ישנם כאלה הרואים את הדברים כפי שהם ושואלים את עצמם מדוע, ואילו אני רואה אותם כפי שיכלו להיות ושואל את עצמי מדוע לא!"

"ישנם כאלה הרואים את הדברים כפי שהם ושואלים את עצמם מדוע, ואילו אני רואה אותם כפי שיכלו להיות ושואל את עצמי מדוע לא!"

 "איפה את/מרק לוי"

חירות וחופש, כמה פעמים האסוציאציה המיידית היא, אותו דבר שהיה עלי לנטל והצלחתי להפטר ממנו, החופש מבית הספר, או החופשה מהצבא, אך אני בוחר לעסוק דווקא בחירות לעשות, אותה חירות שמשאירה בידי את זכות הבחירה.

אותו רגע שבו אתה מתלבט בשבת בבוקר האם לאסוף את עצמך ולצאת לטיול מוקדם בבוקר, או להישאר במיטה, אותו רגע שבו צץ בך הרעיון לעשות משהו  ומנגד  צפות עולות אותן עשרות סיבות למה לא.

כל כך הרבה דברים מקיפים אותי,את משפחתי, את ביתי הקיבוצי , את מדינתי ואת עמי שמחייבים אותנו לשאול כל בוקר, כיצד משפרים את הדברים וכיצד עושים אותם יותר טוב. אותו שילוב נצחי שנרכש ב"שומר הצעיר" של נאה דורש נאה מקיים, שמחייב אותך לעמוד ברף אותו אתה מציב לסביבתך ולעצמך.

רבות חשבתי על אותה נקודה שבה הרגשתי חירות לפעול, עלה בראשי הפעולה הראשונה שהדרכתי כמד"צ, הכניסה לקן קרית אתא כקומונר וגם הפעם הראשונה שהחזקתי נשק, אבל בתוכי נחה ההבנה כי לא היה זה רגע משחרר, אלא רגל של בחירה, חירות לבחור בנשיאה בעול.

אותו שלב בו אתה מקבל על עצמך משימה מתוך חירות מוחלטת, לא מתוך תחושה פילנתרופי או נדבנות, אותה חירות שבבחירה שיוצרת אצלך את  המחויבות לדרך החיים ולאותם קשיים הצפויים בדרך.

החירות לתפיסתי לא הייתה בעצם היציאה מבית עבדים ממצרים, אלא בעצם הצורך להתחיל באורח חיים של עם,

עצמאי, עם סדר יום, מצוות, ערכים וכל אותם מרכיבים שהאדם הריבוני מחוייב לעצמו ולא לרבו ולציווי הדתי.

"אנחנו דור ביניים, דור שאין בו נוסח אחד, אבל יש בו נקודות מגע, מבחינה  זו פסח הוא אולי אחד המאורעות שכדאי היה להרהר בהם מבחינה זו, שכן בחג  זה גם ציבור רציונאלי, כביכול, המנותק מפולחן דתי מגיע לזהות עם העם כולו. חג עיקרו מיתוס. מיתוס עיקרו בתום המאמין. אין לנו היום במדינת ישראל  תום זה. יותר קל להזדהות עם תום האמונה של דורות קודמים ולראות את עצמך  ממשיך להם." אבא קובנר

אותו תום האמונה שאבא קובנר מציינו, חייב לדבוק בנו, לא אמונה דתית כי אלא אמונה באדם, אמונה בדרך בה כל

אחד ואחד צועד, אמונה בחירות ובדמוקרטיה, אמונה ביכולנו להיות ביקורתיים אך לא לשרוף את הבית בו אנו חיים.

יורם טהר לב בתרגומו לשיר "את חירותי" נאחז בחירות כחופש לעשות ככל העולה על רוחו ומציג את האהבה והזוגיות כמתח לחירות, מי ייתן וכל אחת ואחד מאיתנו ידעו לשזור את חירותם ואהבתם לסביבתם יחדיו.

חג חירות שמח.

"בגדתי בך, חירותי הטובה

אל הכלא פסעתי בצער

אל הכלא החם אשר שמו אהבה

נאספתי כמו נער

וסוהרת יפה בתנועה רחבה

נעלה את השער.  "

תרגומו של יורם טהר לב לשירו "מא ליברטה", כתב ושר היוצר היהודי-צרפתי ז'ורז' מוסטקי.

חי, חי, חי יחי האחד במאי/ אורי אופיr

כבר מספר שנים חוזרת סיסמא זאת בצעדות האחד במאי, אך נראה שבניגוד לשנים קודמות השנה לאחר מחאת הקיץ, אכן האחד במאי חי מתמיד. יהיו שישאלו על מה מציינים את האחד במאי, הרי הוא של הקומוניסטים ואלו כבר חלפו מזמן מהעולם. ואל מול אלו גוברים הקולות שטוענים לרלוונטיות הולכת וגדלה.

אצלי לפחות אני רואה הזדמנות לחגיגה, חגיגה של סולידריות בין מעמדית, סולידריות בין לאומים. את ההבנה שמתחת לדגל האדום תמונה הזדמנות רלוונטית גם למאה ה-21 הרווחתי בביקור בברצלונה, שם כמעט במקרה מצאתי את עצמי בהפגנת האחד במאי. אוסף רב של נשים, אנשים וארגונים שרוצים ליצור ולפעול יחד לחברה טובה יותר. הן בתחום זכויות המיעוטים, הן בזכויות העובדים והן בתחום איכות הסביבה, כולם חברו יחד ליום של סולידריות ותמיכה האחד בשני.

אצל רבים מחברי הקיבוצים משוייך לדגל האדום שבמשך השנים היה מונף בכניסה לקיבוץ ואף מספרים שבתקופה בה עסקו אנשי גוש עציון בבניית הביצורים צויין האחד במאי בשבת. אנשי כפר עציון יתייעצו עם הרבנים שפסקו כי מדובר בפיקוח נפש ולכן ניתן להמשיך בעבודת הביצורים בשבת, אך ברבדים לאחר שיחת קיבוץ הוחלט כי אין עובדים באחד במאי. וגם כאן ניתן לראות התפתחויות מעניינות, קיבוצים לא מעטים נענו להצעה לקיים שיח חברים, דיון ערכי לציון האחד במאי ואף בכפר מסריק צפוי להתקיים מפגש ושיחה משותף של חברי הקיבוץ עם העובדים השכירים במפעל.

חי, חי חי יחי האחד במאי

לאחר מחאת הקיץ האחרונה, ניצת הזדמנות, כיצד יראה האחד במאי בארץ השנה? האם לשם שינוי יצאו מאות האלפים שיצאו בקיץ ויתאחדו בקריאה משמעותית לשינוי סדר היום הציבורי?

לצערי התשובה השלילית ברורה, וגם איני מהאופטימים ביחס לתקווה שתולים רבים בכך שהדבר יבוא לידי ביטוי בבחירות הכלליות הקרובות.  אך לשמחתי דווקא בגזרה שכמעט לא באה לידי ביטוי בקיץ האחרון ישנה התרחשות מרתקת, הבחירות להסתדרות העובדים הכללית. מתייצבים זה מול זה, עופר עיני יו"ר ההסתדרות המכהן ואל מולו בקואליציה ייחודית של הבית החברתי איתן כבל. כבל מרכז סביבו את אנשיו, את קדימה, מרצ וחד"ש ואף נהנה מתמיכתו של עמיר פרץ.

ב 22 למאי, מתקיימות בחירות להסתדרות ומאות אלפי בעלי זכות בחירה יכולים לקחת בהן חלק. ההסתדרות כארגון עובדים הגדול במדינה משפיעה על כל שוק העבודה בישראל, על תנאי שכר, על תנאי העבודה ועל הביטחון התעסוקתי. ככה שגם אם את או אתה אינך חברת הסתדרות זה בהחלט מעניין אותך. 

על אף שהבחירות להסתדרות נראות ברגע הראשון רחוקות ולא רלוונטיות לחברי הקיבוצים, אנחנו חייבים לזכור שהמגמה היום היא של יותר עובדי חוץ בכל קיבוץ ולכן כולנו מושפעים בצורה דרמטית ממבנה שוק התעסוקה. כן, נפגעים ומנוצלים כמו כל עובד אחר. מצד שני, האחד במאי מחייב אותנו לזכור גם את האלפים שמועסקים כשכירים במפעלים ובעסקים הקיבוציים. יש לנו מחויבות לא להסתפק בסולידריות בתוך חצר הקיבוץ, אלא לפעול על פי העיקרון שגם המעביד מרוויח מעובדים מרוצים. מחקרים שנעשים בשנים האחרונות מראים כי מעורבות עובדים בעסקים יכולה להעלות בצורה משמעותית את הרווחיות של החברה. אז בואו נראה את ההזדמנות שבהרמת דגל וחיבור בין הקיבוץ כחברה סולידרית לבין הרחבת מעגלי הסולידריות עם סביבתנו.

מוזמנים לצעוד ב1/5/2012 בשעה 18:30 בכיכר הבימה לכיכר רבין בתל אביב.

ביום שישי בבוקר בחיפה

או במוצאי שבת בירושלים.

חי, חי חי יחי האחד במאי.