נשים מוכות הן קורבונות לאלימות מבלי יכולת להחלץ או לשבור את המעגל

הסיפור האמיתי הוא סיפורן של המתנדבות. נשים צעירות ומבוגרות זו לצד זו, לבושות בקפידה ובחגיגיות, מחלקות מאפים קטנים מתוקים ומלוחים ומוזגות מים לכוסות חד פעמיות. מאות האנשים שהגיעו יצרו תחושה של יחד. המתנדבות פועלות בחריצות ודיוק, עוד רגע יסתיים חלקן , ישאירו את המגשים בחוץ ויצטרפו יחד עם הקהל הרב לאולם לפתיחה החגיגית.
אילין, אחת הנשים שיצאו מהמקלט ונמצאת כעת בדירת מעבר מתחילה בהתרגשות רבה להנחות את הערב. רות חשין עולה על הבמה ובדרכה החדה והלא מתפשרת עומדת על מצבן הרע של הנשים בארץ בכלל ובירושלים בפרט. ההתייחסות להדרת נשים משלטי הפרסום זוכה לאהדה בקהל והתייחסותה של חשין להפרדה הצפויה בקלפי בין גברים לנשים כבר מעוררת רחשים .
איליו מזמינה את אורנה רשף יו"ר העמותה, המתארת בקצרה את פעילותה של העמותה בשלושים השנה ה אחרונות. אורנה גם מציינת כי כל הכיבוד בפתיחה הינו מעשה ידיהן של מתנדבות העמותה.
פעילות העמותה מדהימה, והאומץ לכנס בבנייני האומה, בערב ירושלמי קר, קהל כל כך רחב של נשים, וגם מספר גברים במטרה להעצים את הגורמים המטפלים באלימות נשים היא מדהימה. ההבנה כי בתוך הקהל יושבות יחד עם ציבור התומכים, אותן נשים שנמצאות בימים אלו במקלט, עשו את המעשה ועזבו מציאות אלימה וכואבת ונמצאות בתהליך של חיזוק ובניה מחודשת של זהותן האישית, על פי רוב על ידי העצמת סמכותן ההורית ותפקידן אל מול בניהן ובנותיהן,כפי שסיפרה מנהלת המקלט.
באתר העמותה ניתן למצוא כיצד העמותה מגדירה את עצמה.
המקלט מעניק מחסה וביטחון פיזיים ונפשיים לכל אישה בלי הבדל דת, גזע, לאום, גיל, השכלה ומצב כלכלי. הנשים מופנות על ידי שירותי הרווחה, המשטרה, חדרי מיון ומרכזי חירום. הן מגיעות למקלט מכל חלקי הארץ. הנשים נמצאות במצב של משבר, מצוקה קשה, תחושה של חוסר אונים, חרדה ובלבול. במצב דומה נתונים גם ילדיהן, אשר נאלצים לעזוב את סביבת חייהם המוכרת ולהגיע אל הלא ידוע.

נשים מוכות הן קורבנות לאלימות פיזית, מינית, נפשית, מילולית וכלכלית. הן נתונות במעגל בלתי פוסק של אלימות מבלי יכולת להיחלץ ממנו או להפסיקו.
המקלט נערך לעזור לנשים ולילדים בתקופה כה קשה ורבת משמעות בחייהם: קשה – בגלל מצבן הנפשי, הפיזי והכלכלי החמור של מרבית הנשים. רבת משמעות – שכן עזיבת המסגרת האלימה עשויה להיות כוח מניע לבניית חיים חדשים, בריאים ובטוחים.

אכן פעילות מדהימה שנעשית במשך עשרות שנים, כל השנה ומסביב לשעון. ועל אף שבשנה שעברה מילאו התומכים את תיאטרון ירושלים והשנה את בניני האומה לא יכולתי שלא תנקר במוחי המחשבה, לשם מה קיימת העמותה. לא יכולתי שלא להיזכר כי ציינו ואף הודו לנציגות משרד הרווחה שישבו באולם וכי בשנה שעברה בוז'י הרצוג כשר הרווחה היה בין המברכים.
ועדיין לא מרפה השאלה, מדוע פעילות כל כך חשובה שאינה חוצה בין ימין לשמאל, שבדיני נפשות עסקינן אינה ממומנת ומתופעלת כחלק בסיסי מהשירותים שמדינה מעמידה לכלל אזרחיה.
העובדה כי מידי שנה פועלות נשים חרוצות רבות על חשבון זמנן הפנוי, מגייסות את הונן הפנוי ועוד גופים רבים לתמיכה בפעליותן פשוט אינה נתפסת. מדוע מעל הבמה היה צורך להודות לבניני האומה ולבנק הפועלים על תרומתם הנדיבה? מדוע יהודית רביץ, גידי גוב ויהודה פוליקר היו צריכים לתרום את הופעותיהם בכדי שנושא זה יטופל ? בכדי שנשים הסובלות מאלימות קשה בבית וחייבות לצאת מהבית בכדי להצין את עצמן ואת ילדיהן צריכות להסתמך על פעילות התנדבותית?
אז נכון שהרגשתי מחוזק מעצם הידיעה שבחברה הישראלית ניתן לאסוף מאות אנשים מלאי אמפטיה ואכפתיות שאינם נרתעים מעיסוק באלימות נגד נשים, ונכון שעוד יותר התרשמתי מכך שיהודה פוליקר ידע בצורה נדירה לשלב ולשזור בתוך הערב נגיעה בכאב של אותן נשים, ונכון שקהל רב קיפץ ורקד בשמחה ונתן כוח רב לאותן נשים השוהות בימים אלו במקלט שראו את רוחב התמיכה בהן, אך כל אלו אינם יכולים לעמעם את התחושה הברורה שכל זה לא היה צריך לקרות בזכות נדיבות לבן של המתנדבות שאפו ואירחו, וגם לא של אותם בעלי ממון שתורמים חלקם בפומבי וחלקן במתן בסתר. כל זה היה צריך, וצריך שבעתיד הקרוב יהיה חלק ממענה לגיטימי של מדינה לאזרחיותיה ותושבותיה ללא הדל דת, גזע , לאום גיל או מצב כלכלי.
מחשבות בעקבות השתתפות בערב ההתרמה השנתי של עמותת אשה לאשה שהתקיים השבוע כחלק מציון יום המאבק באלימות נגד נשים
http://www.jerusalemshelter.org.il/

מהמון לציבור- ממחאה לחברה יוצרת

מהמון לציבור המחאה נמשכת כבר חודשים. יש שהספידו אותה ויש שעוד מייחלים לגדולות ונצורות.לאחר שתיקה לא קצרה בפרסומים אני בוחר למקד את כתיבתי להבהרת מספר מושגים שבעיני מהותיים בכדי שהמעבר הכל כך קשה מהמון מוחא יקרום עור וגידים ויהיה לציבור שבונה חברה יוצרת. אז לשם הדגמה, מה הכוונה בהמון? הכוונה אינה ערך מספרי. אין מספר בו ציבור הופך להמון. את מונח ההמון ניתן להגדיר ולהדגים על ידי עומק המסרים ומה הגורמים המחברים אותו. המון אותה מסה של אנשים שמרכזת מאמץ לאמירת לא, כלומר מסר קצר, ששולל מציאות מסויימת וקריאה לשינוי המצב. הדוגמה המרכזית אולי מהמחאה למושג ההמון, הינה השימוש שנעשה לכאורה בקול ההמון המוסט, כנגד חלקים מהחברה הישראלית. ההמון ניתן למניפולציה כך דו"ח טרכטנברג כדוגמה, מגלם בתוכו משנה ניאו-ליברלית סדורה הכוללת פתיחת השוק ליבוא ועוד תחלואים רבים לחברה. הדוח נוסח כמענה לקולות ההמון, לכאורה המענה הראוי, אך בפועל מכיוון שלא ניתן לקיים שיח עם ההמון, נתניהו וחבריו יכלו לבחור לאלו מהקולות להקשים ואת מה לקדם. ציבור נבדל מהמון ביכולת הארגון והביטוי שלו, ביכולת לייצר מסרים מורכבים ולהתגבר על ספינים תקשורתיים. הציבור המאורגן יכול ליצור את השינוי ממחאה לחברה יוצרת- מאמירת מה לא להתחיל לגבש מה כן. חברה יוצרת מגלמת בתוכה את האפשרות להגדיר מה צריך לשנות אך גם גולמת בתוכה את יכולת ההתארגנות העצמית כלומר לשנות בעצמנו. כלומר בויתור על הייחודיות של דעתי ובכך שאני מעביר חלק מכוחי אל הכלל אני מאפשר יצירת השפעה ריאלית.

את כוחו של הציבור המאורגן אדגים בשני צירים. התנועה הקיבוצית וההתארגנויות הקואופרטיביות. את התנועה הקיבוצית ניתן לראות כמשל- בעבר, בהווה ובעתיד. בעבר- המודל הטוטאלי- החברה המגוייסת, רוב ההחלטות היו בידי הציבור- ולכן היתה זו אליטה משרתת- ברמת המדינה- רצה בראש- בכנסת הראשונה 20 ח"כים, על אף שלא היו יותר מ10% מהאוכלוסיה. כוח של ציבור מאורגן. בהווה- לא ברמה הלאומית אלא ברוח התקופה- הקיבוצים ייצרו פתרונות שיתופיים גם המופרטים שבהם- רכישת שירותים משותפת, היכן שנסגה המדינה מתפקידה רכשו הקיבוצים במשותף את השירותים דוגמת הביטוחים המשלימים, החינוך המשלים. בעתיד- שילוב במאבק לכינונה מחדש של מדינת הרווחה, כי הרי תת תאים של התנגדות לא יכולים להתקיים לאורך זמן כמסגרת חיים. דוגמאות להתארגנות ציבורית בארץ ובעולם- העולם הקואופרטיבי- אחת מכל ארבעה אמריקאים, ארבעה מכל שישה קנדים מאורגנים בגופים שנותנים להם שירות קואופרטיבי.העיקרון שבו הציבור משתמש בכוחו, או יותר נכון בכוח הקנייה שלו בכדי לחזק את הבחירה שלו הופכת כל חבר קואופרטיב לשותף פעיל בכינונה של חברה סולידרית יותר. התארגנות לאחד מתחומי החיים- צריכה משותפת, בניה משופת, חינוך משותף,קרן פנסיה קואופרטיבית או מערכת פיננסית ובנק קואופרטיבי. כל אלו יוצרים את האפשרות ליצירת קהילה עם יכולת לייצר נכסים משותפים. דמיינו מציאות שבמודל שבכל עיר יש אפילו רק שלושה או ארבעה כאלו גופים, שמוציאים את התושבים מההמוניות ומהניכור והופכים אותם בתחומם לאזרחים פעילים ומעורבים. קבוצות אזרחיות כאלו ימשכו את העיר כלפי מעלה. ברגע שיש משאבים משותפים ניתן לייצר חריגה מסדר היום הקיים, ניתן לשלם יותר למורים ומחנכים, ניתן לסבסד מוצרי מזון אותם מגדירים כחיוניים, ניתן לייצר מעגלים הולכים ומהדקים של סולידריות חברתית.משאבים משותפים הנצברים לאורך זמן מאפשרים יצירת סדר יום אלטרנטיבי ויוצרים אזרחים וציבור שמוכן לפעול להרחבת העשייה גם בתחומי החיים האחרים, החברתיים והפוליטים. לקצת יותר מידע על עקרונות הקואופרציה http://shomerlife.blogspot.com/2008/03/blog-post_06.html http://www.ica.coop