חי, חי, חי יחי האחד במאי/ אורי אופיr

כבר מספר שנים חוזרת סיסמא זאת בצעדות האחד במאי, אך נראה שבניגוד לשנים קודמות השנה לאחר מחאת הקיץ, אכן האחד במאי חי מתמיד. יהיו שישאלו על מה מציינים את האחד במאי, הרי הוא של הקומוניסטים ואלו כבר חלפו מזמן מהעולם. ואל מול אלו גוברים הקולות שטוענים לרלוונטיות הולכת וגדלה.

אצלי לפחות אני רואה הזדמנות לחגיגה, חגיגה של סולידריות בין מעמדית, סולידריות בין לאומים. את ההבנה שמתחת לדגל האדום תמונה הזדמנות רלוונטית גם למאה ה-21 הרווחתי בביקור בברצלונה, שם כמעט במקרה מצאתי את עצמי בהפגנת האחד במאי. אוסף רב של נשים, אנשים וארגונים שרוצים ליצור ולפעול יחד לחברה טובה יותר. הן בתחום זכויות המיעוטים, הן בזכויות העובדים והן בתחום איכות הסביבה, כולם חברו יחד ליום של סולידריות ותמיכה האחד בשני.

אצל רבים מחברי הקיבוצים משוייך לדגל האדום שבמשך השנים היה מונף בכניסה לקיבוץ ואף מספרים שבתקופה בה עסקו אנשי גוש עציון בבניית הביצורים צויין האחד במאי בשבת. אנשי כפר עציון יתייעצו עם הרבנים שפסקו כי מדובר בפיקוח נפש ולכן ניתן להמשיך בעבודת הביצורים בשבת, אך ברבדים לאחר שיחת קיבוץ הוחלט כי אין עובדים באחד במאי. וגם כאן ניתן לראות התפתחויות מעניינות, קיבוצים לא מעטים נענו להצעה לקיים שיח חברים, דיון ערכי לציון האחד במאי ואף בכפר מסריק צפוי להתקיים מפגש ושיחה משותף של חברי הקיבוץ עם העובדים השכירים במפעל.

חי, חי חי יחי האחד במאי

לאחר מחאת הקיץ האחרונה, ניצת הזדמנות, כיצד יראה האחד במאי בארץ השנה? האם לשם שינוי יצאו מאות האלפים שיצאו בקיץ ויתאחדו בקריאה משמעותית לשינוי סדר היום הציבורי?

לצערי התשובה השלילית ברורה, וגם איני מהאופטימים ביחס לתקווה שתולים רבים בכך שהדבר יבוא לידי ביטוי בבחירות הכלליות הקרובות.  אך לשמחתי דווקא בגזרה שכמעט לא באה לידי ביטוי בקיץ האחרון ישנה התרחשות מרתקת, הבחירות להסתדרות העובדים הכללית. מתייצבים זה מול זה, עופר עיני יו"ר ההסתדרות המכהן ואל מולו בקואליציה ייחודית של הבית החברתי איתן כבל. כבל מרכז סביבו את אנשיו, את קדימה, מרצ וחד"ש ואף נהנה מתמיכתו של עמיר פרץ.

ב 22 למאי, מתקיימות בחירות להסתדרות ומאות אלפי בעלי זכות בחירה יכולים לקחת בהן חלק. ההסתדרות כארגון עובדים הגדול במדינה משפיעה על כל שוק העבודה בישראל, על תנאי שכר, על תנאי העבודה ועל הביטחון התעסוקתי. ככה שגם אם את או אתה אינך חברת הסתדרות זה בהחלט מעניין אותך. 

על אף שהבחירות להסתדרות נראות ברגע הראשון רחוקות ולא רלוונטיות לחברי הקיבוצים, אנחנו חייבים לזכור שהמגמה היום היא של יותר עובדי חוץ בכל קיבוץ ולכן כולנו מושפעים בצורה דרמטית ממבנה שוק התעסוקה. כן, נפגעים ומנוצלים כמו כל עובד אחר. מצד שני, האחד במאי מחייב אותנו לזכור גם את האלפים שמועסקים כשכירים במפעלים ובעסקים הקיבוציים. יש לנו מחויבות לא להסתפק בסולידריות בתוך חצר הקיבוץ, אלא לפעול על פי העיקרון שגם המעביד מרוויח מעובדים מרוצים. מחקרים שנעשים בשנים האחרונות מראים כי מעורבות עובדים בעסקים יכולה להעלות בצורה משמעותית את הרווחיות של החברה. אז בואו נראה את ההזדמנות שבהרמת דגל וחיבור בין הקיבוץ כחברה סולידרית לבין הרחבת מעגלי הסולידריות עם סביבתנו.

מוזמנים לצעוד ב1/5/2012 בשעה 18:30 בכיכר הבימה לכיכר רבין בתל אביב.

ביום שישי בבוקר בחיפה

או במוצאי שבת בירושלים.

חי, חי חי יחי האחד במאי.

לזכור ולא לשכוח- מה לזכור ומה לשכוח- במחשבה על המסר האוניברסלי בשבוע של יום השואה

ערב יום השואה, ופעם אחרי פעם מדהים אותי עד כמה הלקחים הנלמדים משואת העם היהודי נתפסים כלקחים צרים , כאילו אסור שהדבר יחזור רק ליהודים.. הציווי לזכור מחייב לזכור את המסר האוניברסלי ועד כמה הגלגל יכול להתהפך ולא לשכוח מחייב לא לשכוח עד כמה בני אדם וחברה אנושית יכולים לאבד את צלמם ולייצר מציאות אכזרית. ואין ברירה אלא לבחון את עצמנו ולהודות שמצבנו כחברה ישראלית ביחסה אל השונה קשה היום יותר מתמיד מאז הקמתה. מדינת ישראל הוקמה כמדינה ציונית שלוש שנים לאחר השואה וזכתה להכרה ולתמיכה רחבה אך בשנים האחרונות אנו עדים לתופעות שהולכות ומתרחבות בחברה הישראלית- היחס לזרים- הפעילות הבלתי פוסקת והאגרסיבית בטיפול במהגרי עבודה. מדינת ישראל מזמינה אותם וזקוקה לעבודה זרה אך לא ממסדת בשום צורה את המדיניות ופעם אחרי פעם פוגעת בזכויות אנושיות בסיסיות. כולל האיסור לזוגיות ולגידול ילדים. תנאי שנשמע אבסורדי בכל מדינה מתוקנת ודמוקרטית. היחס לפליטים-מדינת ישראל מתנערת מאחריותה הבינלאומית לפליטים, נשים, ילדים וגברים שמגיעים מאזורי קרבות שסכנת חיים מרחפת מעל ראשם ומרגע הגעתם לישראל הם מצטיירים כסכנה לחברה. לא נתפס בעיני שהזכרון של תופעת הפליטות האדירה שנוצרה במהלך מלחמת העולם השניהנשכח לחלויטן מהזיכרון הקולקטיבי הישראלי. הסיפורים הקשיים על מדינות שסירבו לקבל פליטים יהודיים או על יהודים שדפקו על דלתות ואף אחד לא פתח להם מוכרים לכולנו, אך בצורה כאילו מנותקת, מפרסם שר הפנים של מדינת ישראל הכרזה שהוא מוכן לשלם למדינה שתסכים לטפל בפליטים ומשרדו מונע הענקת מעמד פליט לרוב מכריע מהפליטים. גזענות - כולנו צועקים אנטישמיות כשיש גילויים כאלו ברחבי העולם אך כאשר פעם אחרי פעם יש גילויי גזענות בארץ כלפי מיעוטים הציבור שותק. גילויי גזענות כלפי האתיופים שעלו לארץ וגילויי גזענות כנגד ערביים ישראלים. אלימות בחברה הישראלית-ממצב של חברה דמוקרטית משוחחת שמקבלת הכרעות בקלפי אנו רואים מגמות מתרחבות של אלימות כדרך לפתרון בעיות, ואולי אף גרוע יותר , רואים לגיטימציה הולכת וגדלה בציבור לגילויי האלימות. אנו רואים זאת בכך שהדיון מתמקד בשאלת המוסריות של המעשה ולא בשאלה האם אלימות היא אמצעי לגיטימי כדרך פעולה. ראינו זאת באלימות במגרשי הכדורגל וראינו זאת בתגובה של סמח"ט הבקעה. העובדה שסמח"ט משתמש באלימות פיסית לא כהגנה עצמית כנגד מפגין אינה לגיטימית במידנה דמוקרטית בה המונופול על האלימות ניתן למשטרה ולצבא. כוחו של הסמח"ט הוא בהפעלת כוחו וסמכותו ולא באלימות בריונית. אך קשה עוד יותר התגובה הרווחת בציבור על הלגיטימציה של הצעד לאור המעדות שהציג מפגין זה או אחר. זה פשוט לא הדיון. רק אם ביום יום של כולנו ינתן ביטוי להיותה של החברה הישראלית חברה מוסרית, חברה צודקת, חברה שיש לה תרומה לחברה האוניברסלית. כל זה יוכל לקרות רק תוך כדי אמירה ברורה כנגד התופעות המתרחבות בחברה הישראלית בדמות היחס לזרים, היחס לפליטים, גזענות והאלימות בחברה הישראלית. והיא אפשר בלי מילה כואבת כמעט נדושה אך קודם כל חובה עלינו להסתכל בעיניים על מצבם של ניצולי הושאה, בתקשורת היום פורסם ובטח שלא ניתן להשלים עם אמירות של חלק מחברי הכנסת שמקורה של השואה בכך שלא התמידו בתפילה כפי שטען בעבר חבר הכנסת דהן שעומד בראש הפרויקט של הפיכת חריש לעיר חרדית