תנועת נוער בקיבוצים- האתגר האמיתי

בשלושת העשורים האחרונים נמצאת התנועה הקיבוצית תחת מתקפה מתמשכת המאיימת לחסלה מבחינה כלכלית, מבחינה חברתית ומבחינה ערכית. מתקפת ההפרטה אינה עוסקת רק חודרת אל מעוזי הכלכלה אלה חדרה אל היעדים המבוצרים ביותר של התודעה. בשני העשורים האחרונים ניתן לראות כיצד הקול הקיבוצי חדל מלהתקיים ואת הטון הגאה, המוביל, הבטוח בעצמו החליף טון מתנצל, חושש, חלש. התנועה הקיבוצית אימצה את הקשות שבאמירות של אויביה, אימצה את הטענה כי לרעיון הקיבוצי לא היה סיכוי, אימצה את האמירה כי שיתוף נוגד את ערך האדם ואולי הקושי המרכזי בבניית חברה קיבוצית כיום הוא בכך שהחברה הקיבוצית השילה מעצמה את גאוותה כחברה של בית ודרך. התנועה הקיבוצית היתה מחברה אידיאולוגית לחברה אי-דיאלוגית, מחברה שכל אורח חייה מקרין אורח חיים שונה, ראוי לחברה שמסתגרת אל תוך עצמה, מוותרת על היומרה להשפיע על החברה שסביבה. התנועה הקיבוצית גידלה דור שיותר מאשר בחר בדרך חיים גודל אל תוך אורח חיים, דור שלא הכיר את ערכי הבסיס של הרעיון הקיבוצי אך הכיר והתאהב בנוחות של הבית הקיבוצי, דור שהמילה קיבוץ היתה ביטוי לכרי דשא מוריקים, בריכה ורמת חיים גבוהה. התנועה הקיבוצית גידלה דור שאימץ את אורח החיים ויצר אשלייה של המשכיות הדרך אך בינו ובין הדרך היה ולא כלום, הזהות הפרטית היתה לגורם מעצב בחברה הקיבוצית והקיבוץ הפך לגוף נפרד מהאני, גוף מנוכר שלרוב אינו מסוגל לענות על צרכי האני.

אל תוך מציאות קיבוצית זאת אנסה להתחקות אחר מסלול חייה של נערה אחד בקיבוץ ולבחון כיצד היא פוגשת את המציאות הקיבוצית. עינב גדלה בחדר קטן בבית הוריה בקיבוץ, החדר הינו תוספת שנבנתה לבית במעבר ללינה בבית, אך עינב מכירה את סיפורי הלינה המשותפת רק מאחיה הגדול ממנה בתשע שנים. יואב מספר חוויות נפלאות על החיים באותו חדר עם חבריו לקבוצה ולעומתו אמה של עינב אינה חדלה מלומר לה בכל בזדמנות עד כמה היא שמחה כי עינב גדלה אצלה ולא מול האינטרקום. אינב אינה מבינה את ההשוואה בין אמא לאינטרקום אבל יודעת שטוב לה בבית, או לפחות היה טוב מכיוון שרק לפני חצי שנה התקבלה החלטה ברוב גדול בקיבוץ לעבור לשכר דיפרנציאלי, עינב חושבת שזה דבר טוב כי ככה אמא אומרת אבל היא גם שמעה את אבא ואמא מתווכחים כמה פעמים ואת אבא אומר שלא יהיה להם כסף אפילו לאוכל אם יעברו לשכר דיפרנציאלי.

הנוער הקיבוצי בתקופת משבר חמור, אל מול קצב החיים ההולך ןמתרחב בגיל הנעורים הוא נאלץ להתמודד עם מאפינים ייחודים להתבגרות בתחברה הקיבוצית כשאלו יושבים כבר על קשיים מוכרים של התבגרות בעולם פוסט מודרני. הנוער היום גדל בתוך מציאות של חוסר יציבות במשפחה, הסמכות ההורית נפגעת כאשר ההורה נדרש בפעם הראשונה לנהל אורח חיים כלכלי עצמאי ללא ניסיון קודם. אורחות החיים מרמת איפה אוכלים ארוחת צהרים ומהי תרבות הפנאי עשויים להשתנות במציאות הקיבוצית תוך חודשים ספורים. דוגמה קיצונית לכך ניתן לראות בשינוי המהיר שעבר על קיבוץ עין דור. יחד אם התבגרותו נחשפ הנוער לתקשורת ולשיח הכללי בחברה הישראלי ושם מתרחב הפער כאשר הוא פוגש את הזילות באתוסים עליהם הוא חונך, הזילות בעבודה, חוסר הרלוונטיות של החקלאות- האתוס הקיבוצי מנותץ והנוער פוגש שבר זה ללא שום רשת ביטחון. כל אלו פוגשים נער בודד, שהוריו לא פעם חסרים את הניסיון בניהול או אף גדילה בתא משפחתי. דבר זה רק מקצין כשהקהילה והמשפחה ממדרת את המידע ופועלת על פי רוב בצורה לא משתפת. לצערי ניתן לספור על יד אחת את מספר הקיבוצים שהשכילו לשתף את הנוער בתהליכי השינוי.

ואת מי רואה הנוער כדמויות לחיקוי? צעירים שנשארים בקיבוץ מתוך אינטרס ובדרך כלל עיקר מרצם מושקע בפאב הקרוב או בניכור מוחלט מהקיבוץ. כל ניסיון לייצר שיח ערכי סביב רעיונות שיטרידט אותו ביחס לקיבוצו או לחברת הנוער שלו יתקלו בתגבות ומגננות ציניות ואם כל זה לא מספיק הרי שזמנו של הנוער מחולק בין מספר רב של מסגרות חינוכיות הגורסות כל אחת בדרכה שהן לוקחות אחריות על הנוער.

אל מול מציאות זו אנסה להעמיד את השפה והביטויים התנועתיים של השנים האחרונות ולצערי לא האלץ לעשות הרבה מעבר לכך לאחר המציאות המשברית אותה תיארתי ביחס לנוער הקיבוצי מכיוון שהפער בין השפה התנועתית למציאות הקיבוצית יבלוט בפני עצמו.

במציאות בו משנה לשנה קטנה משמעות חברת הנעורים ומסגרת הקבוצה החינוכית בתנועת הנוער אנו לא חדלים מלשמוע על חיזוק מושג הקבוצה ועל כך שקבוצות מתגבשות בי"א י"ב כקבוצות משמעותיות. אנו חוזרים ושומעים על חידוש הקן השומרי בזמן שכל מה שהוכר כפעילות תנועה או פעילות חברתית נמצא בגרף של צניחה מתמדת אל מול העבר. התחדשות ההגשמה התנועתית נראית בכל מקום, יותר בוגרים, יותר פרקי משימה ויותר חברי תנועה ממשיכים במסלול הנח"ל דבר המביא על פניו את התחושה כי בוגרים לוקחים אחריות על תנועת הנוער. אחריות שכה חסרה לתנועה בשנים האחרונות, כח אדם איכותי, מאמין ובעל יכולות עשיה מופלאות.

השאלה הנשאלת אם כך היא כיצד תהליכים אלו שכותרותיהן כה שגורות בפי החניך בקן העירוני ובפי כל בן גרעין במסלול קבוצות ההמשך היכן מציאות זו פוגשת את החוויה של החניך בקן הקיבוצי? על מנת לענות על שאלה זו הניח הנחת יסוד שאותה אנמק-

קיימת אי הלימה בין התהליך החינוכי התנועתי לבין המציאות והצרכים של החניכים והקהילה הקיבוצית.

כשאנו באים לבחון את מושג "הקבוצה" בדמות גיבוש קבוצה בי"א-י"ב אנו מוצאים בקן הקיבוצי קבוצות קיימות ויציבות שלא בהכרח צריכות שישקמו אותן. קבוצות אלו החולקות מסגרות חיים משותפות מכיתה ז וח' מגיעות לא פעם לשכבה י"א-י"ב בסיטואציה שבה הם רוצים לשבור את מסגרת הקבוצה משני טעמים. טעם ראשון הינו העובדה כי גדלו בקבוצה וברצונם לבחון מסגרות שונות ליחסים ולשותפים. טעם שני הינו התפקיד הקבוצתי המקבע לא פעם את חברי הקבוצה והרצון שלהם לנסות ולאתגר את עצמם במסגרת חדשה.

"התחדשות הקן השומרי" נשמע בקינים קיבוציים רבים כמו סוג של כותרת ריקה מתוכן, באחת הופסקה מסורת ארוכת שנים של סמ"תים שהדריכו את השכבות הבוגרות ובעצם אין בנמצא פתרון שמאפשר הדרכה קינית משמעותית לחניכי הגו"ב ברחבי הארץ אלא רק נגיעות שמטרתם גיוס לתהליך ההמשך התנועתי. לצד מהלך זה של צמצום כח ההדרכה הזמין בקינים הקיבוציים החניך בקן הקיבוצי חווה גם תהליך בו זמינות המק"קים לפעילויות הקן קטנה משנה לשנה. הרחבת מושג שנת השירות משנה של נתינה ועשיה לתנועה לשנה של התנסות בחיי קבוצה יצרה מצב בו מספר הימים של המק"קים בקן יצטמצם וממצב של מק"קים החיים במוסדות הפכו המק"קים לאורחים במוסד.

"התחדשות תהליכי ההגשמה"- בפועל בבדיקה מספרית, פחות ופחות חבר'ה משכבת י"ב בוחרים באפשרות של שנת שרות בכלל ובשומר הצעיר בפרט. ממצב בו שכבות שלמות יצאו לשנת שרות בתנועה או לפחות הדמויות המובילות בכל מוסד ומוסד הפכה היציאה לשנת שירות לתהליך אינדבידואלי ביחס לקן, לתהליך מנוכר לתהליך הקבוצתי בקן הקיבוצי. כמו כן נעלמו מהנוף של החניך הקיבוצי דמויות בני הגרעינים בקיבוצים, בעבר הלא רחוק היוו אלו דוגמה חייה להגשמה תנועתית ודמויות לחיקוי עבור הנוער והילדים. בקיבוצים רבים עולה מספר בני הגרעינים לאורך השנים על מספר בני הקיבוץ שנשארו בו, העלמות מושג הגרעין מחצר הקיבוץ מצמצם לאפס כמעט את ההכרות של הקהילה הקיבוצית עם תנועת הנוער ועם התהליכים הקורים בה ובכך מצמצם את המוטיבציה לתמוך ולעודד את הנוער לקחת חלק בפעילותה. החניך הקיבוצי שהתחנך על "אתוס העבודה" פוגש תנועה חינוכית הבזה כמעט באופן גלוי למושג העבודה שאינה חינוך "טהור" הניסיון להגדיר את התנועה כ"תנועה של מחנכים" מוצא לו מתנגדים רבים מטעמים שונים אך פגיעה זו השפעתה רבה עוד יותר לבוגר הקן הקיבוצי והמוסד שבמהלך כל שנות חינוכו השומרי דרשו ממנו לראות את הפן החינוכי בניקיונות המועדון, ביכולת לסדר לאחר ערב תרבות והמחויבות שיצרו לצוותים התכנים השונים כצוותים שמתפקדים באופן מסורתי במתכונת של נוער מחנך נוער.

אך אחת הנקודות הכואבות יותר הינה התחושה והטענה הנשמעת שבוגרים לוקחים אחריות על תנועת הנוער. תנועת הנוער והנוער זקוקים למחנכים שיעסקו בחינוך, בעבודה היומיומית של עמידה על גבולות של בניית חברת נעורים,אוטונומית וערכית. אך אנו בוגרי השומר הצעיר מתקשים לתת מענה על צרכים אלו הצועקים לשמיים. מעט מידי מבוגרי התנועה נכנסים לתהליך עומק של עבודה ישירה מול הנוער כמחנכים במוסדות וכמדריכי נעורים. מעט מידי מאיתנו חוברים למסגרות במועצות האזוריות ומציבים אלטרנטיבה שומרית ראויה לסדר היום החינוכי שמוצע כיום לנוער. יותר מידי מאיתנו בוחרים בדרך הקלה של תפקידי ליווי ושל דילוג כל שנה ממשימה למשימה ומתקשים ליצור מחויבות חינוכית עמוקה לשלוש ואף ארבע שנים. כל עוד לא נוכל להציב באמונה שלמה מחויבות לאורך זמן אנו יוצרים לעצמנו תדמית של קלות דעת וחוסר רצינות שמערכות החינוך בקיבוצים ירתעו משיתוף פעולה עמנו.

מכיוון שחוסר ההלימה בין התהליך החינוכי התנועתי לצרכי הנוער והקהילה הקיבוצית הוצג לפניכם אני מוצא לנכון להציג את מבנה העבודה הראוי בעיני לתנועה בעבודתה עם התנועה הקיבוצית. עקרונות אלו נכונים הן ברמת האסטרטגיה כמחלקה בהנהגת השומר הצעיר וכן יכולים להוות קווים מנחים לקבוצה או גרעין שרואים את שליחותם בקיבוצים.

הקן של החניכים, ההבנה כי כל חניך שלוקח אחריות כבר בגיל צעיר מסוגל להניע את חבריו לקן ולצקת תוכן למושג אוטונומיה של גיל הנעורים.משימתה של התנועה לחזק את ההדרכה ואת מסגרות ההובלה של חניכים בקן הקיבוצי תוך ליווי והעצמה של הנוער. על מנת לעשות זאת עלינו ליצור את מירב החיבורים והשותפויות עם מערכות החינוך המקומיות בכל קיבוץ ומוסד. עלינו ליצור מצב בו כל גורם הפועל בקן הקיבוצי יהיה מלווה ויקח חלק במעגל שותפים הפועלים באותה מסגרת חינוכית.

מסגרות העבודה ברורות אך יש להניח לצד עקרונות חינוכיים שעונים על המבנה הייחודי של הקהילה הקיבוצית וזאת על ידי יצירה של זהות ברורה- התבגרות בריאה זקוקה לזהות בריאה ולכן אנו פועלים ליצירת זהות שומרית ברורה לחניכי הקן הקיבוצי אל מול מגמות הפירוק של הזהות הקיבוצית.