יום חמישי, 2 בספטמבר 1999

גרעין רחוק



בשבועיים האחרונים עלו בקרב רבים מבני הגרעין סימני שאלה רבים ושאלת רבות דורשות פתרונות של הגרעין ומצריכות התמודדות משותפת והכרעה כגרעין. עיקר הספקות והקושיות באות מצד אלו שמתכוונים לצאת לפרק המשימה והתחלנו לעכל את כובד התיק ואת גודל ההתמודדות שמצפה לנו. אנו מנסים לצייר בעיני רוחנו את היומיום ואת המטרות, כיצד יראה הגרעין? ולאן ימשיך לאחר פרק המשימה? והדעות חלוקות .

עד עתה נמנענו מלשאול שאלות כבדות משקל ולדרוש כגרעין מעצמנו אך כעת איין מנוס, וטוב שכך, מהתמודדויות רציניות, מהצבת קו ברור שלנו לעצמנו מטרותנו שאיפתנו ודרכינו לפחות לזמן הקרוב. רק בדרך זאת כאשר יווצר צלם כל שהוא לגרעין נוכל אנו כבני גרעין למצוא עצמנו בתוכו ולשאוב כח מהשייכות.

דעות רבות נשמעות בזמן האחרון בגרעין ורבות מהן כשאני מנסה לרדת לסוף דעתן אינני מצליח להתחבר אליהן. פעם אחר פעם אני מנסה לזכור ולחפש בהצעות השונות את אבני הדרך הבסיסיות שמחברות אותי מבחינה רעיונית לגרעין ועד עתה חשבתי שהם משותפות לכולנו ופעם אחר פעם אינני מוצא אותן.

בניסיוני למצוא קווים משותפים אני חוזר למקומות המוצא שלנו כגרעין. התנועה, הרצון לבחון חיי קיבוץ והמרכזי שבהם הרצון להמשיך ולהיות חלק מקבוצה שיתופית. אך בניסיוני למצוא קו משותף בעמדותינו לגבי הדברים קשה לי לזכור מתי, אם בכלל, ערכנו דיון על עמדותנו כגרעין לתנועה

דיון על עמדותינו כגרעין לתהליכים הקורים בקיבוץ.

ודיון שחסר יותר מכל הוא יחסנו כגרעין לעצמנו כקבוצה. מטרותינו, משימותינו רצוננו ובכלל כיצד אנו רואים את המשך דרכינו. ברצוני לנסות ולהציג את עמדתי.

התנועה-הזיקה לתנועה והאמונה בדרך של הנחת קו המשך, אותה תחושה של מובילות כגרעין בוגר שלוקח אחריות ומנסה להיטיב עם התנועה בעזרת הכלים החינוכיים ששכלל במשך השנים. אותם ערכים ורעיונות שספגנו בתנועה ושנראים לנו כעת כל-כך טבעיים כאילו נולדו איתם, אך אני לפחות בהיותי בצבא נתקל פעמיים כה רבות במבט בלתי מובנים ותמהיים בניסיוני להסביר מה זה לכל הרוחות גרעין ולמה זה לא כלכך נורא לעשות י"ג ו"לבזבז" שנה מהחיים.

ולכן כל כך טבעי לי שנשוב ונשקיע ממרצנו בפעילות תנועתית שלכולנו ידוע כמה תנועתנו סובלת ממחסור בבני גרעינים בוגרים שיקחו חלק בעשיה ובבניה דינמית של התנועה.

הקיבוץ- זה זמן רב שלא ניהלנו דיון על עמדתנו כגרעין לגבי הקיבוץ וכיום אני מרגיש שרוב המרירות נובעת מכך שאנו הגענו עם תמונה ושאיפה לראות את הקיבוץ בצורה מסוימת תוך ידיעה כי המציאות שונה מהחלום אך מאז היותנו גרעין לא נהלנו אפילו דיון רציני אחד על שינויים בקיבוץ או דברים שמפריעים לנו פרט להערות שוליים שכולנו מסננים בין השיניים כל פעם שהמילה קיבוץ עולה לדיון. אך מה יותר נדרש, שטרם נכריע ננהל דיון כל שהוא, השמעת דעות וננסה לראות האם בידנו להשפיע במקצת ולשנות את הדברים שכה מפריעים לנו ונבחן את הקיבוץ מול אופציות אחרות.

אך מעל ולפני הדיון הן על התנועה והן על הקיבוץ פעמים רבות בשיחותי עם בני גרעין אני חש שהם לוקחים כמובן מאליו את יתרונות הגרעין ושוקעים ומתמקדים רק בעומק הבעיות. אך נסו להיזכר מחדש בעצם הרעיון של קבוצה אינטימית משימתית שמתמודדת על אורך חיים שיתופי. כמה כאלה יש בכלל והעיקר- האם עצם קיומה של הקבוצה והשייכות של כל אחד ואחד מאתנו עליה לא משמעותי מספיק שנרים את הראש ונתמודד ביחד על אף הקשיים על אורך החיים הכה ייחודי הזה?

קבוצה שיתופית אינטימית ומשימתית ששואפת להשפיע על הסביבה הקרובה לה ושמה לה למטרה להתעלות מעל חיי היומיום של המרדף אחרי נוחות וכסף. ככה לפחות אני רואה כיום את הגרעין ומקווה שאתם אותם בני גרעין שחלמנו ביחד על דברים אלו עדיין שותפים לחלום ומוכנים לתת יד לשילובו

אוהב אתכם הרבה אוהב , אבל זה לא יעזור לכם

אין תגובות: