מכתב גלוי למתמודדים על מזכירות התנועה הקיבוצית
הקיבוץ מראשיתו הוגדר כבית ודרך. בית ייחודי- בית שיתופי, קהילתי, חברתי, בית שטוב לגדול בו, להתחנך בו. בית זה תמיד היה גם דרך. דרך חיים אלטרנטיבית, רצון לעצב את החברה מסביב, דרך שהובלה במישורים החברתים, האידאולוגים, הפוליטים, התרבותיים והחינוכיים. החיבור בין הבית לדרך בא לידי ביטוי במשימתיות, הרצון והיכולת להירתם למשימות כפרטים, כקיבוצים וכתנועה.
בשנים האחרונות עוסקת התנועה בהגנה על הבית. כולנו מכירים את המאבק היומיומי הבא לידי ביטוי במישור המשפטי, הדמוגרפי ואף הפוליטי- המאבק על שיוך הדירות ומעמדו של הקיבוץ.
אך האם יש טעם למאבק עיקש זה כשהתנועה מנהלת?
האם יש טעם בסיוע הנרחב אותו מנסה התנועה להגיש לקיבוצים על מנת להמשיך ולהתקיים?
רבים בקיבוצים היום שואלים שאלות אלו אל מול מיסי התנועה הנגבים מידי שנה.
יש שיגידו כי התנועה היום צריכה להפוך למרכז אינטרסים קטן ויעיל ויש שיגידו שיש לשמר את המבנה התנועתי הקיים, על המחלקות ועל הפעילים בתנועה.
ברצוני להניח יוזמה ואתגר למתמודדים על ראשות התנועה
- הגדירו את משימתה של התנועה ביחס לחברה הישראלית. לא מה היה מקומנו בעבר ולא על חולשתנו בהווה אלא הציבו רף אל העתיד. מה הרלוונטיות של החברה הקיבוצית בישראל 2025 ולא רק ב2005.
חברי קיבוצים רבים מצפים לראות בתנועה את הזרוע המבצעת שלהם. לא בכדי זוכה אגף המשימות לתשבוחות חוזרות ונשנות על פעילותו. אך האם כתנועה נוכל לשאוף ליותר מפרויקטים בודדים מתוקשרים היטב?
ישראל על פתחה של 2005 חסרה בציר מארגן חברתי, בציר יציב שיאפשר ויחבר בין הארגונים החברתיים, אנשי האקדמיה ואנשי הרוח הפועלים כיום.
ב 30 השנים האחרונות אנו עדים לשינוי חברתי מואץ, שינוי חברתי נאו-ליברלי, שינוי עם חזון,מטרות ויעדים ברורים. מולו אנו פוגשים אלטרנטיבה מבולבלת, מפולגת הנכשלת פעם אחר פעם בהצגת אלטרנטיבה אמיתית.
ישראל של 2005 חסרה פרוגרמה חברתית, פוליטית שתוכל להוות אלטרנטיבה לשינוי המובל על ידי בעלי ההון.
השינוי הניאו-ליברלי ריסק כבר חלקים גדולים ממעמד הביניים וכאן נמצאת התנועה הקיבוצית בנקודה ייחודית שמאפשרת לה, בחלון הזדמנויות קצר, לחזור ולהשפיע בצורה משמעותית על הציבוריות הישראלית.
על אף דלול המשאבים של החברה הקיבוצית והתנועה אנו מצליחים לקיים מערכת יציבה הנוגעת בתחומים רבים בחברה הישראלית.
אם רק תתפוס עצמה התנועה הקיבוצית כמובילת דרך, אם יושקעו אחוזים בודדים מהמשאבים התנועתיים לשינוי חברתי, לגיבוש תפיסה אלטרנטיבית רחבה, פרוגרמה חברתית פוליטית כאן טמון הסיכיוי.
סיכוי כפול, סיכוי לחברה הישראלית וסיכוי לחברה הקיבוצית.
התנועה הקיבוצית חייבת לשם הבטחת עתידה להתמקם בציר רלוונטי בישראל של 2005 ובישראל של 2025. הפניית 10%-15% מכוחה של כל מחלקה ומחלקה תוכל להוות בסיס לחיבורם של הכוחות הפועלים כיום בעלטת המציאות הניאו-ליברלית.
