השבוע היה שבוע שקט לכאורה מבחינה פוליטית. ישראל ממשיכה להיתפס כפחות ופחות רלוונטית בקהילה הבינלאומית, מצעד בכירי הדיפלומטיה העולמית ממשיך בניסיון להבטיח כי לא יעשו בישראל צעדים נמהרים בנושא האיראני וכמובן ממשיך גם מצעד החקירות והפעם: קישור מובהק בין עסקיו שבחקירה של שרה חוץ אביגדור ליברמן למינויים פוליטים. כל אלו על רקע ההסלמה שמתפתחת בזירה הפלשתינאית סביב הצהרות ראש הממשלה על חברון ומערת המכפלה, שאפילו גדולי הנאמנים לא הצליחו להבין לשם מה היה צריך את האמירה הזאת. הרי בשטח בשנים האחרונות נבנו גם בחברון וגם במערת המכפלה אתרי תיירות של ממש שמאפשרים ביקורים מסודרים.
בתוך מציאות זו ממשיכים אנשי השמאל להתכתש בצורה לא ברורה, בפייסבוק קופצים כל שעה הודעות תסכול של מאוכזבי מר"צ כאלה ואחרים שמסבירים שאילו רק היו עושים קצת יותר את מה שהם אומרים אז היה יותר טוב, ואני שואל מה הכוונה יותר טוב? האם זה היה אומר שהשלטון היה בידנו?
הנצנוץ האחרון של השמאל הוא שכונת שייח ג'ראח, גם בYNET כבר הגדירו אותם כ"דרך החדשה לשמאל" אני קורה את זה ולא יודע האם לצחוק או לבכות. כבר שנים שפעילי שמאל פונים יותר ויותר לפעילות באירגוים חוץ פרלמנטרים או בקבוצות זמניות כתגובה לאירוע כזה או אחר. כבר שנים שפעילי שמאל, או סתם אנשים שחושבים שיש לסיים את הכיבוש עסוקים בלהסביר למי הם לא יכולים להצביע ולא למי כן.
עושה רושם כי רבים מאנשי השמאל אימצו בעצם את האג'נדה של הימין. מתוך נקודה זו הם מניחים כי אין להם יכולת לשנות את התמונה הכללית אלא רק לסייע לילדה פלשתינאית או לאשה בהריון.
האם בזאת מסתכם כוחו וחזונו של השמאל בישראל?
עיסוק בפעולה ישירה בלבד היא אימוץ האג'נדה של הימין ורק ניסיון לשמור על צביון מוסרי אך בפועל מקבעת את הסדר הקיים.
נשות מחסום ווטש מנסות להבטיח התנהגות ראויה במחסומים אך האם הן משקיעות גם חלק ממרצן להעלות לשלטון נבחרת שתסיים את הכיבוש ותוריד את המחסומים.
האח הגדול שהסתיים השבוע אולי בלבל את היוצרות.
ההשפעה האמיתית היא בשליחת SMS למי יזכה באח הגדול או בבחירות לכנסת
השפעה פוליטית מחייבת התפקדות למפלגות, השפעה מבפנים על סדר היום.
רק אנחנו כציבור יכולים לקבוע את ההבדל בין פוליטיקאי לנבחר ציבור. לכאורה מילה דומה אולי אף מקבילה במילון. נבחר הציבור יודע ופועל כשליח של ציבור שברור לו מה מצפים ממנו. בעוד הפוליטיקאי חינך את הציבור שלו לבחור בו ולא לצפות לכלום ביום שאחרי הבחירות.
הכנסת מלאה היום בפוליטיקאים מימין ומשמאל שמרשים לעצמם לעשות ככל העולה על רוחם רק בניית מחויבות ציבורית שתחזיר לציבור את אמון כי נבחריו מחויבים לו יש בה ממש לייצר סדר יום רלוונטי למדינת ישראל.
אל לנו לטעות, המשופשפים שבפוליטיקאים ינסו למנוע מיצירת מציאות זו. הרי שנים הם רגילים שאין להם חובה לדווח לאף אחד ובונים על הזיכרון הקצר של הציבור.
מבחינה זו "השמאל הציוני" הוא ניסיון מעניין שיצליח רק במידה ויחצה את הרוביקון ויהפוך למסגרת פוליטית אמיתית. השאלה אינה איזו מפלגה אלא כיצד מביאים כמה שיותר אנשים, מבוגרים, צעירים ונוער לראות בזירה הפוליטית זירה משמעותית לחיי היומיום שלהם.
ורק כדי שלא נתבלבל בזמן זה ממש ממשיכים אנשי ימין את חגיגותיהם בבית יהונתן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה