הי
את תופסת אותי בשיאו של צופי מלחמה, הצופי הארוך ביותר שהתרחש אי פעם.
אני לא יודע עד כמה את מעודכנת אז אני אכתוב הכל.
אתחיל מהסוף, אני כותב את המייל ביום השביעי של הצופי מחדר המורים של תיכון מקיף אבו גוש כשמחר בשבע בבוקר היום נוח בחניון הצבא האדום בהר הרוח ליד נטף.
ועכשיו לפי הסדר.
העבודה בשטח הלכה מצויין והכל תקתק עד הערב לפני ההגעה של י"ב עשינו ערב צוות בדפנה ומשם כבר נאלצנו לחזור למקלט בשדה נחמיה ולהשאיר את השטח מופקר.
ההכנה של י"ב בוטלה בעקבות התחלת הבלאגן וחטיפות החיילים, כך שלאחר התלבטות קצרה ולילה כמעט ללא שינ ה עלינו על השטח העמסנו את הציוד האישי ואת הציוד היקר באמת ושלחנו את הי"ג של הצוות הביתה ל24 שעות שההורים יראו שהכל בסדר.
במהלך הזמן הזה הצוות הבוגר המשיך לאסוף ציוד ולחפש מקום חלופי לסמינר, המקום נמצא בנחל גחר ברמת מנשה ובהרי אפרים כך שבשישי בצהרים התמקמנו בהרי אפרים ובעצם הצוות התחיל לבנות את תכני הסמינר מחדש בידיעה שתוך כדי החלק העיוני תבנה תשתית לחלק בשטח, ללא ציוד וללא סנאדות( הם מופצצות) גם בלי אומגה.
בשבת בערב, קשה להאמין, אבל עמד סמינר חדש ומוכן לי"ב ובמוצ"ש אפילו נפגשנו עם אלישע שפירא שהיה מג"ד במהלך מלחמת לבנון הראשונה והיינו עסוקים לראות כיצד הסמינר משתלב במציאות שנוצרה.
בראשון כאשר הי"ב כבר התחילו להגיע קיבלנו הודעה שאסור לקיים סמינר מצפון לתל אביב דבר שגרם לנו להחזיר את כל הי"ב הביתה ושוב לחשוב מה עושים? במהלך ערב פויקה על אחת הגבעות עם הצוות גובשו רעיונות חלופיים מטורפים ועליהם עוד יסופר אך בעיקר מצאנו את עצמנו צופים במטחי נקטיושות על חיפה. חזרנו במהרה להרי אפריים, הלכנו לישון ובבוקר התפננו לכיוון החממה של אביטל במטרה לחשוב מה הלאה.
עלו רעיונות מדהימים על כיוונים חדשים כולל יצירת עצרת המונים למען הפסקת המלחמה והזמנת מאות ילדים שאינם חניכי השומר הצעיר לסמינר. אחרי שיחה קצרה עם אביטל הוחלט שמתפזרים חזרה הביתה על מנת לחשוב לאן הולכים.
במהלך זמן זה התגבש רעיון להעביר את הסמינר ליער להב ומבואות הנגב. פרקר ואני נסענו עם נדב להבין איך עושים את זה וצוות הי"ג עם מיכל,נגה ולאורה נפגש בהנהגה וביקום(כן ביקום) להתחיל לחשוב עוד פעם על הסמינר. ביום שני היינו אצל אביטל, שלישי ביקום, רביעי מצאנו את עצמנו כבר בחולון, דנית וליאור הצליחו להשיג בית ספר בעיר לקיים את החלק העיוני לי"ב. הגענו בבוקר ובערב כבר הי"ב הגיעו עם מדריכי הגרעין ובחמישי התחלנו סמינר והכנה עיונית תחת אש.
בית ספר יסודי, סגור, אסור לשהות בחוץ ואין מזגנים, קליינר ויוני מבשלים את האוכל והדבר המרווח ביותר בבית ספר זה המקלט הענק. וכך חלפו חמישה ימי הכנה. במקביל עדיין חיפשנו מקום לסמינר חניכים שהאופציה הדרומית יקרה ולא כל כך רלוונטית. ביום חמישי בצהרים פרקר מקבל תשובה מאבו גוש שמוכנים להפגש, אייל רוזן נוסע איתו ותוך שלוששעות יש לנו מקום לסמינר, בית ספר מדהים ביופיו. עכשיו צריך להתמקם בשטח. גם זה נמצא - בהר הרוח. מתחיל מרוץ להכנת השטח. חמישה ימים לפני הסמינר לחניכים, בניית מערכת מים, אתגרונים, מסלול קופים ולהשיג ציוד מהצפון כי הכל עדיין שם. במבצע משולב צוות הנהגה עולה צפונה לחלץ מעט מהציוד שלנו לקראת הסופשבוע ובינתיים בונים עם מה שיש. ההכנה של י" נגמרה ביום שני וישר מגיעים לבית הספר ולשטח. כולם עובדים מתרוצצים ומכינים, עובדים בטירוף כי הסמינר חייב לעמוד לקראת הגעת הט'. לצוות הסמינר(הי"ג) קורים דברים מדהימים היכולת שלהם פעם אחר פעם להרים את עצמם ולהתחיל מהתחלה, היכולת של כולם להתגייס ולא לוותר. ב26/7 יום רביעי הט'באמת מגיעים, הסמינר העיוני מתחיל ונראה שמתחיל להיות רגוע.
ואז מגיעה פניה חדשה מהסוכנות, רוצים שנפתח מחנה לילדי הצפון לצד הצופי, כולם מתחילים לעבוד, גרעין יורה בהובלת אדוה מתגייס ומקים צוות לקלוט את החניכים, לא ברור למתי. החניכים שלנו מגיעים לשטח ב 31/7 ביום שני ומחליטים לקלוט את ילדי הסוכנות ב 30/7 יום לפני.
לא להאמין אבל זה עובד, קולטים ילדים והם מקסימים, יום אחרי מגיעים לשטח החניכים שלנו ומתחיל הסמינר המתוכנן.
הצוות כולו מתוח ועייף ונראה שהכל על סף קריסה, כן המילה הזאת מתחילה לצוץ, אבל עוד דחיפה ומאמץ משותף והסמינר מתייצב. עכשיו הסמינר רגוע וחושבים על העתיד.
יש בקשה של הסוכנות שנמשיך עם ילדי הוסכנות עוד שבועיים, ועוד לא סיפרתי על הקושי שהיה עם המאבטחים וגם לא על האירוח המדהים במסעדות אבו גוש ועל קבוצת המח"ץ הערבית שלאורה הקימה ומגיעים אלינו מחר לסמינר.
וכמובן שלא כתבתי מילה על הקן הקיבוצי...
תכתבי שאבין שיש לך זמן ויכולת ואספר עוד
אך דבר אחד בטוח לא משעמם בארץ וכמו שכתוב על הקיר במרכז הדרכה בדפנה " לאחר שנתגלו כל הפתרונות פשוטים".
אשמח לשמוע איך עובר, והאם את מרוצה, וכמובן איך את רואה את עצמך חוזרת למחלקה? נראה לי שהתאריכים לא בעיתיים כל עוד אדם בתמונה ולא הקפיצו אותו, כי אחרי הכל יש חשיבות אדירה לכך שאתם תעמדו מול רכזי האזור החדשים ומול המשלחת החדשה.
חזקי ואמצי
אורי
