כסיכום של עשור מאז שסיימתי את שנת השירות בתנועה אני מוצא לנכון להעלות על הכתב רשמים וחוויות משנות פעילותי הרבות בתנועה.
חניך בקן רחובות-
קן רחובות ראשון הקינים של השומר הצעיר בארץ שעדיין פעיל, יושב בבניין ישן בעל עבר מפואר, אפילו שמו של הרחוב מעיד על תושביו, רחוב השומרים. חברי הגיעו לשומר הצעיר בכיתה ה' וו', אך אני מצאתי את עצמי בחוגי סיור במשך שנים רבות היה לי ברור כי האווירה של חוגי סיור, הטיולים הרבים המדריכים המשמעותיים הם הבחירה לשי בהמשך חיי. אל השומר הצעיר נחשפתי במקרה. לקראת השומריה ה-8 קיבלנו מכתב הביתה, אחותי הקטנה אז בכיתה ו', חניכה "שרופה" ב"שומר" קיבלה משימה להוציא כמה שיותר אנשים לאירוע הגדול של השנה, השומריה ה-8. בעקשנות שלא תאמן מצאתי את עצמי מוותר על מחנה של חוגי סיור ויוצא לשומריה ה-8. חמישה ימים של מפגן כוח שלא יאמן. פגשתי את השומר הצעיר בכל עוצמתו וכוחו. פגשתי את ההכנות בקן, את היחס בין הקבוצות השונות, את "שיר היונה" ואת ההופעה של "איפה הילד" שעוד לא הוציאו אפילו דיסק ראשון. פגשתי חניכים מכל הארץ ותנועה שיש לה מה להציע. בתחילת כיתה ט' הגעתי באופן רציף לפעולות בידיעה שאהיה מדריך, לקחתי חלק בכל ועדה שהוקמה. עיקר החוויה בכיתה ט' היתה הועדות, ממש כמו בספר, כל יום רביעי פגישות של כל הועדות, צופית, הנהגת קן, תרבות, עלון ובכל ועדה בין חמישה לעשרה חניכי גו"ב אחרים. היתה תחרות בין הועדות על כיבוד, על הווי. אך אין ספק הועדות איפשרו לי לפרוח ולהכיר את הגו"ב של קן רחובות. באותה שנה אלעד ואני הסתובבנו שעות ומצאנו דברים שימושיים לקן, מתקן אופניים ישן, צינור, ברזלים ובזנטים למפקדי אש. לקראת פסח נתקלנו בבעיה קשה יש סמינר סיירים אך כל הקבוצה עדיין בחוגי סיור, בהחלטה קבוצתית החלטנו לצאת לסיירים. מתוך שלושה מדריכים שהיו לנו מצאנו את עצמנו לבד בסיירים מסופחים לקן רמת אביב. שיחות אל תוך הלילה, הכרות עם קבוצה אחרת והעיקר גילינו שגם טיול בשומר הצעיר יכול להיות כייף. סמינר בית שהתקיים זמן קצר אחר כך במעלה הבשור היה כבר ברור שיוצאים. לקראת סוף השנה נדרשנו לעבור ראיונות אצל הקומונרים ורכז האזור לקראת יציאה להדרכה. אחד הרגעים הקשים בקבוצה מכיוון שנועם ואלעד שהיו מכיתה ה' בתנועה הוכרזו כלא מתאימ ים להדרכה, דבר זה גרם לאלעד לעזוב את התנועה. גם סמינר מד"צים בהרי אפריים היה חוויה בלתי נשכחת אך השיא של אותו קיץ היה ללא ספק בשישה ימים של סמינר צופי. כניסה אל תוך הפטל, קפיצה מהברזנט, גלישה באומגה, בניית גשרים מעל הבניאס והעיקר הקבוצה. עוד פעם לפגוש אנשים חדשים, לחדש קשרים עם מכרים ותיקים( מפסח) ולחזור לקן מלאי אנרגיה ורצון להדריך.
בתחילת השנה קיבלתי על עצמי להדריך את שכבה ו' יחד עם בן קבוצתי עירא, עוד לא התחילה השנה וכבר מצאנו את עצמנו בהכנה לטיול סוכות. חניכים שרק עכשיו גיסנו וצריך לשכנע לצאת לטיול. חילקנו חוזרים, הצקנו בטלפון והגענו לשיחות עם ההורים בבית, יצאנו לטיול עם הרבה חניכים. ההדרכה היתה מעולה וחיכינו לצאת לטיולי חנוכה אך רגע לפני היציאה לטיול הודיעו בגלי צה"ל שטיולי השומר הצעיר בוטלו בעקבות שיטפונות וכך לא יצאנו לטיול מדבר יהודה. שנת ההדרכה עברה יחד עם פעילות רבה בהנהגת קן שכללה שיחת גו"ב, ערבי תרבות והעיקר ניקיונות קן. ביום שישי מצאנו עצמנו מחלקים סטיקרים בצמתים ומיד מהצומת המשכנו כמעט כל יום שישי ניקיון קן ואחריו קבלת שבת ובעיקר משחקי כדור סל עד שהשכנים צעקו ואיימו שיזמינו משטרה. לכדורסל היה מקום של כבוד כמעט בכל רגע נתון המגרש היה מלא. הגענו לקיץ וכשהתקשרנו לקומונרים לבדוק מתי יוצא י מעונינים הבנו שהסמינר כבר התחיל כך קרה שאף אחד מאיתנו לא יצא לסמינר. במקום זה התארגנו ולקחנו מונית לצפון והקמנו מחנה צמוד לסמינר הצופי. שבוע שלם של רביצה על הבניאס כקבוצה, ללא מדריכים.
בי"א המשכתי להדריך את קבוצת "המכשפות" אך אלו כבר עלו לכיתה ז', ביום פתיחת הלימודים בחטיבה חיכה להם שלט ענק שתלינו על קיר הכניסה לבית הספר עם ברכה שכללה את שמותיהם של כל החניכים. הפעולות המשיכו והצטרפה אלי להדרכה שני מקבוצת "סהר" שנה מתחתי. קבוצת "סהר" הייתה ההפך מקבוצתנו "פריק מטוגן" קבוצת בנות של עשרים חבר'ה שרובן יצאו להדרכה. בשנה זו היתה פעילות תרבותית רבה בקן אך ראויה לציון בעיקר הפעילות סביב שבוע חוש"ם(חולצה שומרית) שבוע כחול של פעילות בו המסורת היתה להגיע לבית הספר כל השבוע עם שומרית ובכלל זה תמונה מסורתית על מדרגות בניין ההנהלה של דה שליט. בשבוע זה נתקלתי לראשונה באי הסכמה מהותית בקן. בנות רבות מ"סהר" סירבו להגיע לבית הספר עם חולצה שומרית בטענות שונות ומשונות. הדבר הביא לשיחות רבות בקן ובסופו של דבר יום אחד הצלחנו לייצר את התמונה המסורתית של כל הקן עם שומריות על מדרגות בניין ההנהלה. פעילות נוספת ראויה לציון היתה השבוע העצמאי, שבוע בו כל יום ועדה אחרת מארגנת פעילות ויש צוות של חניכים שאחראי על הקומונוה מכיוון שהקומונרים אינם. הפעילויות היו מצוינות וקומונרים טובים נמדדו בשאלה האם הם יחזרו לערב הסוגר של השבוע ביום שני בערב או שמה הם יתעצלו ויגיעו לקן רק ביום שלישי. בכלל מקום הקומונה והקומונרים השפיע רבות על אופי הפעילות. כמעט בכל הפסקה גדולה בבית הספר התקבצנו יחד חניכי הגו"ב לעדכונים וסתם בשביל להגיד שלום ולארגן דברים נוספים. טקסי יום הזכרון ויום השואה היו אירועים שעבדו עליהם מספר שבועות מראש צוות של חניכים מכל השכבות שנפגש בקומונה בחר קטעים, חיפש שירים עשה חזרות. הטקסים התקיימו באופן תמידי לפני הטקסים העירוניים ולאחר הטקס באולם הקן או במגרש הקן הלכנו יחד לטקס העירוני. הנסיעה לפולין עמדה כפרויקט בפני עצמו, משלחת מקובצת שרק שני נציגים ברי מזל יוכלו לקחת בה חלק. הדיון בקבוצה היה סוער ולאחר תהליך ארוך הוחלט שאלעד ואני נצא כשליחי הקן למסע לפולין. לקראת סוף י"א קיבלנו החלטה לקיים כנס בוגרים לציון שבעים שנה לקן רחובות ולהזמין את כל בוגרי הקן לאורך השנים. על אף שלא היה זה התאריך המדויק הבנו שבשנה הבאה הרכב הקן יהיה כזה שיאפשר הרמת אירוע משמעותי ורציני. במהלך הקיץ יצאנו לצופי נודד אך האירוע מרגש באמת קרה במסגרת הקן. סמ"ק- סמינר מד"צים קיני- יומיים של סמינר לשכבת י' החדשה שעל אף שרצו להיות מד"צים לא יצאו לסמינר המד"צים. יומיים בחורשת אקליפטוסים, ארבעים ושמונה שעות של השקעה של "פריק" ושל "סהר" במדריכים החדשים.
שנת י"ב עמדה בסמין הכנס בוגרים- כל הקן נרתם כולל כאלו שעזבו כבר את הקן בשנה שנתיים האחרונות. היעד הוצב. בפורים 2000 בוגרים בחורשת האקליפטוסים, מפקד אש של שבעים כתובות לציון שנות הקן ומסכת. הצוות שעבד קשה ביותר היה הצוות של הדס שעשה עבודת נמלים ואסף את הרשימות של הבוגרים, שם אחרי שם, שחזרו גדוד אחרי גדוד, להבות בוגר ולהבות צעיר. דרך הורים, אחים, דודים כל האמצעים כשרים. צוות התערוכה והמסכת עובדים במרץ מינואר, כל החניכים שותפים. הישג אדיר- הצלחנ ו לשכנע את ראש העיר להציב שלטים עירוניים שיפרסמו את הכנס ולתרום את הבמה לכנס. מתקרבים לכנס שבוע אחרון, החלוץ בשטח בונה את המפקד, מרים את הבמה, אפילו קיבלנו מירסים מההנהגה, בוקר הכנס השמיים מתקדרים וברור שהמזל לא העיר לנו פנים, הולך להיות גשום וחורפי. כמעט כמו במבצע צבאי מקפלים את הדגלים, ומוצאים מחסה באמפי המקורה של בית הספר היסודי סמילנסקי. הבוגרים מתחילים לזרום, לתערוכה, מפגש גדודים ואז למסכת. רעש אדיר של גשם על הגג, המפקד כולו עומד בגשם ולא יודלק, גזבר התנועה מברך בשם ההנהגה, ראש העיר שגם הוא בוגר התנועה מספר כיצד פילחו מהעיריה את הצינורות כדי לבנות את עמודי הסל. הקן בשיאו והכנס נגמר ואז מגלים שהעלויות של הכנס לא כוסו כלל. לאור הבלאגן והגשם, לא נגבו תרומות כלל ורק שנים אחר כך אלמד כיצד כוסה החוב על ידי ההנהגה.
בחציה השני של שנת הי"ב אנו כקבוצה מחפשים שותפים לגרעין, הרעיון גרעין בקיבוץ בראשון-שני אבל גם קומונרים כי לא מוותרים. מחלקת בוגרים ניסתה לחבר אותנו עם ירושלים ופתח תקווה אך בסוף מצאנו את עצמנו עם קריית חיים, מוצקין, חולון ובת-ים. גרעין מאושר שמגיע ביוני פעם ראשונה להכיר את הקיבוץ. בסער התקבלנו יפה על ידי מלווה גרעין ועל ידי בוגרי גרעין שגדולים מאיתנו בארבע שנים ונשארו בסער. המתכונת ברורה- ראשון שני עובדים בקיבוץ כל הבוקר וכל שאר הזמן שלנו לעיניננו. עברנו את הסמינרים השונים לקראת הי"ג, סמינר משלחת בהרי אפרים, סמינר גרעינים ובית ספר כניסה לתפקיד בכרם שלום וכמובן הדרכנו את הצופי. התחלתי את השנה בקן קרית אתא עם שתי שותפות. האמירה ברורה אנחנו הזדמנות שניה לקן שכבר רצו לסגור די מזמן ומה שיש בקן זה רק ששה י"בניקים עקשניים שלא מתכוונים לוותר. התחלנו לגייס חניכים בבתי הספר היסודיים ובחטיבה, מאבק בלתי פוסק עם הנוער העובד והרבה הבטחות לשיפוץ הקן. במהלך השנה הרבה פעילות, אפילו הקמנו ועדות לחניכים שהיו לנו בה'-ו'. לקחנו חלק בארועי 70 שנה לקיבוץ הארצי בפארק הירקון, אירוע אדיר אבל מה זה בכלל הקיבוץ הארצי. החוויה המרכזית מהקן, כל יום רביעי כמו שעון מפגש ש"ש של עיריית חיפה, שהסכימו בטוב ליבם גם אותנו לקבל. בגרעין באותו זמן מתפתח סדר יום די מעניין. בשבת בלילה מגיעים לגרעין מעדכנים בשבוע שהיה ומחכים לרחוקים שיצטרפו. הגרעין מורכב מעוגן של ארבעה חברים שעובד כל השבוע בקיבוץ ומשאר הגרעין שקומונרים ביבנה, ירושלים, קריית חיים, הרצליקוש, כרמיאל, פתח תקווה, נו"ש. בראשון בבקר קמים בחמש וחצי מי לרפת ומי לאבוקדו ולפרדס עובדים ונפגשים לארוחת בוקר וצהרים בחדר האוכל. בצהרים רובצים על הדשא ואז פעולות, הולכים קצת אל המשפחות המאמצות וחוזרים לשיחות אל תוך הלילה. הפעם המצב הפוך מנסים להשאר כמה שיותר עד שני בלילה מאוחר ולפעמים עד שלישי בבוקר. לאט לאט מכירים יותר מהמוסדניקים בקיבוץ וגם שיחות איתם דורשות זמן. מגיעם הביתה פעם בחודש בערך, בקיבוץ יש כביסה שפותרת לא מעט בעיות. במהלך השנה עשינו לעצמנו מספר סמינרים יותר ארוכים שבהם החלטנו שצריך להשפיע על התנועה בצורה יותר משמעותית כגרעין ולחבר את העוגן למה שקורה בתנועה. בפסח בנינו את סמינר פרי"ך – פתח תקווה, רחובות, יבנה וכפר סבא, סמינר לשכבה י' שמטרתו שיכירו יותר טוב את הרעיון של התנועה והקיבוץ. בנינו סמינר, פרסמנו אותו והגיעו כמעט שבעים חבר'ה. בבוקר הם עבדו בקיבוץ בצביעה, ניקיון וכל שאר הזמן עברו פעולות. הסמינר חיזק מאוד את הגרעין אך גרם ללא מעט תקלות מכיוון שבתנועה לא ידעו עליו דבר וכשגילו כעסו מאוד.הסמינר עסק בתכנים של המשכיות, כלכלה וחברה, גיבוש רעיוני ולקיחת אחריות תנועתית. לקראת סוף השנה ולאחר החתימה לנח"ל יצרנו שבוע טיול חוויתי לכל הגרעין לאזור הכנרת יחד עם המלווים מהקיבוץ. התגייסנו לנח"ל לגדוד 50 אך בבקו"ם הודיעו לנו שנועם לא יכול לבוא איתנו עקב בעיית פרופיל והציעו לכל הגרעין לעבור לנח"ל זחל- פלוגה ניסיונית של נח"ל בשיריון. רוב הבנים הלכנו לשיריון והתחלנו מסלול ארוך ומשמעותי בפלוגת שריון בכולה בני גרעינים. תקופת השירות הראשונה עיקרה חוויות צבאיות פרט לניסיונות חזורים ונשנים להוכיח כי אנו נח"לאים למרות היותנו בשיריון. הנסיונות עלו בזעם רב של מפקדי בית הספר לשיריון אך באו לידי ביטוי בשירת "הדודה טובה" בחדר האוכל, בקבלות שבת ארכות ובעיקר ביחסים משמעותיים בתוך הפלוגה. בסוף הצמ"פ בשכנוע המ"פ ולאחר הבטחה שיציאה לקורס מט"קים אינה יציאה לאחוזים יצאתי לקורס. שבוע של הכנה לקורס ואח"כ הגעה לקורס. ביום הראשון סירבו לקלוט אותי עקב הבעיה הרפואית, לאחר התעקשות שאם אני יכול להיות לוחם בשריון אני יכול לעשות גם את הקורס החליט הרופא שאיני יכול להיות גם לוחם במקום לאפשר לי לעשות את הקורס. החזרה לגדוד לתפקידי מפקדה עד היציאה לפרק המשימה איפשרה לי זמן בלתי מוגבל של קריאה וכתיבה. כך שגם במהלך האימון הגדודי וגם במהלך הקו בלבנון מצאתי את עצמי בעיקר מנסה להבריא וקורא. במהלך תקופה זו קראתי רבות על הקיבוץ, המוסד החינוכי והתחלנו לפתח בגרעין את הרעיון שלעשות פרק משימה בקיבוץ סער ולקחת אחריות על מוסד אופק. בתחילה אמרו לנו כי אין סיכוי מכיוון שהנח"ל סיים עם נושא האחזויות המשקיות והמשימה הינה חינוך. במאמצים רבים והתעקשויות בנינו תיק משימה חינוכי לקיבוץ סער והצלחנו לקבל את האישור לפרק משימה בקיבוץ עם משימות חינוכיות, בנהריה, חצרות יסף ואפילו בחיפה. במהלך הפרק משימה קיבלתי על עצמי את הדרכת הנעורים בסער ותפקיד זה איפשר לי להכיר לעומק גם את עבודת מדריך הנעורים וגם את עבודת המועצה. לקרת השחרור של הבנות התכנסה השכבה על גרעיניה השונים לסמינר "עתיד" בקיבוץ מעברות סוף שבוע מושקע עם כיוונים רבים שבמהלכו קיבלה השכבה כולה כמעט את ההחלטה שלא ממשיכים הלאה. במהלך המחצית השניה של פרק המשימה לאחר שהבנות השתחררו ולא נשאר התחלנו לחפש פתרונות להמשך, הרעיון של "פלך" התחיל לקרום עור וגידים ונציגים מהגרעין הצטרפו לסיורים השונים לקראת החידוש. הגרעין ניסח ובנה מודל של משק חינוכי בקיבוץ קיים וניסיון לחיבור מחודש עם אופק. לקראת היציאה לבט"ש נתבקשתי לצאת לחל"ת כמרכז קן תבור, הייתי במספר פגישות מקדימות בקן יחד עם רכזת האזור, אך ביום היציאה לבט"ש לא אושר החל"ת ומצאתי את עצמי בבט"ש. חזרנו לבט"ש ובמהלך הבט"ש נעשו מספר ניסיונות לחבר את גרעין סופה שהיה בפרק משימה בקריית שמונה לחבור אלינו לסער אך רעיונות אלו לא הבשילו ובסופו של דבר גרעין סופה נקלט בתוך "אופק".
לקראת סוף הבט"ש קיבלת פניה מפדי בן עזרא להגיע להיות רכז אזור בתנועה עם השחרור, באופן הטבעי ביותר כמי שגר בקיסוץ סער והיה קומונר בקריית אתא ראיתי את עצמי רכז אזור צפון מערבי. אך אותה מחשבה בדיוק היתה ליעל מ"סופה" ובסופו של דבר הוחלט שאני ארכז את צפון מזרחי. תהליך הגילוי של האזור, מלמידה פיזית היכן ממוקמים הקיבוצים ועד ניסיון לעמוד במהירות האפשרית על הבעיות של האזור לא היו פשוטים. בדיעבד אני מבין שהחודשים הראשונים של תפקידי היו החודשים האחרונים של פנימית עמקים.
סיפור תפקידי בהנהגה הינו כבר בסיס לכתיבה נוספת ולכן רק אסכם כי לאורח כל שנותי בתנועה הן כחניך, הן כמדריך והן כחבר הנהגה אני חוזר אל אותם עקרונות מנחים כה ברורים ופשוטים שעיצבו את אופיי כאיש השומר הצעיר ואותם אני מקפיד לשזור במשנתי החינוכית.
תנועת השומר הצעיר היא תנועה של החניכים, בזה ייחודה, בזה כוחה ובזה תרומתה הייחודית.
תנועת השומר הצעיר הינה מסגרת המאפשרת לחברים בה לפתח את כוחות היצירה הטמונים בהם.
אורי אופיר
קיבוץ מצר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה