יום שלישי, 1 ביוני 2010

הסיפור אינו משט זה או אחר אלא המציאות הפוליטית בישראל



כן, אין ספק שהמציאות של הימים האחרונים יוצרת תגובות רגשיות חזקות, אצל כל אדם, ערבי, פלשתינאי, תורכי, ישראלי וציוני. אצלי כציוני התגובות היו לא פשוטות, האם אלו הם פניה של מדינת ישראל? האם זוהי החזות שלנו כמדינה בעולם?
כבר יומיים עסוקים בלהסביר את הכשל המבצעי, את הבחירות הבעיתיות של צה"ל ושל מערך ההסברה אך אני מבקש לבחון את הכיוון באור שונה. איני מתכוון לבחון את הנושא ביחס למצבה הבינלאומי של ישראל בזירה המדינית.
חובה עלינו כאזרחים של מדינת ישראל לבחון זאת קודם כל במישור הפוליטי הפנימי, נציגיה הרשמיים של מדינת ישראל נבחרים בבחירות דמוקרטיות ובעצם כל אחד מאיתנו מרגע שבחר כאזרח לחיות כאן מחוייב לכללי המשחק הדמוקרטי ולכן חייב לפעולה אקטיבית בתוך מגרש זה.
בראש ממשלת ישראל עומדת נבחרת מסוכנת, של אנשים שכל חטאם, אני מקווה, הוא חוסר הבנה של המערכות המקיימות את מדינת ישראל. כולי תקווה שהמצב שבו מדינת ישראל מצויה כיום, וצפויה להתמודד עם הקצנה שלו בימים הקרובים, אינו תולדה של תוכנית מוסדרת מראש לבידודה של ישראל מהקהילה הבינלאומית.
ראש ממשלה שבדרך כלל מדבר מעל כל במה בוחר לפעול רק בערוצים שקטים ולא נותן שום הצהרה משמעותית לתקשורת, שר חוץ מסוכן, ששוב מתגלה כחסר כל כישורים לתפקיד ושולח את סגנו המסומן כאוייב העם התורכי לחזית ההסברה של ישראל. ומשלים את השלישיה שר הביטחון שעסוק בטיפוח תדמיתו החדשה עליה הוא עמל במרץ רב "לא נחמד ולא מנהיג".
בהרחבת הנבחרת לשביעיה אנו מוציאים גם תגובות קשות עוד יותר של בני בגין שחי במציאות אחרת כנראה משל שאר מדינת ישראל וטוען כי הפעולה עבדה כמתוכנן, הדרג המדיני פעל מצויין וכנראה שבהמשך הראיון, אם היו שואלים אותו, היה מספר על כך שהוא בדיוק בדרך לנופשון באיסטנבול.
מדינת ישראל מצליחה לקיים דמוקרטיה ייחודית במזרח התיכון כבר 62 שנה. השאלה היחידה היא – האם נצליח במשימה זו גם ב שישים ושתים השנים הבאות?
אינני מרואי השחורות ולכן אינני מתכוון להגדיר את המצב כגרוע ביותר מאז קום המדינה וגם לא לטעון שישראל איבדה כליל את הלגיטימציה הבינלאומית לקיומה. אמירות אלו מסוכנות משני טעמים. האחד, מסקנות אלו יכולות לדרוש שקט מערכתי ולרתום לכאורה את כל הציבור הישראלי לחיזוק ותמיכה בממשלה הנוכחית, ראיה לכך קיימת כבר בסקר שפורסם הבוקר המעיד על כך שההסברה של מדינת ישראל עובדת מצוין כשהיא מכוונת לאזרחי ישראל, ביבי עם למעלה מ 80% תמיכה. השני, הישענות על טענות אלא משאירה את הציבור הישראלי חסר יכולת השפעה, כאילו מדובר בגזירת גורל, ולא כך הוא.
נכון, המצב הוא מורכב ומחייב תיקון פוליטי, הציבור הישראלי חייב להתארגן ובמהרה להבהיר באופן חד משמעי שאין הוא רואה את ליברמן כשר חוץ לגיטימי. להביר באופן חד משמעי את הדרישה לתת לגיטימציה לחיזוקה של ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית.
יש רגעים שבהם צריך להיות ברור לכלל הציבור הישראלי כי אין כאן שאלה רק של עמדה פוליטית אלא של דמות מובילה, הנבחרת של נתניהו, מתוייגת בעולם כנבחרת מסוכנת, כובשת ואנטי דמוקרטית. אם ברצוננו לשמור ולחזק את מדינת ישראל אנו חייבים כאזרחים לדרוש כניסתם של שחקני חיזוק והושבתם המהירה על הספסל של חלק מהשחקנים שסיבכו אותנו עד כה.
הקלות שבה הדרג המדיני טפל את האשמה על הדרג הצבאי מהווה מבחינתי מסמר נוסף בנקודת השפל שבה אנו נמצאים מבחינה דמוקרטית. חייל באשר הוא, כולל קצין ומפקד מבצע, יוצא לפעילות כגורם מבצע ולא כגורם המעצב את המדיניות.

אין תגובות: