מעשה זוועה... הפוגע ביסודות הקדושים ביותר של המוסר האנושי השאוב מתורת ישראל." 60 שנה לטבח בכפר קאסם

חוסנה של חברה נבחן ביכולתה בלבקר את עצמה, להודות בטעויות ומכאן להתחזק ולשאוף לשפר את עצמה. לכן כשבן גוריון בחר במילים כל כך חדות לתאר את הטבח בכפר קאסם הוא הוכיח חוסן וחוזק "מעשה זוועה... הפוגע ביסודות הקדושים ביותר של המוסר האנושי השאוב מתורת ישראל."

רק שלאחר מכן, הופעלה צנזורה חמורה ואיפול הוטל על "המאורע"

ורק חוברת קטנה שעמוד השער שלה מצורף כאן, הצליחה לחדור מבעד לצעטת הממסדית. החוברת היתה חיבור בין אנשי אופוזיציה דוגמת אבנרי ובין נתן אלתרמן שנחשב למקורב להנהגה של מפא" ובכל זאת בנושא זה לא הסכים לשתוק.

דרך ההפצה של החוברת היתה באמצעות חניכי ומדריכי "השומר הצעיר" = האם במקרה?

שישים שנה מלאו לטבח, ואני לא יכול שלא לחשוב, כיצד גם אנו בפעולות בשומר הצעיר לפני 15 ו20 שנה ידענו לציין וללמוד על הטבח בכפר קאסם.
כן בלי לצאת לרחובות, ובלי הפגנות, קבוצת נערות ונערים בקן "השומר הצעיר" ברחובות, עוברים פעולות, כותבים בעלון הקן, אך לומדים ומכירים את הנושא, לא כחלק ממעשההמפלגתי אלא כחלק
מעיצוב הזהות שלנו
כציונים
כיהודים.

ואני שואל, האם במדינת ישראל לא היה נכון שיום זה יזכה להתייחסות גם של שרי ממשלת ישראל, גם של "המחנה הלאומי"

האם שמירה על "יסודות המוסר האנושיים השאובים מתורת ישראל" זו מורשת ונחלת השמאל או שכל אישה ואיש המאמינים בבני אדם ומאמינים במוסר צריכים היו לתת פומבי לטבח?
מדוע האזכרות והטקסים הן נחלת המגזר הערבי?
מדוע היחידי ש"חצה את הקווים" היה רובי ריבלין כשב2014 בחר להשתתף באירועים לציון הטבח.

אלתרמן כתב
ידעת:אין לכתוב על כל נושא אחר. לא מאמר ולא סיפור ושיר/כי מסרבת העברית לדלג על נבלה שנעשתה בישראל/ כך אפי הלשון הזאת. כזה טיבה.

ובהמשך:
"לא תתכן חברת אנוש, לא יתכן ציבור בר-הכרה/ שלא יהם לעת מקרה כזה ולא ישאל.../ כיצד קרה מקרה ואיל י כ ו ל ה י ה לקרות מה שקרה/ ואיך ומה חיב בוא לעשות כדי שלא תקרה כזאת מחר"

ותודה למאמרו של דן לאור שיצר אצלי את החיבורים, ושפך גם אור על חלק לא מבוטל מהפרטים
ציון נסף גם בhttp://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4869954,00.