סמינר צופי במלחמה מכתב מהשטח

הי

את תופסת אותי בשיאו של צופי מלחמה, הצופי הארוך ביותר שהתרחש אי פעם.

אני לא יודע עד כמה את מעודכנת אז אני אכתוב הכל.

אתחיל מהסוף, אני כותב את המייל ביום השביעי של הצופי מחדר המורים של תיכון מקיף אבו גוש כשמחר בשבע בבוקר היום נוח בחניון הצבא האדום בהר הרוח ליד נטף.

ועכשיו לפי הסדר.

העבודה בשטח הלכה מצויין והכל תקתק עד הערב לפני ההגעה של י"ב עשינו ערב צוות בדפנה ומשם כבר נאלצנו לחזור למקלט בשדה נחמיה ולהשאיר את השטח מופקר.

ההכנה של י"ב בוטלה בעקבות התחלת הבלאגן וחטיפות החיילים, כך שלאחר התלבטות קצרה ולילה כמעט ללא שינ ה עלינו על השטח העמסנו את הציוד האישי ואת הציוד היקר באמת ושלחנו את הי"ג של הצוות הביתה ל24 שעות שההורים יראו שהכל בסדר.

במהלך הזמן הזה הצוות הבוגר המשיך לאסוף ציוד ולחפש מקום חלופי לסמינר, המקום נמצא בנחל גחר ברמת מנשה ובהרי אפרים כך שבשישי בצהרים התמקמנו בהרי אפרים ובעצם הצוות התחיל לבנות את תכני הסמינר מחדש בידיעה שתוך כדי החלק העיוני תבנה תשתית לחלק בשטח, ללא ציוד וללא סנאדות( הם מופצצות) גם בלי אומגה.

בשבת בערב, קשה להאמין, אבל עמד סמינר חדש ומוכן לי"ב ובמוצ"ש אפילו נפגשנו עם אלישע שפירא שהיה מג"ד במהלך מלחמת לבנון הראשונה והיינו עסוקים לראות כיצד הסמינר משתלב במציאות שנוצרה.

בראשון כאשר הי"ב כבר התחילו להגיע קיבלנו הודעה שאסור לקיים סמינר מצפון לתל אביב דבר שגרם לנו להחזיר את כל הי"ב הביתה ושוב לחשוב מה עושים? במהלך ערב פויקה על אחת הגבעות עם הצוות גובשו רעיונות חלופיים מטורפים ועליהם עוד יסופר אך בעיקר מצאנו את עצמנו צופים במטחי נקטיושות על חיפה. חזרנו במהרה להרי אפריים, הלכנו לישון ובבוקר התפננו לכיוון החממה של אביטל במטרה לחשוב מה הלאה.

עלו רעיונות מדהימים על כיוונים חדשים כולל יצירת עצרת המונים למען הפסקת המלחמה והזמנת מאות ילדים שאינם חניכי השומר הצעיר לסמינר. אחרי שיחה קצרה עם אביטל הוחלט שמתפזרים חזרה הביתה על מנת לחשוב לאן הולכים.

במהלך זמן זה התגבש רעיון להעביר את הסמינר ליער להב ומבואות הנגב. פרקר ואני נסענו עם נדב להבין איך עושים את זה וצוות הי"ג עם מיכל,נגה ולאורה נפגש בהנהגה וביקום(כן ביקום) להתחיל לחשוב עוד פעם על הסמינר. ביום שני היינו אצל אביטל, שלישי ביקום, רביעי מצאנו את עצמנו כבר בחולון, דנית וליאור הצליחו להשיג בית ספר בעיר לקיים את החלק העיוני לי"ב. הגענו בבוקר ובערב כבר הי"ב הגיעו עם מדריכי הגרעין ובחמישי התחלנו סמינר והכנה עיונית תחת אש.

בית ספר יסודי, סגור, אסור לשהות בחוץ ואין מזגנים, קליינר ויוני מבשלים את האוכל והדבר המרווח ביותר בבית ספר זה המקלט הענק. וכך חלפו חמישה ימי הכנה. במקביל עדיין חיפשנו מקום לסמינר חניכים שהאופציה הדרומית יקרה ולא כל כך רלוונטית. ביום חמישי בצהרים פרקר מקבל תשובה מאבו גוש שמוכנים להפגש, אייל רוזן נוסע איתו ותוך שלוששעות יש לנו מקום לסמינר, בית ספר מדהים ביופיו. עכשיו צריך להתמקם בשטח. גם זה נמצא - בהר הרוח. מתחיל מרוץ להכנת השטח. חמישה ימים לפני הסמינר לחניכים, בניית מערכת מים, אתגרונים, מסלול קופים ולהשיג ציוד מהצפון כי הכל עדיין שם. במבצע משולב צוות הנהגה עולה צפונה לחלץ מעט מהציוד שלנו לקראת הסופשבוע ובינתיים בונים עם מה שיש. ההכנה של י" נגמרה ביום שני וישר מגיעים לבית הספר ולשטח. כולם עובדים מתרוצצים ומכינים, עובדים בטירוף כי הסמינר חייב לעמוד לקראת הגעת הט'. לצוות הסמינר(הי"ג) קורים דברים מדהימים היכולת שלהם פעם אחר פעם להרים את עצמם ולהתחיל מהתחלה, היכולת של כולם להתגייס ולא לוותר. ב26/7 יום רביעי הט'באמת מגיעים, הסמינר העיוני מתחיל ונראה שמתחיל להיות רגוע.

ואז מגיעה פניה חדשה מהסוכנות, רוצים שנפתח מחנה לילדי הצפון לצד הצופי, כולם מתחילים לעבוד, גרעין יורה בהובלת אדוה מתגייס ומקים צוות לקלוט את החניכים, לא ברור למתי. החניכים שלנו מגיעים לשטח ב 31/7 ביום שני ומחליטים לקלוט את ילדי הסוכנות ב 30/7 יום לפני.

לא להאמין אבל זה עובד, קולטים ילדים והם מקסימים, יום אחרי מגיעים לשטח החניכים שלנו ומתחיל הסמינר המתוכנן.

הצוות כולו מתוח ועייף ונראה שהכל על סף קריסה, כן המילה הזאת מתחילה לצוץ, אבל עוד דחיפה ומאמץ משותף והסמינר מתייצב. עכשיו הסמינר רגוע וחושבים על העתיד.

יש בקשה של הסוכנות שנמשיך עם ילדי הוסכנות עוד שבועיים, ועוד לא סיפרתי על הקושי שהיה עם המאבטחים וגם לא על האירוח המדהים במסעדות אבו גוש ועל קבוצת המח"ץ הערבית שלאורה הקימה ומגיעים אלינו מחר לסמינר.

וכמובן שלא כתבתי מילה על הקן הקיבוצי...

תכתבי שאבין שיש לך זמן ויכולת ואספר עוד

אך דבר אחד בטוח לא משעמם בארץ וכמו שכתוב על הקיר במרכז הדרכה בדפנה " לאחר שנתגלו כל הפתרונות פשוטים".

אשמח לשמוע איך עובר, והאם את מרוצה, וכמובן איך את רואה את עצמך חוזרת למחלקה? נראה לי שהתאריכים לא בעיתיים כל עוד אדם בתמונה ולא הקפיצו אותו, כי אחרי הכל יש חשיבות אדירה לכך שאתם תעמדו מול רכזי האזור החדשים ומול המשלחת החדשה.

חזקי ואמצי

אורי

משרות הליבה בתנועה

הצעה לדיון

מבנה אירגוני לתנועת השומר הצעיר

על בסיס הקיצוץ המתמשך הקציבנו אני דורש שנשאל את עצמנו לא רק כיצד נתייעל ואיך אפשר להשתפר אלא שנשאל את עצמנו מה הם מרכיבי הליבה של השומר הצעיר כארגון. אני מדגיש כארגון מכיוון שברור לכולנו שתנועת השומר הצעיר ידעה לשרוד גם ללא הנהגה ותקציבים כמו שבהם נדון וגם תדע לשרוד בהמשך ולהתאים עצמה למציאות המשתנה לרעה או לטובה.

השאלה שלפנינו היא כיצד אנו בונים תקציב שלא יתפשר וישלים עם הקיצוץ אלה יאפשר לנו בניית מסגרות חדשות בהתאם למציאות התקציבית שלפנינו מתוך נקודת הנחה שמציאות תקציבית זו רק תחמיר בשנים הקרובות.

אז מה אני מציע בתחום ארגון העבודה?

• עלינו להגדיר מה הם תפקידי הליבה של ההנהגה לשמר ולשפר תפקידים אלה בתנאים שיאפשרו חיים בכבוד תוך שאנו רואים בתפקידים אלה עתודה תנועתית אסטרטגית ומתפחים אותם לשנים.
• משכורת מעל שכר מינימום.
• ביטוח לאומי.
• הפרשות סוציאליות
• הכשרה מקצועית
• רכב

· עלינו להגדיר מה הם משרות המעטפת שחשוב לנו לראות אותם בתנועה בשנים הקרובות אך אנו יודעים כי המציאות התקציבית לא תאפשר לנו לקיימם כמשרות מלאות. משרות אלו עלינו להגדיר כמשימות תנועתיות שיאפשרו לעוסקים בהם לעבוד במשרה נוספת שתאפשר להם קיום בכבוד. אין אני אומר שזה המצב האידיאלי אך אני חושב שיש משרות רבות כיום שמאפשרות לצידן לבצע תפקידים בהנהגה. משרות חינוכיות בדמות מחנכי פנימיות או מדריכי נעורים ואף משרות בתחומים הלא חינוכיים שיאפשרו קיום ופנאי לעסוק בתנועה.

כלומר-

אגף ארגון- אגף זה עבר בעיני שינוי מבני משמעותי ובעצם מתפקד כרגע במתכונת המצומצמת ביותר והיעילה ביותר האפשרית בעיני. פרט לצורך בגיוס רכז טכני במישרה מלאה לצד עבודתו של צביקה כרכז מבנים.

אגף חינוך- אני רואה את תפקידי הליבה את תפקידי רכזי המחלקות ורכזי האזורים.

כלומר אני רואה צורך בלשמר ולחזק את בעלי התפקידים הנ"ל ולהעניק להם את התנאים לעבוד בצורה מסודרת קרי שימור משרותיהם כיחידות שלמות המאפשרות לבעליהם לפתח פרספקטיבה ניהולית-ארגונית ומעניקה לו כלים להתפתחות אישית דוגמת שילוב לימודים אקדמיים. אל מול זה אני רואה צורך בלקצץ את התפקידים הבאים:

· רכזי הקינים שבתשלום- תפקיד זה חשוב שיתקיים אך מקורות המימון אליו חייבים להימצא ברמה המקומית מהקיבוצים ומהעיריות תוך הבניית מערכת ליווי ברורה בתוך ההנהגה על מנת שאלו יראו עצמם כנציגי ההנהגה בשטח.

• רכזי השכבות- תפקיד זה צמח ומילא חלל אדיר שחסר בשנים האחרונות בתנועה ואם זאת אני חושב כי תפקיד זה ניתן לביצוע כמשימה תנועתית ולא כמשרה, ברור שדבר זה יפגע לא רק בשכבות אלא גם ביכולת העבודה שלנו כהנהגה, אך זה המקום לציין כי הקיצוץ בתקציב איננו בחירה אלא הכרח.

* חברי המחלקות- מחלקת ההדרכה, מחלקת קן קיבוצי ומחלקת קהילה פעילים המסיעים להטמעת העבודה בשטח אך נכון שיעשו את משימותיהם מתוך הקהילות החינוכיות בהן קבוצותיהן יושבות. לצורך ההדגמה- תפקיד של רכז הדרכה אזורי נכון וחשוב שיעשה על ידי בוגר תנועה החי כחלק מקהילה באזור בו הוא רכז ההדרכה וכן מתוך התפרנסותו בכבוד בעבודה שאינה בהכרח חלק מתנועת הנוער.

לסיכום הוסיף ואומר כי במגמות המסתמנות כרגע לגבי אופי העבודה התנועתית אנו עשויים למצוא עצמנו תוך זמן קצר עם מעט אנשים ועם הפחות מתאימים שבהם מכיוון שמסגרות השפעה שיפותחו על ידי בוגרי התנועה יתפסו כאטרקטיביות ורלוונטיות יותר לצרכיהם. לצערי דוגמת חוסר היכולת לתת מענה לקן הקיבוצי היום בעוד שהפרדס פועל בשיא כוחו בדיוק באותו השדה מהווה רק סנונית ראשונה של המגמה.

בתקווה לדיון פורה וחברי

חזק ואמץ