מעגלי ההתחדשות בשומר הצעיר

בין אפיזודה חולפת לגורם מעצב

בשנים האחרונות כל המביט בתנועה רואה וחש את גל ההתחדשות, גל ההתחדשות הבא לידי ביטוי בברק בעיניים, בלהט אידיאולוגי וחידוד ערכי. חניכי ומדריכי התנועה חיים את התנועה ביום יום כחלק מהותי מסדר יומם ומתפיסתם. מושג ההגשמה ביצע תרגיל אקרובטי בצורה הגלינית מפתיעה והפך לרלוונטי מתמיד דווקא בצורה מוקדמת ביותר של ההגשמה שמוכרת בהיסטוריה התנועתית- הקבוצה האינטימית וחוות ההכשרה.

תהליך זה בא לידי ביטוי לאן שלא תשלח ידך בתנועה- חניכי הגו"ב מכירים את חיי הקבוצה של הי"ג שלהם וקבוצות בוגרות מתחילות להופיע הן במרחב הקיבוצי והן במרחב העירוני.

אין דרך אחרת לכנות התחדשות זו אלא כמהפכה תודעתית- מהפכה שרתמה אליה את כלל החניכים והמדריכים בשומר הצעיר מהפכה שלשם שינוי לא הקדימה את זמנה – מהפכה זו הביא את התודעה השומרית למחשבה רלוונטית שעליה לעמוד בלב השיח הציבורי הישראלי, רלוונטית למאה ה-21 ולאתגרים של העולם הפוסט מודרני.

אם זאת במגמת ההתחדשות והמהפכה התודעתית טרם הצלחנו באחת החשובות שבמשימתנו והיא הגדלת מעגל השותפים. נכון אחוזי ההשארות והחיבור לתנועה גדלים אך אלו בקרב מעגל של שכבה המונה בין 100 ל150 חברה בשכבות הגו"ב ונשארת האזור 80 החברים במהלך הצבא.

אני רואה הכרח לבחון כיצד אותו להט אידיאולוגי לא מצליח לפרוץ את המסגרת המספרית וליצור בו מצב שהגרעין הקשה נעטף במעגלים הולכים ומתרחבים של תמיכה בחברה הישראלית ככלל ובחברה הקיבוצית בפרט.

החשש המתמיד המרתיע כיום את חניכי ומדריכי השומר הצעיר הוא שלאחר שנים רבות של השקעה עלולים הם להפוך לאפיזודה חולפת שלא תהפוך לדרך חיים משמעותית ובכך תיצור מצב בו השקיעו שנים רבות מחייהם במהלך חסר משמעות אם זאת חשש זה המכננן בפינות רבות בתנועה, הוא הוא שמעצב מציאות זו ההופכת אותנו לאפיזודה חולפת.

כוחו של הקיבוץ הוגדר על ידי יוסף גורני, מהחוקרים המרכזיים של הקיבוץ והשומר הצעיר, כאוטפיזים ריאלי או כריאליזים אוטופי, כלומר רק היכולת והמאמץ הבלתי פוסק לעגן את הרעיונות האוטופים שמהווים את הרעיון המייסד בכלים ריאליסטים קרי כלים יצרנים, כלים פוליטים ומערכות מובנות איפשרו את הפיכתו של הקיבוץ מניסיון אוטופי שנדון לכישלון לגורם מעצב בבנינה המחודש של חברה יהודית בארץ ישראל. מטלת עלינו היום אותה משימה בדיוק, עלינו לחדש ולהעצים את הרעיונות האוטופים במסגרת הקבוצות האינטימיות, במעגלי השיח השונים ובמוסדות התנועה ואם זאת עלינו לבנות מכלול של כלים שיאפשרו עשייה משמעותית בלב החברה. עלינו להפסיק להתבדל ולחשוש מהתערבבות במסגרות רחבות יותר, החריגוּת של דרך חשיבתנו היינה חלק מאיתנו ובכך כוחה. עלינו לייצר מעגלים מתרחבים של שותפים שיהיו שותפים למרכז השיח התנועתי אך יביאו אותו לידי ביטוי במסגרות שונות.

באופן המיידי אני רואה מספר מהלכים משמעותיים ומעצבים.

1. מעגל אנשי החינוך בתנועה הקיבוצית כולה ובתחום הנוער בפרט- מעגל זה איבד מזה שנים את הרלוונטית שלו ואת האמירה הרעיוני-ערכית שלו. לקיחת אחריות פעילה על מסגרות השיח על ידי הגעה והשתתפות בהם תאפשר חיבור אנשים רבים נוספים למגמת ההגשה שלנו.

2. בניית מסגרות משמעותיות לצעירים בקיבוצים- צעירי הקיבוצים במהלך הצבא והמשתחררים הטריים חונכו לשאול שאלות רבות ולהציב אתגרים משמעותיים לחברה בה גדלו, היכולת שלנו לפתח שיח זה כחלק מהשיח התנועתי המתחדש ובכך לחזק ולהרחיב את המגמה המגשימה.

3. בניית מסגרות קבוצתיות משמעותיות לש"ש במסגרת התנועה הקיבוצית- מידי שנה יוצאים לשנת שרות מאות ש"ש שמהווים חיל חלוץ של הרעיון הקיבוצי- בבחירתם זו עשו צעד ראשון עצמאי לקראת שינוי תודעתי ושינוי באורח חייהם. במהלך היציאה לשנת שרות הם מעמידים את המשימתיות והחברה במרכז הפרקסיס שלהם, עלינו מוטלת החובה לחבר אותם ולתת להם כלים משמעותיים לבחון את אורח חייהם הן מהבחינה המשימתית והן מבחינת אורחות החיים.

לסיכום ככל שתהליך ההתבדלות של בוגרי התנועה מחבריהם בקיבוצים, שבוחרים להמשיך בתוך קיבוצם הם, תלך ותתרחב אנו נמצא את עצמנו פחות רלוונטים לתנועה הקיבוצית מכיוון שאותם אלו שהם היום מחנכים במוסד יהיו מחר מרכזי המשק ומרכזי הקהילות ובעוד שלרשותם יעמדו הכלים הכל כך משמעותיים בבניית חברה. תנועת החיים עלולה להתדפק כנזקקת על דלתותיהם כך אם היום אותו גרעין קשה רוצה לבחור באופן מודע להיות גורם

מעצב במציאות הישראלית של 2025 אל לו לבחור בדרך הבדלנות אלא עליו להשקיע משאבים בחיבורם של גורמים קרובים לו לידי שותפות אמת ברעיון המתחדש.

את אותו סיפור ניתן לראות גם הפוך ובקצרה-

גדל היום דור בקיבוצים שבוחר להשאר בהם ולא רק מתוך נוחות, דור זה הוא ההזדמנות שלנו כתנועה שתהליכי ההתחדשות בה תלויים על בלימה, להפוך את השיח הפנימי בתנועה לשיח המוביל בתוך הקיבוצים.

ההיזון הפנימי אין כוחו רק בין קבוצה אינטימית זו לאחותה אלא רב כוחו בהשפעה על עיצוב אורחות החיים בקיבוצי התק"צ.

private:stream

הקיבוץ והחברה הישראלית

"בתנועה למדנו תמיד לשמור על האחדות בין החזון והמציאות. מראשית דרכנו ראינוה בכל מורכבותה. אז לא הומצא עדיין המושג "משק פלוראליסטי", אבל כבר ידענו שזו תהיה המציאות. לא הארץ כולה קומונה, לא "סוציאליזם בשנה הבאה", כי עם קיבוץ כחלוץ המערכה על כיוון התפתחותם של המשק והחברה, משק שמלחמת המעמדות בו תלך ותחריף, ועם זאת יינתן לנו, בתנאים המיוחדים של הארץ, להקים בתוכו את תאי היסוד של החברה הסוציאליסטית. הקיבוץ כמטרה בפני עצמה, ומכשיר במלחמתו של מעמד הפועלים על ההגמוניה הציונית-סוציאליסטית בחברה הישראלית.

גם לפני התנועה הקיבוצית, כמו לאחר-מכן לפני המדינה, נפתחו לרגע שערי השמיים ההיסטוריים. אילולא היינו מתפרצים לתוכם, ספק אם ניתן היה לעשות זאת בתקופה מאוחרת יותר. ואכן התפרצנו. הייתה זאת פרשת דרכים היסטורית מכרעת, אבל לאחר שהתפרצנו לתוך שערי ההיסטוריה הפתוחים לרגע היינו לגורם חברתי, משקי ובטחוני שאין לתאר היום את תקומתה והמשך קיומה של המדינה בלעדינו. מחוק מהמפה את 260 הקבוצים הקיימים כיום בארץ ואתה מוציא גזר דין של ניוון והסתאבות על המהפכה הציונית.

הכפר הטבעי – עיקרו שמרנותו, הכפר הקיבוצי – עיקרו התפתחותו המתמדת, פתיחותו והשתלבותו המתמדת בזרם החיים.

אין הקיבוץ של היום דומה לזה שבראשיתו והקיבוץ של מחר לא יהיה דומה לזה של היום. דבר אחד ברור לי: הוא לא יצמח גם בעתיד הרחוק מעצמו. דמותו תיקבע גם אז על-ידי פעולתם היוצרת של חבריו הנאמנים למהותו ולייעודו. תהיה זאת טעות טראגית מצידנו אם נניח שעתידו של הקיבוץ מובטח מעצמו. הוא נולד כפרי החזון, ובהתנוון חזונו התנוון גם נושאו. בניגוד לכפר הטבעי הקיבוץ הוא כולו משימה- משימה כלפי עצמו ומשימה כלפי הכלל. בהתכחשותו למשימה זאת הוא גוזר על עצמו גזר דין של ניוון והסתאבות."

יעקב חזן , ראשית חדשה , 1988

גם היום, אנו, בתנועת השומר הצעיר, רואים את הקיבוצים השיתופיים והקבוצות השיתופיות כחלוצי המערכה על התפתחותם של החברה והמשק הישראלי.

התפתחותה של חברה אחרת מזו הנהוגה סביבנו, חברה צודקת, שוויונית, יוצרת, המעמידה את האדם והחברה במרכז ולא את ההון, חברה מהפכנית המתפתחת באופן מתמיד.

אנו נמצאים במאבק משותף על אופייה של ישראל –הן על אופיים שלנו ושל חניכינו הגדלים בתוך חברה חולה והן על החינוך, הכלכלה והחברה שבה אנו חיים.

יש לעמוד על האמת ולהכיר וללמוד את התהליכים שפוקדים את התנועה הקיבוצית ומובילים אותה לכיוון שונה, מופרט יותר, בעל סולם ערכים שונה. דבר זה תופס נדבך משמעותי מסדר יומנו, ואנו נמצאים בבירור ויצירה מחודשת של הקשר ההיסטורי, הערכי והזהותי בין הקיבוצים לתנועת השומר הצעיר. תהליך הבירור והחידוש הזה מתקיים ע"י שאיבה והמשכיות של עברה המפואר של התנועה, תוך בחינת והתאמת מעשינו למציאות העכשוית בקיבוצים, והוא יתקיים רק דרך כוונה אמיתית וכנה ואומץ לרדת לעומקם של דברים ולהגיע להכרעות.

דרך החינוך והמעורבות היא דרך חיים בה אנו בוחרים יום יום. האתגר הקיבוצי עומד היום בפיתחינו כתנועה מתחדשת, אך על מנת להתמודד עם האתגר הקיבוצי אנו זקוקים לשותפים בחצר הקיבוץ. בוגרי השומר הצעיר לוקחים אחריות ויוצאים לדרך שסופה טרם ידוע, האם דרך זו תהיה שזורה בעתידו של הקיבוץ. שאלה זו עומדת בפתחינו כצעירים הבוחנים את הכיוונים האפשרים לעתידה של התנועה, אך שאלה זו אנו גם מפנים אל הקיבוצים. האם הקיבוץ ינסה להדחיק את עברו או שמה הקיבוץ העתידי רואה עצמו גורם מעצב ומשפיע בחברה הישראלית. השומר הצעיר בחר מחדש בקיבוץ, התנועה בחרה לחנך לערכי הקיבוץ אך האם ערכים אלה יתקיימו בקיבוץ העתידי. בשומר הצעיר איננו רואים במלה, "חברה חדשה" ו"חברה עתידית" מילים גסות, אנו רואים בדרכנו התנועתית-ערכית כיצד אנו בונים חברה זו שלב אחר שלב.

תנועת השומר הצעיר בוחרת יום יום לחנך לערכי הקיבוץ בדמות החינוך לחיי בחירה, החינוך לחיי שיתוף, החינוך לאמונה באדם, החינוך לאקטיביות ונחינוך ליצירה. יצירת חברה הבאה לפתח את ההון האנושי שבה ולא להעשיר מיעוט של בעלי הון. מדריכי וחניכי השומר הצעיר רואים עצמם כמובילים של חברה. מובילים את קיבוצם, מובילים את החברה הקיבוצית ומובילים את החברה הישראלית.

על מנת להפוך מהלך זה למשמעותי יש לנו צורך בשותפים, שותפים שיאפשרו את המעשה החינוכי ואת החידוש הרעיוני. כיום מתמקדת פעילות התנועה בקיבוצים בפיתוח וחיזוק החינוך השיתופי בחברה הקיבוצית. אנו מחדשים את מערך החינוך לערכי הקיבוץ והתנועה תוך מאמצים לשמר,לחדש ולפתח את חברת הנעורים היוצרת והאוטונומית. אנו רוצים לראות את חברת הנעורים פעילה בסביבתה ומשפיעה בפיתוח מודעות ואחריות חברתית. את תהליכים אלו אנו שוזרים בחידוש תהליך ההגשמה של חניכי הקן הקיבוצי שאינו פועל יוצא של התהליך החינוכי המתחדש ושל מוכנותם של בוגרים לקחת אחריות גם בחייהם הבוגרים.

איך כל זה קורה בשטח?

בשנתיים האחרונות כניסה של עשרות בוגרים לתפקידי מחנכים ומדריכי נעורים בקיבוצים ובמוסדות החינוכיים. כמו כן הגדלת מספר המק"קים (מרכזי קן קיבוצי- בש"ש) המגיעים לקנים הקיבוציים. לצד כוח האדם התנועתי אנו מודעים לחשיבותם של גורמי החינוך המקומיים ולכן אנו מחזקים את שיתוף הפעולה עם גורמי החינוך הלא פורמלי וגורמי התנועה הפועלים בקיבוץ. בתוך התנועה פנימה אנו פועלים לחיזוק ההכרות בכלל התנועה עם רעיון הקיבוץ וגלגוליו לאורך ההיסטוריה.

האם מהלך ההתחדשות שמוצג לפניכם יצליח? עבורנו אין זו שאלה תיאורטית בלבד ואנו מבקשים ממכם שגם עבורכם לא תשאר זו שאלה על הנייר בלבד. לשם חידושו ועדכונו הבלתי פוסק של הרעיון הקיבוצי נדרשים כוחות רבים, כוחות הקיימים כיום בקיבוצים בדמות החברה הבין דורית, בדמות התעשייה הקיבוצית ובדמות העובדה הפשוטה שעל אף שמעולם לא נכתבו ספרי "קיבוציזים" הרעיון הקיבוצי חי ונושם ומעצב את עתידו.