זכרון השואה והגבורה מהווה את אחד האתוסים המרכזיים של העם היהודי היושב בארצו
טאבו ששותקים סביבו, טאבו שזוכרים סביבו.
אך בשנים האחרונות עוסקים יותר ויותר בעיצוב זכרון מודע.
השנה בחר שר החינוך להכניס כנושא חובה לבחינת הבגרות בהיסטוריה את נושא השואה, צעד מבורך ומחוייב המציאות.
אך עלינו לשאול האם זהו צעד מספק?
האם לימוד העובדות ההיסטוריות כפי שניסח זאת שר החינוך הוא היעד או שמה עלינו כבני אדם לנקוט עמדה ביחס למעשים הנפשעים שנעשו בשואה?
בנקודה זו חלה חובת הזכרון כנאמר " לזכור ודבר לא לשכוח" חובה עלינו כבני הדור השני, השלישי ואף ניצני הדור הרביעי ללמוד מזכרון השואה את הלקח האוניברסלי
את הקלות שבה תרבות יכולה להדרדר למעשים נפשעים
עלינו לזכור לא רק את ביטויי השיא של ההשמדה אלא גם את כל אותם הערות גזעניות, כל אותן בדיחות והתייחסויות תרתי משמע שהכשירו את הלבבות.
עלינו לזכור ולהזכיר עד כמה יש לעיתים להאבק בעצמנו בכדי לכבד כל אדם באשר הוא אדם.
עלינו לפעול כל העת להשתפר ולא לצעוד במקום בכדי לודא שאנו עושים הכל כאנשים אל אנשים , כמדינה, כלאום וכעם להבטיח את הקיום האנושי לכל אדם באשר הוא אדם.
אל לנו לשכוח את הלקח הכל כך חשוב של שואת העם היהודי, מה עלול לקרות כאשר בני אדם מפסיקים לראות בבני אדם אחרים בני אדם רק בגלל דתם, מוצאם או עמדותיהם.
נכון בכל דור ודור קמו עלינו
אך בכל דור ודור קמים עלינו גם הקולות הפנימיים של הנוחות, הביטחון, הכח והשררה
שגורמים לנו לאבד מעט מאנושיתונו.
עלינו, על כולנו להמשיך ולחתור לביטוי אנושי רחב ככל האפשר לכל אדם בכל עת
בין אם אלו שכנינו הערבים, מהגרי העבודה או כל אחר אחר.
עליונ להבטיח לעצמנו כי על מנת לשמור על זיכרון השואה היהודית עלינו לעשות ככל יכולתנו שלא תחזור שואה בכלל ולא רק שואת העם היהודי.
זיכרון ששת המליונים הינו מצבת עולם, נבדלת מכל חוויה אחרת של המין האנושי בהיסטוריה הכתובה ועלינו לעשות ככל יכולתנו לא רק שלא תחזור אלא גם להתרחק מהגילויים הקרובים לה ככל האפשר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה