יום שישי, 7 במאי 2010

האם יש טעם בהחרפת המאבק עם המתנחלים?


הקמפיין החדש נגד המתנחלים, עומד רק על רגל אחד. כן יש בו משהו נכון,כבר עשרות שנים שמדינת ישראל יצאה משיווי המשקל ותקציבים אדירים נשפכים על קבוצה קטנה של אזרחים שלא בדיוק בטוח מהמידת מחויבותה למדינה. אך יש גם רגל שנייה, תחת הכותרת מתנחלים יש אלפי אנשים שגריםמעבר לקו הירוק כי לשם שלחו אותם, בין אם נשלחו על ידי התנועות המיישבות דוגמתהתנועה הקיבוצית או אחותה המושבית ובין אם מצבם הכלכלי איפשר להם לקנות בית רקמעבר לקו הירוק.
הדיון על "ושבו בנים לגבולם" קקריאה למתנחלים לחזור לגבולות67 אינה הסתה אך היא גם לוקה בפשטנות רבה. יש לנו צורך דחוף לקדם את הדיון הציבוריעל "האיך?" איך מאפשרים למשפחות שרוצות לחזור לגבולות הקו הירוק? איךמשקיעים את התקציבים.
יש גבול לרמת השיח שיכולה להתבסס על שלילה, אני מאמין כי דווקא שיחישראלי רחב שיעמיד את המשותף בין חלקי החברה הישראלית לצד אמירה על הצורך לסיים אתהכיבוש וחזור לגבולת 1967 יהווה הזדמנות לחבר בין כוחות שונים בחברה הישראלית.
האתגר הוא ביצירת אופק משותף ללכת לעברו של חלקים נרחבים בציבורהישראלי, כולל אלו שגרים מעבר לקו הירוק. אופק שיגרום להם ולנו להגיד- "מדינהכזאת אנו רוצים" ולהתחיל להתקדם לשם.
בעיני מדינה כזאת – הכוונה היא למדינה חברתית יותר, מדינה שבה לאנזרקים לרחוב, מדינה שבה יש משמעות למערכת הדמוקרטית ובעיקר מדינה שמסוגלת ליישםאת החלטותיה.
ולא, לא אספתי כאן רצף מקרי של מלל, הרצף הלוגי כאן הוא חשוב ביותר,מכיוון שכיום כאשר רואים את המצב של המפונים מגוש קטיף, כשרואים את המצב בניצן,זוהי תעודת עניות לחברה הישראלית. זהו תמרור אזהרה שמעודד את המתיישבים מעבר לקוהירוק לבחור בקו מאבקי נחרץ כמעט מתוך תחושה שאין להם מה להפסיד. יצירת מציאות שבה החברה הישראלית כולה, מחבקתומאמצת את המתנחלים ומוצאת לא רק אמפתיה אלא גם משאבים שמאפשרים להם לבחור ולעבורלגבולות 67, יצירת מציאות כזאת תאפשר לסיים את הכיבוש בהקדם.
אם נצליח לייצר יחד, אופק ראוי למדינת ישראל ופתרון אמפתי שיאפשר לרובהמתיישבים מעבר לקו הירוק לחיות בכבוד אזי נתמודד רק עם קומץ קטן של פונדומנטליסטיםדתיים שהדמוקרטיה הישראלית יכולה להם.
אין זה אומר שלא יהיה קשה, ואין זה אומר שלא עלולות להיות כאן תמונותוסרטונים של אדם מכוון נשק לעבר אדם אחר אך כל עוד מדובר במיעוט מבוטל חוסנה שלהחברה הישראלית לא יפגע מכך, אך באפיק השני המדרון עלול להיות חלקלק עד מאד,מציאות שבה חצי מדינה עומד כנגד חציה השני, ואין אני רואה צורך להמשיך ולפרטאפילו.
לכן אני אומר, בואו בהמוניכם לכיכר ציון בשבת הבאה, רק עד אז אל תשכחולהעביר את המסרים לכל מי שאתם מכירים שגר מעבר לקו הירוק.

הקמפיין החדש כנגד המתנחלים ואיפה אפשרלתקן, מה ההזדמנות
הקמפיין החדש נגד המתנחלים, עומד רק עלרגל אחד. כן יש בו משהו נכון, כבר עשרות שנים שמדינת ישראל יצאה משיווי המשקל ותקציבים אדירים נשפכים על קבוצה קטנה שלאזרחים שלא בדיוק בטוח מה מידת מחויבותה למדינה. אך יש גם רגל שנייה, תחת הכותרת מתנחליםיש אלפי אנשים שגרים מעבר לקו הירוק כי לשם שלחו אותם, בין אם נשלחו על ידי התנועותהמיישבות דוגמת התנועה הקיבוצית או אחותה המושבית ובין אם מצבם הכלכלי איפשר להם לקנותבית רק מעבר לקו הירוק.
הדיון על "ושבו בנים לגבולם"קקריאה למתנחלים לחזור לגבולות 67 אינה הסתה אך היא גם לוקה בפשטנות רבה. יש לנו צורךדחוף לקדם את הדיון הציבורי על "האיך?" איך מאפשרים למשפחות שרוצות לחזורלגבולות הקו הירוק? איך משקיעים את התקציבים.
יש גבול לרמת השיח שיכולה להתבסס על שלילה,אני מאמין כי דווקא שיח ישראלי רחב שיעמיד את המשותף בין חלקי החברה הישראלית לצד אמירהעל הצורך לסיים את הכיבוש וחזור לגבולת 1967 יהווה הזדמנות לחבר בין כוחות שונים בחברההישראלית.
האתגר הוא ביצירת אופק משותף ללכת לעברושל חלקים נרחבים בציבור הישראלי, כולל אלו שגרים מעבר לקו הירוק. אופק שיגרום להם ולנולהגיד- "מדינה כזאת אנו רוצים" ולהתחיל להתקדם לשם.
בעיני מדינה כזאת – הכוונה היא למדינה חברתיתיותר, מדינה שבה לא נזרקים לרחוב, מדינה שבה יש משמעות למערכת הדמוקרטית ובעיקר מדינהשמסוגלת ליישם את החלטותיה.
ולא, לא אספתי כאן רצף מקרי של מלל, הרצףהלוגי כאן הוא חשוב ביותר, מכיוון שכיום כאשר רואים את המצב של המפונים מגוש קטיף,כשרואים את המצב בניצן, זוהי תעודת עניות לחברה הישראלית. זהו תמרור אזהרה שמעודד אתהמתיישבים מעבר לקו הירוק לבחור בקו מאבקי נחרץ כמעט מתוך תחושה שאין להם מה להפסיד. יצירת מציאות שבה החברה הישראלית כולה, מחבקת ומאמצתאת המתנחלים ומוצאת לא רק אמפתיה אלא גם משאבים שמאפשרים להם לבחור ולעבור לגבולות67, יצירת מציאות כזאת תאפשר לסיים את הכיבוש בהקדם.
אם נצליח לייצר יחד, אופק ראוי למדינת ישראלופתרון אמפתי שיאפשר לרוב המתיישבים מעבר לקו הירוק לחיות בכבוד אזי נתמודד רק עם קומץקטן של פונדומנטליסטים דתיים שהדמוקרטיה הישראלית יכולה להם.
אין זה אומר שלא יהיה קשה, ואין זה אומרשלא עלולות להיות כאן תמונות וסרטונים של אדם מכוון נשק לעבר אדם אחר אך כל עוד מדוברבמיעוט מבוטל חוסנה של החברה הישראלית לא יפגע מכך, אך באפיק השני המדרון עלול להיותחלקלק עד מאד, מציאות שבה חצי מדינה עומד כנגד חציה השני, ואין אני רואה צורך להמשיךולפרט אפילו.
לכן אני אומר, בואו בהמוניכם לכיכר ציוןבשבת הבאה, רק עד אז אל תשכחו להעביר את המסרים לכל מי שאתם מכירים שגר מעבר לקו הירוק.



מכתב של רבני ההתנחלויות


הפגנת השמאל בכיכר ציון

תיאור ההפגנה באתר ערוץ 7

יום חמישי, 29 באפריל 2010

כן, אצלי בקיבוץ מונף מערב יום השואה עד לאחר האחד במאי הדגל האדום בגאווה לצד דגל הלאום

במהלך השבוע האחרון נראה כי נפל דבר, בין ים השואה ליום העצמאות חלה
התעוררות. דה מרקר פירסם מוסף שלם על שכר הבכירים ועל כמה מופקר התחום. רק מעט אחר
כך התייצב ירום אריאב ששימש כמנכ"ל משרד האוצר על לאחרונה והכריז "יש
צורך בריסון ומיתוך המצב הקיים" אריאב אף השתמש במונח הלועזי לתאוות בצע-
גרידיות. מהלך מתוזמר זה המשיך עם הצעה
משותפת של ח"כ שלי יחימוביץ מ"העבודה" וחיים כץ
מ"הליכוד" ועוד נראה לרגע שביום ראשון הקרוב בשני למאי, יום אחרי חג
הפועלים יפול דבר בארץ ויתקיים דיון בועדת שרים על הפעלת מנגנוני שליטה בשכר
הבכירים. אין אני רוצה להרחיב את העיסוק בדיון זה מכיוון שברור שלא ניתן להפריד
מרכיב אחד ממרכיבי המשק ולטפל רק בו ולכן אינני מוצא ממש בהצעת החוק עצמה אלא
ביכולתה לקיים שיח ציבורי סביב נושא הפערים בשכר.
בתוך הדיון שהתנהל בערוצי החדשות השונים, מעל במות העיתונים וכמובן גם
באינטרנט לא יכולתי להתעלם מעמדתה של נגה קינן. קינן מייצגת את פורום ה CFO, פורום מנהלי כספיים ראשיים. קינן עלתה לדיון
מול ירום אריאב ופרשה את משנתה. משנה המורכבת מאוסף של סיסמאות ריקות מתוכן. טענה
דוגמת החשיבות של פערי שכר בכדי לעודד ניוד חברתי לא מחזיקה מים, הרי אותו ניוד
חברתי קיים גם עם הפער הוא של 20 או 30 משכורות. קינן אף טענה טענה חינוכית כי יש
חשיבות שתלמידים יוכלו לראות סיפורי הצלחה.
סיפורים אלו מזכירים לי את הניסיונות של מותגים אמריקאים למכור את החלום האמריקאי
לילדי שכונות העוני, אך בניגוד לקינן מג'יק ג'ונסון מסמלי ההצלחה האמריקאים לא
הסכים לשתף פעולה עם מכירת האשליות האלו לציבור ובראיון מפורסם קרא לנוער השחור
בארה"ב לא לנסות ללכת בדרכו ולהצליח דרך הספורט אלא לכבוש את ספסלי הלימודים
ולרכוש הצלחה וערכים. מג'יק שהבין כי הצלחתו היא היוצאת מן הכלל המשיך בפועלו גם
בהקמת קרן לעידוד הנוער בשכונות מצוקה Magic Johnson
Enterprises

קינן אומרת במילים פשוטות את הערכים הכה מסוכנים שנגדם עלינו לצאת,
האחד במאי במשמעותו ההיסטורית מסמן את הכוח שדורשים העובדים לקבל לידיהם מידי בעלי
המפעלים. בתרגום לעולמנו היום מדובר בצורך של כל מעמד הביניים לעמוד על דעתו
ולהפנים כי ישנם אנשים שמרוויחים לא רק מעבודתם של אחרים אלא גם מכך שהם משחקים
ומסכנים את חסכונותיהם של אחרים.


אותה ציניות של חברי הCFO חזרה על עצמה בפרסומים על רווחי הענק שהציגו חברות הפיננסים במשבר
האחרון בארה"ב. הסתבר שבאותה עת בה הן פשטו יד וביקשו סיוע נרחב מהמערכת
הפיננסית המרכזית המשיכו אותן החברות לתכנן את מכפילי הרווח שלהם. במצג שווא של
נזקקים חברות רבות קיבלו הון ציבורי רב.


זהו תמרור אזהרה שלא במקרה
חוברים במקרה זה גם רבים מהשחקנים המרכזיים ש"מאמינים"
ב"שוק החופשי". הלוגיקה פשוט אינה תופסת.


מדוע הציבור, מעמד הביניים, משלם המיסים, אמור להשקיע ממיטב כספו בכדי
לחלק חברות פרטיות ברגעי משבר? האם חברות אלו משתפות את הציבור ברווחיהם?


סביב נושא המנהלים הבכירים המצב הוא עוד יותר קשה, מנהלים רבים יצרו
מצב שבו סכומי העתק שמשולמים להם הם הפער בין הגדרת החברה כחברה רווחית לחברה
מפסידה.כלומר מנכ"ל שמקבל 3 מיליון ₪ לשנה בעוד הוא מציג נתוני הפסד של
מיליון או מיליון וחצי ₪. כלומר המצב הוא כזה שלא רק ציבור העובדים נפגע אלא באופן
ישיר גם בעלי החברות.


מכיוון שהעולם אינו מורכב כבר רק מעובדים ובעלי מפעלים אני חושב שאנו
מחוייבים לצאת למסע ארוך שבו הרלוונטיות של האחד במאי גדלה משנה לשנה לקהלים
חדשים.במציאות שבה גם המשפחה הממוצעת מצליחה לחסוך מעט, אך מסתבר שכספה מונח על
קרן הצבי בידי ספוקלטנים צינים שלעיתים יכולים להפסיד ביום את כספם של אלפי אנשים
רק כי זיהו פוטנציאל להרוויח מנגזרת אחרת של המהלך.


האחד במאי שלי הוא קריאה להתאחד סביב אמירה ברורה כי הכלכלה היא כלי
לשירות החברה ולא החברה נועדה לשרת את הכלכלה.
לקריאה נוספת
פורום CFO www.cfo-forum.org/

כתבה על ירום אריאב