חוכמה שלאחר מעשה ובכל זאת נראה לי שווה מחשבה

אתמול התנהל בתל אביב מצעד הגאווה. לאלו שלא ידעו עליו או לא מצאולנכון להגיע אליו אני מתנצל מראש על כך שאני מעלה על הכתב את דברי רק כעת בעקבותשאלות רבות שהופנו אלי במהלך השבוע האחרון.

השאלות נעו בין "מה יש לך לחפש שם?" ובין "זה שלהם"כולל תיאורים מוצנים על רמת המיניות המוחצנת שמאפינת את המצעד. ואכן אמירות אלוגרמו לי לחשוב פעם נוספת למה אני בוחר בשישי בצהרים, באחד הימים החמים בשנה- כךלפחות בחדשות, לצעוד בשמש התל אביבית יותר מארבע שעות.

כשהגעתי לגן מאיר מקום ההתכנסות של המצעד ומרכזה הממוסד של הקהילההגאה ראיתי את כמות השוטרים, יחידות היס"מ, הבדיקות המדוקדקות בתיקים וראיתיאף את התחנונים של חיילת שהגיעה על מדים, עם חוגר ועל אף כל שידוליה אסרו עליה אתהכניסה לגן. סיטואציה זו המחישה לי רק עוד יותר את הסיבה בגינה היה כל כך חשוב לילהגיע. לפני פחות משנה בבר-נוער נורו מספר לא מבוטל של בני נוער והדבר נגמר גם עםהרוגים. ההתארגנות המשטרתית למצעד נראתה כמוכנה לפיגוע נוסף במהלך יום שישי זה. גםצבא התקשורת שבדרך כלל לא ממהר להגיע לאירועים מסוג זה הכריז על כוננות עליונה,לכאורה כולם רק חיכו למה שיקרה.

סיטואציה זו רק המחישה לי שההגעה והצעידה ביום חם זה חשובה לי עצמי,לא רק לקהילה הגאה, ולא רק למיתוג של העיר תל אביב כבירת התיירות הגאה העולמית.קיומו של מצעד זה חיוני להגדרת אופייה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, המקבלתשוניות ונותנת במה חופשית והגנה לכל אזרחיה. קבוצה קטנה של חובשי כיפות סרוגות עםצבעי דגל הגאווה סימלה בשבילי את הכל והיוותה מבחינתי תשובה מוחצת לכל אלו שהזהירואותי מהמיניות המוגזמת במצעד. גם שתי קשתות ענק מבלונים שנישאו על ידי נערותונערים מאיגי- תנועת הנוער של הקהילה כל כך לא התחברו לדימוי הציבורי שלהמצעד.  ורק כדי להשלים את תמונת המצב,התלבושות הפרובוקטיביות ביותר אותן תראו בעמודי החדשות בעיתונות לא נלבשו על ידיצועדי המצעד ברובן כי אם על ידי רקדנים ושחקנים מקצועיים שמומנו על ידי חברותמסחריות שרצו למשוך  תשומת לב משאיותהריקודים שלהן. בynet  כמובן בחרו לצלם בהגדלה אתאחד הבודדים שהיו במצעד ללא חולצה.

מדינת ישראל ואזרחיה לא יכולים לעצמם לקחת דבר כמובן מאליו, אחדהחששות הגדולים שעלו בי במשך הצעידה היתה השאלה, האם במצב המדרדר של מדינת ישראלעוד עשור מהיום יהיה ניתן בכלל לצעוד במצעד מעיין זה ברחבי ישראל. אין אני נביאולכן לא אוכל לתת תשובה לנושא אך אין ספק שבליבי חשש כבד ביחס לתשובות האפשריותלשאלה זו.

מילה טובה חייבים להוסיף לתנועת "המחנות העולים" שבחרה עםמעל ל50 נציגים, להניף דגלים, לקרוא ולהתרגש יחד עם משתתפי המצעד. ומילה אחרונה גםציפי ליבני שמצאה לנכון כיו"ר האופוזיציה להתייצב לימין המצעד, אך נשארתהשאלה האם יהיה לה הכוח לשמור על אמירות משמעותיות אלה גם בתוך ההסכמיםהקואליציונים העתידיים.
ולכן פעם הבאה שהקהילה הגאה תקיים אירוע, או כל קבוצה אחרת שהחברה הישראלית ממקמתאותה בשוליים, לא תמצאו אותי מגיע לשם בכדי לחזק אותם אלא תשמעו ממני קריאה להגיעגם כן מתוך הבנה שדבר זה מחזק את כולנו כחברה דמוקרטית וליברלית.

http://news.walla.co.il/?w=/6/1685463

הסיפור אינו משט זה או אחר אלא המציאות הפוליטית בישראל

כן, אין ספק שהמציאות של הימים האחרונים יוצרת תגובות רגשיות חזקות, אצל כל אדם, ערבי, פלשתינאי, תורכי, ישראלי וציוני. אצלי כציוני התגובות היו לא פשוטות, האם אלו הם פניה של מדינת ישראל? האם זוהי החזות שלנו כמדינה בעולם?

כבר יומיים עסוקים בלהסביר את הכשל המבצעי, את הבחירות הבעיתיות של צה"ל ושל מערך ההסברה אך אני מבקש לבחון את הכיוון באור שונה. איני מתכוון לבחון את הנושא ביחס למצבה הבינלאומי של ישראל בזירה המדינית.

חובה עלינו כאזרחים של מדינת ישראל לבחון זאת קודם כל במישור הפוליטי הפנימי, נציגיה הרשמיים של מדינת ישראל נבחרים בבחירות דמוקרטיות ובעצם כל אחד מאיתנו מרגע שבחר כאזרח לחיות כאן מחוייב לכללי המשחק הדמוקרטי ולכן חייב לפעולה אקטיבית בתוך מגרש זה.

בראש ממשלת ישראל עומדת נבחרת מסוכנת, של אנשים שכל חטאם, אני מקווה, הוא חוסר הבנה של המערכות המקיימות את מדינת ישראל. כולי תקווה שהמצב שבו מדינת ישראל מצויה כיום, וצפויה להתמודד עם הקצנה שלו בימים הקרובים, אינו תולדה של תוכנית מוסדרת מראש לבידודה של ישראל מהקהילה הבינלאומית.

ראש ממשלה שבדרך כלל מדבר מעל כל במה בוחר לפעול רק בערוצים שקטים ולא נותן שום הצהרה משמעותית לתקשורת, שר חוץ מסוכן, ששוב מתגלה כחסר כל כישורים לתפקיד ושולח את סגנו המסומן כאוייב העם התורכי לחזית ההסברה של ישראל. ומשלים את השלישיה שר הביטחון שעסוק בטיפוח תדמיתו החדשה עליה הוא עמל במרץ רב "לא נחמד ולא מנהיג".

בהרחבת הנבחרת לשביעיה אנו מוציאים גם תגובות קשות עוד יותר של בני בגין שחי במציאות אחרת כנראה משל שאר מדינת ישראל וטוען כי הפעולה עבדה כמתוכנן, הדרג המדיני פעל מצויין וכנראה שבהמשך הראיון, אם היו שואלים אותו, היה מספר על כך שהוא בדיוק בדרך לנופשון באיסטנבול.

מדינת ישראל מצליחה לקיים דמוקרטיה ייחודית במזרח התיכון כבר 62 שנה. השאלה היחידה היא – האם נצליח במשימה זו גם ב שישים ושתים השנים הבאות?

אינני מרואי השחורות ולכן אינני מתכוון להגדיר את המצב כגרוע ביותר מאז קום המדינה וגם לא לטעון שישראל איבדה כליל את הלגיטימציה הבינלאומית לקיומה. אמירות אלו מסוכנות משני טעמים. האחד, מסקנות אלו יכולות לדרוש שקט מערכתי ולרתום לכאורה את כל הציבור הישראלי לחיזוק ותמיכה בממשלה הנוכחית, ראיה לכך קיימת כבר בסקר שפורסם הבוקר המעיד על כך שההסברה של מדינת ישראל עובדת מצוין כשהיא מכוונת לאזרחי ישראל, ביבי עם למעלה מ 80% תמיכה. השני, הישענות על טענות אלא משאירה את הציבור הישראלי חסר יכולת השפעה, כאילו מדובר בגזירת גורל, ולא כך הוא.

נכון, המצב הוא מורכב ומחייב תיקון פוליטי, הציבור הישראלי חייב להתארגן ובמהרה להבהיר באופן חד משמעי שאין הוא רואה את ליברמן כשר חוץ לגיטימי. להביר באופן חד משמעי את הדרישה לתת לגיטימציה לחיזוקה של ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית.

יש רגעים שבהם צריך להיות ברור לכלל הציבור הישראלי כי אין כאן שאלה רק של עמדה פוליטית אלא של דמות מובילה, הנבחרת של נתניהו, מתוייגת בעולם כנבחרת מסוכנת, כובשת ואנטי דמוקרטית. אם ברצוננו לשמור ולחזק את מדינת ישראל אנו חייבים כאזרחים לדרוש כניסתם של שחקני חיזוק והושבתם המהירה על הספסל של חלק מהשחקנים שסיבכו אותנו עד כה.

הקלות שבה הדרג המדיני טפל את האשמה על הדרג הצבאי מהווה מבחינתי מסמר נוסף בנקודת השפל שבה אנו נמצאים מבחינה דמוקרטית. חייל באשר הוא, כולל קצין ומפקד מבצע, יוצא לפעילות כגורם מבצע ולא כגורם המעצב את המדיניות.