"דרוש מנהיג"- כותרת זו פותחת את השיח הציבורי בישראל כבר שבועות מספר. גם בשבועונים ובמוספים המדרגים את האנשים המשפיעים ביותר בישראל הושאר המקום הראשון ריק ודורגו רק המקום השני והלאה.
מלחמת לבנון השניה חשפה חלון אל המציאות של תהליכי ההפרטה המובלים בחברה הישראלית בשלושים השנה האחרונות. מלחמת לבנון השניה חשפה את הקשר הממשי בין הפרטת השרותים לאזרחי המדינה ובין פירוק הסולידריות בחברה הישראלית. מלחמת לבנון השניה חשפה,בדומה למשבר הכלכלי בשנות השמונים, את הרבדים היותר עמוקים של הבעיות בחברה הישראלית. "דרוש מנהיג" הרי אינו עוסק בשאלה הפרסונלית מי עדיף?, אלא בשאלה איזו מנהיגות החברה הישראלית מחפשת? ומה הקרקע לצמיחתה של מנהיגות זו?
"דרוש מנהיג" צועקות כותרות השונות בעיתונים, מאיפה מגיע הצורך? איך זה שמממשלת אולמרט פרץ נמצאת על סף סיום דרכה האפשרי ואין אף לא דמות רלוונטית אחת היכולה להציע אלטרנטיבה משמאלה. בימין השורות מלאות בדמויות הרואות עצמן כראשי ממשלה עתידיים בעלי סט ערכי ברור ורק בשמאל משיכים בשיטת "האחרון שיצא שיכבה את האור". חוסר המנהיגות חושף חוסר אג'נדה, חוסר המנהיגות רק מחדד לנו עד כמה הבסיס והשיח הערכי אינו מבוסס בשמאל הישראלי.
בשישי האחרון נפגשו מספר חברים בחממה של אביטל גבע בעין שמר בניסיון ליצור במת שיח ערכית הבוחנת את המצב, אכן נשמעו שם קולות רמים המבקרים את המציאות ומנסים לירות חץ אל עבר האפלה ולהתמודד עם השאלה כיצד ממשיכים? יה-יה הגדיר זאת בצורה ברורה באומרו כי ערכים נמדדים במוכנות שלך להקריב עבורם ובהתייחסו לועדת החקירה טען כי המצפן הערכי מחייב אותנו לבחון את הארועים שקרו ואין אנו יכולים שמצפן ערכי יושפע מחישובים פוליטים עתידיים. לצידו הציג יהושוע סובול מסקנה נחרצת כי עלינו לכתוב את הספר השחור של פירוק הסולידריות בישראל ב 30 השנה האחרונות. אמירות נוקבות אלו חשוב שיאמרו וראוי שיהוו קו ערכי שינחה את השמאל בישראל, אך כאן רגע לפני שאנו נופלים לאופטימיות זוהרת עלינו לשאול את עצמנו שאלה אותה הציף בדיון המארח של המפגש אביטל גבע והיא כיצד אותן שיחות המתקיימות בפורום רבים כל כך בימים אלא והאם בכלל הן יכולות להפוך משיחות סלון לכח פוליטי שיוביל לשינוי בחברה הישראלית? וכאן אני מוצא את עצמי בבעיה קשה. נכון גלי הביקורת נשמעים מכל עבר אך האם יש היום בחברה הישראלית בכלל ובתנועה הקיבוצית בפרט את אותן החממות והבמות שמאפשרות את צמיחתה של מנהיגות צעירה להובלת השינוי בחברה הישראלית?
קמות היום עשרות רבות של קבוצות צעירות, שיתופיות הרואות את שליחותן בהובלת החברה הישראלית, הן נושאות נס של שיח ערכי משמעותי וחיבור פוליטי לא מגמגם. קבוצות צעירות אלא נעמדות היום אל מול הזרם והנורמות שחילחלו בשמאל הישראלי בצורה של מצליחנות במגזר הפרטי לצד הצבעה פעם בארבע שנים למפלגה חברתית. קבוצות צעירות אלא שלא רואות בפוליטיקה רוע מוחלט ולא רואות בדיון ערכי משהו ששייך להיסטוריה חסרות את הגב הציבורי שייתן להם את הלגיטימציה להוביל בתנועה, בשמאל ובחברה הישראלית. קבוצות הבוגרים של תנועות הנוער רואות בחינוך יעוד וכלי מרכזי לעיצוב החברה הישראלית ורוצות לקחת חלק בעיצוב מרכיבי החוסן של החברה הישראלית שחייבים להבנות מחדש.
ונחזור אל החממה של אביטל, יום שישי בצהרים, החממה התמלאה אנשים שחיכו וציפו לשמוע את הדוברים ולהשמיע את דבריהם, אוסף מעניין של ותיקים למודי קרבות ודרגות ולצידם קבוצת צעירים, חלקם עם שומריות וחלקן נאספו מתוך עניין. על פי הבטחתו של יוזם המפגש יואל מרשק ניתנה זכות הדיבור לכל מי שחפץ בדבר אך ניתן היה לראות בברור כיצד הצעירים אינם מוצאים את מקומם בשיח שהתפתח בבקר יום השישי. רק נערה אחת מסיימת שנת שרות בקרית שמונה העיזה לעלות ולספר על החוויות הקשות בניסיון לתת מענה לתושבי קרית שמונה החלשים שלא היה ביכולתם לעזוב. היתה זאת האישה הראשונה שדיברה לאורך כל אותו המפגש. דוגמה זו היא רק הקטנה שבדוגמאות שממנה אני יוצא לשאלה הגדולה המטרידה אותי מתוך המלל הרב והמסקנות לכאורה שלאחר מלחמת לבנון השניה. השאלה הגדולה היא- איזו אלטרנטיבה יש לנו למצב הקיים וכיצד יוצרים דור שיתחנך ויוביל את החברה הישראלית לעתיד אחר.
בחברה שבא אין את הלגיטמציה לשיח הערכי, שבה מדדי ההצלחה עברו לשוק הפרטי, בחברה מעין זו חדלו כמעט מלהתקיים התנאים הבסיסים לצמיחתו של דור מוביל. עלינו לשאול את עצמו כיצד אנו מחברים את הצעירים אל אותו שיח משמעותי שנוצר בימים אלא, כיצד השיחות של החיילים בחדרי הצעירים בקיבוץ ובפאב הופכות גם לאמירה ולא רק מירמור מתמשך על המצב הרע של המדינה.
בשישי הזה מנסה להתארן קבוצת צעירים שתנסה לעורר שיח בקרב הצעירים בקיבוצים, נפגשים גם כן בחממה אך הכניסה מותרת לגיל 30 ומטה. הכוונה לתת במה משמעותית לכל אותם צעיירם שרוצים לדבר,להגיד להתווכח אך מזה שנים כבר איש לא שואל לדעתם. וזאת רק ההתחלה כי ככל שיווצרו יותר במות שיח בין צעירי הקיבוצים אני מאמין שנראה חבר'ה דעתניים יותר, חבר,ה שמוכנים לקחת יותר ויותר אחריות.
