלגה שהח"כים שלה הם הח"כים שלנו - כי אנחנו נבחר אותם.

מפלגה שהדרך שלה היא הדרך שלנו - כי אנחנו חבריה.

בקיצור מפלגה להצביע עבורה

אז אם אתם מעונינים להשפיע , לשנות ואולי אפילו להצליח נשמח עם תפנו אלינו.

וגם אם רק חלק מהמכתב הזה יצר בכם רצון לפעול בדרכים נוספות צרו איתנו קשר ונשמח להגיע, להפגש, לדבר ולפעול יחד. במטרה לפעול לעיצוב החיים שלנו בחברה הישראלית, בחברה הקיבוצית ואולי אפילו בתוך הקיבוץ פנימה.

אורי אופיר - 28 ,מצר לירון רוזנבלט - 23 ,להבות חביבה

מכתב גלוי למתמודדים על מזכירות התנועה הקיבוצית

הקיבוץ מראשיתו הוגדר כבית ודרך. בית ייחודי- בית שיתופי, קהילתי, חברתי, בית שטוב לגדול בו, להתחנך בו. בית זה תמיד היה גם דרך. דרך חיים אלטרנטיבית, רצון לעצב את החברה מסביב, דרך שהובלה במישורים החברתים, האידאולוגים, הפוליטים, התרבותיים והחינוכיים. החיבור בין הבית לדרך בא לידי ביטוי במשימתיות, הרצון והיכולת להירתם למשימות כפרטים, כקיבוצים וכתנועה.

בשנים האחרונות עוסקת התנועה בהגנה על הבית. כולנו מכירים את המאבק היומיומי הבא לידי ביטוי במישור המשפטי, הדמוגרפי ואף הפוליטי- המאבק על שיוך הדירות ומעמדו של הקיבוץ.
אך האם יש טעם למאבק עיקש זה כשהתנועה מנהלת?
האם יש טעם בסיוע הנרחב אותו מנסה התנועה להגיש לקיבוצים על מנת להמשיך ולהתקיים?
רבים בקיבוצים היום שואלים שאלות אלו אל מול מיסי התנועה הנגבים מידי שנה.
יש שיגידו כי התנועה היום צריכה להפוך למרכז אינטרסים קטן ויעיל ויש שיגידו שיש לשמר את המבנה התנועתי הקיים, על המחלקות ועל הפעילים בתנועה.
ברצוני להניח יוזמה ואתגר למתמודדים על ראשות התנועה
- הגדירו את משימתה של התנועה ביחס לחברה הישראלית. לא מה היה מקומנו בעבר ולא על חולשתנו בהווה אלא הציבו רף אל העתיד. מה הרלוונטיות של החברה הקיבוצית בישראל 2025 ולא רק ב2005.
חברי קיבוצים רבים מצפים לראות בתנועה את הזרוע המבצעת שלהם. לא בכדי זוכה אגף המשימות לתשבוחות חוזרות ונשנות על פעילותו. אך האם כתנועה נוכל לשאוף ליותר מפרויקטים בודדים מתוקשרים היטב?
ישראל על פתחה של 2005 חסרה בציר מארגן חברתי, בציר יציב שיאפשר ויחבר בין הארגונים החברתיים, אנשי האקדמיה ואנשי הרוח הפועלים כיום.
ב 30 השנים האחרונות אנו עדים לשינוי חברתי מואץ, שינוי חברתי נאו-ליברלי, שינוי עם חזון,מטרות ויעדים ברורים. מולו אנו פוגשים אלטרנטיבה מבולבלת, מפולגת הנכשלת פעם אחר פעם בהצגת אלטרנטיבה אמיתית.
ישראל של 2005 חסרה פרוגרמה חברתית, פוליטית שתוכל להוות אלטרנטיבה לשינוי המובל על ידי בעלי ההון.
השינוי הניאו-ליברלי ריסק כבר חלקים גדולים ממעמד הביניים וכאן נמצאת התנועה הקיבוצית בנקודה ייחודית שמאפשרת לה, בחלון הזדמנויות קצר, לחזור ולהשפיע בצורה משמעותית על הציבוריות הישראלית.
על אף דלול המשאבים של החברה הקיבוצית והתנועה אנו מצליחים לקיים מערכת יציבה הנוגעת בתחומים רבים בחברה הישראלית.
אם רק תתפוס עצמה התנועה הקיבוצית כמובילת דרך, אם יושקעו אחוזים בודדים מהמשאבים התנועתיים לשינוי חברתי, לגיבוש תפיסה אלטרנטיבית רחבה, פרוגרמה חברתית פוליטית כאן טמון הסיכיוי.
סיכוי כפול, סיכוי לחברה הישראלית וסיכוי לחברה הקיבוצית.
התנועה הקיבוצית חייבת לשם הבטחת עתידה להתמקם בציר רלוונטי בישראל של 2005 ובישראל של 2025. הפניית 10%-15% מכוחה של כל מחלקה ומחלקה תוכל להוות בסיס לחיבורם של הכוחות הפועלים כיום בעלטת המציאות הניאו-ליברלית.