יום שישי, 14 באפריל 2017

לזכרה של תמנע

כן לוקח קצת זמן לעבד את החוויה
עצב נורא, לבבות פעורים
ואין אין מילים לנחם

כי מה כבר אפשר לומר להורים שאיבדו את כל עולמם.

היום בצהרים בין חג לחג התקהל השבט השומרי ללוויה של תמנע.
מפגש כואב ואכזר מפגש בין דורי בין
הדור של איתמר אביה של תמנע
לדור של תמנע.
מפגש מלא צער ותסכול על נעורים שנקטעו.
השפה אותה שפה של אמונה באדם, הקשר והשרשרת של חניכים, מדריכים, מפקדים ופקודים. תמנע השאירה אחריה אלפי לבבות פעורים בגילה הצעיר.
אותי זה החזיר גם ל4/9/2003 מעט אחרי סיומה,של השומריה ה-9. זהר בוימל מקיבוץ סער נהרגה בתאונה והיא בת 21 בלבד.
במותה של זהר נפערה בליבי תהום כחבר
מותה של תמנע מפגיש אותי עם הפחד התהומי של כל הורה

כמה כאב, כמה בזבוז, כמה חובה על כל אחת ואחד מאיתנו להבטיח לעשות הכל כדי לצמצם את המוות בכבישים. לצערי לא פעם הקמפיינים מנסים לשכנע אותנו שלו רק היינו שמים קצת יותר לב התאונות היו נמנעות, אך המציאות מראה שתאונות דרכים הן מדיניות כפי שתוכלו לקרוא בקטע שכתבתי מספר דנים לאחר מותה של זהר. http://shomerlife.blogspot.co.il/2008/11/28807.html?m=1

יום שישי, 28 באוקטובר 2016

מעשה זוועה... הפוגע ביסודות הקדושים ביותר של המוסר האנושי השאוב מתורת ישראל." 60 שנה לטבח בכפר קאסם





חוסנה של חברה נבחן ביכולתה בלבקר את עצמה, להודות בטעויות ומכאן להתחזק ולשאוף לשפר את עצמה. לכן כשבן גוריון בחר במילים כל כך חדות לתאר את הטבח בכפר קאסם הוא הוכיח חוסן וחוזק "מעשה זוועה... הפוגע ביסודות הקדושים ביותר של המוסר האנושי השאוב מתורת ישראל."
רק שלאחר מכן, הופעלה צנזורה חמורה ואיפול הוטל על "המאורע"
ורק חוברת קטנה שעמוד השער שלה מצורף כאן, הצליחה לחדור מבעד לצעטת הממסדית. החוברת היתה חיבור בין אנשי אופוזיציה דוגמת אבנרי ובין נתן אלתרמן שנחשב למקורב להנהגה של מפא" ובכל זאת בנושא זה לא הסכים לשתוק.
דרך ההפצה של החוברת היתה באמצעות חניכי ומדריכי "השומר הצעיר" = האם במקרה?
שישים שנה מלאו לטבח, ואני לא יכול שלא לחשוב, כיצד גם אנו בפעולות בשומר הצעיר לפני 15 ו20 שנה ידענו לציין וללמוד על הטבח בכפר קאסם.
כן בלי לצאת לרחובות, ובלי הפגנות, קבוצת נערות ונערים בקן "השומר הצעיר" ברחובות, עוברים פעולות, כותבים בעלון הקן, אך לומדים ומכירים את הנושא, לא כחלק ממעשההמפלגתי אלא כחלק
מעיצוב הזהות שלנו
כציונים
כיהודים.
ואני שואל, האם במדינת ישראל לא היה נכון שיום זה יזכה להתייחסות גם של שרי ממשלת ישראל, גם של "המחנה הלאומי"
האם שמירה על "יסודות המוסר האנושיים השאובים מתורת ישראל" זו מורשת ונחלת השמאל או שכל אישה ואיש המאמינים בבני אדם ומאמינים במוסר צריכים היו לתת פומבי לטבח?
מדוע האזכרות והטקסים הן נחלת המגזר הערבי?
מדוע היחידי ש"חצה את הקווים" היה רובי ריבלין כשב2014 בחר להשתתף באירועים לציון הטבח.
אלתרמן כתב
ידעת:אין לכתוב על כל נושא אחר. לא מאמר ולא סיפור ושיר/כי מסרבת העברית לדלג על נבלה שנעשתה בישראל/ כך אפי הלשון הזאת. כזה טיבה.
ובהמשך:
"לא תתכן חברת אנוש, לא יתכן ציבור בר-הכרה/ שלא יהם לעת מקרה כזה ולא ישאל.../ כיצד קרה מקרה ואיל י כ ו ל ה י ה לקרות מה שקרה/ ואיך ומה חיב בוא לעשות כדי שלא תקרה כזאת מחר"
ותודה למאמרו של דן לאור שיצר אצלי את החיבורים, ושפך גם אור על חלק לא מבוטל מהפרטים
ציון נסף גם בhttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4869954,00.