התיישבות זאת לא מילה גסה

התיישבות זאת לא מילה גסה - אורי אופיר

השומר הצעיר כתנועה מובילה בין תנועות הנוער היתה גם תנועה מובילה בהתיישבות. הנחת היסוד ראתה זהות ערכית בין האחיזה בקרקע להגשמת ערכים. בתנועת השומר הצעיר, על אף שלא הייתה בין הגדולות שבתנועות הנוער, הייתה חובת ההגשמה נר לרגליהם של בוגריה וכך היתה לתנועה המובילה בכמות הקיבוצים שהקימה לאורך השנים. במשך זמן רב היה הביטוי להגשמה תנועתית הקמת יישובים. במשך זמן לא מבוטל נלחמו אף בני הדור השני של התנועה על רצונם להקים קיבוצים משל עצמם ולא להשלים קיבוצים אחרים מכיוון שרק בהקמת נקודת ישוב נוספת ראו ביטוי שיא להגשמת הרעיון השומרי. אורח החיים השומרי יצר שאיפה ליצירת אדם חדש, תוך יחס שונה לעבודה, סדר יום אלטרנטיבי לכל מה שמחוץ לקיבוץ ובכלל זה חיי חברה ותרבות. אך הדגל שנשאו הקיבוצים גבוה מעל שאר הדגלים היה החינוך, חינוך הדור הבא במתכונת שתשחרר אותו מחיי הגלות ובאמצעותה הוא יגדל ויהיה דור המחובר לעבודת האדמה ולאורח החיים הקיבוצי.

ההתיישבות כשליחות תנועתית הצליחה להתמודד עם הגדולים שבאתגרים. פיתחו את מפת ישראל ושימו לב לגבולה הצפוני של מדינת ישראל. בגבול לבנון הקיבוצים איילון, אדמית, סאסא וברעם ועוד קיבוצים רבים שעד היום נראים לנו מרוחקים ומנותקים, נסו רגע קט להכנס למציאות של עשרות שנים לאחור ולהבין את גודל השליחות שבהגדרת גבולות הארץ דרך התיישבות. גם אלו מכן שמכירות את עמק בית שאן ועמק הירדן לא יכולות להתעלם שלקחו על עצמם חברי מסילות, ניר דוד ושער הגולן. קיבוצים אלו עמדו על ההכרח וראו כשליחות את הצורך שלשלב בין הרצון ליצור אורח חיים חדש, אדם חדש עם הצורך להגדיר את גבולותיה של המדינה או המדינה שבדרך.

חלק מכם ודאי יופתעו אך גם הקיבוצים שהיום הוכתרו תחת השם "קיבוצי הנדל"ן", אותם קיבוצים שרצה המזל ומצאו עצמם באזורים מבוקשים למגורים ולמסחר לא עלו על הקרקע במיקום זה דווקא מתוך בחירה או נוחות אלא כצורך ביטחוני ליצירת רצף של התיישבות יהודית. "ספר השומר הצעיר" מלא כרימון בדוגמאות על יכולת עמידתם של הקיבוצים הצעירים אל מול מתקפות לא מבוטלות ולפניכם רק דוגמאות קצרות. " מענית היתה הנקודה היהודית הקיצונית ביותר לצד מזרח בשרון הצפוני. היא חלשה על הכביש המקשר את עמק עירון עם דרך טול כרם... רק באמצעות בית החרושת גל-עם העומד ממש על הכביש נשמר הקשר עם הנקודה היהודית הקרובה ביותר-קיבוץ עין שמר. ממכוניות ערביות, שעברו על הכביש היו יורים על עובדי המטע וגן הירק. רק בלווית משמר מזויין יכלו העובדים לצאת לשדה... "

"בליל שבת , 4 ביוני 1948, נכבש הכפר קאקון בהסתערות על ידי צה"ל. כעבור זמן ערך האוייב התקפת נגד בעזרת משוריינים וטנקים. במשך 36 שעות רצופות נמצאו חברינו בתוך העמדות והחפירות, צמודים אל נשקם שמעל לראשיהם שורקים ומתפוצצים מאות פגזים שנורו מתותחים ומרגמות ופצצות מן האוויר" –אוגוסט 1948 המעפיל.

הזיכרון הקצר של כולנו גם השכיח מאיתנו את מקומם של "קיבוצי עוטף עזה" בשמונה השנים האחרונות. שוב מפת ישראל תסייע לנו רבות בלהבין כי אפשר לספור על יד אחת את הקיבוצים שהתיישבו על קרקע מתוך שיקולי כדאיות ולא נשלחו כחוד החנית על ידי המדינה או מוסדות הישוב של המדינה שבדרך. הרושם אף גדל אם נשוב ונזכיר לעצמנו כי לצד השליחות הביטחונית ידעו הקיבוצים לפתח אורח חיים ייחודי, אורח חיים של ביקורת עצמית ובחינה תמידית של דרכם. על אף הקושי קיבוצי השומר הצעיר פעלו כחלק מתנועה ושמרו על קשר יומיומי עם המערכת התנועתית בשליחת שליחים, ביקורים ויצירת שיח משותף. מתוך מציאות מורכבת זאת צמח ועלה החינוך השומרי, קם וצמח המוסד החינוכי. אותו חינוך קיבוצי שגם לאחר עשורים רבים וגם היום אנו יכולים לזהות באמצעותו את החברה הקיבוצית כחברה שמשקיעה בחינוך מעל ומעבר לכל קבוצת אוכלוסיה דומה וזאת תוך שימוש בהכנסותיה ולא תוך הסתמכות על פילנתרופיה דוגמת החברה החרדית.

מציאות הדור שלנו בשומר הצעיר הפכה את היוצרות, המושג התיישבות נעלם מהשיח החינוכי, ניתקה האחיזה בקרקע ומתוך מערך שלם של חברה היה החינוך לתכלית הכול.

מהלך זה היה הכרחי בכדי לנער את קורי העכביש שנטוו על מערכות החינוך הערכי בכלל ועל תנועת הנוער בפרט. היה ועודנו קיים צורך בחידוש השיח החינוכי, שיח שמעיז לדבר ערכים, מעיז לאתגר במושג ההגשמה והמחויבות. מהלך זה של חידוש מסלולי ההגשמה התנועתיים הינו מהלך שהפיח רוח חיים חדשה בתנועה שכבר הספדים רבים נכתבו לכבודה.

אך היום עלינו לוודא כי אין אנו נשארים מנותקים ומרוחקים מהעשייה היומיומית. העשייה החינוכית שלנו חייבת להעשות מתוך החברה ולא מתוך תפיסה פטרונית. רעיון ה"מהפכנים המקצועיים" פשט את הרגל זה מכבר ועלינו לוודא כי תנועתנו לא תיפול באותו הפח בדמות "מחנכים מקצועיים"

הבשורה של החינוך השומרי בפתח המאה ה-21 חייבת לבוא מתוך שותפות אמת עם הקהילה, חינוך שומרי של קהילה שלוקחת אחריות על עצמה ומחנכת מבפנים. ניתן למצוא ביטויים פוסט-מודרנים רבים לתאר את הצרכים הכוזבים שמונעים מאיתנו להתחייב.

מונעים מאיתנו להתחייב למשך.

מונעים מאיתנו להתחייב לדרך.

מונעים מאיתנו להתחייב למעשה.

הכח הגלום הקבוצה השומרית לא יצליח לבוא לידי ביטוי משמעותי ללא תיבת התהודה של החברה שבתוכה הוא יבנה את השותפות. המורה שקם כל בוקר לעבודתו בבית הספר במשך עשרות שנים מתמיד במשימה יותר מכל אחד מאיתנו היום. כך גם אותה גננת שסביר להניח שאם תחזרו ותבדקו כנראה נמצאת עוד באותו גן שבו גדלתם. ההשפעה דרך החינוך והרצון לעצב בחברה מחייבים אותנו להעיז. להעיז ולהתחבר אל זרם החיים- אל המציאות של הקהילות עליהן אנו רוצים להשפיע.

אני מפציר בכל קבוצה,גרעין ושכבה לקחת את האחריות ולהכניס לסדר היום שלכם את הדיון על המחויבות לאורך זמן. מחויבות שתבוא לידי ביטוי בהצמדות לקהילה לאורך זמן. כל קבוצה שתדע להגדיר לעצמה ולהתחייב לעצמה שהיא מגיעה למקום לעשר שנים לפחות תבנה את עצמה בתוך המרחב באופן משמעותי. המהפכה היא שלנו פנימה, בשיח הפנימי, בתחושת השליחות, בדרך של האיך עומדים במשימה שלקחנו על עצמנו. האנרגיות הרבות המתבזבזות, פעם אחר פעם, בהתמקמות מחדש כל שנה שנתיים, או גרוע מכך ביצירת מסגרות משימתיות שבהגדרתן מנותקות מהקהילה, מהוות חסם מרכזי ביכולת שלנו להפוך לגורם חינוכי משמעותי ומעצב בחברה הישראלית.

המונח יעד הגשמה חייב להכנס לשיח התנועתי כהגדרת מקום של קבע, לא עוד יעד משימתי לשנה-שנתיים ואולי אפילו ארבע, אלא יעד שבו המהפכה השומרית, אורח החיים השומרי יגדל ויתבגר יחד איתנו.

הבחירה שנעשתה על ידי דורות של שומרים ושומרות לקשור את מושג ההגשמה להתיישבות ולמעשה חינוכי צריכה לעמוד נר לרגלנו, אין הדבר אומר שבהכרח עלינו לסמן את יעדי ההגשמה בפריפריה הגאוגרפית של ישראל או להתמיד במודל הישוב הכפרי. אך כן עלינו להעיז ולומר שאיננו רק עוצרים כאן לרגע, איננו רק אורחים, בכל מקום שנבחר בין עם בפריפריה חברתית או בריכוז עירוני גדול עלינו לראות עצמנו כחלק בלתי נפרד מהשכנים שלנו. אנו רוצים לייצר מציאות חדשה יחד איתם, לא עבורם, לא בשבילם, אלא עבורנו ובשבילנו.

"שימת דגש על החינוך להגשמה חלוצית והפניית עיק תשומת-הלב פנימה לא ניתקו את התנועה מזיקתה למתרחש בעולם הסובב, אך עובדה היא, שמעמדה הציבורי ויעילות מאבקיה על נפש הנוער היו תמיד פועל יוצא מחוסנה הפנימי" (ספר השומר הצעיר ג' 303)

Orion22@gmail.com

הקהילה הכפרית- המשבר הכלכלי כהזדמנות חינוכית

השנה האחרונה חושפת אותנו יותר ויותר להשפעותיו של המשבר הכלכלי העולמי. מציאות כלכלית כלל עולמית של קריסת מוסדות פיננסים, פיטורי עובדים ופגיעה אנושה לכלכלת השוק. הבנקים בישראל איבדו במהלך השנה האחרונה בממוצע 40% משווים. אמדוקס פיטרה 1500 עובדים וכמובן אלו רק דוגמאות למציאות כלכלית שצפויה להשפיע על אורח החיים בעולם המערבי בשנים הקרובות. בבחינת המשבר הכלכלי וההשפעות החברתית הצפויות לו בחצר הפנימית של המגזר הכפרי בישראל אנסה לעמוד על ההזדמנות הגלומה במצב לצמיחתה של מנהיגות חינוכית. מנהיגות קהילתית שיש בה בכדי למצב את המגזר הכפרי במרכז החברה הישראלית. בחינת המציאות תתמקד במיקומו של המדריך במערכת הבלתי פורמאלית ביחס לקהילה. בבחינת דוגמאות למציאות היישובית שעלולה להתעצב מתוך המצוקות הכלכליות וכמובן במאפיינים של הצמחת מנהיגות חינוכית משמעותית מתוך מציאות משברית זו.
לא מן הנמנע שבחצר היישוב יראו במהלך השנה הקרובה יותר ויותר הורים מובטלים, עצמאיים הנשארים ללא הכנסה בסוף החודש אלו כמובן דוגמאות קצה אך לצידן נראה יותר ויותר משפחות החוסכות בהוצאות. מציאות משברית זו מחייבת תשובה מן הקהילה המקומית של כל משפחה ומשפחה. המגזר הכפרי מתאושש בשנים האחרונות ועולה על פסים של צמיחה מהמשבר של שנות ה-80. האם יכולות הקהילות המקומיות במגזר הכפרי להתעלם ממציאות זו או שמה עליהן להגיב למציאות זו? האם ניתן לזהות מתוך המציאות המשברית הזדמנות. הזדמנות לפיתוח מנהיגות חינוכית וקהילתית?
מדריך הנוער,המחנך, הענ"ק או המד"ב מוצא עצמו מפעיל את הנוער בישוב בצורות שונות אך ממפגשים רבים עם מדריכי הנוער עולה תמונה ברורה כי המדריך פועל על פי רוב באי הלימה בולט עם הקהילה. גם בשיחות עם צוות מדריכים העובד יחד בקיבוץ חזק וגם משיחה עם ענ"ק במושב הפועל בחצי משרה ואחראי על למעלה ממאתיים בני נוער עולה תמונה דומה. עובד הנוער רואה עצמו כמחנך הפועל לחזק אצל בני הנוער תפיסת עולם ערכית ומנסה לחזק ערכים דוגמת אחריות לזולת, התנדבות ואחריות חברתית. על פי רוב מבוססת העבודה עם הנוער גם העיקרון של נוער מחנך נוער בליווי אחת מתנועות הנוער. אך אל מול מציאות זו מתארים מדריכי הנוער כי המסרים החינוכיים מהקהילה הסובבת בדמות עולם המבוגרים ובראשם ההורים הינם מסרים הפוכים ולעיתים אף לעומתיים. מדריכים מצטטים הורים שחזרו אל שאלות דוגמת "מה יצא לבן שלי מזה?" ודוגמת "האם משלמים לו או שאתם מנצלים אותו? הבן שלי לא פראייר". מציאות לעומתית זו בה עובד הנוער פועל מגובה גם בנורמות חברתיות שהתפתחו בחברת השפע המערבית, דוגמת שפע האטרקציות שההורים לוקחים את הילדים, חניכים היוצאים לחו"ל בסופי שבוע ובחופשים, בחירה בקייטנות ופעילויות ממותגות. מציאות זו של שפע כלכלי עם מסרים של חברת צרכנים הופכת את המדריך ל"מחנך במצור". במאמרו של נמרוד אלוני הוא מזכיר את המושג המבוסס על ספרם של ארונוביץ וג'ירו "חינוך במצור". הפרדוקס של המדריך הנדרש בעצם מהמערכת לייצר מסגרת של חינוך ערכי, הדרישה הינה לחנך לאותם ערכים מנחים שהיוו ערכי היסוד של "ההתיישבות העובדת" בעוד המסר החד משמעי שמקבלים בני הנוער מעולם המבוגרים הסובב אותם הינו שזהו עולם האתמול ואילו בעולם המחר יש מקום למושגים דוגמת רווח, כדאיות ומצוינות. האם במציאות הכלכלית הכלל עולמית שמתעצבת בימים אלה מחדש יש פתח לצמצום הפער בין הערכים המנחים את חברת המבוגרים לערכים אותם הם מבקשים להנחיל לילדיהם באמצעות עובד הנוער?
המציאות הכלכלית סביר שתביא לצמצום בהוצאות הלא נחוצות של המשפחה, האם יש בכך הזדמנות לכניסתו של החינוך החברתי-ערכי למרכז הבמה? מערכות החינוך הערכי חייבות להכין עצמם לסיטואציה החדשה, אין לישוב הכפרי את הפריבילגיה של התעלמות מהמציאות הכלכלית. התעלמות ממציאות כלכלית אפשרית אך התעלמות מהאווירה החברתית שתיווצר בישוב תחייב את מעורבות היישוב. על כן יש להכין את המערכות החברתיות למציאות החדשה. מציאות בה יראו ההורים והקהילה כולה את החינוך החברתי כתחליף לכל אותו שפע שבו עטפו את ילדיהם עד כה. החינוך הערכי הינו מערכת זולה בהרבה מהחוג הפרטי או מהבילוי המשפחתי, החינוך הערכי מציע שפע ומגוון רחב בהרבה מכל פעילות נרכשת אחרת. אם כך מה מונע מהחינוך החברתי-ערכי כבר היום להפוך לבחירה הטבעית של רוב בני הנוער והוריהם?
קווים לחינוך החברתי-ערכי במגזר הכפרי
החינוך החברתי-ערכי נמצא במשבר בדומה לשאר המערכות הקהילתיות, זהו משבר של דימוי. בדומה למערכות רבות במגזר הכפרי בוחנים גם את מערך הנוער לא בהקשר הרלוונטי שלו למאה ה-21 אלא בהשוואה למערכות של שנים עברו וזאת על פי רוב בהתרפקות על כך שבעבר היה הרבה יותר טוב. הפער בין מה היה בישוב באופן מסורתי לבין הקיים היום מונע לא פעם את היכולת לתת רוח גבית חיובית לפעילות הקיימת. משבר זה אף מתעצם לאור העובדה שרק בשנים האחרונות התחיל נושא החינוך החברתי-ערכי לקבל הכרה פרופסיונאלית. במשך זמן רב לא עבר התחום אקדמיזאציה ועבודה בחינוך הלא-פורמלי כשמו כן הוא נתפס כתפקיד ביניים כתפקיד שבמרכזו עומד מה הוא לא. במשך זמן לא העמידו את החינוך החברתי-ערכי על שתי רגליים כמסגרת ייחודית למגזר הכפרי. מציאות זו באה לידי ביטוי מכיוונים שונים. במשאבים שהקהילות מפנות לתחום כך שבישובים רבים מסגרות החינוך החברתי-ערכי לנוער סבלו מקיצוצים משמעותיים בתקופות משבר. הליווי וההכרה שהתחום מקבל ממוסדות השלטון- כחלק מירידת קרנה של תנועת ההתיישבות מהמפה הפוליטית נדחקו הצידה גם גורמי המימון והמסגרות שהכירו בחשיבות הפעילות. בטכניקות הפעלה שונות שהתפתחו בהתאם למציאות בשטח ולא מתוך חשיבה מרכזית כיוון נוסף הינו רף שכר נמוך ותחלופה גבוהה בתפקיד. כל אלו ועוד גורמים נוספים יצרו מציאות של דימוי מקצועי נמוך ומתוך כך מעטים הם האנשים שבחרו בעיסוק זה כמקצוע לחיים ובלא מעט מסגרות היה תפקיד מדריך הנוער לתחנת מעבר בין השחרור מצה"ל לטיסה לחו"ל או עבודה לסטודנטים בחופשים.
החינוך החברתי-ערכי שזוכה להכרה הולכת וגדלה בשנים האחרונות עומד בפתחו של מיפנה. ממציאות של גלגל חמישי במערכת החינוך, ממציאות לעומתית יש לחינוך החברתי הזדמנות לזכות בבכורה. ברגעים של משבר חברתי-כלכלי, של חיפוש אלטרנטיבות זולות ומשפיעות על החינוך החברתי לתת מענה. אותם גורמי חברת שפע בדמות המחשב והטלביזיה לא יחלפו מן העולם אך מוכנות עולם המבוגרים להוציא עוד ועוד כסף על מוצרי צריכה חדישים תקטן וכך נפער הפתח עבור עולם הילדים והמבוגרים כאחד, הזדמנות לצמצום הפער בין הרצוי והמצוי בחינוך החברתי-ערכי של הנוער.
מדריך הנוער כגורם מעצב בקהילה הכפרית יכול לרתום לעשייה החינוכית והקהילתית יותר ויותר מתנדבים, במציאות של אי נחת תעסוקתית, אנשים מחפשים מקומות לזכות להערכה ולמילה טובה, גם עם אין בצידם פרנסה. אותו עולם מושגים של ההתיישבות העובדת שנראה כאילו אבד עליו הקלח יכול לחזור ולהיות השפה המדוברת והמשותפת הן לבני הנוער והן לקהילה ביישוב. דווקא כעת בתקופה של משבר כלכלי יצירת במות מפגש קהילתיות, זמינות,זולות שמאפשרות מפגש אנושי יכולות להוות מרכיב חוסן משמעותי בקהילה. בתקופת שפע מקומם של הנעורים נדחק לצד ונראה לרגע כאילו אין בהם בעצם צורך, ברגעי משבר המוכנות של הנוער לרתום ולהירתם יכולה להיות ההבדל בין קהילה שתפתח ריב ומדון ובין קהילה שתפתח את עצמה דרך הפרטים שמרכיבים אותה.
טיול בוקר באחת החופשות, שוק תן-קח למוצרי יד שניה, הקרנת סרט בציבור, ערב תרבות, הרצאה של אחד מתושבי היישוב אלו הם כמובן רק דוגמאות כלליות למאות רעיונות נוספים שיכולים להטות את הכף ולהוות את המסה הקריטית שבשמירה על החוסן הקהילתי של הישוב בזמני משבר. מדריך הנוער שיפעל על ציר חשוב זה של מעורבות הנוער בעיצוב והפעלת הקהילה יזכה גם הוא לאותה הערכה, מילה טוב ומשמעות שלעיתים ברגעי משבר הופכים לכל כך נדירים.
"במידה ויכולים אנו ליצור קשרים המעודדים את צמיחתו של הזולת כן תשתקף גם צמיחתנו אנו" קארל רוג'רס
נמרוד אלוני- מנהיגות חינוכית הומניסטית: מהלכה למעשה / נמרוד אלוני

המאמר התפרסם בחוברת למחנכים בתנועה הקיבוצית

חייבים להחליף כיוון - מחכים לאבטיח גם בחורף

פוליטיקה היא לא מילה גסה, יש לנו צורך מיידי בקיום נבחרת של אנשים ראויים לכנסת ישראל.

זה שנים השמאל הישראלי שרוי בתחושה של חוסר סיכוי, של חוסר בסדר יום משמעותי ועצמאי.

כחלק מחיבור למגמה מערבית רחבת היקף השמאל כמו ויתר על הצבת משנה חברתית סדורה, והסתפק ביצירת שיח מתנגד למערכת הניאו-ליברלית. אך השמאל לא ויתר על השלטון בעשורים האחרונים; הוא ויתר על אחת מהנחות היסוד המרכזיות - השמאל ויתר על הדרישה של החברה לנהל את עצמה ועל מחויבותם של השותפים בה לעצב באורח פעיל את חייהם בתוך המסגרת.

במשך שנים הופנו האנרגיות של השמאל אל ארגונים חוץ מפלגתיים, שניסו לייפות את תמונת המציאות הקשה. ניסו לסייע לפלסטינים במחסומים, ניסו לחשוף את הפערים הכלכליים בחברה.

כל אחד במסגרת קבוצה קטנה ונישה "מקצועית" בלבד. אך בבחירות אלה עלינו להרחיב ולייצר אמירה ברורה. לא מדובר כאן על מספר המנדטים, אלא על הכוח להעיז ולהאמין, על הכוח להתמיד ולא להתפשר על כך, שבכנסת ישראל יהיה ייצוג הולם לתפיסה שמאמינה בחברה ובזכותה לשלוט בגורלה. הקמפיין של התנועה החדשה-מר"צ סביב "היכונו לביאת האבטיח" הוא דוגמה מעט הומוריסטית, שחייבת להיפסק ולהיאמר בחצי קריצה ובקול ברור. מותר לצבע האדום של האבטיח לחזור למערכת הבחירות - אדום חברתי ופוליטי. וכן הצבע הירוק הוא אכן שיח חברתי רחב, שאינו נחלת קבוצות שוליים שדורשות שלא נתקלח כדי לחסוך מים. הירוק הוא ביטוי לתפיסה המחברת בין אורח החיים הפרטי, אורח החיים החברתי והצורך שלנו כחברה לנהל אותו. בנאום ההשבעה שלו שזר אובאמה את הסוגיות החברתיות והאקולוגיות ככלי לשינוי, שארצות הברית כה זקוקה לו.

אובאמה גם ידע להעמיד את עמודי התווך של תפיסתו לשינוי על כך, שהחברה האמריקנית תיקח אחריות על יותר ויותר תחומי חיים. זה זמן רב שלא נשמע נשיא אמריקני, המצהיר כי הוא רואה את אחריותו לדאוג לתעסוקה ולדיור לאזרחי ארצות הברית. כולי תקווה, שהמשבר הכלכלי לא יפגע בישראל בצורה הקשה, כפי שהוא נחווה בימים אלה בארצות הברית, וכולי תקווה שכולנו נגיע לקלפי להצביע ולהשפיע, במטרה לתת כוח לאותם כוחות בזירה הפוליטית הישראלית, שמבינים שחייבים לשנות כיוון, שחייבים לייצר בארץ מערכת פוליטית חברתית הלוקחת אחריות על עתיד החברה, ולא משננת סלוגנים מיושנים בדמות "השוק החופשי" ו"כוחות השוק", שלקוחים מתקופה שבאה אל קצה, של השתוללות חסרת רסן של הקפיטליזים.

אם רק נדע להביא את התסכול הקיים היום בציבור לידי כוח פוליטי, נזכה לבואו של האבטיח גם בחורף באמצעות נציגי התנועה החדשה-מרצ.
אורי אופיר, קיבוץ מצר

פורסם גם בדף הירוק