יש שמנסים לומר שכל המזרחיים ימניים
שכל מי שעלה מארצות ערב "מכיר את הערבים ולא סומך עליהם"
כל כך הרבה דברים אומרים עליהם
אך היום ערב המימונה כדאי וחשוב לזכור שהמימונה נחגגה בארצות ערב בצאת הפסח ואליה הוזמנו השכנים הערבים.
אז אולי ברצף שמתחיל במרץ יום הולדתו של אבי לבין פסח יום הולדתי, הראש עובד שעות נוספות ורוצה להזכיר שאבי נולד כסילבן טרבלסי בטוניס
בנם של גנ'ט וג'ילבר שבחרו לעשות עליה לארץ ישראל, באוניה דרך צרפת ובדרך עוד צברו חוויות והרחיבו את המשפחה.
הגיעו לארץ למעברה, ואחר כך למושג גילת ובסוף לבאר שבע.
סיפורים שסופרו פעם אחר פעם במשפחה לא כסיפורי קיפוח ולא בטענה למישהו אלא כעובדות החיים.
אז איך שהוא משנה לשנה ואולי דווקא השנה כשמירי רגב מנסה לנכס לעצמה כל שבב של ייצוגיות למזרחיות, בדרכה האגריבית, הלא מכילה, התוקפנית.
אולי דווקר היום לציון המימונה נראה לי שיש מקום לשתי דוגמאות משני מקורות שונים שמראים צדדים אחרים של המורשת:
אז מימונה על שם מה- להקת שפתיים עושה זאת חד וברור בשיר שמושמע רבות במהלך המיומנה
אתם שהייתם חדורי אמונה
אתם שהבאתם את חג המימונה
רציתם להידמות
החלפתם שמות
ז'וז'ו לא כדאי
פרחה זה שם גנאי
ליקקתם את הדבש
שלא תמיד מתק
נשפך החלב
לא בכיתם אחריו
עם כל הקשיים, השפה, החומות
תקעתם יתד ונתתם פירות
לשיר המלא:
http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=1753&wrkid=15453
ובשיר הזה גדול פייטני מרוקו, מחדד את פתיחת הדלתות בצאת הפסח לשכנים הגרים, הערבים. אם היה כותב דבר כזה היום האם מירי רגב היתה מבטלת את התקצוב. אז כדאי שהשרה הנכבדה תעבור מימונה אחרי מימונה, סביר מאד להניח שתשמע את השיר ואת מסריו ה"חתרניים" מושמעים פעם אחר פעם
אַתֶּם יוֹצְאֵי מַעֲרָב/ ר' דוד בוזגלו
וְלֹא נִכָּר הָעִבְרִי. לִפְנֵי אָחִיו הַהֲגָרִי.
אִם עִירוֹנִי אוֹ כַּפְרִי. רוּחַ כֻּלָם נְכוֹנָה.
שָׁם טֻשְׁטְשׁוּ הַתְּחוּמִים בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים
אִלְמָלֵא אַנְשֵׁי דָּמִים. אֲשֶׁר עַל הַמְּדִינָה.
הֵמָּה הַמְגוֹגִים. מוֹסְרִים עַמָּם לַהוֹרְגִים
כִּי לְכִתְרָם דּוֹאֲגִים. לֹא לְנֶפֶשׁ נַעֲנָה.
ִזְבוּ רִיבוֹת וּמְרוֹרִים. לָעַד וּלְדוֹרֵי דוֹרִים
וְעַל שָׁלוֹם וּדְרוֹרִים. קְרִיאוֹת הוֹי תֶּחְדַּלְנָה.
ר' דוד בוזגלו נולד במרוקו בשנת ה'תרס"ג, 1903. למד אצל הפייטן ר' חיים עטר, המוציא לאור של קובץ הבקשות "שיר ידידות". בגיל 16 עברה משפחתו לקזבלנקה בעקבות רבו שהרחיק אליה. היה גדול פייטני יהדות מרוקו במאה העשרים, משורר, מוזיקאי ומבצע מחונן. הקים בקזבלנקה את מקהלת הילדים והנערים ב"אם הבנים". העמיד פייטנים רבים, ביניהם ר' יצחק רווח ור' חיים לוק. התעוור ב-1949. בשנת 1965 עלה לארץ והתיישב בקרית-ים. ממובילי תחיית שירת הבקשות המרוקאית בארץ. נפטר ב-1975. כתב מאות פיוטים בעברית, בערבית-יהודית ובמטרוז (בשזירת ערבית ועברית) במרוקו ובישראל. סירב ששירתו תוקלט וסירב ששיריו יפורסמו. לא חתם על שיריו באקרוסטיכון שמו, ובכך חזר למסורת הפיוט הקדום בניגוד למאות ארוכות של פיוט. פיוטיו נכתבו ללחני המוזיקה האנדלוסית הקלאסית, המוזיקה השעבית המרוקאית והמוזיקה הערבית הפופולרית החדשה ממצרים ומצפון-אפריקה (ופיוט אחד ללחן הארץ ישראלי של השיר "באב אלוואד").
ttps://youtu.be/66v4wZY-fyQ
שכל מי שעלה מארצות ערב "מכיר את הערבים ולא סומך עליהם"
כל כך הרבה דברים אומרים עליהם
אך היום ערב המימונה כדאי וחשוב לזכור שהמימונה נחגגה בארצות ערב בצאת הפסח ואליה הוזמנו השכנים הערבים.
אז אולי ברצף שמתחיל במרץ יום הולדתו של אבי לבין פסח יום הולדתי, הראש עובד שעות נוספות ורוצה להזכיר שאבי נולד כסילבן טרבלסי בטוניס
בנם של גנ'ט וג'ילבר שבחרו לעשות עליה לארץ ישראל, באוניה דרך צרפת ובדרך עוד צברו חוויות והרחיבו את המשפחה.
הגיעו לארץ למעברה, ואחר כך למושג גילת ובסוף לבאר שבע.
סיפורים שסופרו פעם אחר פעם במשפחה לא כסיפורי קיפוח ולא בטענה למישהו אלא כעובדות החיים.
אז איך שהוא משנה לשנה ואולי דווקא השנה כשמירי רגב מנסה לנכס לעצמה כל שבב של ייצוגיות למזרחיות, בדרכה האגריבית, הלא מכילה, התוקפנית.
אולי דווקר היום לציון המימונה נראה לי שיש מקום לשתי דוגמאות משני מקורות שונים שמראים צדדים אחרים של המורשת:
אז מימונה על שם מה- להקת שפתיים עושה זאת חד וברור בשיר שמושמע רבות במהלך המיומנה
אתם שהייתם חדורי אמונה
אתם שהבאתם את חג המימונה
רציתם להידמות
החלפתם שמות
ז'וז'ו לא כדאי
פרחה זה שם גנאי
ליקקתם את הדבש
שלא תמיד מתק
נשפך החלב
לא בכיתם אחריו
עם כל הקשיים, השפה, החומות
תקעתם יתד ונתתם פירות
לשיר המלא:
http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=1753&wrkid=15453
ובשיר הזה גדול פייטני מרוקו, מחדד את פתיחת הדלתות בצאת הפסח לשכנים הגרים, הערבים. אם היה כותב דבר כזה היום האם מירי רגב היתה מבטלת את התקצוב. אז כדאי שהשרה הנכבדה תעבור מימונה אחרי מימונה, סביר מאד להניח שתשמע את השיר ואת מסריו ה"חתרניים" מושמעים פעם אחר פעם
אַתֶּם יוֹצְאֵי מַעֲרָב/ ר' דוד בוזגלו
וְלֹא נִכָּר הָעִבְרִי. לִפְנֵי אָחִיו הַהֲגָרִי.
אִם עִירוֹנִי אוֹ כַּפְרִי. רוּחַ כֻּלָם נְכוֹנָה.
שָׁם טֻשְׁטְשׁוּ הַתְּחוּמִים בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים
אִלְמָלֵא אַנְשֵׁי דָּמִים. אֲשֶׁר עַל הַמְּדִינָה.
הֵמָּה הַמְגוֹגִים. מוֹסְרִים עַמָּם לַהוֹרְגִים
כִּי לְכִתְרָם דּוֹאֲגִים. לֹא לְנֶפֶשׁ נַעֲנָה.
ִזְבוּ רִיבוֹת וּמְרוֹרִים. לָעַד וּלְדוֹרֵי דוֹרִים
וְעַל שָׁלוֹם וּדְרוֹרִים. קְרִיאוֹת הוֹי תֶּחְדַּלְנָה.
ר' דוד בוזגלו נולד במרוקו בשנת ה'תרס"ג, 1903. למד אצל הפייטן ר' חיים עטר, המוציא לאור של קובץ הבקשות "שיר ידידות". בגיל 16 עברה משפחתו לקזבלנקה בעקבות רבו שהרחיק אליה. היה גדול פייטני יהדות מרוקו במאה העשרים, משורר, מוזיקאי ומבצע מחונן. הקים בקזבלנקה את מקהלת הילדים והנערים ב"אם הבנים". העמיד פייטנים רבים, ביניהם ר' יצחק רווח ור' חיים לוק. התעוור ב-1949. בשנת 1965 עלה לארץ והתיישב בקרית-ים. ממובילי תחיית שירת הבקשות המרוקאית בארץ. נפטר ב-1975. כתב מאות פיוטים בעברית, בערבית-יהודית ובמטרוז (בשזירת ערבית ועברית) במרוקו ובישראל. סירב ששירתו תוקלט וסירב ששיריו יפורסמו. לא חתם על שיריו באקרוסטיכון שמו, ובכך חזר למסורת הפיוט הקדום בניגוד למאות ארוכות של פיוט. פיוטיו נכתבו ללחני המוזיקה האנדלוסית הקלאסית, המוזיקה השעבית המרוקאית והמוזיקה הערבית הפופולרית החדשה ממצרים ומצפון-אפריקה (ופיוט אחד ללחן הארץ ישראלי של השיר "באב אלוואד").
ttps://youtu.be/66v4wZY-fyQ
