קצר ולעניין אין מקום אחר להיות בו חוץ מההפגנות במוצ"ש

חלקכם לא היו מעולם בהפגנה
וחלקכם כבר ותיקי הפגנות
וברור שיש גם את החלק שמיואש מכל ניסיון לשנות
אז איך בכל זאת עומדים בהבטחה של "קצר ולעניין" וגורמים לכולם להגיע בשבת הקרובה להפגנה.
כנראה שהדרך הפשוטה היא לנסות ולעמוד בכמה נקודות על הסיבות שיגרמו לי גם השבת לצאת מהבית בשעה לא שעה, ולחזור בערב בשעה לא שעה בידיעה מוחלטת שביום ראשון אהיה גמור מעייפות.
- תקווה- אחד הדברים המרכזיים שכל כך חסרים בציבור הישראלי- ניסיון להבין לאן הדבר הזה שנקרא אנחנו, שנקרא החברה הישראלית ,שנקרא מדינת ישראל הולך- לא בטוח שבשבת תהיה תשובה לשאלות אלו ואולי אפילו לא לחלק מהן
אך בעיני מפגן כח ציבורי בשבת בהחלט יאפשר את המשך השיחה הציבורי על עתידה של החברה הישראלית.
אמונה- רבות נכתב וגם אני כתבתי על האמונה ברדם, על היכולת להאמין כי האדם הוא יצור חברתי וכי יש לנו כבני אדם צורך בחברה, זה הזמן לצאת ולהוכיח את זה. לא להסתפק בשקיעה בדכדוך יומיומי ורצף משימות שלא נגמר אלא באמת לצאת לולהצטרף לעשייה.
בחירה- אומרים כי המחלה הנפוצה ביותר בעולם המערבי היא הדיכאון, דיכאון שמקורו בחוסר התכלית ובחוסר המעש ולעיתי םגם בתחושה של אנשים כי אין להם שליטה על חייהם. מציע לאף אחת ולאף אחד לו להיות בנקודה זו אלא להיות איתנו בהפגנה.
ולסיום כי הבטחתי להקפי על "קצר ולעניין"
כן גם אני וגם אתם מגיעים להפגנה כדי להיות אחד ממיליון
מגיעים כי הפגנה היא לא צעד אגואיסטי וגם לא צעד אינדבידואליסטי,
הפגנה הינה צעד חברתי, מאורגן, הפגנת כח של חברה.
אין ספק שכל אחד מאיתנו אם היה מקבל דקה על אחת מהבמות שצצו בחודש האחרון בארץ היה מוצא לנכון להגיד דברים שונים מאלו שיאמרו מעל הבמה. אך חובה על כולנו לזכור, המהות של בחירה בחברה הינה ויתור על חלק מהחופש ולכן הצטרפות להמון משמעותה העברת חלק מהכח של כל אחד ואחד מאיתנו לטובת המשך המאבק