זה צועק זהר 28/8/07

זה צועק זהר- אורי אופיר קיבוץ מצר

תאונות דרכים, מי לא נפגע? במהלך 2006 נפגעו 36,241 איש בתאונות ברחבי הארץ.

447 הרוגים, סיפורים של אנשים, משפחות שללא שום הכנה פוגשות עצמן אל מול עולם חדש של התמודדות. האבל אישי, ההתמודדות אישית, המחשבות אולי יכולתי לעשות משהו אחרת? לצאת קצת יותר מוקדם , אולי קצת יותר מאוחר. שנים אחרי והאבל או הכעס האישי עדיין קיים אך בכשדי להתמודד אל מול המציאות יש לצאת בקול ברור ולצעוק- כי תאונות הדרכים אינן גזירת שמים ואינן אוייב אכזר שלא ניתן לו. תאונות הדרכים בארץ מהוות תמונת ראי ברורה של החברה הישראלית. החברה הישראלית שבה מיום ליום מפורקות המסגרות הסולידריות, החברה הישראלית שבה אדם לאדם זאב והמדינה מקטינה מיום ליום את אחריותה לחייו וכך גם לסיבות השונות למותו. המאבק בתאונות הדרכים הוא רק תמונת ראי כואבת של דמוצה המוסרית של החברה הישראלית- במאבק זה אנו מפסידים יום יום לעצמנו.

רק ממקום בו נפסיק לראות בתאונות הדרכים גורל ונפנה אצבע ישירה לממשלה ולשינוי סדרי העדיפויות רק כך תשתנה המגמה ואולי נתחיל לראות עצמנו מנצחים במלחמה הנוראית הזאת בעצמנו.

על מנת להדגים את המגמה ברצוני להציג לכם מספר דוגמאות שיאפשרו להבין עד כמה השינוי הנדרש הוא מבני והכוח כבר היום נמצא בידי הרגולטור- הממשלה.

בעשור האחרון עלה מספר הרכבים המורשים קרי נהגים מקצועיים דוגמת נהגי אוטובוס ומוניות ב 34% במקביל ירדו מספר התאונות החמורות ב 37% ומספר ההרוגים ירד ב 30%.

מעבר משמעותי לתחבורה ציבורית יוריד בצורה דרסטית את כמות כלי הרכב על הכביש ויקטין בצורה משמעותית את הנפגעים בתאונות הדרכים. בערים שונות בעולם התחיל מהלך של מיסוי כלי רכב פרטים בכניסות לערים מס שמשדר מסר שאינו משתמע לשני פנים שלתחבורה הציבורית היציבה יש עדיפות ברורה על כלי הרכב הפרטיים. מיסוי מדורג שתוך 4 שנים יעמיד את המס על כניסה עם רכב פרטי למרכז תל אביב או ירושלים על סכום שיתחיל ב 50 ש"ח ויעלה עד ל 400 ש"ח לרכב ליום יהווה מקור תקציבי משמעותי לשידרוג התחבורה הציבורית מחד ותמריץ מידי לויתור על הרכב הפרטי. שינוי מעין זה יכול להיות מובל רק על ידי הרגולטור – הממשלה. המציאות בה אנשי עסקים לבושי חליפות יבחרו בתחבורה הציבורית דוגמת המטרו של בירות אירופה או המעבורות המביאות עשרות אלפי אנשים כל בוקר למנהטן מציאות זו אינה צומחת מהשטח אלא ממחשב ותכנון אסטרטגי של גורם מוסמך.

נכון ניתן לבכות עוד עשור על כך שבערים המרכזיות בארץ אין רכבת תחתית וכן על מספר הרכבים הגבוהה ביחס לק"מ כביש סלול בכבישים הבינעירוניים אך יש לזכור כל העת כי אין מדובר כאן במציאות שאינה ניתנת לשינוי אלא במדיניות פושעת שהביאה לכך שבשנת 2006 התרחשו בישראל 17,499 תאונות.

מאז תחילת השנה נהרגו 297 אנשים שיחסרו מאוד למשפחותיהם וחבריהם. מדינת ישראל בקלות דעת בלתי נתפסת איבדה מאז הקמתה שלושים אלף נפשות במלחמה בתאונות הדרכים.

נתונים אלא מחזירים אותי לעובדה הברורה שמדינת ישראל על ממשולתיה השונות לאורח השנים טרם הכריזה על מצב חירום

וכי המספר הנוראי של 30,022 הרוגים ועוד מאות אלפי פצועים מחייבים אותנו לפעולה ישירה מתוך הכרה כי זאת אינה מציאות נוראה אלא מדיניות רצחנית.

נכתב לציון יום השנה למותה של זהר בוימל בת קיבוץ סער שנהרגה בתאונה בכביש עכו-נהריה ב 4.9.2003

הנתונים לקוחים מדין וחשבון של משטרת ישראל ומאתר עמותת אנשים באדום

מכתב לקראת מפקד מרצ 1/8/07

שלום,

בבקשה תנו לנו כמה רגעים מזמנכם

כשאנחנו מדברים היום עם החברה שלנו על העתיד יש דבר אחד שחוזר על עצמו ומציק לנו כל פעם מחדש.

- הייאוש לא רק הייאוש מהמצב הנוכחי או העתידי של המדינה כי כידוע,כולם מושחתים, לאף איש ציבור לא באמת איכפת מכלום (חוץ מלשמור על הכיסא), אין באמת סיכוי לשלום והעניים תמיד יהיו עניים. הייאוש החוזר שנובע מתשובה לשאלה שאנו תמיד שואלים

" אז למה את לא עושה כלום ? "

כי התשובה תמיד זהה גם אם הניסוח לא:

"מה אני כבר יכול לעשות ?"

"על מה סתם אחת כמוני יכולה כבר להשפיע ?"

"את מה כבר נצליח לשנות ? "

כלומר אנשים כל כך מיואשים שמראש הם מוותרים על להשמיע את קולם, על לדרוש

את מה שהם רוצים ,על לתבוע את מה שמגיע להם בזכות, על לנסות לשנות ולהשפיע. זה מה שמציק לנו, כי הרי ההיסטוריה מלא בדוגמאות שממחישות את הכוח של היחיד או הקבוצה לשנות ולהשפיע. תחשבי על זה, הרי אין לנו את הזכות לשבת ולא לעשות כלום ואז לטעון ששום דבר כאן לא כמו שצריך.

בוא תשאל את עצמך בכנות איך תראה החברה שלנו בשנת 2025 ? זה מקום שאת רוצה לחיות בו ? או שכבר יצא לך לחשוב על אפשרויות למגורים ו לימודים בחו"ל ?. אז אם אנחנו באמת רוצים שתשאר לנו אפשרות לחיות בחברה הזאת אין לנו ברירה אלא לעשות.

אם קראתם עד כאן ואתם שואלים את עצמכם איך אתם יכולים להשפיע ולשנות

יש לנו מספר כיוונים ורעיונות ונשמח לראות בכם שותפים. אחד הכיוונים הרלוונטים כרגע ( ואנו מקווים שתקראו עד הסוף גם אחרי שנספר עליו) הינו להתפקד למר"צ.

כן,כן המפלגה הזאת שעדין איתנו למרות שלא כל כך שמים לב לקיומה

אז אם עוד לא זרקתם את המכתב אתם ודאי תוהים - למה? אז בואו ותקראו,

כי נכון אפשר להפגין נגד הממשל או למחות בעיתונים ובאינטרנט אבל בסופו השינוי מתבצע דרכך הקלפי, הכנסת והממשלה. דרך הפוליטיקה המפלגתית והטענה הכי נפוצה היום היא שאין למי להצביע (בלי לזלזל בגמלאים או עלה ירוק).

אז בואו וניצור מפלגה שנרצה להצביע לה בבחירות הבאות

הרי מר"צ ביסודה היא המפלגה שלנו, שאיתה אנחנו הכי מזדהים והיא הכי קרובה לייצג את ערכינו.

ולצערנו גם אנו בחרנו מר"צ בבחירות הקודמות מכיוון שזאת הייתה האפשרות הפחות גרועה ולא כי באמת חשנו שזאת המפלגה שמייצגת אותנו. אך על מנת שזאת תהיה מפלגה שמייצגת אותנו עלינו להשפיע בצורה משמעותית על המפלגה ואת זה, לא עושים רגע לפני הבחירות.

למי שלא יודע כיום מתקיים מפקד למר"צ ומי שיתפקד עד סוף פברואר יוכל להשתתף ולהשפיע על בחירת יו"ר מר"צ ועל הרשימה של מר"צ לכנסת במהלך השנה הקרובה.

ואז תהיה לנו מפלגה שהיא באמת הבית שלנו - כי אנחנו נבנה אותה.

מפלגה שהח"כים שלה הם הח"כים שלנו - כי אנחנו נבחר אותם.

מפלגה שהדרך שלה היא הדרך שלנו - כי אנחנו חבריה.

בקיצור מפלגה להצביע עבורה

אז אם אתם מעונינים להשפיע , לשנות ואולי אפילו להצליח נשמח עם תפנו אלינו.

וגם אם רק חלק מהמכתב הזה יצר בכם רצון לפעול בדרכים נוספות צרו איתנו קשר ונשמח להגיע, להפגש, לדבר ולפעול יחד. במטרה לפעול לעיצוב החיים שלנו בחברה הישראלית, בחברה הקיבוצית ואולי אפילו בתוך הקיבוץ פנימה.

אורי אופיר - 28 ,מצר לירון רוזנבלט - 23 ,להבות חביבה

כסיכום של עשור- אורי אופיר בתנועה

כסיכום של עשור מאז שסיימתי את שנת השירות בתנועה אני מוצא לנכון להעלות על הכתב רשמים וחוויות משנות פעילותי הרבות בתנועה.

חניך בקן רחובות-

קן רחובות ראשון הקינים של השומר הצעיר בארץ שעדיין פעיל, יושב בבניין ישן בעל עבר מפואר, אפילו שמו של הרחוב מעיד על תושביו, רחוב השומרים. חברי הגיעו לשומר הצעיר בכיתה ה' וו', אך אני מצאתי את עצמי בחוגי סיור במשך שנים רבות היה לי ברור כי האווירה של חוגי סיור, הטיולים הרבים המדריכים המשמעותיים הם הבחירה לשי בהמשך חיי. אל השומר הצעיר נחשפתי במקרה. לקראת השומריה ה-8 קיבלנו מכתב הביתה, אחותי הקטנה אז בכיתה ו', חניכה "שרופה" ב"שומר" קיבלה משימה להוציא כמה שיותר אנשים לאירוע הגדול של השנה, השומריה ה-8. בעקשנות שלא תאמן מצאתי את עצמי מוותר על מחנה של חוגי סיור ויוצא לשומריה ה-8. חמישה ימים של מפגן כוח שלא יאמן. פגשתי את השומר הצעיר בכל עוצמתו וכוחו. פגשתי את ההכנות בקן, את היחס בין הקבוצות השונות, את "שיר היונה" ואת ההופעה של "איפה הילד" שעוד לא הוציאו אפילו דיסק ראשון. פגשתי חניכים מכל הארץ ותנועה שיש לה מה להציע. בתחילת כיתה ט' הגעתי באופן רציף לפעולות בידיעה שאהיה מדריך, לקחתי חלק בכל ועדה שהוקמה. עיקר החוויה בכיתה ט' היתה הועדות, ממש כמו בספר, כל יום רביעי פגישות של כל הועדות, צופית, הנהגת קן, תרבות, עלון ובכל ועדה בין חמישה לעשרה חניכי גו"ב אחרים. היתה תחרות בין הועדות על כיבוד, על הווי. אך אין ספק הועדות איפשרו לי לפרוח ולהכיר את הגו"ב של קן רחובות. באותה שנה אלעד ואני הסתובבנו שעות ומצאנו דברים שימושיים לקן, מתקן אופניים ישן, צינור, ברזלים ובזנטים למפקדי אש. לקראת פסח נתקלנו בבעיה קשה יש סמינר סיירים אך כל הקבוצה עדיין בחוגי סיור, בהחלטה קבוצתית החלטנו לצאת לסיירים. מתוך שלושה מדריכים שהיו לנו מצאנו את עצמנו לבד בסיירים מסופחים לקן רמת אביב. שיחות אל תוך הלילה, הכרות עם קבוצה אחרת והעיקר גילינו שגם טיול בשומר הצעיר יכול להיות כייף. סמינר בית שהתקיים זמן קצר אחר כך במעלה הבשור היה כבר ברור שיוצאים. לקראת סוף השנה נדרשנו לעבור ראיונות אצל הקומונרים ורכז האזור לקראת יציאה להדרכה. אחד הרגעים הקשים בקבוצה מכיוון שנועם ואלעד שהיו מכיתה ה' בתנועה הוכרזו כלא מתאימ ים להדרכה, דבר זה גרם לאלעד לעזוב את התנועה. גם סמינר מד"צים בהרי אפריים היה חוויה בלתי נשכחת אך השיא של אותו קיץ היה ללא ספק בשישה ימים של סמינר צופי. כניסה אל תוך הפטל, קפיצה מהברזנט, גלישה באומגה, בניית גשרים מעל הבניאס והעיקר הקבוצה. עוד פעם לפגוש אנשים חדשים, לחדש קשרים עם מכרים ותיקים( מפסח) ולחזור לקן מלאי אנרגיה ורצון להדריך.

בתחילת השנה קיבלתי על עצמי להדריך את שכבה ו' יחד עם בן קבוצתי עירא, עוד לא התחילה השנה וכבר מצאנו את עצמנו בהכנה לטיול סוכות. חניכים שרק עכשיו גיסנו וצריך לשכנע לצאת לטיול. חילקנו חוזרים, הצקנו בטלפון והגענו לשיחות עם ההורים בבית, יצאנו לטיול עם הרבה חניכים. ההדרכה היתה מעולה וחיכינו לצאת לטיולי חנוכה אך רגע לפני היציאה לטיול הודיעו בגלי צה"ל שטיולי השומר הצעיר בוטלו בעקבות שיטפונות וכך לא יצאנו לטיול מדבר יהודה. שנת ההדרכה עברה יחד עם פעילות רבה בהנהגת קן שכללה שיחת גו"ב, ערבי תרבות והעיקר ניקיונות קן. ביום שישי מצאנו עצמנו מחלקים סטיקרים בצמתים ומיד מהצומת המשכנו כמעט כל יום שישי ניקיון קן ואחריו קבלת שבת ובעיקר משחקי כדור סל עד שהשכנים צעקו ואיימו שיזמינו משטרה. לכדורסל היה מקום של כבוד כמעט בכל רגע נתון המגרש היה מלא. הגענו לקיץ וכשהתקשרנו לקומונרים לבדוק מתי יוצא י מעונינים הבנו שהסמינר כבר התחיל כך קרה שאף אחד מאיתנו לא יצא לסמינר. במקום זה התארגנו ולקחנו מונית לצפון והקמנו מחנה צמוד לסמינר הצופי. שבוע שלם של רביצה על הבניאס כקבוצה, ללא מדריכים.

בי"א המשכתי להדריך את קבוצת "המכשפות" אך אלו כבר עלו לכיתה ז', ביום פתיחת הלימודים בחטיבה חיכה להם שלט ענק שתלינו על קיר הכניסה לבית הספר עם ברכה שכללה את שמותיהם של כל החניכים. הפעולות המשיכו והצטרפה אלי להדרכה שני מקבוצת "סהר" שנה מתחתי. קבוצת "סהר" הייתה ההפך מקבוצתנו "פריק מטוגן" קבוצת בנות של עשרים חבר'ה שרובן יצאו להדרכה. בשנה זו היתה פעילות תרבותית רבה בקן אך ראויה לציון בעיקר הפעילות סביב שבוע חוש"ם(חולצה שומרית) שבוע כחול של פעילות בו המסורת היתה להגיע לבית הספר כל השבוע עם שומרית ובכלל זה תמונה מסורתית על מדרגות בניין ההנהלה של דה שליט. בשבוע זה נתקלתי לראשונה באי הסכמה מהותית בקן. בנות רבות מ"סהר" סירבו להגיע לבית הספר עם חולצה שומרית בטענות שונות ומשונות. הדבר הביא לשיחות רבות בקן ובסופו של דבר יום אחד הצלחנו לייצר את התמונה המסורתית של כל הקן עם שומריות על מדרגות בניין ההנהלה. פעילות נוספת ראויה לציון היתה השבוע העצמאי, שבוע בו כל יום ועדה אחרת מארגנת פעילות ויש צוות של חניכים שאחראי על הקומונוה מכיוון שהקומונרים אינם. הפעילויות היו מצוינות וקומונרים טובים נמדדו בשאלה האם הם יחזרו לערב הסוגר של השבוע ביום שני בערב או שמה הם יתעצלו ויגיעו לקן רק ביום שלישי. בכלל מקום הקומונה והקומונרים השפיע רבות על אופי הפעילות. כמעט בכל הפסקה גדולה בבית הספר התקבצנו יחד חניכי הגו"ב לעדכונים וסתם בשביל להגיד שלום ולארגן דברים נוספים. טקסי יום הזכרון ויום השואה היו אירועים שעבדו עליהם מספר שבועות מראש צוות של חניכים מכל השכבות שנפגש בקומונה בחר קטעים, חיפש שירים עשה חזרות. הטקסים התקיימו באופן תמידי לפני הטקסים העירוניים ולאחר הטקס באולם הקן או במגרש הקן הלכנו יחד לטקס העירוני. הנסיעה לפולין עמדה כפרויקט בפני עצמו, משלחת מקובצת שרק שני נציגים ברי מזל יוכלו לקחת בה חלק. הדיון בקבוצה היה סוער ולאחר תהליך ארוך הוחלט שאלעד ואני נצא כשליחי הקן למסע לפולין. לקראת סוף י"א קיבלנו החלטה לקיים כנס בוגרים לציון שבעים שנה לקן רחובות ולהזמין את כל בוגרי הקן לאורך השנים. על אף שלא היה זה התאריך המדויק הבנו שבשנה הבאה הרכב הקן יהיה כזה שיאפשר הרמת אירוע משמעותי ורציני. במהלך הקיץ יצאנו לצופי נודד אך האירוע מרגש באמת קרה במסגרת הקן. סמ"ק- סמינר מד"צים קיני- יומיים של סמינר לשכבת י' החדשה שעל אף שרצו להיות מד"צים לא יצאו לסמינר המד"צים. יומיים בחורשת אקליפטוסים, ארבעים ושמונה שעות של השקעה של "פריק" ושל "סהר" במדריכים החדשים.

שנת י"ב עמדה בסמין הכנס בוגרים- כל הקן נרתם כולל כאלו שעזבו כבר את הקן בשנה שנתיים האחרונות. היעד הוצב. בפורים 2000 בוגרים בחורשת האקליפטוסים, מפקד אש של שבעים כתובות לציון שנות הקן ומסכת. הצוות שעבד קשה ביותר היה הצוות של הדס שעשה עבודת נמלים ואסף את הרשימות של הבוגרים, שם אחרי שם, שחזרו גדוד אחרי גדוד, להבות בוגר ולהבות צעיר. דרך הורים, אחים, דודים כל האמצעים כשרים. צוות התערוכה והמסכת עובדים במרץ מינואר, כל החניכים שותפים. הישג אדיר- הצלחנ ו לשכנע את ראש העיר להציב שלטים עירוניים שיפרסמו את הכנס ולתרום את הבמה לכנס. מתקרבים לכנס שבוע אחרון, החלוץ בשטח בונה את המפקד, מרים את הבמה, אפילו קיבלנו מירסים מההנהגה, בוקר הכנס השמיים מתקדרים וברור שהמזל לא העיר לנו פנים, הולך להיות גשום וחורפי. כמעט כמו במבצע צבאי מקפלים את הדגלים, ומוצאים מחסה באמפי המקורה של בית הספר היסודי סמילנסקי. הבוגרים מתחילים לזרום, לתערוכה, מפגש גדודים ואז למסכת. רעש אדיר של גשם על הגג, המפקד כולו עומד בגשם ולא יודלק, גזבר התנועה מברך בשם ההנהגה, ראש העיר שגם הוא בוגר התנועה מספר כיצד פילחו מהעיריה את הצינורות כדי לבנות את עמודי הסל. הקן בשיאו והכנס נגמר ואז מגלים שהעלויות של הכנס לא כוסו כלל. לאור הבלאגן והגשם, לא נגבו תרומות כלל ורק שנים אחר כך אלמד כיצד כוסה החוב על ידי ההנהגה.

בחציה השני של שנת הי"ב אנו כקבוצה מחפשים שותפים לגרעין, הרעיון גרעין בקיבוץ בראשון-שני אבל גם קומונרים כי לא מוותרים. מחלקת בוגרים ניסתה לחבר אותנו עם ירושלים ופתח תקווה אך בסוף מצאנו את עצמנו עם קריית חיים, מוצקין, חולון ובת-ים. גרעין מאושר שמגיע ביוני פעם ראשונה להכיר את הקיבוץ. בסער התקבלנו יפה על ידי מלווה גרעין ועל ידי בוגרי גרעין שגדולים מאיתנו בארבע שנים ונשארו בסער. המתכונת ברורה- ראשון שני עובדים בקיבוץ כל הבוקר וכל שאר הזמן שלנו לעיניננו. עברנו את הסמינרים השונים לקראת הי"ג, סמינר משלחת בהרי אפרים, סמינר גרעינים ובית ספר כניסה לתפקיד בכרם שלום וכמובן הדרכנו את הצופי. התחלתי את השנה בקן קרית אתא עם שתי שותפות. האמירה ברורה אנחנו הזדמנות שניה לקן שכבר רצו לסגור די מזמן ומה שיש בקן זה רק ששה י"בניקים עקשניים שלא מתכוונים לוותר. התחלנו לגייס חניכים בבתי הספר היסודיים ובחטיבה, מאבק בלתי פוסק עם הנוער העובד והרבה הבטחות לשיפוץ הקן. במהלך השנה הרבה פעילות, אפילו הקמנו ועדות לחניכים שהיו לנו בה'-ו'. לקחנו חלק בארועי 70 שנה לקיבוץ הארצי בפארק הירקון, אירוע אדיר אבל מה זה בכלל הקיבוץ הארצי. החוויה המרכזית מהקן, כל יום רביעי כמו שעון מפגש ש"ש של עיריית חיפה, שהסכימו בטוב ליבם גם אותנו לקבל. בגרעין באותו זמן מתפתח סדר יום די מעניין. בשבת בלילה מגיעים לגרעין מעדכנים בשבוע שהיה ומחכים לרחוקים שיצטרפו. הגרעין מורכב מעוגן של ארבעה חברים שעובד כל השבוע בקיבוץ ומשאר הגרעין שקומונרים ביבנה, ירושלים, קריית חיים, הרצליקוש, כרמיאל, פתח תקווה, נו"ש. בראשון בבקר קמים בחמש וחצי מי לרפת ומי לאבוקדו ולפרדס עובדים ונפגשים לארוחת בוקר וצהרים בחדר האוכל. בצהרים רובצים על הדשא ואז פעולות, הולכים קצת אל המשפחות המאמצות וחוזרים לשיחות אל תוך הלילה. הפעם המצב הפוך מנסים להשאר כמה שיותר עד שני בלילה מאוחר ולפעמים עד שלישי בבוקר. לאט לאט מכירים יותר מהמוסדניקים בקיבוץ וגם שיחות איתם דורשות זמן. מגיעם הביתה פעם בחודש בערך, בקיבוץ יש כביסה שפותרת לא מעט בעיות. במהלך השנה עשינו לעצמנו מספר סמינרים יותר ארוכים שבהם החלטנו שצריך להשפיע על התנועה בצורה יותר משמעותית כגרעין ולחבר את העוגן למה שקורה בתנועה. בפסח בנינו את סמינר פרי"ך – פתח תקווה, רחובות, יבנה וכפר סבא, סמינר לשכבה י' שמטרתו שיכירו יותר טוב את הרעיון של התנועה והקיבוץ. בנינו סמינר, פרסמנו אותו והגיעו כמעט שבעים חבר'ה. בבוקר הם עבדו בקיבוץ בצביעה, ניקיון וכל שאר הזמן עברו פעולות. הסמינר חיזק מאוד את הגרעין אך גרם ללא מעט תקלות מכיוון שבתנועה לא ידעו עליו דבר וכשגילו כעסו מאוד.הסמינר עסק בתכנים של המשכיות, כלכלה וחברה, גיבוש רעיוני ולקיחת אחריות תנועתית. לקראת סוף השנה ולאחר החתימה לנח"ל יצרנו שבוע טיול חוויתי לכל הגרעין לאזור הכנרת יחד עם המלווים מהקיבוץ. התגייסנו לנח"ל לגדוד 50 אך בבקו"ם הודיעו לנו שנועם לא יכול לבוא איתנו עקב בעיית פרופיל והציעו לכל הגרעין לעבור לנח"ל זחל- פלוגה ניסיונית של נח"ל בשיריון. רוב הבנים הלכנו לשיריון והתחלנו מסלול ארוך ומשמעותי בפלוגת שריון בכולה בני גרעינים. תקופת השירות הראשונה עיקרה חוויות צבאיות פרט לניסיונות חזורים ונשנים להוכיח כי אנו נח"לאים למרות היותנו בשיריון. הנסיונות עלו בזעם רב של מפקדי בית הספר לשיריון אך באו לידי ביטוי בשירת "הדודה טובה" בחדר האוכל, בקבלות שבת ארכות ובעיקר ביחסים משמעותיים בתוך הפלוגה. בסוף הצמ"פ בשכנוע המ"פ ולאחר הבטחה שיציאה לקורס מט"קים אינה יציאה לאחוזים יצאתי לקורס. שבוע של הכנה לקורס ואח"כ הגעה לקורס. ביום הראשון סירבו לקלוט אותי עקב הבעיה הרפואית, לאחר התעקשות שאם אני יכול להיות לוחם בשריון אני יכול לעשות גם את הקורס החליט הרופא שאיני יכול להיות גם לוחם במקום לאפשר לי לעשות את הקורס. החזרה לגדוד לתפקידי מפקדה עד היציאה לפרק המשימה איפשרה לי זמן בלתי מוגבל של קריאה וכתיבה. כך שגם במהלך האימון הגדודי וגם במהלך הקו בלבנון מצאתי את עצמי בעיקר מנסה להבריא וקורא. במהלך תקופה זו קראתי רבות על הקיבוץ, המוסד החינוכי והתחלנו לפתח בגרעין את הרעיון שלעשות פרק משימה בקיבוץ סער ולקחת אחריות על מוסד אופק. בתחילה אמרו לנו כי אין סיכוי מכיוון שהנח"ל סיים עם נושא האחזויות המשקיות והמשימה הינה חינוך. במאמצים רבים והתעקשויות בנינו תיק משימה חינוכי לקיבוץ סער והצלחנו לקבל את האישור לפרק משימה בקיבוץ עם משימות חינוכיות, בנהריה, חצרות יסף ואפילו בחיפה. במהלך הפרק משימה קיבלתי על עצמי את הדרכת הנעורים בסער ותפקיד זה איפשר לי להכיר לעומק גם את עבודת מדריך הנעורים וגם את עבודת המועצה. לקרת השחרור של הבנות התכנסה השכבה על גרעיניה השונים לסמינר "עתיד" בקיבוץ מעברות סוף שבוע מושקע עם כיוונים רבים שבמהלכו קיבלה השכבה כולה כמעט את ההחלטה שלא ממשיכים הלאה. במהלך המחצית השניה של פרק המשימה לאחר שהבנות השתחררו ולא נשאר התחלנו לחפש פתרונות להמשך, הרעיון של "פלך" התחיל לקרום עור וגידים ונציגים מהגרעין הצטרפו לסיורים השונים לקראת החידוש. הגרעין ניסח ובנה מודל של משק חינוכי בקיבוץ קיים וניסיון לחיבור מחודש עם אופק. לקראת היציאה לבט"ש נתבקשתי לצאת לחל"ת כמרכז קן תבור, הייתי במספר פגישות מקדימות בקן יחד עם רכזת האזור, אך ביום היציאה לבט"ש לא אושר החל"ת ומצאתי את עצמי בבט"ש. חזרנו לבט"ש ובמהלך הבט"ש נעשו מספר ניסיונות לחבר את גרעין סופה שהיה בפרק משימה בקריית שמונה לחבור אלינו לסער אך רעיונות אלו לא הבשילו ובסופו של דבר גרעין סופה נקלט בתוך "אופק".

לקראת סוף הבט"ש קיבלת פניה מפדי בן עזרא להגיע להיות רכז אזור בתנועה עם השחרור, באופן הטבעי ביותר כמי שגר בקיסוץ סער והיה קומונר בקריית אתא ראיתי את עצמי רכז אזור צפון מערבי. אך אותה מחשבה בדיוק היתה ליעל מ"סופה" ובסופו של דבר הוחלט שאני ארכז את צפון מזרחי. תהליך הגילוי של האזור, מלמידה פיזית היכן ממוקמים הקיבוצים ועד ניסיון לעמוד במהירות האפשרית על הבעיות של האזור לא היו פשוטים. בדיעבד אני מבין שהחודשים הראשונים של תפקידי היו החודשים האחרונים של פנימית עמקים.

סיפור תפקידי בהנהגה הינו כבר בסיס לכתיבה נוספת ולכן רק אסכם כי לאורח כל שנותי בתנועה הן כחניך, הן כמדריך והן כחבר הנהגה אני חוזר אל אותם עקרונות מנחים כה ברורים ופשוטים שעיצבו את אופיי כאיש השומר הצעיר ואותם אני מקפיד לשזור במשנתי החינוכית.

תנועת השומר הצעיר היא תנועה של החניכים, בזה ייחודה, בזה כוחה ובזה תרומתה הייחודית.

תנועת השומר הצעיר הינה מסגרת המאפשרת לחברים בה לפתח את כוחות היצירה הטמונים בהם.

אורי אופיר

קיבוץ מצר

תנועת נוער בקיבוצים- האתגר האמיתי

בשלושת העשורים האחרונים נמצאת התנועה הקיבוצית תחת מתקפה מתמשכת המאיימת לחסלה מבחינה כלכלית, מבחינה חברתית ומבחינה ערכית. מתקפת ההפרטה אינה עוסקת רק חודרת אל מעוזי הכלכלה אלה חדרה אל היעדים המבוצרים ביותר של התודעה. בשני העשורים האחרונים ניתן לראות כיצד הקול הקיבוצי חדל מלהתקיים ואת הטון הגאה, המוביל, הבטוח בעצמו החליף טון מתנצל, חושש, חלש. התנועה הקיבוצית אימצה את הקשות שבאמירות של אויביה, אימצה את הטענה כי לרעיון הקיבוצי לא היה סיכוי, אימצה את האמירה כי שיתוף נוגד את ערך האדם ואולי הקושי המרכזי בבניית חברה קיבוצית כיום הוא בכך שהחברה הקיבוצית השילה מעצמה את גאוותה כחברה של בית ודרך. התנועה הקיבוצית היתה מחברה אידיאולוגית לחברה אי-דיאלוגית, מחברה שכל אורח חייה מקרין אורח חיים שונה, ראוי לחברה שמסתגרת אל תוך עצמה, מוותרת על היומרה להשפיע על החברה שסביבה. התנועה הקיבוצית גידלה דור שיותר מאשר בחר בדרך חיים גודל אל תוך אורח חיים, דור שלא הכיר את ערכי הבסיס של הרעיון הקיבוצי אך הכיר והתאהב בנוחות של הבית הקיבוצי, דור שהמילה קיבוץ היתה ביטוי לכרי דשא מוריקים, בריכה ורמת חיים גבוהה. התנועה הקיבוצית גידלה דור שאימץ את אורח החיים ויצר אשלייה של המשכיות הדרך אך בינו ובין הדרך היה ולא כלום, הזהות הפרטית היתה לגורם מעצב בחברה הקיבוצית והקיבוץ הפך לגוף נפרד מהאני, גוף מנוכר שלרוב אינו מסוגל לענות על צרכי האני.

אל תוך מציאות קיבוצית זאת אנסה להתחקות אחר מסלול חייה של נערה אחד בקיבוץ ולבחון כיצד היא פוגשת את המציאות הקיבוצית. עינב גדלה בחדר קטן בבית הוריה בקיבוץ, החדר הינו תוספת שנבנתה לבית במעבר ללינה בבית, אך עינב מכירה את סיפורי הלינה המשותפת רק מאחיה הגדול ממנה בתשע שנים. יואב מספר חוויות נפלאות על החיים באותו חדר עם חבריו לקבוצה ולעומתו אמה של עינב אינה חדלה מלומר לה בכל בזדמנות עד כמה היא שמחה כי עינב גדלה אצלה ולא מול האינטרקום. אינב אינה מבינה את ההשוואה בין אמא לאינטרקום אבל יודעת שטוב לה בבית, או לפחות היה טוב מכיוון שרק לפני חצי שנה התקבלה החלטה ברוב גדול בקיבוץ לעבור לשכר דיפרנציאלי, עינב חושבת שזה דבר טוב כי ככה אמא אומרת אבל היא גם שמעה את אבא ואמא מתווכחים כמה פעמים ואת אבא אומר שלא יהיה להם כסף אפילו לאוכל אם יעברו לשכר דיפרנציאלי.

הנוער הקיבוצי בתקופת משבר חמור, אל מול קצב החיים ההולך ןמתרחב בגיל הנעורים הוא נאלץ להתמודד עם מאפינים ייחודים להתבגרות בתחברה הקיבוצית כשאלו יושבים כבר על קשיים מוכרים של התבגרות בעולם פוסט מודרני. הנוער היום גדל בתוך מציאות של חוסר יציבות במשפחה, הסמכות ההורית נפגעת כאשר ההורה נדרש בפעם הראשונה לנהל אורח חיים כלכלי עצמאי ללא ניסיון קודם. אורחות החיים מרמת איפה אוכלים ארוחת צהרים ומהי תרבות הפנאי עשויים להשתנות במציאות הקיבוצית תוך חודשים ספורים. דוגמה קיצונית לכך ניתן לראות בשינוי המהיר שעבר על קיבוץ עין דור. יחד אם התבגרותו נחשפ הנוער לתקשורת ולשיח הכללי בחברה הישראלי ושם מתרחב הפער כאשר הוא פוגש את הזילות באתוסים עליהם הוא חונך, הזילות בעבודה, חוסר הרלוונטיות של החקלאות- האתוס הקיבוצי מנותץ והנוער פוגש שבר זה ללא שום רשת ביטחון. כל אלו פוגשים נער בודד, שהוריו לא פעם חסרים את הניסיון בניהול או אף גדילה בתא משפחתי. דבר זה רק מקצין כשהקהילה והמשפחה ממדרת את המידע ופועלת על פי רוב בצורה לא משתפת. לצערי ניתן לספור על יד אחת את מספר הקיבוצים שהשכילו לשתף את הנוער בתהליכי השינוי.

ואת מי רואה הנוער כדמויות לחיקוי? צעירים שנשארים בקיבוץ מתוך אינטרס ובדרך כלל עיקר מרצם מושקע בפאב הקרוב או בניכור מוחלט מהקיבוץ. כל ניסיון לייצר שיח ערכי סביב רעיונות שיטרידט אותו ביחס לקיבוצו או לחברת הנוער שלו יתקלו בתגבות ומגננות ציניות ואם כל זה לא מספיק הרי שזמנו של הנוער מחולק בין מספר רב של מסגרות חינוכיות הגורסות כל אחת בדרכה שהן לוקחות אחריות על הנוער.

אל מול מציאות זו אנסה להעמיד את השפה והביטויים התנועתיים של השנים האחרונות ולצערי לא האלץ לעשות הרבה מעבר לכך לאחר המציאות המשברית אותה תיארתי ביחס לנוער הקיבוצי מכיוון שהפער בין השפה התנועתית למציאות הקיבוצית יבלוט בפני עצמו.

במציאות בו משנה לשנה קטנה משמעות חברת הנעורים ומסגרת הקבוצה החינוכית בתנועת הנוער אנו לא חדלים מלשמוע על חיזוק מושג הקבוצה ועל כך שקבוצות מתגבשות בי"א י"ב כקבוצות משמעותיות. אנו חוזרים ושומעים על חידוש הקן השומרי בזמן שכל מה שהוכר כפעילות תנועה או פעילות חברתית נמצא בגרף של צניחה מתמדת אל מול העבר. התחדשות ההגשמה התנועתית נראית בכל מקום, יותר בוגרים, יותר פרקי משימה ויותר חברי תנועה ממשיכים במסלול הנח"ל דבר המביא על פניו את התחושה כי בוגרים לוקחים אחריות על תנועת הנוער. אחריות שכה חסרה לתנועה בשנים האחרונות, כח אדם איכותי, מאמין ובעל יכולות עשיה מופלאות.

השאלה הנשאלת אם כך היא כיצד תהליכים אלו שכותרותיהן כה שגורות בפי החניך בקן העירוני ובפי כל בן גרעין במסלול קבוצות ההמשך היכן מציאות זו פוגשת את החוויה של החניך בקן הקיבוצי? על מנת לענות על שאלה זו הניח הנחת יסוד שאותה אנמק-

קיימת אי הלימה בין התהליך החינוכי התנועתי לבין המציאות והצרכים של החניכים והקהילה הקיבוצית.

כשאנו באים לבחון את מושג "הקבוצה" בדמות גיבוש קבוצה בי"א-י"ב אנו מוצאים בקן הקיבוצי קבוצות קיימות ויציבות שלא בהכרח צריכות שישקמו אותן. קבוצות אלו החולקות מסגרות חיים משותפות מכיתה ז וח' מגיעות לא פעם לשכבה י"א-י"ב בסיטואציה שבה הם רוצים לשבור את מסגרת הקבוצה משני טעמים. טעם ראשון הינו העובדה כי גדלו בקבוצה וברצונם לבחון מסגרות שונות ליחסים ולשותפים. טעם שני הינו התפקיד הקבוצתי המקבע לא פעם את חברי הקבוצה והרצון שלהם לנסות ולאתגר את עצמם במסגרת חדשה.

"התחדשות הקן השומרי" נשמע בקינים קיבוציים רבים כמו סוג של כותרת ריקה מתוכן, באחת הופסקה מסורת ארוכת שנים של סמ"תים שהדריכו את השכבות הבוגרות ובעצם אין בנמצא פתרון שמאפשר הדרכה קינית משמעותית לחניכי הגו"ב ברחבי הארץ אלא רק נגיעות שמטרתם גיוס לתהליך ההמשך התנועתי. לצד מהלך זה של צמצום כח ההדרכה הזמין בקינים הקיבוציים החניך בקן הקיבוצי חווה גם תהליך בו זמינות המק"קים לפעילויות הקן קטנה משנה לשנה. הרחבת מושג שנת השירות משנה של נתינה ועשיה לתנועה לשנה של התנסות בחיי קבוצה יצרה מצב בו מספר הימים של המק"קים בקן יצטמצם וממצב של מק"קים החיים במוסדות הפכו המק"קים לאורחים במוסד.

"התחדשות תהליכי ההגשמה"- בפועל בבדיקה מספרית, פחות ופחות חבר'ה משכבת י"ב בוחרים באפשרות של שנת שרות בכלל ובשומר הצעיר בפרט. ממצב בו שכבות שלמות יצאו לשנת שרות בתנועה או לפחות הדמויות המובילות בכל מוסד ומוסד הפכה היציאה לשנת שירות לתהליך אינדבידואלי ביחס לקן, לתהליך מנוכר לתהליך הקבוצתי בקן הקיבוצי. כמו כן נעלמו מהנוף של החניך הקיבוצי דמויות בני הגרעינים בקיבוצים, בעבר הלא רחוק היוו אלו דוגמה חייה להגשמה תנועתית ודמויות לחיקוי עבור הנוער והילדים. בקיבוצים רבים עולה מספר בני הגרעינים לאורך השנים על מספר בני הקיבוץ שנשארו בו, העלמות מושג הגרעין מחצר הקיבוץ מצמצם לאפס כמעט את ההכרות של הקהילה הקיבוצית עם תנועת הנוער ועם התהליכים הקורים בה ובכך מצמצם את המוטיבציה לתמוך ולעודד את הנוער לקחת חלק בפעילותה. החניך הקיבוצי שהתחנך על "אתוס העבודה" פוגש תנועה חינוכית הבזה כמעט באופן גלוי למושג העבודה שאינה חינוך "טהור" הניסיון להגדיר את התנועה כ"תנועה של מחנכים" מוצא לו מתנגדים רבים מטעמים שונים אך פגיעה זו השפעתה רבה עוד יותר לבוגר הקן הקיבוצי והמוסד שבמהלך כל שנות חינוכו השומרי דרשו ממנו לראות את הפן החינוכי בניקיונות המועדון, ביכולת לסדר לאחר ערב תרבות והמחויבות שיצרו לצוותים התכנים השונים כצוותים שמתפקדים באופן מסורתי במתכונת של נוער מחנך נוער.

אך אחת הנקודות הכואבות יותר הינה התחושה והטענה הנשמעת שבוגרים לוקחים אחריות על תנועת הנוער. תנועת הנוער והנוער זקוקים למחנכים שיעסקו בחינוך, בעבודה היומיומית של עמידה על גבולות של בניית חברת נעורים,אוטונומית וערכית. אך אנו בוגרי השומר הצעיר מתקשים לתת מענה על צרכים אלו הצועקים לשמיים. מעט מידי מבוגרי התנועה נכנסים לתהליך עומק של עבודה ישירה מול הנוער כמחנכים במוסדות וכמדריכי נעורים. מעט מידי מאיתנו חוברים למסגרות במועצות האזוריות ומציבים אלטרנטיבה שומרית ראויה לסדר היום החינוכי שמוצע כיום לנוער. יותר מידי מאיתנו בוחרים בדרך הקלה של תפקידי ליווי ושל דילוג כל שנה ממשימה למשימה ומתקשים ליצור מחויבות חינוכית עמוקה לשלוש ואף ארבע שנים. כל עוד לא נוכל להציב באמונה שלמה מחויבות לאורך זמן אנו יוצרים לעצמנו תדמית של קלות דעת וחוסר רצינות שמערכות החינוך בקיבוצים ירתעו משיתוף פעולה עמנו.

מכיוון שחוסר ההלימה בין התהליך החינוכי התנועתי לצרכי הנוער והקהילה הקיבוצית הוצג לפניכם אני מוצא לנכון להציג את מבנה העבודה הראוי בעיני לתנועה בעבודתה עם התנועה הקיבוצית. עקרונות אלו נכונים הן ברמת האסטרטגיה כמחלקה בהנהגת השומר הצעיר וכן יכולים להוות קווים מנחים לקבוצה או גרעין שרואים את שליחותם בקיבוצים.

הקן של החניכים, ההבנה כי כל חניך שלוקח אחריות כבר בגיל צעיר מסוגל להניע את חבריו לקן ולצקת תוכן למושג אוטונומיה של גיל הנעורים.משימתה של התנועה לחזק את ההדרכה ואת מסגרות ההובלה של חניכים בקן הקיבוצי תוך ליווי והעצמה של הנוער. על מנת לעשות זאת עלינו ליצור את מירב החיבורים והשותפויות עם מערכות החינוך המקומיות בכל קיבוץ ומוסד. עלינו ליצור מצב בו כל גורם הפועל בקן הקיבוצי יהיה מלווה ויקח חלק במעגל שותפים הפועלים באותה מסגרת חינוכית.

מסגרות העבודה ברורות אך יש להניח לצד עקרונות חינוכיים שעונים על המבנה הייחודי של הקהילה הקיבוצית וזאת על ידי יצירה של זהות ברורה- התבגרות בריאה זקוקה לזהות בריאה ולכן אנו פועלים ליצירת זהות שומרית ברורה לחניכי הקן הקיבוצי אל מול מגמות הפירוק של הזהות הקיבוצית.

אחת ההתמודדויות המורכבת של קיבוץ היא מורכבות החברה ממספר דורות. קבוצות גיל רבות חולקות מערכת חיים משותפת, מערכת חיים הכוללת דאגה לצרכים בסיסיםכמו בריאותומזון, מספקת עבודה, חינוך ולא פחות חשוב תרבות. חברה זו מתמודדת אף מעבר לחיי היומיום על אופיה המיוחד כחברה שיתופית, רעיונית וערכית. מבנה מורכב זה מחייב כי לקבוצות הגיל השונות יהיו כלים דומים לבחון את חייהם ולהתמודד איתם. בפרק זה אנסה לעמוד על הבדלים מספר שעל פי דעתי חובה לפעול לצמצומם כי קיומם מקבע את מצב הכוחות ומונע את תהליך התפתחותו הטבעית של הקיבוץ. בהשוואה אתמקד בכמה נושאים מרכזיים: - החינוך, השפעת הבית,

המציאות בה גדלו והיכולת לבחון ולעמוד על המציאות הסובבת אותם.

דור המייסדים הגיע ברובו מאירופה מבתים בורגנים וכחלק מהלכי התקופה חדרה רוח סוציאליסטית משולבת בציונות לדמות תנועת הנוער הציונית.

הידע והלימוד אותו רכשו בתנועה בוסס רובו על למידה עצמית ולמידה בחברותא תוך רצון להציב אלטרנטיבה לחיים הגלותיים של הוריהם. שינוי שאחל בהתרחקות מהדת וכלה בעזיבת הבתים ועליה לא"י. הבית היווה גורם ובסיס להצבת האלטרנטיבה, כלומר מתוך הבית הדתי, הבורגני והקהילה היהודית הסגורה קם הנער החילוני, סוציאליסטי ציוני. זהו נוער שקם ועם הניצוץ בעיניו בא והיווה את הגל הראשון של התבססות התנועה בארץ. בחיי הקבוצה, התנועה והקיבוץ שאף דור המייסדים לבנות תרבות משלו תוך בחינה וסינון של המקורות אותם הכירו היטב מבתי הוריהם. יצירות תרבות אלו ניתן לראות ביצירה הקיבוצית לאורך השנים או כפי שניתן לראות מעט מכך באופי המיוחד של החגים בקיבוץ שהמוכרת והקלאסית

לחיות ביחד זאת לא קבוצה שומרית

בחרתי לכתוב על " הקבוצה השומרית" מתוך תחושה שמושג זה נתפס כיום בצורה צרה בהרבה מהפוטנציאל שטמון בו עד לידי כך שהבחירה להיות חלק מ" קבוצה שומרית" שאינה חייה במשך הי"ג במסגרת של מושבה/חווה כמעט ולא לגיטימית. ברצוני לנסות ולהציג את הייתרונות הגלומים עבור קבוצה הבוחרת במהלך הי"ג לקחת אחריות על אזור אך לא לגור יחד במהלך הי"ג.

מושג הקבוצה הינו מושג רחב מכדי להכילו בדיון כתוב ולכן אנסה לקחת משימה לא קלה בהרבה ולנסות לבחון את מאפיני הקבוצה השומרית.

מאפיני הקבוצה השומרית הם אותם מאפינים שחשוב שימצאו בכל קבוצה ולדעתי נמצאים גם היום בכל קבוצה שומרית שההבדל בין קבוצה לקבוצה הינו במשקל אותו הם נותנים לכל אחד מהמאפינים.

*" אך לפני שאתחיל עלי להסתייג; קבוצה היא פלא, כל קבוצה. כל מפגש בין אנשים מוליד דבר חדש, מחשבה חדשה, גילויים חדשים והמשמעות שלו עבור השותפים בו שונה ממפגש למפגש, שונה לגמרי. אין בפי יומרה לתפוס במילים את כל העושר והעומק הזה כי אם לעמוד על המאפיניו המרכזים כפי שאני רואה אותם, לעמוד על ארבעת המרכיבים: לומדת, משימתית , אוטונומית וחברתית.

קבוצה לומדת- הלמידה היא היוצרת את הקרקע הרעיונית והאידאית לעיצוב החיים והמשימה הקבוצתיים.היא לא בירור רעיוני או העשרה בלבד כיוון שתמיד תהיה מכוונת פנימה ,אל חייהם של חברי הקבוצה, מציבה בפניהם שאלות ותובנות.

מה אנחנו רוצים להשיג מין הלימוד? ארבעה רבדים מרכזיים: הראשון הוא השחזת התודעה. כלומר חידוד הכלים שלנו להכיר את המרחב שמעבר לעצמנו, להבין אותו, לנתח אותו ומתוך כך לפצח אותו. השני: חיפוש באמצעות היחשפות לשלל עולמות, רעיונות ואופני פעילות. השלישי: למידה חברתית כלומר עיבוד ושכלול ההתנסות הקבוצתית והרביעי: יצירת שפה משותפת- תובנות משותפות מאפשרות שינוי משותף.

על הלימוד הקבוצתי להיות תמיד רלוונטי לחברי הקבוצה ולמדריך. הדבר אמור גם על התוכן וגם על האופן. על התוכן בכוונה שהדברים יהיו קשורים לשאלות החיים של החניכים, על האופן בכוונה שהלימוד יהיה רב-גוני ויכוון לכמה שיותר נקודות חוזק, האחד מוצא עצמו בספורט, השניה בפולמוסים של הגות ואילו השלישי בשיחות נפש.

קבוצה אוטונומית- לא חסרים סיפורים על קבוצות שכל הוויתן נבנתה והתממשה סביב מדריך כריזמטי או אידאה גדולה. לא זה המקום לפרט, רק אומר שהאוטונומיה של הקבוצה היא תנאי הכרחי לפיתוחם של הפרטים בה. למה כוונתי אוטונומיה? הדבר אמור בשני מישורים.

ראשית צריכה לשרור אוטונומיה רעיונית ומחשבתית. בכך אין כוונה להתנערות מהמחויבות שלנו לכוון, לחנך למשהו. בנקודה זו עולה התפקיד שלנו, המדריכים, לא להציב אמיתות מוחלטות וגמורות כי אם לתת כלים לפרש את המציאות באופן ביקורתי ובאופן שינוק מתוך תפיסת העולם ההומניסטית. מבחינתנו המדריכים מדובר בשאיפה להגיע למצב בו החניכים מתווכחים איתנו ויכוח של אמת.

המישור השני הוא הפרקטי. קבוצה אוטונומית מנהיגה את עצמה, בוחרת לעצמה ויוצרת לעצמה. היא מתנהלת באופן דמוקרטי ושיתופי, כי הרי האוטונומיה היא הגם של כל חניך וחניך בתוכה.

קבוצה משימתית- המימד המשימתי בעיצובה של הקבוצה השומרית הוא אחד מאבני היסוד שלה ושל האידאל השומרי בכלל. המשימה המשותפת היא הביטוי הממשי לאחריות של חברי הקבוצה על הסביבה שמקיפה אותם והיא גם התנאי שמחזיק את הקבוצה מלשקוע אל תוך עצמה. קבוצה הכופרת ברעיון זה מסתכנת בניוון פנימי וחוטאת באדישות חברתית. המשימה הקבוצתית צומחת מתוך הערכים המכוננים של חברי הקבוצה ואופן הניתוח שלהם את החברה ועליה לטפח בקרבם זיקה לסביבה ומנהיגות.

קבוצה חברתית- כאן אני מגיע לעקרון האחרון מבין הארבעה, אך בהחלט אינו נופל בחשיבותו. יש האומרים, ואני מבינהם, שהמימד החברתי בקבוצה הוא הדבק הקושר בין שלושת המרכיבים האחרים. יש קבוצות שהחיבור בין החברים יהיה יחסית טבעי ויש כאלה שיתחברו מסיבות אחרות והמימד החברתי נכנס בשלב מאוחר יותר. בכל מקרה ההתנסות החברתית היא המרכזית בתהליך החינוכי של הנער וזאת משני טעמים מרכזים. ראשית כל מדובר בסביבה היכולה לתת מענה לשאלת הבדידות הצורמת והמנוונת. הסביבה החברתית שמעניקה הקבוצה היא קרקע לצמיחהמבחינת המסוגלות להביא בה לידי ביטוי את כישוריו ושאר סגולותיו האנושיות. היא המקום להיפגש, ללמוד, לכאוב, לצחוק וליצור.

העניין השני הוא תהליך העיצוב המודע. הקבוצה השומרית צריכה להוות מעין "אולם של מראות" אשר בליווים הזהיר והמאזן של המדריכים מציף ומעלה מתחת לפני השטח רחשים פנימים בין חברי הקבוצה ובין כל אחד מהם לעצמו. ההתמודדות הקבוצתית עם מצבים של ניכור, צביעות, אי אמון, אהבה, זיקה ודאגה – ההתמודדות הזאת עוזרת לנו לפתח מודעות עצמית גבוהה ומתוך כך נפתח צוהר לתהליך של חיפוש פנימי אחר שלווה פנימית.

מיד באומרי שורות אלו עלי להסתייג... לא כל קבוצה ולא בכל שלב בחייה בשלה להתמודד עם ההכל. בין אם זה בשל היעדר בגרות, רצון או בשלות מבחינת הדינאמיקה הקבוצתית – עלינו להבין את הסיטואציה ולדעת כיצד להפוך אותה למצמיחה עבור כל פרט ופרט בקבוצה. אחזור ואזכיר הקבוצה היא הכלי ולא המטרה, הכלי להצמיח פרטים אידיבידואלים ומאושרים."

ניתן למצוא כמעט בכל קבוצה מסגרות ומנגון על פיו בוחרת הקבוצה לנהל את עצמה. מסגרות אלו חייבות להבנות בעיני מתוך יחסי זיקה כנים ורצון כן לחלוק חווית חיים משותפת.

הקפיצה למים הכה עמוקים והשינוי הקיצוני מהמקום של קבוצה בסוף אוגוסט לבוקר של הראשון בספטמבר, שינוי קיצוני זה, משתק ומגביל את צמיחתם והתפתחותם של היחסים בקבוצה, ברמה כזאת או אחרת.

אל תטעו אני רואה בחיים המשותפים שלב משמעותי בהתפתחות הקבוצה, שלב הבגרות והבשלות של הקבוצה, ויתכן כי לקבוצות מסוימות המעבר החד למגורים משותפים מייד בתחילת שנת השרות אפשרי אך אין ספק בליבי כי בתנועתנו תנתן לגיטימציה למושג "הקבוצה" מעבר לחיתוך החד של מגורים ביחד.

על פי תפיסתי קבוצה יכולה וצריכה להתגבש מתוך בחירה במהלך י"ב או במהלך הי"ג.

רצונם החופשי של חברי הקבוצה ולא מסגרות החיים אותם בחרו מראש צריך להיות הכוח המניע של הקבוצה ביצירת החוויה המשותפת, ביצירת במות המפגש התרבותיות, החברתיות הלימודיות והמשימתיות של הקבוצה.

קבוצה שכוחה המניע יהיה רצונם של חבריה ליצור אותם תתפתח ותהיה לקבוצה אוטונומית. גיבוש של הקבוצה סביב מאפינים אלו ערכו רב בהרבה על ערכה של שנה של מגורים משותפים טרם זמנם.

חווית הי"ג הינה חוויה אדירה ואתגר משמעותי לכל אחד ואחד מאלו שחוו או שחווים שנה זו. אך חשוב לקחת בחשבון את השינוי המשמעותי מבית הספר,המוסד, המשפחה והקן הכל-כך מוכרים אל תפקידי הי"ג. בחודשים הראשונים של הי"ג מתעצבת אצל רבים בבואה עצמית חדשה, דלתות נפתחות, יכולות והתמודדויות שטרם פגשנו. התמודדות במקביל על קיום הקבוצה עלול להפוך לעול עוד בטרם חוותה הקבוצה חוויות משמעותיות חיוביות.

אין ספק בליבי כי רוב רובם של חניכי התנועה ובוגריה רואים בקבוצה דבר משמעותי. אך מהו אותו דבר?

• האם זהו ערך?

• האם זהו אמצעי?

• האם ישנה הגדרה ברורה לקבוצה?

• מהו סוד הקסם של הקבוצה?

בחיים משותפים, בהתמודדות על חיי הקבוצה ישנן עוד שאלות רבות וכל קבוצה עוד מתמודדת יום יום עם שאלות וסוגיות המעצבות את אופיה. אך חשוב בעיני כי מושג "הקבוצה השומרית" לא יהיה מונופול ולא ביטוי צר לאורח חיים מסוים.

חשוב בעיני שמושג "הקבוצה השומרית" יתרחב ,וימשוך אל מעגל הקסם, חניכים, מדריכים ובוגרים רבים ככל האפשר שיזכו לחווית הקבוצה מעבר לקבוצה בה גדלו במוסד,בקיבוץ או בקן.

לכן חשוב בעיני כי רבים ,ככל האפשר, מהמשלחת ומבוגרי התנועה יבחנו ויבחרו לעצמם מסגרות שיאפשרו להם לשמור ולפתח את דרך החיים הכה ייחודית לתנועתנו.

כמו כן חשוב בעיני לא פחות כי "השומר הצעיר" כתנועה תמצא דרכים רבות ככל האפשר לחבר אליה מסגרות בוגרים אלו.

אורי אופיר

private:stream