אדיפוס- ליוס- איך זה קשור אלינו?

דברים של הושוע סובול שנאמרו בחממה בעין שמר.


יום שישי בבוקר, מתקבצים אט אט לחממה של אביטל בעין שמר אנשים מכל מיני מקומות. סיר של תה חם על כלב גז מחכה למקדימים.הקהל מתקבץ לשמוע את יהושוע סובול ואת יוסי ביילין בשיחה על השחיתות בישראל. יוסי בילין הדובר הראשון מספר על החוסר במשאבים ועל המציאות בה 70% מהפשיעה היא פשיעה חוזרת. בהמשך הוא מספר על הפעילות בכנסת ליצירת בית דין משמעתי לעובדי ציבור. ברור הרי שיש מעשים שלא ראויים לקצין בצה"ל גם עם אינם עבירה פלילית, אך אין מוסד דומה לעובדי מדינה. המיקרופון עובר ליהושוע סובול ומכאן אשתדל להביא את הדברים בשם אומרם.
מושג השחיתות היום הוא גלגולו של מושג ההיבריס. ההיבריס- חריגה מהמידה הנכונה. היוונים האמינו כי לכל אדם יש מידה נכונה לחייו וכל עוד שאינו חורג ממנה חייו מתנהלים כשורה וזהו הדין גם לחברה. היה וחברה חורגת מן המידה האלים מענישים. כיצד נקבעת המידה לאדם זהו עניין מורכב אצל היוונים מכיוון שהמידה שונה מאדם לאדם. יש אנשים המסוגלים לסבול כאב ולעומתם אלו שאפילו הכאב הקטן ביותר יצריך כדורי הרגעה. אך הרעיון הבסיסי הוא שהאדם יודע את מידתו הנכונה. דוגמה מוכרת יותר הינה שובע ורעב, אדם יודע וחש ברעב ושובע. השאלה עם כך, כיצד מפתחים חברה שכל אדם יודע את המידה המותרת לו. תפיסת אנשי השלטון היא שככל שבידי יותר כח שילטוני מותר לי יותר בעוד המידה הנכונה היא שככל שיש יותר כח בידך מותר לך פחות.
סיפור מוכר הוא סיפורו של אדיפוס-
ליוס, אביו של אדיפוס ניגש לאורקל והנבואה מגלה לו שבנו יהרוג את אביו וישכב עם אמו, מרגע שנודע לליוס דבר הנבואה הוא מחליט להרוג את התינוק. הסיפור המוכר- אדיפוס נמסר מרועה צאן אחד למשנהו ונשאר בחיים ללא שהוריו יודעים זאת. שנים מספר אחר כך אדיפוס בוגר בדרך לתבי פוגש מרכבה עם איש זר הדורש ממנו לפנות את הדרך , אדיפוס אינו מוכן והאיש הזר שולף שוט ומכה באדיפוס. אדיפוס הורג את האיש הזר- ליוס אביו מבלי לדעת זאת וממשיך לתבי. המשכו של הסיפור בכך שאדיפוס מצליח לענות על שאלות האורקל ולהציל את העיר ממגיפות חוזרות ונשנות וזוכה וממלכה ובמלכה. מגיפה פוגעת בעיר לאחר 14 שנה ואדיפוס מנסה לברר את מהותה וחוקר את שורש האמת ואז נודעת לו האמת הטראגית- הוא הוא הגורם למגיפה.

ליוס חטא כי ניסה ללכת נגד הגורל, הנבואה אמרה שיבוא זמן שבו בנך יחליף אותך וליוס ניסה להתנגד. גם מלכת אנגליה לא ששה להעביר את שלטונה לבנה. זאת נקודת מפתח- הארץ לוקה כי השלטון חושב שהוא מידת ועל כך הוא נענש. אצל אדיפוס הסיפור חוזר על עצמו השלטון מסתאב, הקהילה נענשת וכשהדבר מוכח אדיפוס מוציא עצמו לגלות.

ההיבריס היום הוא ההון, ההון מצפצף על כל החוקים, הוא מחבל בחברה. תאגיד שמגלה שיותר זול לייצר בדרום קוריאה או סין אין לו שום מחויבות לקהילה ובעצן מפקיד את כל מי שתרם את הונו האנושי למפעל.
השחיתות מהמילה שחת- בור- נמוך כפוף. בעזרת כסף ניתן להשיג הכל ואין יותר מידה. בחברה הישראלית השחיתות נובעת ממקורות נוספים- חברה בה מגזרים שונים פועלים, מגזר אחד מתנהג ומאמין שמותר לו לנצל מגזרים אחרים. מותר לו מה שאסור לאחרים, מגזר או קבוצה נוטלים לעצמם זכויות יתר וזהו סוג של היבריס. הפרת סדר הוויה, האנושות יוצרת היום גזי חממה וזה יוצר איום על הדורות הבאים בנושא האקולוגי. דוגמה נוספת היא מתחום התרופות הרפואה- כבר זמן רב מתקיימת רפואה לעשירים ורפואה נפרדת לעניים. ניתן היום לקנות חלקי אדם להשתלה מאנשים ש"פורקו" בסין או באפריקה. מי קונה את האיברים? בעלי ההון. מוציאים להורג אנשים בשביל האיברים ובברזיל אף צדים ילדים בכדי לפרק אותם. בתחום התרופות סיפור דומה- תאגיד פייזר פיתח תרופה כנגד הכולסטרול הרע, תרופה זו היתה בשלבי ניסוי בבני אדם וגרמה למותם של כל האנשים. במהלך המחקר נודע שויטמין B עושה את אותה עבודה אך הוא זול וזמין. מידע זה אינו ידוע לציבור כי זהו תחום הנגוע בשחיתות.
"אני מנסה לטעון שבמאבק נגד השחיתות חייבים ללכת לעומק, אל השורשים החברתיים והפילוסופים ולא לקבל את השחיתות כנתון. בישראל נוצרה תרבות הקריצה, אומרים דבר אחד ומתכוונים לדבר אחר"
תרבות הקריצה כתרבות שאומרים א' אך מתכוונים להפך הגמור. תרבות זו אפשרה את פיתוח מפעל ההתנחלות. אותו הדבר בהיותה של המדינה מדינה יהודית דמוקרטית ככותרת- אך מבלי להגדיר מה חובת המדינה כלפי אזרחיה. אנו חיים במציאות שבה אין שיוויון בין אזרחים. לא שיוויון בין יהודי לערבי ולא שיוויון בין חילוני לחרדי. הקריצה מסמנת את לחשוב אחרת מהנאמר. זה מה שקורה בדעת הציבור הישראלית. איבדנו את הנטייה לחשוב לעומק. פיתחנו חשיבה לרוחב. משהו לא טוב אז מחליפים מותג לא בוחנים לעומק מה לא בסדר. ד"ש, שינוי, מפלגת המרכז, קדימה, מה זה בעצם? גוש מרכזי בחברה הישראלית שמחליף מותג מבחירות לבחירות אך המוצר נשאר. דבר זה מזכיר לי מתחום התיאטרון את תיאטרון היידיש- היו מעלים הצגה לדוגמה בת הסנדלר ועורך הדין, הייתה הצלחה, הקהל הכיר את הסיפור והדמויות אז היו מעלים את אותו הסיפור בדיוק ורק מחליפים את השמות והתפקידים לבת החייט והרוקח. לאחר זמן שחוזרים על עיקרון זה הקהל מפתח הנאה מהנושא. בחברה הישראלית לקינו בזה- ועד שלא יעירו אותנו המצב יהיה רע. אני לא אתפלא עם לקראת הבחירות הבאות נראה מותג חדש. התרגלנו לחיות כלקוח, גם הילדים שלנו צורכים מותגים.

התיקון צריך לבוא ממאבק לשינוי נורמות בחברה, טובת החברה מעל טובת הכלכלה, הכלכלה צריכה לשרת את החברה. הגלובליזציה היא מהות ההשחתה בתחומים רבים. מאבק על ערך מרכזי, לא נכון לסגוד למולך הכלכלה, כך שמי שיש לו כסף קונה צדק וקונה בריאות. יש לדרוש מהמדינה את חובותיה לאזרח. לדרוש לא כתעודה חסרת ערך אלא עד לנקודה שהוא יכול להתפרנס כמו שצריך, חובת המדינה היא גם תעסוקה. היום התעסוקה כולה כמעט במגזר העיסקי. תיווצר אבטלה מתהליכי מיכור חוץ ןהחברה תתפורר. יש ליצור קואליציה חברתית לתיקון פנימיואפשר ליצור אותה אפילו בכנסת הנוכחית. ייתכן שחברי כנסת נבונים יכנסו למערך החברתי שיכין עצמו לבחירות הבאות כחזית ולא כמותג. לא שיקרה מה שקרה למפלגת העבודה בבחירות האחרונות שהלכה עם מותג חברתי ויום אחרי הבחירות שכחו את זה.

מלחמת לבנון השניה

"דרוש מנהיג"- כותרת זו פותחת את השיח הציבורי בישראל כבר שבועות מספר. גם בשבועונים ובמוספים המדרגים את האנשים המשפיעים ביותר בישראל הושאר המקום הראשון ריק ודורגו רק המקום השני והלאה.

מלחמת לבנון השניה חשפה חלון אל המציאות של תהליכי ההפרטה המובלים בחברה הישראלית בשלושים השנה האחרונות. מלחמת לבנון השניה חשפה את הקשר הממשי בין הפרטת השרותים לאזרחי המדינה ובין פירוק הסולידריות בחברה הישראלית. מלחמת לבנון השניה חשפה,בדומה למשבר הכלכלי בשנות השמונים, את הרבדים היותר עמוקים של הבעיות בחברה הישראלית. "דרוש מנהיג" הרי אינו עוסק בשאלה הפרסונלית מי עדיף?, אלא בשאלה איזו מנהיגות החברה הישראלית מחפשת? ומה הקרקע לצמיחתה של מנהיגות זו?

"דרוש מנהיג" צועקות כותרות השונות בעיתונים, מאיפה מגיע הצורך? איך זה שמממשלת אולמרט פרץ נמצאת על סף סיום דרכה האפשרי ואין אף לא דמות רלוונטית אחת היכולה להציע אלטרנטיבה משמאלה. בימין השורות מלאות בדמויות הרואות עצמן כראשי ממשלה עתידיים בעלי סט ערכי ברור ורק בשמאל משיכים בשיטת "האחרון שיצא שיכבה את האור". חוסר המנהיגות חושף חוסר אג'נדה, חוסר המנהיגות רק מחדד לנו עד כמה הבסיס והשיח הערכי אינו מבוסס בשמאל הישראלי.

בשישי האחרון נפגשו מספר חברים בחממה של אביטל גבע בעין שמר בניסיון ליצור במת שיח ערכית הבוחנת את המצב, אכן נשמעו שם קולות רמים המבקרים את המציאות ומנסים לירות חץ אל עבר האפלה ולהתמודד עם השאלה כיצד ממשיכים? יה-יה הגדיר זאת בצורה ברורה באומרו כי ערכים נמדדים במוכנות שלך להקריב עבורם ובהתייחסו לועדת החקירה טען כי המצפן הערכי מחייב אותנו לבחון את הארועים שקרו ואין אנו יכולים שמצפן ערכי יושפע מחישובים פוליטים עתידיים. לצידו הציג יהושוע סובול מסקנה נחרצת כי עלינו לכתוב את הספר השחור של פירוק הסולידריות בישראל ב 30 השנה האחרונות. אמירות נוקבות אלו חשוב שיאמרו וראוי שיהוו קו ערכי שינחה את השמאל בישראל, אך כאן רגע לפני שאנו נופלים לאופטימיות זוהרת עלינו לשאול את עצמנו שאלה אותה הציף בדיון המארח של המפגש אביטל גבע והיא כיצד אותן שיחות המתקיימות בפורום רבים כל כך בימים אלא והאם בכלל הן יכולות להפוך משיחות סלון לכח פוליטי שיוביל לשינוי בחברה הישראלית? וכאן אני מוצא את עצמי בבעיה קשה. נכון גלי הביקורת נשמעים מכל עבר אך האם יש היום בחברה הישראלית בכלל ובתנועה הקיבוצית בפרט את אותן החממות והבמות שמאפשרות את צמיחתה של מנהיגות צעירה להובלת השינוי בחברה הישראלית?

קמות היום עשרות רבות של קבוצות צעירות, שיתופיות הרואות את שליחותן בהובלת החברה הישראלית, הן נושאות נס של שיח ערכי משמעותי וחיבור פוליטי לא מגמגם. קבוצות צעירות אלא נעמדות היום אל מול הזרם והנורמות שחילחלו בשמאל הישראלי בצורה של מצליחנות במגזר הפרטי לצד הצבעה פעם בארבע שנים למפלגה חברתית. קבוצות צעירות אלא שלא רואות בפוליטיקה רוע מוחלט ולא רואות בדיון ערכי משהו ששייך להיסטוריה חסרות את הגב הציבורי שייתן להם את הלגיטימציה להוביל בתנועה, בשמאל ובחברה הישראלית. קבוצות הבוגרים של תנועות הנוער רואות בחינוך יעוד וכלי מרכזי לעיצוב החברה הישראלית ורוצות לקחת חלק בעיצוב מרכיבי החוסן של החברה הישראלית שחייבים להבנות מחדש.

ונחזור אל החממה של אביטל, יום שישי בצהרים, החממה התמלאה אנשים שחיכו וציפו לשמוע את הדוברים ולהשמיע את דבריהם, אוסף מעניין של ותיקים למודי קרבות ודרגות ולצידם קבוצת צעירים, חלקם עם שומריות וחלקן נאספו מתוך עניין. על פי הבטחתו של יוזם המפגש יואל מרשק ניתנה זכות הדיבור לכל מי שחפץ בדבר אך ניתן היה לראות בברור כיצד הצעירים אינם מוצאים את מקומם בשיח שהתפתח בבקר יום השישי. רק נערה אחת מסיימת שנת שרות בקרית שמונה העיזה לעלות ולספר על החוויות הקשות בניסיון לתת מענה לתושבי קרית שמונה החלשים שלא היה ביכולתם לעזוב. היתה זאת האישה הראשונה שדיברה לאורך כל אותו המפגש. דוגמה זו היא רק הקטנה שבדוגמאות שממנה אני יוצא לשאלה הגדולה המטרידה אותי מתוך המלל הרב והמסקנות לכאורה שלאחר מלחמת לבנון השניה. השאלה הגדולה היא- איזו אלטרנטיבה יש לנו למצב הקיים וכיצד יוצרים דור שיתחנך ויוביל את החברה הישראלית לעתיד אחר.

בחברה שבא אין את הלגיטמציה לשיח הערכי, שבה מדדי ההצלחה עברו לשוק הפרטי, בחברה מעין זו חדלו כמעט מלהתקיים התנאים הבסיסים לצמיחתו של דור מוביל. עלינו לשאול את עצמו כיצד אנו מחברים את הצעירים אל אותו שיח משמעותי שנוצר בימים אלא, כיצד השיחות של החיילים בחדרי הצעירים בקיבוץ ובפאב הופכות גם לאמירה ולא רק מירמור מתמשך על המצב הרע של המדינה.

בשישי הזה מנסה להתארן קבוצת צעירים שתנסה לעורר שיח בקרב הצעירים בקיבוצים, נפגשים גם כן בחממה אך הכניסה מותרת לגיל 30 ומטה. הכוונה לתת במה משמעותית לכל אותם צעיירם שרוצים לדבר,להגיד להתווכח אך מזה שנים כבר איש לא שואל לדעתם. וזאת רק ההתחלה כי ככל שיווצרו יותר במות שיח בין צעירי הקיבוצים אני מאמין שנראה חבר'ה דעתניים יותר, חבר,ה שמוכנים לקחת יותר ויותר אחריות.