יום שלישי, 8 בנובמבר 2011

מהמון לציבור- ממחאה לחברה יוצרת

מהמון לציבור המחאה נמשכת כבר חודשים. יש שהספידו אותה ויש שעוד מייחלים לגדולות ונצורות.לאחר שתיקה לא קצרה בפרסומים אני בוחר למקד את כתיבתי להבהרת מספר מושגים שבעיני מהותיים בכדי שהמעבר הכל כך קשה מהמון מוחא יקרום עור וגידים ויהיה לציבור שבונה חברה יוצרת. אז לשם הדגמה, מה הכוונה בהמון? הכוונה אינה ערך מספרי. אין מספר בו ציבור הופך להמון. את מונח ההמון ניתן להגדיר ולהדגים על ידי עומק המסרים ומה הגורמים המחברים אותו. המון אותה מסה של אנשים שמרכזת מאמץ לאמירת לא, כלומר מסר קצר, ששולל מציאות מסויימת וקריאה לשינוי המצב. הדוגמה המרכזית אולי מהמחאה למושג ההמון, הינה השימוש שנעשה לכאורה בקול ההמון המוסט, כנגד חלקים מהחברה הישראלית. ההמון ניתן למניפולציה כך דו"ח טרכטנברג כדוגמה, מגלם בתוכו משנה ניאו-ליברלית סדורה הכוללת פתיחת השוק ליבוא ועוד תחלואים רבים לחברה. הדוח נוסח כמענה לקולות ההמון, לכאורה המענה הראוי, אך בפועל מכיוון שלא ניתן לקיים שיח עם ההמון, נתניהו וחבריו יכלו לבחור לאלו מהקולות להקשים ואת מה לקדם. ציבור נבדל מהמון ביכולת הארגון והביטוי שלו, ביכולת לייצר מסרים מורכבים ולהתגבר על ספינים תקשורתיים. הציבור המאורגן יכול ליצור את השינוי ממחאה לחברה יוצרת- מאמירת מה לא להתחיל לגבש מה כן. חברה יוצרת מגלמת בתוכה את האפשרות להגדיר מה צריך לשנות אך גם גולמת בתוכה את יכולת ההתארגנות העצמית כלומר לשנות בעצמנו. כלומר בויתור על הייחודיות של דעתי ובכך שאני מעביר חלק מכוחי אל הכלל אני מאפשר יצירת השפעה ריאלית.
את כוחו של הציבור המאורגן אדגים בשני צירים. התנועה הקיבוצית וההתארגנויות הקואופרטיביות. את התנועה הקיבוצית ניתן לראות כמשל- בעבר, בהווה ובעתיד. בעבר- המודל הטוטאלי- החברה המגוייסת, רוב ההחלטות היו בידי הציבור- ולכן היתה זו אליטה משרתת- ברמת המדינה- רצה בראש- בכנסת הראשונה 20 ח"כים, על אף שלא היו יותר מ10% מהאוכלוסיה. כוח של ציבור מאורגן. בהווה- לא ברמה הלאומית אלא ברוח התקופה- הקיבוצים ייצרו פתרונות שיתופיים גם המופרטים שבהם- רכישת שירותים משותפת, היכן שנסגה המדינה מתפקידה רכשו הקיבוצים במשותף את השירותים דוגמת הביטוחים המשלימים, החינוך המשלים. בעתיד- שילוב במאבק לכינונה מחדש של מדינת הרווחה, כי הרי תת תאים של התנגדות לא יכולים להתקיים לאורך זמן כמסגרת חיים. דוגמאות להתארגנות ציבורית בארץ ובעולם- העולם הקואופרטיבי- אחת מכל ארבעה אמריקאים, ארבעה מכל שישה קנדים מאורגנים בגופים שנותנים להם שירות קואופרטיבי.העיקרון שבו הציבור משתמש בכוחו, או יותר נכון בכוח הקנייה שלו בכדי לחזק את הבחירה שלו הופכת כל חבר קואופרטיב לשותף פעיל בכינונה של חברה סולידרית יותר. התארגנות לאחד מתחומי החיים- צריכה משותפת, בניה משופת, חינוך משותף,קרן פנסיה קואופרטיבית או מערכת פיננסית ובנק קואופרטיבי. כל אלו יוצרים את האפשרות ליצירת קהילה עם יכולת לייצר נכסים משותפים. דמיינו מציאות שבמודל שבכל עיר יש אפילו רק שלושה או ארבעה כאלו גופים, שמוציאים את התושבים מההמוניות ומהניכור והופכים אותם בתחומם לאזרחים פעילים ומעורבים. קבוצות אזרחיות כאלו ימשכו את העיר כלפי מעלה. ברגע שיש משאבים משותפים ניתן לייצר חריגה מסדר היום הקיים, ניתן לשלם יותר למורים ומחנכים, ניתן לסבסד מוצרי מזון אותם מגדירים כחיוניים, ניתן לייצר מעגלים הולכים ומהדקים של סולידריות חברתית.משאבים משותפים הנצברים לאורך זמן מאפשרים יצירת סדר יום אלטרנטיבי ויוצרים אזרחים וציבור שמוכן לפעול להרחבת העשייה גם בתחומי החיים האחרים, החברתיים והפוליטים. לקצת יותר מידע על עקרונות הקואופרציה http://shomerlife.blogspot.com/2008/03/blog-post_06.html http://www.ica.coop

יום חמישי, 1 בספטמבר 2011

קצר ולעניין אין מקום אחר להיות בו חוץ מההפגנות במוצ"ש


חלקכם לא היו מעולם בהפגנה
וחלקכם כבר ותיקי הפגנות
וברור שיש גם את החלק שמיואש מכל ניסיון לשנות
אז איך בכל זאת עומדים בהבטחה של "קצר ולעניין" וגורמים לכולם להגיע בשבת הקרובה להפגנה.
כנראה שהדרך הפשוטה היא לנסות ולעמוד בכמה נקודות על הסיבות שיגרמו לי גם השבת לצאת מהבית בשעה לא שעה, ולחזור בערב בשעה לא שעה בידיעה מוחלטת שביום ראשון אהיה גמור מעייפות.
- תקווה- אחד הדברים המרכזיים שכל כך חסרים בציבור הישראלי- ניסיון להבין לאן הדבר הזה שנקרא אנחנו, שנקרא החברה הישראלית ,שנקרא מדינת ישראל הולך- לא בטוח שבשבת תהיה תשובה לשאלות אלו ואולי אפילו לא לחלק מהן
אך בעיני מפגן כח ציבורי בשבת בהחלט יאפשר את המשך השיחה הציבורי על עתידה של החברה הישראלית.
אמונה- רבות נכתב וגם אני כתבתי על האמונה ברדם, על היכולת להאמין כי האדם הוא יצור חברתי וכי יש לנו כבני אדם צורך בחברה, זה הזמן לצאת ולהוכיח את זה. לא להסתפק בשקיעה בדכדוך יומיומי ורצף משימות שלא נגמר אלא באמת לצאת לולהצטרף לעשייה.
בחירה- אומרים כי המחלה הנפוצה ביותר בעולם המערבי היא הדיכאון, דיכאון שמקורו בחוסר התכלית ובחוסר המעש ולעיתי םגם בתחושה של אנשים כי אין להם שליטה על חייהם. מציע לאף אחת ולאף אחד לו להיות בנקודה זו אלא להיות איתנו בהפגנה.
ולסיום כי הבטחתי להקפי על "קצר ולעניין"
כן גם אני וגם אתם מגיעים להפגנה כדי להיות אחד ממיליון
מגיעים כי הפגנה היא לא צעד אגואיסטי וגם לא צעד אינדבידואליסטי,
הפגנה הינה צעד חברתי, מאורגן, הפגנת כח של חברה.
אין ספק שכל אחד מאיתנו אם היה מקבל דקה על אחת מהבמות שצצו בחודש האחרון בארץ היה מוצא לנכון להגיד דברים שונים מאלו שיאמרו מעל הבמה. אך חובה על כולנו לזכור, המהות של בחירה בחברה הינה ויתור על חלק מהחופש ולכן הצטרפות להמון משמעותה העברת חלק מהכח של כל אחד ואחד מאיתנו לטובת המשך המאבק