יום שלישי, 19 באפריל 2011

מעבדות לחירות- מאבק הרופאים תמונת מצב 19/04/2011



רבות נכתב בשנים האחרונות על מושג העבדות והעבדות המודרנית, המציאות בה שכירים עובדים במציאות בה
נשללות מהן זכויות בסיסיות המפרידות בין היותם בני אדם שעובדים במקצוע מסויים לעבדים שכל מהותם מוגדרת על ידי עיסוקם ומעסיקיהם.
זכות השביתה הינה זכות כזאת, זכות בסיסית המאפשרת לקבוצת עובדים להציב גבול אדום ולמחות על תנאי העסקתם.
הרופאים חתמו לפני עשור על הסכם אי שביתה לעשר שנים, ומה קיבלו בתמורה?
לא קיבלו דבר, כלומר האוצר ניצל את ההסכמה על אי שביתה ופשוט לא קיים שום התחייבות שהושגה בהסכם הקודם 
כך נוצר מצב שמתוך ההסכמות שגובשו במהלך 2001-2002 רק לפני חודשים ספורים ניתנה לרופאים תוספת שכר.
האם מישהו מאיתנו היה חושב, שהממשלה, הריבון יכולה פשוט לחתום על הסכם ולא לכבד אותו כמו אחרון הבריונים,
שבגלל שיש לו כח פשוט בוחר להתעלם ממחויבותיו.

גוף שאף אחד לא שמע עליו יותר מידי הוא הגוף שמוביל כעת את השביתה
ברצוני לשתף אתכם במספר עובדות עליהם נחשפתי בימים האחרונים. 
  • בישראל כיום 43% מההוצאה הרפואית לנפש בישראל משולמת על ידי האזרח, כלומר הכסף שכל אחד מאיתנו משלם הוא בעצם הכסף שמחזיק את המערכת.
  • 74% מכלל הציבור מחזיק בביטוח משלים כך שכסף זה אם היה מופנה לרפואה הציבורית ולא הפרטית היה יכול להציב אותנו בשורה הראשונה של המדינות עם הרפאוה הציבורית המתקדמת בעולם.
  • כיום המצב הוא שכספי הביטוח המשלים במקום לחזק את המערכת הציבורית בישראל מופנים לבתי חולים פרטיים ובעצם הופכים לשירות לעשירים בלבד, במקום שמשאבים יופנו לבתי החולים הציבוריים וכך יוכלו אלה לשפר את השירות הניתוחים מתבצעים בבתי החולים הפרטיים ללא כל פיקוח.
  • ועכשיו למי שעדיין קורא מספר הפתעות:
  • בתי החולים הפרטיים בארץ מוחזקים בעצם על ידי קופות החולים כך שבעצם קופות החולים למדו כיצד להרוויח מהציבור כסף, לשלוח לטיפול פרטי ואז לקלוט את המטופל בו, מדיקל סנטר בבעלות הכללית ואסותא בבעלות מכבי.
במציאות זו שבה המדינה עושה הכל בכדי לצמצם את הדיון עם הרופאים הציבור חייב להתחבר למאבק ולא לזנב ברופאים.
  • במציאות שבה גם באוצר מסכימים שחסרות 5000 מיטות אך מציע להוסיף 160 מיטות בשנה.
  • במציאות שבה קיים מחסור מתמיד ברופאים והאוצר מנסה לחסום כל אופק מקצועי 
  • במציאות שבה המאפק של רופאי ישראל אינו מאבק על משכורתם אלא מאבק חברתי ולכן לא יוכרע מאבק זה בדיוני התקציב אלא בעומק הגב הציבורי שהרופאים יקבלו.
  • האם אנו רוצים להגיע למצב של ארה"ב שמובילה בעולם בניתוחי כריתת רחםלא מכיוון שיש שם מגפה כל שהיא אלא מכיוון שזה איבר שאין בעיה להמשיך לחיות בלעדיו וניתוח זה מכניס הון למנתחים, ללא בקרה וברפואה  שתתנהל על פי השוק החופשי בלבד נגיע לשם בהקדם.
מאבק זה הוא קודם כל מאבק חברתי
בואו נצטרף לרופאים במאבקם, ביום רביעי בהפגנה אל מול הכנסת, במושב המיוחד

יום חמישי, 14 באפריל 2011

הכשלון זה לא מקרי ובאופן מפתיע גם לא אשמת המורים


48%  ממוצע הזכאים לבגרות בסיום י"ב זהו תמרור אזהרה אדום.
זהו תמרור אזהרה אדום הן מהטעם הבסיס שאף אירגון לא יכול להראות נתונים כה נמוכים כהצלחה, ברמת הפשט, במדינת ישראל של המאה ה-21 העובדה שיותר ממחצית התלמידים שמגיעים לי"ב מוצאים עצמם ללא תעודת בגרות הינה עובדה משפילה.
אך ברוח הפסח יש טעם לבחון זאת גם בשיטת העמקה הידועה יהדות בשיטת הפרד"ס הנגשת לבחון ולחקור דבקים בארבע רמות. הפשט, הרמז, הדרש והסוד.
בבחינת הרמז, ברור כי מדובר כאן בשיטה שנותנת העדפה לאוכלוסיות חזקות, כך שמגזרים שונים הולכים ונדחקים כלפי מטה. אל מול טענה זו יבואו וינפנפו ממשרד החינוך באחוזי הבגרות הגבוהים בכמה מהרשויות הערביות אך אלו הן היוצאים מן הכלל שרק מעידים על הכלל עוד יותר מכיוון שאלו הן דוגמאות בודדות למערכות שזיהו את החשיבות של קרש קפיצה זה ולכן משקיעות משאבי עתק בצמצום הפערים שמערכת החינוך מתווה בעצם השיטה. בהקשה קצרה בגוגל תמצאו את מהות הפער, השוק ההולך וגדל של מכונים פרטיים הוא כבר מזמן לא השיעור הפרטי שהנערה או הנער שילמו עליו בכדי לסגור פער שנפתח משאר הכיתה. זו מערכת משומנת ורווחית שמאפשרת למשרד החינוך להגביה את הרף בבחינות מבלי לשפר את רמת ההוראה תוך התבססות על כך שהתלמידים יקנו בכסף את הידע הנדרש.
אך מערכת החינוך כשמה כן היא לא התיימרה להוות רק מערכת למידה אלא מערכת חברתית שמחנכת את הנוער. במציאות של המאה ה-21 בה הידע הוא זמין בכל עמדת אינטרנט היה מקום שמערכת החינוך אף תחדד את המימד החינוכי-רעיוני-ערכי. אך במקום זאת אם נבוא ונדרוש למושגים אלו בבתי הספר בכלל ובשכבות הניגשות לבגרות בפרט נמצא כי הלחץ המופעל על המורים והתלמידים להצטיין בבגרויות דורש מהמורים והתלמידים לשלם מחיר כבד בתחום החינוך החברתי-רעיוני-ערכי. דורש מהמורים ללמד את קיצורי הדרך ואת הידע הנדרש לבחינה ספציפית ולא מאפשר  יצירת אדם סקרן, בעל כישורי למידה.
אך אל לנו לחשוב מלבחון גם את רמת הסוד, ולשאול
 מדוע בעצם המערכת אינה עומדת בהצלחה במדד היחידי שקבעה לעצמה?
מדוע המערכת מובנית בצורה שמחזקת את החזקים, מנציחה את חולשתם של החלשים ונותנת מקום לשוק ההולך ותופח של מכונים פרטיים?
מדוע המערכת חדלה מלשאוף לחנוך ולהקנות ערכים לבני הנוער וזאת אף ללא עמידה ביעדים האחרים?
לכך אין לי תשובה ישירה אך אני מאמין שכל אחד יכול לבחון מספר כיוונים אפשריים לתשובות לשאלות אלו.
אך אולי עלינו להניח כי יש מי שמרוויח מהקיבוע של אוכלוסיות חלשות, ויש מי שמרוויח מהמכונים הפרטיים, ויש מי שמרוויח מכך שרק אוכלוסיות הקיצון הן המאיון העליון והן העשירונים התחתונים יהיו תאווי ידע ובעלי יכולת.
האם זהו חלק מאותה מגמה שחודרת לכל תחום בחיי מדינת ישראל של החלשת מעמד הביניים?
האם זהו חלק מאותה מגמה בה הפלגנות והמתח בתוך הציבור הישראלי ימשיך ויגדל וימנע ממנו כל יכולת לקדם את טובתו כך שבעלי ההון ימשיכו להינות מרווחי הענק?