קצר ולעניין אין מקום אחר להיות בו חוץ מההפגנות במוצ"ש

חלקכם לא היו מעולם בהפגנה
וחלקכם כבר ותיקי הפגנות
וברור שיש גם את החלק שמיואש מכל ניסיון לשנות
אז איך בכל זאת עומדים בהבטחה של "קצר ולעניין" וגורמים לכולם להגיע בשבת הקרובה להפגנה.
כנראה שהדרך הפשוטה היא לנסות ולעמוד בכמה נקודות על הסיבות שיגרמו לי גם השבת לצאת מהבית בשעה לא שעה, ולחזור בערב בשעה לא שעה בידיעה מוחלטת שביום ראשון אהיה גמור מעייפות.
- תקווה- אחד הדברים המרכזיים שכל כך חסרים בציבור הישראלי- ניסיון להבין לאן הדבר הזה שנקרא אנחנו, שנקרא החברה הישראלית ,שנקרא מדינת ישראל הולך- לא בטוח שבשבת תהיה תשובה לשאלות אלו ואולי אפילו לא לחלק מהן
אך בעיני מפגן כח ציבורי בשבת בהחלט יאפשר את המשך השיחה הציבורי על עתידה של החברה הישראלית.
אמונה- רבות נכתב וגם אני כתבתי על האמונה ברדם, על היכולת להאמין כי האדם הוא יצור חברתי וכי יש לנו כבני אדם צורך בחברה, זה הזמן לצאת ולהוכיח את זה. לא להסתפק בשקיעה בדכדוך יומיומי ורצף משימות שלא נגמר אלא באמת לצאת לולהצטרף לעשייה.
בחירה- אומרים כי המחלה הנפוצה ביותר בעולם המערבי היא הדיכאון, דיכאון שמקורו בחוסר התכלית ובחוסר המעש ולעיתי םגם בתחושה של אנשים כי אין להם שליטה על חייהם. מציע לאף אחת ולאף אחד לו להיות בנקודה זו אלא להיות איתנו בהפגנה.
ולסיום כי הבטחתי להקפי על "קצר ולעניין"
כן גם אני וגם אתם מגיעים להפגנה כדי להיות אחד ממיליון
מגיעים כי הפגנה היא לא צעד אגואיסטי וגם לא צעד אינדבידואליסטי,
הפגנה הינה צעד חברתי, מאורגן, הפגנת כח של חברה.
אין ספק שכל אחד מאיתנו אם היה מקבל דקה על אחת מהבמות שצצו בחודש האחרון בארץ היה מוצא לנכון להגיד דברים שונים מאלו שיאמרו מעל הבמה. אך חובה על כולנו לזכור, המהות של בחירה בחברה הינה ויתור על חלק מהחופש ולכן הצטרפות להמון משמעותה העברת חלק מהכח של כל אחד ואחד מאיתנו לטובת המשך המאבק

כמה הערות על המצב ומילון שימושי לביבי ולחבריו ששחכו כמה מילים בעברית

רבים מנסים להבין על מה המחאה, וטוענים שחלק ממארגני המחאה התאהבו במחאה וכלל לא רוצים להגיע לפתרון.
אך יש לראות זאת ברובד קצת יותר מורכב. כולמנו הרי יודעים שהגדרת הבעיה או הקושי מהווים חלק נכבד מהסיכוי לעצב פתרונות.
לכן המציאות שבה המחאה הולכת וצוברת תאוצה יוצרת תופעה ייחוידית של יצירת שפה משלה. יצירת מושגים ששנים כבר הושמטו מהמילון הישראלי בכלל ומהמילון הפוליטי-כלכלי בפרט.
גם אנשי התקשורת וגם הפוליטיקאים מבולבלים, לא כל כך יודעים איך מתנהלים מול ציבור שמתגבש ומייצר דרישות עקרוניות ומהותיות. הרי כבר שנים התרגלו פקידי האוצר ששביתה היא סקטוריאלית ומשתמשת במושגים "עקרונים ומהותיים" רק כדי לשפר את העמדה במשא ומתן. כך הם קיוו גם הפעם, להקים צוות שינהל משא ומתן וישתיק את המחאה אך המציאו היא שונה.
כשהצעקה ברחוב היא צדק חברתי ודרישה להרחבת המעורבות של המדינה לא מדובר במשהו שיפטר סביב שולחן משא ומתן בחמש דקות וגם לא ב200 ימי שביתה.
המושגים החדשים שהולכים וצוברים אהדה בציבור זה הצורך לדבר במושגים של חברה, של סולידריות, של תכנון משותף. הצורך להגדיר מה היא האחריות הציבורית של הממשלה.
כשעוסקים במושג ציבורי ביבי שומע יש ר את המילים בזבוז, אוכלי חינם והוא כלל לא יכול לראות במערכת ציבורית משהו חיובי, גבר מעוות בפני עצמו כשהוא נבחר ציבור.
הקריאה למעורבות ציבורית הינה קריאה שמצפה לשנות את החוזה בין המדינה לאזרחיה.
בקריאה הנרחבת לדיור ציבורי, לרפואה ציבורית, לחינוך ציבורי באה לא מתוך טיפשות אלא מגיעה אחרי תקופה של מעל שלושים שנה שהמדינה יתנהלה כשוק חופשי והציבור בגר והבין שבשוק חופשי בתחומים כל כך מהותיים כולם יוצאים נפסדים.
הציבור הרחב מכיר היטב(בזכות ביבי) את החסרונות של ניהול ציבורי ואף על פי כן הוא בוחר לקרוא בקול רם וברור להעדיף שיטה זו על פני הפרטה ושוק חופשי.
ביטוי ברור לשינוי הכל כך מהותי ניתן לראות בכך שאת מגמת הניכור האמריקאית שבה אין כמעט מפגש אקראי ברחוב וחברים נפגשים בבתי קפה ומסעדות, תמונה ששיקפה את החברה הישראלית בשנים האחרונות הולך ומחליף דגם ציבורי. המאהלים מהווים יותר מכל דבר אחר כיכר שוק מודרנית וחלופה אנטי צרכנית למפגש האנושי. נוער, צעירים ומשפחות נוהרים למאהלים בבאר שבע, בראש העין ובבאקה אל גרביה לא כתמיכה פוליטית בלבד אלא כחלופה שלא דורשת משכנתא לבילוי משפחתי.
היציאה אל הרחוב כאדם ולא כצרכן היא חידוש, היא מהווה מהלך הלאמה של המרחב הציבורי- הציבור מעביר מסר ברור המרחב הציבורי הוא שלנו. זהו מהלך מדהים של הפגנת כח משמעותית מבלי להזדקק לפוליטיקאי כזה או אחר אלא פשוט להזדקק האחד לשני לשם הפגנת החיוניות של היחד, החיוניות של החברה הישראלית.
היצירה של מרחב ציבורי זאת ההתחלה שממנה תתפתח מערכת חינוך ציבורית, דיור ציבורי ובריאות ציבורית מכיוון שכל אלו יושבות על יסוד משותף שמוסכם על כלל השותפים במאבק
הרצון לראות ולחיות בחברה הישראלית ולהעדיף אותה על פני נתוני מאקרו