"ישנם כאלה הרואים את הדברים כפי שהם ושואלים את עצמם מדוע, ואילו אני רואה אותם כפי שיכלו להיות ושואל את עצמי מדוע לא!"
"איפה את/מרק לוי"
חירות וחופש, כמה פעמים האסוציאציה המיידית היא, אותו דבר שהיה עלי לנטל והצלחתי להפטר ממנו, החופש מבית הספר, או החופשה מהצבא, אך אני בוחר לעסוק דווקא בחירות לעשות, אותה חירות שמשאירה בידי את זכות הבחירה.
אותו רגע שבו אתה מתלבט בשבת בבוקר האם לאסוף את עצמך ולצאת לטיול מוקדם בבוקר, או להישאר במיטה, אותו רגע שבו צץ בך הרעיון לעשות משהו ומנגד צפות עולות אותן עשרות סיבות למה לא.
כל כך הרבה דברים מקיפים אותי,את משפחתי, את ביתי הקיבוצי , את מדינתי ואת עמי שמחייבים אותנו לשאול כל בוקר, כיצד משפרים את הדברים וכיצד עושים אותם יותר טוב. אותו שילוב נצחי שנרכש ב"שומר הצעיר" של נאה דורש נאה מקיים, שמחייב אותך לעמוד ברף אותו אתה מציב לסביבתך ולעצמך.
רבות חשבתי על אותה נקודה שבה הרגשתי חירות לפעול, עלה בראשי הפעולה הראשונה שהדרכתי כמד"צ, הכניסה לקן קרית אתא כקומונר וגם הפעם הראשונה שהחזקתי נשק, אבל בתוכי נחה ההבנה כי לא היה זה רגע משחרר, אלא רגל של בחירה, חירות לבחור בנשיאה בעול.
אותו שלב בו אתה מקבל על עצמך משימה מתוך חירות מוחלטת, לא מתוך תחושה פילנתרופי או נדבנות, אותה חירות שבבחירה שיוצרת אצלך את המחויבות לדרך החיים ולאותם קשיים הצפויים בדרך.
החירות לתפיסתי לא הייתה בעצם היציאה מבית עבדים ממצרים, אלא בעצם הצורך להתחיל באורח חיים של עם,
עצמאי, עם סדר יום, מצוות, ערכים וכל אותם מרכיבים שהאדם הריבוני מחוייב לעצמו ולא לרבו ולציווי הדתי.
"אנחנו דור ביניים, דור שאין בו נוסח אחד, אבל יש בו נקודות מגע, מבחינה זו פסח הוא אולי אחד המאורעות שכדאי היה להרהר בהם מבחינה זו, שכן בחג זה גם ציבור רציונאלי, כביכול, המנותק מפולחן דתי מגיע לזהות עם העם כולו. חג עיקרו מיתוס. מיתוס עיקרו בתום המאמין. אין לנו היום במדינת ישראל תום זה. יותר קל להזדהות עם תום האמונה של דורות קודמים ולראות את עצמך ממשיך להם." אבא קובנר
אותו תום האמונה שאבא קובנר מציינו, חייב לדבוק בנו, לא אמונה דתית כי אלא אמונה באדם, אמונה בדרך בה כל
אחד ואחד צועד, אמונה בחירות ובדמוקרטיה, אמונה ביכולנו להיות ביקורתיים אך לא לשרוף את הבית בו אנו חיים.
יורם טהר לב בתרגומו לשיר "את חירותי" נאחז בחירות כחופש לעשות ככל העולה על רוחו ומציג את האהבה והזוגיות כמתח לחירות, מי ייתן וכל אחת ואחד מאיתנו ידעו לשזור את חירותם ואהבתם לסביבתם יחדיו.
חג חירות שמח.
"בגדתי בך, חירותי הטובה
אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער
וסוהרת יפה בתנועה רחבה
נעלה את השער. "
תרגומו של יורם טהר לב לשירו "מא ליברטה", כתב ושר היוצר היהודי-צרפתי ז'ורז' מוסטקי.
