יום שני, 9 במאי 2011

קצת אופטימיות ליום העצמאות



פרסום מהיום מראה כי יום העצמאות זה היום בו הציבור בישראל קונה הכי פחות פרט ליום הכיפורים.
כלומר, ביום חופשי שמקומות הבילוי פתוחים, הקניונים פתוחים והפיתויים המסחרים הולכים וצומחים עומד הציבור הישראלי על עצמאותו ובוחר בפארקים, בגינות הציבוריות. במפגשים חברתיים ומפגשים משפחתים.
אולי זו רק דוגמה קטנה, פתח לתקווה נקודה שבה אונ עדיין שונים מארה"ב ועוד לא עקפנו אותה בכך שביום הזכרון בארצות הברית הביטוי המרכזי לציון יום החופש הוא מבצעי ההנחות האדירים9 ברשתות השיווק.
רק השבוע בשיחה עם חוקרת של עיצובהזכרון לקראת יום הזכרון עלתה השאלה מדוע זה כך בארה"ב ותשובתה העצובה היתה הפער ההולך וגדל בין המעמד הבינוני שמעצב את סדר היום הציבורי למעמד הנמוך שמשרת בצבא.
לטענתה כבר עשרות שנים שמעמד הביניים בארה"ב לא נוטל חלק בצבא ולכן נוצר הניכור בין הזכרון הקולקטיבי
חלק מהאתגרים שאנו חייבים לקחת על עצמנו זה להבטיח שמציאות מעין זו לא תהיה למציאות הישראלית בעשורים הקרובים.

הערב גם הקריאו קטע שלי בהדלקת משואה בטקס יום העצמאות בקיבוץ מצר

ב-1970 פרסם חנוך לוין את מחזהו הסאטירי "מלכת האמבטיה". שנכתב כתגובת נגד למה שלוין ראה כזחיחות דעת שאפיינה את הימים שלאחר הניצחון במלחמת ששת הימים.
ואז נפרץ הסכר – ניקוי ראש - מה שהיה ארץ נהדרת של פעם שודר בטלויזיה, מכתב השמיניסטים שמחה על החמצת ההזדמנות לשלום פורסם והיכה גלים, הפנתרים השחורים ומחאתם החברתית על העוני והקיפוח, תנועת של"י שאיגדה אנשי שלום ועוד ועוד. בישראל נופל האסימון – מותר למחות גם כשאנחנו מוקפים אויבים.

ממאבק על עצם קיומה של מדנת ישראל היתה המחאה הכלי המרכזי למאבק על אופיה של החברה הישראלית.

רק השנה ראינו את מחאת מאות האלפים שהצטרפו למשפחת שליט כשהדרישה על שפתיהם אינה רק שחרור גלעד אלא תשלום המחיר שמחייב שמירה על הערך שלא משאירים פצועים בשטח.

ראינו גם את המחאה של העובדים הסוציאלים שדורשים ונאבקים על זכותם להעניק מעט סעד לשכבות באוכלוסיה הישראלית שכל כך זקוקות לכך.

ראינו גם את הרתמותו של הציבור בארץ למאבקם של מהגרי העבודה על זכותם לקבל הכרה כאנשים וכבני אדם וככאלה לגדל כאן גם את ילדיהם

הציונות לא השלימה את תפקידה בהקמתה של מדינת ישראל אלא מחייבת אותנו יום יום, שעה שעה להעלות על נס את הערכים אותם אנו רוצים לראות כמובילים בחברה הישראלית . ולמחות על העוולות השונות בהן אנו מוקפים.
רק תוך חתירה בלתי פוסקת לחברה טובה יותר, שוויונית יותר, חברה שמכילה את האחר נוכל להמשיך להגיד משנה לשנה
לתפארת מדינת ישראל

אין תגובות: